אובדנות גברים בישראל

גברים מתאבדים בשנה
גברים 80%

המגיפה השקטה

בשנה מתאבדים רשמית כ-321 גברים ו-69 נשים. ובפועל יותר כ-400! משרד הבריאות טוען שיש הערכת חסר של 25%, מסיבות שונות, לא ידוע במדויק כמה מתאבדים בשנה.

שנתון משרד הבריאות התפלגות אובדנות

הדוח מגלה לנו ששיעור האובדנות בקרב הגרושים הרשומים במרשם האוכלוסין כגרושים, גבוה פי-7 יותר מרווקים ונשואים.

מכאן לסוגיה אודותיה קיים ויכוח רב שנים, היקף האובדנות בקרב גברים גרושים. 

שנתון משרד הבריאות מציג רק 76 גרושים בשנה, האם  76 מתים בשנה אינם מספיקים על מנת לייצר מענים עבורם?

הדוח של משרד הבריאות לא מדויק בעיקר בגלל שחלק מהמתאבדים המופיעים הינם נשואים ביום מותם.לא סיימו להתגרש ומופיעים במשרד הפנים נשואים ולא גרושים.אם נוסיף לכך את הכרזת מדינת ישראל באו"ם בשנת 2011 שבכל שנה מתאבדים 150 גברים גרושים – ניתן להבין כי הנתון של 76 מתאבדים בלבד אינו מדויק.

 

150 גברים גרושים מתאבדים בשנה הכרזת ישראל באום בשנת 2011

מבלי להיכנס לחישובים מסובכים, ניתן לראות בבירור מהנתונים כי רוב המתאבדים הם גברים בדגש על גברים גרושים.מבחינתנו השאלה האם מדובר בגבר גרוש, רווק או נשוי אינה רלוונטית – מדובר במעל 300 גברים בשנה שאין עבורם מענה למצוקה ושולחים יד בנפשם – חובתנו לנסות להצילם, חובת משרד הבריאות לחדול להתעלם ולהתכחש לתופעת האובדנות בקרב גברים.

בשנת 2013 התקבלה החלטת ממשלה 1091 במסגרתה הוחלט על "תכנית לאומית למניעת אובדנות" אשר תוקצבה ב- 55 מיליון שקל לחמש שנים.לכאורה, התכנית הלאומית אמורה הייתה להוות בשורה ולהתמקד באובדנות גברים (82%), מתברר שבמסגרת התכנית הוחלט לא לעסוק ביצירת מענים לאוכלוסיה זו, למעשה לא מוזכר אפילו ברמז שהתכנית אמורה לתת מענה למניעת אובדנות בקרב אוכלוסיית היעד – הגברים!

במהלך 6 השנים מאז החלטת הממשלה  התאבדו 1800 גברים.

עדיין אין מענים למניעת אובדנות בקרב גברים, מאות גברים ממשיכים להתאבד בכל שנה אלא אם משרד הבריאות וממשלת ישראל יחליטו להקים מרכזי סיוע לגברים במצוקה.

מה מביא את הגברים לאובדנות: התעמרות הרשויות פוגעת בגברים בכלל וגרושים בפרט, בכל שבוע אנו נחשפים לגבר גרוש נוסף המתאבד לאחר התעמרות ממושכת של בית המשפט והרווחה.

כל אחד מהם הוא עולם ומלואו – הכיצד חיי גבר, הבנים שלנו שווים פחות בחברה הישראלית אשר מקדשת חיי אדם.

