בג"ץ 1893/24: צו על תנאי לאחר 16 חודשים בהם נרמסו זכויות גברים

בג"ץ 1893/24 – מיכאל פואה ואחרים נגד היועצת המשפטית לממשלה: השופטים: הנשיא יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז . הוציאו ביום 13/7/2025, צו על תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא ייקבע נוהל שיסדיר את הפרקטיקה של נטילת זרע מנפטר לרבות ההסבר שניתן לבת זוגו של הנפטר או להוריו בעת שמוצגת להם האפשרות של נטילת הזרע ממנו; ומדוע לא יגובש נוהל המאפשר להביע רצון מראש או להתנגד מראש בכל הנוגע לנטילת זרע לאחר הפטירה.

לאחר שישה עשר חודשים, בית המשפט העליון החליט סוף סוף להוציא צו על-תנאי בבג"ץ 1893/24 – מיכאל פואה ואחרים נגד היועצת המשפטית לממשלה. ההחלטה, שניתנה ביום 13 ביולי 2025, מעוררת שאלה יסודית: האם היה בית המשפט הנכבד מאפשר התמשכות כה ממושכת של מדיניות פסולה לו היה מדובר בקצירת ביציות מנשים נפטרות ללא הסכמתן?

עשרה חודשים של חוסר פעולה

העתירה הוגשה בעקבות חשיפה זועקת לשמיים: 164 מקרי קצירת זרע מגברים שנהרגו, ללא הסכמתם המפורשת, מאחורי הנתונים הסטטיסטיים הללו עומדת מציאות משפטית קשה המשקפת אי-שוויון מובהק בטיפול בזכויות רבייה לאחר מוות.

במשך כל התקופה הזו, בעוד זכויותיהם הבסיסיות של גברים נרמסות באופן שיטתי, מוסדות המדינה נמנעו מנקיטת צעדים מהותיים לתיקון העוול. הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של גברים נמשכת ומעמיקה, תוך שהמשיבים מאריכים את הוראת השעה ללא הגבלת זמן.

מהות העתירה – פגיעה חמורה בזכויות גברים

העתירה חשפה אי-שוויון בוטה ופגיעה קשה בזכויותיהם הבסיסיות של גברים בישראל, ובמיוחד את הפגיעה הקיצונית בעקרון זכתו הבלעדית של הגבר על זרעו. הוראת השעה, אשר הוארכה על ידי המשיבים ללא הגבלת זמן במהלך המלחמה, יצרה מציאות משפטית מופרכת שבה זרעו של גבר הופך לנכס המשותף לבני משפחתו או לבת זוגו, תוך התעלמות מוחלטת מזכותו הבלעדית לשלוט בגורל החומר הגנטי שלו.

נקודה יסודית: אין זכות לבת הזוג

יש להדגיש נקודה יסודית: גם במקרה שבו לנפטר הייתה בת זוג או רעיה, אין לה כל זכות טבעית או משפטית לזרעו. הזרע הוא רכושו הבלעדי של הגבר, חלק מגופו ומהזהות הגנטית שלו, ואף אדם אחר – לא בת זוג, לא הורים, ולא בני משפחה – אינו רשאי לעשות בו שימוש ללא הסכמתו המפורשת והמוקדמת.

פקיעת הנישואין במוות

חשוב להדגיש נקודה משפטית יסודית הנוגעת לזוגות נשואים: על פי הדין הדתי והאזרחי, פקיעת הנישואין של זוג מתרחשת ברגע מותו של אחד מבני הזוג. לפיכך, כל טענה של בת הזוג או אישה נשואה על זרעו של הגבר סותרת את המצב המשפטי הבסיסי. האישה שבעלה נפטר היא אלמנה, לא אישה נשואה. מעמדה המשפטי השתנה באופן יסודי, והזכויות הנגזרות מהנישואין פקעו עם מות בעלה.

הפרכת "חזקת הרצון המשוער"

המשיבים מבססים את מדיניותם על עקרון "הנחת הרצון המשוער", אולם תפיסה זו מנוגדת באופן יסודי לעקרונות זכויות האדם המודרניים. "חזקת הרצון המשוער" מבוססת על ההנחה שאדם מן השורה לא נדרש בחייו להביע דעה על שימוש בזרעו לאחר המוות, אך בדרך כלל יש לו רצון להמשכיות.

הנחה זו אינה רק חסרת בסיס אמפירי, אלא גם מפרה את עקרון הבסיסי ביותר של האוטונומיה האישית – הזכות לקבוע את גורל הגוף ורכיביו. בכל תחום אחר של המשפט הרפואי, ההנחה היא שאדם שלא נתן הסכמה מפורשת לפעולה רפואית – מתנגד לה.

