בית הדין הרבני הגדול, הרב מימון נהרי, הרב שניאור פרדס, הרב אברהם מאיר שלוש, מספר תיק: 1296588/9, קיבל את ערעור הבעל ופטר אותו מתשלום הפרשי מזונות שקוזזו, תוך חיוב האישה בהחזר תשלומי מחציות בסך 24,565₪. זאת ועוד, נפסק כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו לפי תקנות, כאשר שינה את החלטותיו לטובת האישה ללא הצגת טענות או ראיות חדשות. עוד נקבע כי בהעדר הסכמה מפורשת אין לחייב אב במזונות ילדים מעל גיל 18, וכי טענות האישה על קיזוז נדחו עקב הזנחת תביעתה מול המומחה.
רקע לפסק הדין
הדיינים: הרב מימון נהרי, הרב שניאור פרדס, הרב אברהם מאיר שלוש, מספר תיק: 1296588/9, בית הדין הרבני הגדול ירושלים
פסק דין בבית הדין הרבני הגדול קובע: החלטה שניתנה פעמיים אינה ניתנת לשינוי בעילה של "הרכב שהתפרק", ומהווה תמרור אזהרה לאמהות המנסות לקזז מזונות ללא בירור מסודר
בפסק דין יוצא דופן שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני הגדול, התקבל ערעורו של אב אשר חויב בתשלום הפרשי מזונות בסך 47,107 שקלים, וזאת לאחר שבית הדין האזורי חזר בו פעמיים מהחלטות קודמות שפטרו אותו מתשלום. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב מורחב ובראשות הרב מימון נהרי, מהווה תקדים חשוב בתחום דיני המשפחה, ומעלה שאלות נוקבות אודות שינוי החלטות שיפוטיות, אחריות הצדדים בבירור טענותיהם, וההשלכות של קיזוז מזונות ללא בירור מוסמך.
המחלוקת נוצרה על רקע הליכי גירושין בעצימות גבוהה בין בני זוג לשעבר, הורים לשלושה ילדים, אשר התגרשו בשנת 2020. במרכז הסכסוך עמדה שאלת קיזוז דמי המזונות אשר שילם האב, מול תשלומי המחציות בהם חויבה האם להשתתף בהוצאות הילדים. מה שהחל כהליך בירור שגרתי, הפך לפרשה משפטית סבוכה, שבמרכזה מומחה שמונה על ידי בית הדין, התנהלות לקויה האישה, ושינויי החלטה תמוהים מצד הערכאה הראשונה.
חיוב מזונות והמחציות
בני הזוג נישאו בשנת 2000 ולהם שלושה ילדים משותפים. לאחר גירושיהם בשנת 2020, הגישה האם תביעת מזונות עבור שלושת הילדים. בהחלטה ראשונה, חויב האב בתשלום 3,300 שקלים לשלושת הילדים, ובהמשך, בהחלטה מיוני 2021, הועלה הסכום ל-1,500 שקלים לכל ילד, סך של 4,500 שקלים, וזאת למרות שבמועד ההחלטה, הבן הבכור כבר היה בן 18.
האב ערער על חיובו במזונות הבן הבכור. בהחלטה מאוחרת, בית הדין האזורי קבע כי מאחר והבן הבכור הגיע לגיל 18, אין לחייב את האב במזונותיו, למעט תשלום סמלי של שליש, ובהחלטה סופית מיום 2.12.23 נקבע באופן ברור: בהעדר הסכמה, אין לחייב את האב במזונות ילדים שמעבר לגיל שמונה עשרה. בית הדין חזר על הכרעה זו גם בדיון בהרכב מלא, תוך שהוא מציין כי הפסיקה העקרונית של בית הדין הגדול תומכת בגישה זו.
אלא שהצדדים לא הסתפקו בכך. במקביל, התגלעה מחלוקת אודות תשלומי מחציות, אותם הייתה אמורה האם לשלם לאב, לאחר שהאב טען כי האם אינה משתתפת כראוי בהוצאות השוטפות והחינוכיות של הילדים.