כאשר שוללים מאדם את חירותו (מעצר שווא) לא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל עליו, כאשר פוגעים בשמו הטוב וטופלים על גבר עלילות אלימות ו/או עבירות מין, כאשר שוללים מגבר נכסים וכספים ומותירים אותו חסר יכולת לרכוש לעצמו פת לחם (לא על לשון המליצה), כאשר מרחיקים גבר מביתו שלו שרכש במיטב כספו ומשליחים אותו לרחוב ולא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל שהוא מסוכן, כאשר מנתקים בין אב לילדיו ולא בגלל מסוכנות (המסוכנים באמת נמצאים בכלא) אלא בגלל "טובת האישה" ובמקרה "הטוב" הוא פוגש את ילדיו כמו בגן חיות לשעה בשבוע במרכז קשר – גברים אלה מתאבדים. בישראל לא רק שגברים נרצחים יותר, מתאבדים יותר, מורעלים יותרו ומתים יותר בתאונות עבודה. אלא שקיימת השתקה מערכתית לתופעות אלה.

שטיפת המוח אותה עוברת החברה הישראלית ב20 השנים האחרונות, גרמה לכולם להאמין – שחייו של גבר, הבנים שלכם/שלנו שווים פחות, ונשים הן תמיד קורבן והן תמיד חוות התעללות מתמשכת.

אובדנות: הספרות המקצועית מצביעה על כך, שגברים אובדניים נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית

בשלושת העשורים האחרונים, מספר המתאבדים בישראל עומד על כ-400 נפשות בממוצע לשנה, כאשר 80% מהמתאבדים הינם גברים. לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2017 שיעור האובדנות בקרב גברים עמד על 8.8 לעומת 2.5 בקרב נשים. 190 מאלו שהתאבדו באותה שנה היו גברים בגילאי 25 – 64. חשוב לציין כי קיימות ההערכות לפיהן מספר המתאבדים בפועל גבוה בכ-25% בשל תת דיווח. התבוננות בנתוני האובדנות לאורך השנים מלמדת כי היתה ירידה בשיעור האובדנות בקרב נשים, בעוד שהמגמה אצל גברים נותרה בעינה. בדו"ח מבקר המדינה 7ב', (פורסם ב-04.05.2020), אשר עוסק ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, נמתחה ביקורת על אופן הטיפול של משרדי הבריאות והרווחה בנושא. זאת ועוד העריך המבקר את העלות השנתית שנגרמת למשק הישראלי עקב אובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.

תופעת האובדנות חריפה באופן משמעותי בקרב גברים (Murphy, 1998; Möller-Leimkühler ;2003), כך שמתוך כלל המתאבדים, חלקם של גברים גדול יותר מאשר חלקן של נשים, ביחס של 4:1 (Blair-West, Cantor, Mellsop, & Eyeson-Annan,1999).

דוח מבקר המדינה התפלגות אובדנות

הספרות המקצועית מצביעה על כך, שגברים אובדניים נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית (Addis, & Mahalik, 2003). לדוגמא, רק כ-30 אחוז מהמבוגרים עם מחשבות, תוכניות או ניסיונות אובדניים, פונים לשירותי בריאות הנפש     (Hom, Stanley, & Joiner 2015). גברים, במיוחד גרושים או פרודים, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבצע ניסיון אובדנות קטלני (Kposowa, 2000; Calati, et al. 2019). מציאות חייהם של גברים גרושים מורכבת ורוויה בלחצים, כך שהם מועדים יותר לבצע ניסיון אובדנות מוצלח. לעיתים קרובות, הם חווים קשיים כלכליים ומשפחתיים ניכרים. למשל, חלק מהגברים הגרושים, סובלים מניכור הורי, אשר נמצא כקשור לאובדנות בקרב גברים (Sher, 2017). יתרה מכך, לרוב, הם חסרי מקורות תמיכה ונוטים לא להיעזר בשירות הציבורי ובכלל במסגרות התמיכה המסורתיות. ככל הידוע לנו, אין בארץ מרכזים טיפוליים המיועדים ומותאמים לגברים. משמעות הדבר היא, שגברים רבים, חסרי רשת תמיכה חברתית וטיפולית, שנחוצה על מנת לקדם טיפול ולאפשר שיקום.