השוואה לחוק האנטומיה

חוק האנטומיה והפתולוגיה מ-1953 קובע בסעיף 6 כי "התנגד אדם בחייו בכתב שגווייתו תנותח, הרי על אף האמור בסעיף 6 ועל אף כל הסכמה של בן-משפחה… לא יבוצע הניתוח".

עקרון זה מגן על האוטונומיה הגופנית של הנפטר ומבטיח שלא תבוצע כל התערבות בגופתו ללא הסכמתו המפורשת. אולם, הוראת השעה עוקפת הגנה זו לחלוטין כשמדובר בגברים, ומאפשרת נטילת זרע ללא כל הוכחה לרצונו של הנפטר.

הדיכוטומיה המגדרית

מצב זה יוצר דיכוטומיה משפטית בלתי נסבלת: בעוד שאין כמעט מקרים של נטילת ביציות מנשים שנפטרו משום שחוק האנטומיה מגן עליהן ומשום שהחברה מכבדת את זכותן שלא להיות אמהות לאחר המוות ללא הסכמתן, הרי שגברים נתונים לנטילה שרירותית של חומרם הגנטי ולכפיית הורות נגד רצונם האפשרי.

זהו אי-שוויון מגדרי בוטה הפוגע בעקרונות היסוד של המשפט הישראלי.

סיבות לגיטימיות להתנגדות

קיימות סיבות לגיטימיות רבות מדוע גבר עלול לרצות שזרעו לא יישמר או יונצל לאחר מותו, גם כלפי בת זוגו:

דאגה לילדים: גבר עלול להעדיף שילדיו לא יגדלו ללא אב, ושלא יתמודדו עם הקשיים הנפשיים והחברתיים של יתמות מלידה. זהו שיקול לגיטימי לחלוטין, הנובע מאהבה ומדאגה לילדים העתידיים.

שיקולים דתיים או תרבותיים: ייתכן שהגבר מחזיק בעמדות דתיות או תרבותיות המתנגדות להפריה מלאכותית או להורות לאחר מוות, ולא רוצה שזרעו יישמש למטרות אלו.

ניגוד עניינים בלתי פתיר

העמדת סמכות ההחלטה בידי בני המשפחה או בת הזוג יוצרת ניגוד עניינים מובנה וחמור שאינו ניתן לפתרון. כל המתיימרים לטעון כי יש להם זכות לזרעו של הנפטר נמצאים בניגוד עניינים כלכלי בוטה. כל ילד שיוולד כתוצאה מנטילת הזרע יהיה יורש חוקי של הנפטר, מה שמשפיע ישירות על חלוקת הירושה ופוגע באינטרסים הכלכליים של היורשים הקיימים.

במקרה של בת זוג, הניגוד חריף במיוחד: הילד החדש יחלוק עמה ועם ילדיהם הקיימים (אם יש כאלה) את הירושה. זהו חישוב כלכלי מורכב שבת הזוג נאלצת לעשות, ואין זה הוגן לצפות ממנה לייצג נאמנה את רצונו של הנפטר בנסיבות אלו.

השלכות חברתיות

הילדים הנולדים כתוצאה מהליכים אלו גדלים עם סטיגמה חברתית, ונתקלים בקשיים נפשיים ייחודיים הכרוכים בגדילה ללא אב ובחיפוש אחר זהותם. המחקר האקדמי מציג תמונה מורכבת של הקשיים שעומדים בפני ילדים אלו, כולל בעיות זהות, דיכאון, וקשיים ביצירת קשרים בריאים.

מסקנה

הטיפול המשפטי בסוגיה זו יחרוץ את גורלם של זכויות גברים במדינה הדמוקרטית הזו לדורות הבאים, ויבחן את מידת נאמנותה של מערכת המשפט הישראלית לעקרונות השוויון והצדק.

העתירה העמידה למבחן לא רק את חוקיותה של הוראת השעה הנוכחית, אלא את עמדתה העקרונית של מדינת ישראל בנוגע לזכויות יסוד בהקשר זכויות גברים. אחרי שישה עשר חודשים וחצי של שתיקה, השאלה נשארת פתוחה: האם בית המשפט יפעל בנחישות להגנה על זכויות הגברים, או שהוא יעדיף להמשיך בשתיקה המשמעותית שלו?

המענה לשאלה זו יקבע את פניה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית השואפת לשוויון אמיתי בין המינים, או כמדינה המבכרת קבוצות אחדות על פני אחרות בהפרה בוטה של עקרונות זכויות האדם הבסיסיים.

העותרים: מיכאל פואה מבוחרים במשפחה , עו"ד יהודה פואה, מיכאל לוי מאבות למען צדק, עו"ד מיכאל ליטווק.