מינוי המומחה
לאור המחלוקת הכספית הסבוכה, מינה בית הדין האזורי מומחה חילופי, רו"ח אמיר שפי, כדי לברר את טענות הצדדים. ואולם, בעוד שהמומחה הראשון מונה לבדוק את כלל המחלוקות – קיזוז המזונות מול תשלום המחציות – הרי שהמומחה החילופי קיבל, ככל הנראה, הוראה מצומצמת יותר לבדוק רק את נושא תשלום המחציות.
המומחה החדש הגיש את חוות דעתו, וקבע כי על האם להשיב לאב סך של 24,565 שקלים. בית הדין האזורי אישר את חוות הדעת. האב ביקש לחייב את האם בהחזר, ואילו האם טענה כי האב קיזז תשלומי מזונות מהסכומים המגיעים לה, ולכן אין לחייבה.
בית הדין פסק – האם זנחה את תביעתה
בית הדין האזורי הבהיר לצדדים, בהחלטה מיום 18.11.24, כי אם לא יפנו למומחה על מנת שיבחן את טענת הקיזוז, הרי ש"הזניחו את תביעתם". לאחר שהאב הוכיח כי פנה למומחה לבחון את נושא החזר המחציות, והאם לא הציגה למומחה את טענותיה לקיזוז, קבע בית הדין בהחלטה מיום 9.12.24 כי האם זנחה את טענותיה, וכי עליה להשיב לאב את המחציות בסך 24,565 שקלים, ללא קיזוז.
בית הדין חזר על קביעה זו בהחלטה נוספת מיום 27.12.24, תוך שהוא דוחה את בקשת האם לחייב את האב במזונות שקיזז, וקובע כי "טענות האישה לאי תשלום מזונות וקיזוז על ידי הבעל אינן מתקבלות".
בית הדין משנה את החלטתו
למרות שתי ההחלטות החד-משמעיות, הגישה האם בקשה נוספת לחיוב האב במזונות שקיזז. הפעם, להפתעת כל הצדדים, בית הדין האזורי נעתר לבקשה, וקבע בהחלטה מיום 28.1.25 כי האב חייב לשלם לאם הפרשי מזונות בסך 47,107 שקלים, מבלי לקזז את תשלומי המחציות שנקבעו, ועל אף ההחלטות הקודמות.
בשלב זה, הגיש האב ערעור לבית הדין הרבני הגדול.
בית הדין הגדול – האזורי טעה
בית הדין הגדול, בהרכב שלושה דיינים, ערך עיון מעמיק בנסיבות המקרה ובמכתב ההבהרה שהתקבל מבית הדין האזורי. בפסק דין מנומק ומקיף, התקבל ערעור האב, וההחלטה האחרונה התבטלה.
המחציות מול הקיזוז – המפתח לפרשה
ההכרעה התבססה על שלושה עקרונות מרכזיים:
הראשון: חובת הבירור המוקדמת – בית הדין הגדול קובע כי "ברור כשמש" כי המומחה החדש נכנס במקומו של המומחה הראשון, והיה צריך לבחון את טענת הקיזוז מול תשלום המחציות. בית הדין מציין כי האם עצמה הסכימה כי לא העבירה את טענותיה למומחה, ולכן קביעת בית הדין האזורי כי זנחה את טענותיה – מוצדקת.
השני: "כל הפוסל במומו פוסל" – בית הדין הגדול דוחה את טענות האם כי המומחה "התרשל" ולא עשה את עבודתו, באומרו: "טענות ב"כ המשיבה כי המומחה התרשל במילוי תפקידו, ולא עשה את עבודתו, אינם אלא בבחינת כל הפוסל במומו פוסל". במילים אחרות, אם המומחה לא בחן את טענותיה, הרי שהאם היא שהזניחה את הבאתן בפניו.