נכון להיום, המענה שניתן בישראל, התבסס על התכנית הלאומית למניעת אובדנות, שתוקצבה בשנת 2013 בהחלטת ממשלה מס' 1091, בסך של 55 מליון ש"ח. התכנית הלאומית למניעת אובדנות נחלה כישלון חרוץ בכל הקשור לאובדנות בקרב גברים. מאז יישום התוכנית כ-2100 גברים נטלו את חיים. נראה כי התכנית הלאומית למניעת אובדנות אינה מותאמת לגברים במצוקה ולמאפייניהם הייחודיים (למשל, הימנעות מפניה לעזרה). הכישלון של התוכנית יכול אף להעיד על הערכת חסר של חומרת הבעיה. ניתן אפוא להיווכח כי המשך המתווה הקיים, לא ייתן מזור לתופעה ויש לפתח אסטרטגיות התערבות חלופית. יש לציין כי בניית התערבות מתאימה עבור גברים, היא אתגר לא מבוטל, לאור כך, שקיים ספק גדול לגבי היעילות והמהימנות של ההתערבויות הקיימות כיום (Sher, 2020).

לאור ניסיוננו בעבודה עם גברים במצבי סיכון, אנו שוקדים בימים אלו על פיתוח תכנית ארצית למניעת אובדנות, תוך התבססות על מחקר עדכני. לתפיסתנו, גברים במשבר זקוקים ראשית למסגרת קהילתית תומכת, שהינה שלב חיוני בדרך להתאוששות וצמיחה. בימים אלו אנו עדים, יותר מתמיד, להחלשות הקשרים החברתיים בקהילה (Putnam, 2000), לכן המסגרת הקהילתית כשלעצמה, יכולה להוות גורם חוסן משמעותי עבור הפרט. אנו גם מבינים שלעיתים גם בשירות כזה, גברים יהססו תחילה להשתמש, ולכן יתבצע בתהליך חיזור ושכנוע, על מנת להנגיש השירות. לשם כך, רצוי כי הקהילה והשירותים הנלווים לה, יהיו תחת עמותת אבות למען צדק, אשר היא מוכרת ומוערכת בקרב גברים ואבות. דרך הפעולה שלנו נשענת על המודל הבין-אישי להתאבדות (Van-Orden et al. 2010), אשר מניח כי בבסיס האובדנות עומדת חוויית שייכות שתוסכלה וכן תחושת נטל (האדם תופש עצמו כנטל על ממשפחתו וחבריו). בהתאם לכך, בכוונתנו להקים קהילה תומכת, אשר תתן לגברים שנמצאים בסיכון לאובדנות, מסגרת הוליסטית תומכת. חלק אינטגרלי של הקהילה, יכלול מעקב אחרי מצבם של גברים בסיכון וחיבורם במידת הצורך לפונקציות טיפוליות (ייעודיות ובקהילה). פרקטיקה זו מקבלת אישוש גם מדוח של ארגון הבריאות העולמי בנושא אובדנות (2014), שכלל המלצה ברוח זו.,

ימים
שעות
דקות
שניות

סרטונים אודות המגיפה השקטה

מה נעשה בתחום האובדנות
united-nations-logo-design

ממשלת ישראל מאשרת באו"ם אובדנות 150 גברים גרושים בשנה.

 
מתוך 400 התאבדויות בשנה, כ-150 הן של גברים גרושים.נרשמה עמדתה הרשמית של מדינת ישראל.

החלטה ממשלה מס 1091.

במטרה להתמודד עם תופעת האובדנות בחברה הישראלית הגובה מחיר אנושי כבד כמו גם כלכלי ומתוך כוונה לצמצם ולמנוע ניסיונות אובדניים המבטאים, בין היתר, מצוקה חריפה, קשיי קליטה והתמודדות של הפרט בקבוצות סיכון בחברה:
1. לפעול ליישום תכנית לאומית למניעת התאבדויות, שיעדיה הם צמצום מספר מקרי ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות בישראל וסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
2. להכריז על מניעת התאבדות כאינטרס לאומי, שיש להתמודד עמו במהלך משותף של משרדי הממשלה והרשויות, בהובלת משרד הבריאות, כמפורט להלן:
3. א. להקים "צוות היגוי מצומצם" בהשתתפות שר החינוך,  שר הרווחה והשירותים החברתיים,  שרת העלייה והקליטה, השר לאזרחים ותיקים, מנכ"ל משרד ראש הממשלה או נציג מטעמו והיועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו. בראשות הצוות תעמוד שרת הבריאות. צוות ההיגוי המצומצם יתווה את מדיניות התכנית בדגש על שיתופי הפעולה הנדרשים בה, יאשר את תכנית העבודה ויקיים תהליכי בקרה עתיים.
ב. צוות ההיגוי המצומצם, ימנה "צוות בינמשרדי מורחב". צוות זה יגבש את תכניות העבודה הפרטניות של כל משרדי הממשלה והרשויות השותפים לתוכנית הלאומית, ויקבע את תהליכי העבודה ביניהם ובין כל גורם אחר רלוונטי. בראש הצוות יעמוד נציג משרד הבריאות.
ג.  להקים מועצה לאומית למניעת התאבדויות שבה יהיו חברים נציגי המשרדים, הרשויות, העמותות הפועלות בתחום, קופות החולים, נציגי איגודי הפסיכיאטריה והרווחה והסתדרות הפסיכולוגים, האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, איגוד העובדים הסוציאליים, נציגי מנהלי בתי ספר התיכונים וועד ההורים המרכזי, נציגי צה"ל ושירות בתי הסוהר וגורמים רלוונטיים נוספים. המועצה תשמש מועצה מייעצת לגופים השונים בתכנית, ותהיה כפופה למנכ"ל משרד הבריאות ככל אחת מהמועצות הלאומיות הקיימות במשרד הבריאות. ליו"ר המועצה ימונה פסיכיאטר מומחה בתחום האובדנות.
4. לקבוע כי התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות תכלול:
א. הגברת המודעות וההכרה הציבורית בתופעת האובדנות ודרכים לצמצומה.
ב. הקמת מאגר מידע אמין, לרבות תשתיות תומכות, מערכות מידע וניהול.
ג. פעילות יזומה להעמקת יכולת איתור של אנשים הנמצאים בסיכון.
ד. הכשרת "שומרי סף" וגורמים מקצועיים מאתרים (כגון: מורים, עובדים סוציאליים, אנשי רפואה, סיעוד ועוד).
ה. פעולות להבטחת הפנייה לטיפול, רצף טיפולי ומעקב לרבות הנגשה לשונית ותרבות.
ו. סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
ז. הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים.
ח. ייזום מחקרים בנושא.
ט. קביעת יעדים, אבני דרך ומדדים לצורך קידום הנושא. איסוף נתונים, הערכה וניתוח הפעולות הננקטות במסגרת התכנית הלאומית אל מול היעדים.
5. התכנית תשתף משרדי ממשלה שונים וגורמים אחרים בהתאם לנדרש ולמתבקש מהתכנית ואופיה. התכנית תפעל לחיזוק הקשרים בין המערכות והמשרדים השונים (איתור, דיווח, הפניה לטיפול, וכו') זאת בהובלת משרד הבריאות.
6. תוקם "יחידה למניעת התאבדויות" במשרד הבריאות אשר ייעודה להפעיל ולהוביל, לפתח וליישם את התוכנית הלאומית ולתכלל העבודה מול משרדי הממשלה וכל גורם מעורב.
7. התכנית תוטמע במהלך הדרגתי בתוך 3 שנים.
הממשלה תתקצב את התכנית הלאומית בשנים 2014 – 2016 בסך כולל של 55,000,000 ₪  באופן מדורג, בשנת 2014 סך 10,000,000 ₪ , בשנת 2015 – סך 18,000,000 ₪ ובשנת 2016 יעמוד התקציב על 27,000,000 ₪ לשנה זו. תקצוב התכנית לשנים שלאחר מכן ייקבע בהתאם להטמעתה בפריסה ארצית.
8. מנכ"ל משרד הבריאות, הממונה על התקציבים במשרד האוצר והחשבת הכללית במשרד האוצר או נציגיהם יקבעו כלים ונהלים תקציביים בין משרדיים על מנת לייעל את עבודת התכנית.