השלישי: קיזוז מזונות לבגירים – אין לחייב – בית הדין הגדול שב ומדגיש את עמדתו העקרונית, כי "בהעדר הסכמה אין לחייב את האב במזונות ילדים שמעבר לגיל שמונה עשרה". מכאן, שגם אם האם הייתה מעלה את טענותיה בפני המומחה, לא היה מקום לחייב את האב במזונות ילדים שבגרו, שעה שהאב לא הסכים לכך.
"שינוי החלטה – לא בדרך זו"
הנושא המרכזי בפסק הדין, אשר מהווה תקדים חשוב, הוא שאלת שינוי ההחלטות. בית הדין הגדול הדגיש כי הסמכות לשנות החלטה שהתקבלה מוגבלת לשלושה מצבים בלבד: (א) חשש של בית הדין שטעה בפסק דינו, וזימון הצדדים לבירור נוסף; (ב) הגשת טענות או ראיות חדשות שלא היו ידועות קודם; ו-(ג) הגשת ערעור.
במקרה זה, לאחר שהאם לא ערערה על ההחלטות הקודמות, ולא הציגה כל ראיה חדשה, לא היה מקום לשינוי החלטה. בית הדין הגדול מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות: "המשיבה לא עמדה בתנאי הסף… המבקשת לא הציגה כל ראיה חדשה אלא מיחזרה בקשת עבר שפה אחת ודברים אחדים מתוך ניסיון לדון שנית במה שכבר הוכרע".
ההרכב שהתפרק – טענה שלא עמדה במבחן
בית הדין קמא טען בהבהרתו כי קיים קושי לתת מענה לשאלות ההבהרה, מאחר וההרכב שטיפל בתיק "כבר אינו קיים". בית הדין הגדול דוחה טענה זו בתוקף, ומציין כי אותו הרכב הוא שפטר את האב בשתי ההחלטות, והוא עצמו הוא שחייב אותו בהחלטה האחרונה. "הרי החלטות בית הדין ניתנו על ידי אותם דיינים באותו ההרכב, ולא די שלא הבהירו דברי עצמם, אלא עוד נטו קו ובנו במה חדשה".
השלכות רחבות: תקדים להתנהלות הוגנת
פסק הדין מהווה תקדים חשוב במספר מישורים. ראשית, הוא קובע כי אין להקל ראש בשינוי החלטות שיפוטיות, וכי בעל דין אינו יכול "לנסות את מזלו" שוב ושוב מבלי להציג עילה או ראיה חדשה.
שנית, הוא מבהיר כי נטל הבאת הראיות חל על הצד המעוניין בקיזוז. אם האם טענה לקיזוז, היה עליה להציג את טענותיה למומחה, ולא להמתין שמומחה יפנה אליה.
שלישית, הוא מחזק את ההלכה הפסוקה כי אין לחייב אב במזונות ילדים מעל גיל 18 ללא הסכמתו, תוך שהוא מצטט מפסק דין קודם של בית הדין הגדול בעניין זה.
"משכך החלטות בית הדין לפטור את המבקש מתשלום הפרש המזונות עולות יפה עם החלטת בית הדין זו כי המשיבה הזניחה את טענותיה, וכפי שקבע בית הדין בתחילה", מסכם בית הדין הגדול. "לזאת לא נוכל להסכים. הדבר ברור כי בהתאם לתקנות הדיון, הסמכות לשנות החלטה שהתקבלה יכולה להתקיים רק באחד משלושה אופנים".
בתום ההליך, התקבל הערעור, והאב פטור מתשלום הפרש המזונות. האם חויבה בתשלום המחציות בסך 24,565 שקלים, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה. בית הדין הורה על סגירת התיק, תוך שהוא מותיר את שאלת ההוצאות ללא צו, בשל "ההתנהלות הסבוכה" של שני הצדדים. המשמעות המעשית: אב שחויב בעבר ב-47,107 שקלים – פטור מתשלום; אם שחויבה בתשלום המחציות – נשארת בחיוב.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.