התכנית הלאומית למניעת אובדנות

התכנית הלאומית למניעת אובדנות.

לאחר מס' שנים של פיתוח ומחקר, ביצוע פיילוט ולימוד מתוכניות מניעת אובדנות בארץ ובעולם, בדצמבר 2013 עברה, פה אחד, החלטת ממשלה לפיה:

  • מניעת התאבדות הוכרזה כאינטרס לאומי, שיש להתמודד עמו במהלך משותף של משרדי הממשלה והרשויות, בהובלת משרד הבריאות.
  • הוחלט כי תופעל תכנית לאומית למניעת התאבדות במטרה לצמצם את מקרי ההתאבדות, ניסיונות ההתאבדות וסיוע למשפחות אשר יקיריהן התאבדו .

מטרות התוכנית הלאומית למניעת התאבדות:

  • איתור יזום של אנשים מכל קבוצות הגיל המצויים בסכנת התאבדות והפנייתם לאבחון רב מערכתי לקבלת שירותים במטרה למנוע ניסיון התאבדות.
  • שיפור הרצף הטיפולי בין המערכות לאחר ביצוע ניסיון התאבדות במטרה למנוע ניסיון נוסף.
  • יצירת שיח נורמטיבי למניעת התאבדות ושיפור יכולות ההתמודדות של אותם אנשים עם מצוקות ומשברים.

השותפים לתוכנית הלאומית:

משרד הבריאות , משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים, המשרד לעלייה וקליטה, המשרד לשוויון חברתי ומשרד הכלכלה וכן גופים רבים נוספים: המרכז לשלטון מקומי, המשטרה, צה"ל, שב"ס, עמותות, אנשי אקדמיה ועוד.

אסטרטגיות הפעילות של התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות
מסקנות הפיילוט, תכניות מקבילות מהארץ ומהעולם וכן מחקרים בתחום, הראו כי יישומן של מספר אסטרטגיות יוביל להורדת שיעורי ההתאבדות :

  • הסברה – העלאת המודעות בציבור לתופעה ולדרכים לצמצמה
  • אפידמיולוגיה וטיוב נתונים – הקמת מאגר מידע אמין
  • איתור יזום – פעילות יזומה להעמקת איתור מקרי אובדנות
  • הכשרות – הכשרת "שומרי סף" (דמויות בעלות השפעה על האדם האובדני) וגורמים מקצועיים שונים
  • טיפול ורצף טיפולי באמצעות מתאמים- פעולות להבטחת טיפול והנגשה לשונית ותרבותית
  • קווים חמים – אפשרות לקבלת עזרה טלפונית ובאינטרנט
  • סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו
  • הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים (כלי נשק, גידור מבנים, תרופות)

הטמעת פעילות התוכנית ברשויות המקומיות

היחידה למניעת אובדנות פועלת להטמעת התוכנית בכל יישובי הארץ. ההטמעה תערך בצורה הדרגתית לאורך השנים הקרובות.

בתוכנית יקחו חלק מוסדות העיר השונים וארגונים נוספים ביניהם: בתי ספר, לשכות רווחה, תעסוקה, מוקדי קליטת עלייה, ביטוח לאומי, קופ"ח, בי"ח ועוד.

כיום פעילות בתוכנית כ – 40 רשויות מקומיות, בשלבי הטמעה שונים. במהלך 2017 היחידה למניעת אובדנות צפויה להכנס לעשרות יישובים נוספים להטמעת הפעילות.

המבנה הארגוני של התוכנית הלאומית

  • וועדת שרים מצומצמת, מטרתה: התווית מדיניות, אישור תכנית העבודה ותהליכי בקרה .
  • וועדת היגוי בין-משרדית מורחבת בראשות משנה למנכ"ל מ. הבריאות, מטרתה: גיבוש תכניות עבודה וקביעת תהליכי עבודה של משרדי הממשלה והרשויות .
  • מועצה לאומית למניעת התאבדות בראשות פרופ' גיל זלצמן (מורכבת משותפי התוכנית, אנשי מקצוע, מחקר ואקדמיה) . מטרתה: גוף רב מקצועי מייעץ לגופי התוכנית.
  • יחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות בראשות מנהלת היחידה, עו"ד שושי הרץ. מטרתה: הפעלה, הובלה, פיתוח ויישום התוכנית. תכלול העבודה מול משרדי הממשלה וכל גורם מעורב.

מידע נוסף אודות התוכנית הלאומית ונתוני יישובים ניתן למצוא באתר משרד הבריאות בקישורים:

לקריאה נוספת:

משרד מבקר המדינה

דוח מבקר המדינה אובדנות מספר 70ב.

מבקר המדינה פרסם ביום – 04.05.2020, את הדוח השנתי שמספרו 70ב.

מבקר המדינה דוח אובדנות

בשלושת העשורים האחרונים, מספר המתאבדים עומד על כ-400 נפשות בממוצע לשנה.

פרק ד' בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות ובו מותח המבקר ביקורת על משרד הבריאות והרווחה.

זאת ועוד מציין מעריך המבקר את העלות השנתית למשק הישראלי מאובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.

ממצאים מדוח המבקר באובדנות
ממצאים מדוח המבקר באובדנות
התכנית שלנו למניעת אובדנות
דרך הפעולה המוצעת על ידינו הוליסטית וכוללת מספר מרכיבים, כאשר המרכזי שבהם הינו, הקמת "קהילה תומכת" שתהווה מקור סיוע רב-תחומי לגברים בסיכון. מרכזי קהילה תומכת יוקמו באזורים גיאוגרפיים שונים בישראל בהתאם למיפוי צרכים הקיים במאגר המידע של העמותה. במקביל לתהליך ההקמה, יושק קמפיין תקשורתי מאסיבי, שמטרתו להעלות מודעות בציבור הרחב לתופעת האובדנות, תוך התמקדות בציבור הגברים. לאור הקושי של גברים לפנות לעזרה, באופן כללי, ובמיוחד במקרים של אובדנות, נחוץ קמפיין שיסייע בהבנת חשיבות הטיפול וכן להפריך מיתוסים וסטיגמות שקיימות סביבו. אנו בטוחים, כי דרך פעולה זו, לא רק שתסייע בהתמודדות עם התופעה, אלא גם תקדם את רווחתם הנפשית של גברים במשבר.
 
 
עקרונות לקהילה תומכת:
  • הקהילה תהיה למעשה מרכז פיזי שבמסגרתו, יינתן לגברים מענה בקשת רחבה של תחומים, החל מצירוף לקהילה אזורית תומכת, מידע ויעוץ בתחומים מגוונים, יעוץ פסיכולוגי, גיבוש אסטרטגיה אישית, יעוץ משפטי, יעוץ רפואי, סיוע בדיור, תכנית כלכלית אישית והכוונה לתעסוקה. הגישה למקום תהיה פתוחה לכל הפונים. במקום גם יוצעו סדנאות, קבוצות שיח או מפגשים טיפוליים. אנחנו סבורים, שבכך נוכל לשפר באופן משמעותי, הן את הנגישות לשירותים טיפוליים והן את האופן בו הם נתפסים.
  • הקהילה תנוהל על ידי עמותת אבות למען צדק ותהווה רשת ביטחון קהילתית, על ידי יצירת סביבה בטוחה ועל ידי טיפוח תחושת שייכות (קהילתיות), אשר תקדם חוסן נפשי ותקנה אסטרטגיות ניהול עצמי. לכל קהילה יוגדר אב בית, שיהיה אחראי לקיום קשר קבוע ותומך עם חברי הקהילה הרשומים והמזדמנים למתן סיוע, בזמינות 24/7, באמצעות צוות תפעולי.
  • יתבצע ניתור למצבם של הפונים כפי שיגדיר צוות ה-INTAKE, במידה ותעלה אינדיקציה לגבי החמרה במצבו של אדם כלשהו, ניתן יהיה לערב מיידית צוותי התערבות מהירה.
  • בשלב הפיילוט הראשוני יוקמו שלוש קהילות (צפון, מרכז,דרום), ובהמשך יוקמו באזורים נוספים.
 
 
קמפיין תקשורתיים עצמם לדת
קמפיין תקשורתי שיתבצע במגוון פלטפורמות שמטרתו להעלות את המודעות לתופעת האובדנות וכן להציע שירותי סיוע. כמו כן, חלק מהקמפיין יהיה אינטרנטי ויכלול מידע פרקטי על מענים טיפוליים או תמיכתיים יעודיים. הקמפיין ילווה במחקר והערכה, על מנת לאמוד על יעילותו ולדייק אותו במידת הצורך. 
 
מוקד מצוקה
הקמת מוקד מצוקה ארצי למניעת אובדנות בקרב גברים. המוקד יפעל 24/7, 365 יום בשנה. הפונים אשר לא מצאו מזור למשבר האישי באפליקציה, יופנו אוטומטית למוקד המצוקה האנושי. כמו כן, המוקד יחבר את הפונים לקהילות השונות וכן לשירותים ציבוריים ולארגוני מגזר שלישי נוספים על פי הצורך.
 
אפליקציה
פיתוח 'אפליקציית מצוקה' חינמית של העמותה, שתסייע לחבר גברים במשבר לשירות העזרה המתאים, לפי הצורך ובהתאם למיקום הגיאוגרפי. ההצטרפות לאפליקציה תהא ללא תשלום והשימוש בה יהיה ידידותי למשתמש (user friendly), כך שכל גבר במשבר, יוכל ליצור חיבור מיידי לקהילה הרלוונטית ו/או למוקד ולקבל מענה בכל אירוע חירום מיידי. אפליקציה מסוג זה, הוכחה כאפקטיבית בהעלאת הנכונות לקבל טיפול ובכך יכולה להוריד את תדירות ועוצמת המחשבות האובדניות (Torok et al. 2020). האפליקציה תכלול גם תוכניות עזרה עצמית, שכל משתמש יוכל לבצע בעצמו (למשל תרגול מיינדפולנס).
 
מחקר ייעודי ומדידה
מן המתבקש לבצע מחקר מקומי מעמיק, על מנת להעמיק את ההבנה של התופעה ועל מנת לפתח התערבויות יעילות, במיוחד לאור כך שהנושא לא נחקר כראוי (Sher, 2017). המחקר יוכל לספק תובנות פרקטיות בנוגע לצרכים ייחודיים של גברים ולסלול את הדרך לאיתור מוקדם של גברים בסיכון. כחלק מתהליך המניעה יתבצע איסוף שיטתי של נתונים במסגרת הקהילה התומכת וכן יתבצע עיבוד ומשוב חוזר לצוות הקהילה על מנת לדייק ולהשתפר. יוגדרו נקודות בקרה לעמידה ביעדי מניעת האובדנות. כלל המידע שנאסף והמחקר יאפשר התערבויות בתהליך הערכה שמטרתו לוודא את היעילות של האסטרטגיות שגובשו ע"י אבות למען צדק.
לסיכום
מתוך כלל המתאבדים, חלקם של גברים גדול יותר מאשר חלקן של נשים, ביחס של 4:1. בישראל מתאבדים מדי שנה כ-400 אנשים, כאשר 80 אחוז מהם הינם גברים. לפי ההערכות, ההיקף בפועל גבוה משמעותית מכך בשל תת דיווח. נראה כי פרקטיקות ההתערבות שנועדו להתמודד עם התופעה לא עלו יפה, במיוחד ביחס לאוכלוסיית הגברים. בהסתמך על מחקר עדכני ועל ניסיוננו מהשטח, ניסחנו דרך פעולה חדשנית הכוללת מספר מרכיבים. אנו מאמינים כי אובדנות אינה גזירת גורל וכי באמצעות טיפול ראוי, נכון והוליסטי, המותאם לצרכים הייחודיים של גברים, ניתן להפחית משמעותית את היקף התופעה.
מקורות מחקרים ומאמרים

     Addis, M., & Mahalik, J. (2003). Men, masculinity, and the contexts of help seeking. American Psychologist, 58, 5–14.

    Aquila, I., Sacco, M. A., Ricci, C., Gratteri, S., Montebianco Abenavoli, L., Oliva, A., & Ricci, P. (2020). 

The role of the COVID-19 pandemic as a risk factor for suicide: What is its impact on the public mental health state today?. 

Psychological trauma: theory, research, practice, and policy.‏

    Blair-West, G. W., Cantor, C. H., Mellsop, G. W., & Eyeson-Annan, M. L. (1999). Lifetime suicide risk in major depression: sex and age determinants. Journal of affective disorders, 55, 171-178.      

Caballero-Domínguez, C. C., Jiménez-Villamizar, M. P., & Campo-Arias, A. (2020). Suicide risk during the lockdown due to coronavirus disease (COVID-19) in Colombia. Death studies, 1-6.

      Calati, R., Ferrari, C., Brittner, M., Oasi, O., Olié, E., Carvalho, A. F., & Courtet, P. (2019). Suicidal thoughts and behaviors and social isolation: A narrative review of the literature. Journal of affective disorders, 245, 653-667.

    Gratz, K. L., Tull, M. T., Richmond, J. R., Edmonds, K. A., Scamaldo, K. M., & Rose, J. P. Thwarted belongingness and perceived burdensomeness explain the associations of COVID-19 social and economic consequences to suicide risk. Suicide & life-threatening behavior, 10-1111.

    Gunnell, D., Appleby, L., Arensman, E., Hawton, K., John, A., Kapur, N., … & Chan, L. F. (2020). Suicide risk and prevention during the COVID-19 pandemic. The Lancet Psychiatry, 7, 468-471.

    Hom, M. A., Stanley, I. H., & Joiner Jr, T. E. (2015). Evaluating factors and interventions that influence help-seeking and mental health service utilization among suicidal individuals: A review of the literature. Clinical psychology review, 40, 28-39.

    Kposowa AJ (2000) Marital status and suicide in the National Longitudinal Mortality Study. J Epidemiol Community Health 54:254–261.


      Möller-Leimkühler, A. M. (2003). The gender gap in suicide and premature death or: why are men so vulnerable?. European archives of psychiatry and clinical neuroscience, 253, 1-8.

      Murphy, GE (1998) Why women are less likely than men to commit suicide. Comphrehensive Psychiatry 39:165–175.     

    Putnam, R. D. (2000). Bowling alone: America’s declining social capital. In Culture and politics (pp. 223-234). Palgrave Macmillan, New York.

    Sher, L (2017) Parental alienation: the impact on men’s mental health. Int J Adolesc Med Health 29:20150083.

    Sher, L. (2020). Suicide in men: an underappreciated public health challenge. European archives of psychiatry and clinical neuroscience, 270, 277-278.

    Torok, M., Han, J., Baker, S., Werner-Seidler, A., Wong, I., Larsen, M. E., & Christensen, H. (2020). Suicide prevention using self-guided digital interventions: a systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials.

The Lancet Digital Health, 2, e25-e36.

    Van Orden, K. A., Witte, T. K., Cukrowicz, K. C., Braithwaite, S. R., Selby, E. A., & Joiner Jr, T. E. (2010). The interpersonal theory of suicide. Psychological review, 117, 575.‏    

    World Health Organization (WHO). (2014). Preventing Suicide: A Global Imperative.