מה נעשה בתחום האובדנות

ממשלת ישראל מאשרת באו"ם אובדנות 150 גברים גרושים בשנה.

החלטה ממשלה מס 1091.
במטרה להתמודד עם תופעת האובדנות בחברה הישראלית הגובה מחיר אנושי כבד כמו גם כלכלי ומתוך כוונה לצמצם ולמנוע ניסיונות אובדניים המבטאים, בין היתר, מצוקה חריפה, קשיי קליטה והתמודדות של הפרט בקבוצות סיכון בחברה:
1. לפעול ליישום תכנית לאומית למניעת התאבדויות, שיעדיה הם צמצום מספר מקרי ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות בישראל וסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
2. להכריז על מניעת התאבדות כאינטרס לאומי, שיש להתמודד עמו במהלך משותף של משרדי הממשלה והרשויות, בהובלת משרד הבריאות, כמפורט להלן:
3. א. להקים “צוות היגוי מצומצם” בהשתתפות שר החינוך, שר הרווחה והשירותים החברתיים, שרת העלייה והקליטה, השר לאזרחים ותיקים, מנכ”ל משרד ראש הממשלה או נציג מטעמו והיועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו. בראשות הצוות תעמוד שרת הבריאות. צוות ההיגוי המצומצם יתווה את מדיניות התכנית בדגש על שיתופי הפעולה הנדרשים בה, יאשר את תכנית העבודה ויקיים תהליכי בקרה עתיים.
ב. צוות ההיגוי המצומצם, ימנה “צוות בינמשרדי מורחב”. צוות זה יגבש את תכניות העבודה הפרטניות של כל משרדי הממשלה והרשויות השותפים לתוכנית הלאומית, ויקבע את תהליכי העבודה ביניהם ובין כל גורם אחר רלוונטי. בראש הצוות יעמוד נציג משרד הבריאות.
ג. להקים מועצה לאומית למניעת התאבדויות שבה יהיו חברים נציגי המשרדים, הרשויות, העמותות הפועלות בתחום, קופות החולים, נציגי איגודי הפסיכיאטריה והרווחה והסתדרות הפסיכולוגים, האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, איגוד העובדים הסוציאליים, נציגי מנהלי בתי ספר התיכונים וועד ההורים המרכזי, נציגי צה”ל ושירות בתי הסוהר וגורמים רלוונטיים נוספים. המועצה תשמש מועצה מייעצת לגופים השונים בתכנית, ותהיה כפופה למנכ”ל משרד הבריאות ככל אחת מהמועצות הלאומיות הקיימות במשרד הבריאות. ליו”ר המועצה ימונה פסיכיאטר מומחה בתחום האובדנות.
4. לקבוע כי התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות תכלול:
א. הגברת המודעות וההכרה הציבורית בתופעת האובדנות ודרכים לצמצומה.
ב. הקמת מאגר מידע אמין, לרבות תשתיות תומכות, מערכות מידע וניהול.
ג. פעילות יזומה להעמקת יכולת איתור של אנשים הנמצאים בסיכון.
ד. הכשרת “שומרי סף” וגורמים מקצועיים מאתרים (כגון: מורים, עובדים סוציאליים, אנשי רפואה, סיעוד ועוד).
ה. פעולות להבטחת הפנייה לטיפול, רצף טיפולי ומעקב לרבות הנגשה לשונית ותרבות.
ו. סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
ז. הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים.
ח. ייזום מחקרים בנושא.
ט. קביעת יעדים, אבני דרך ומדדים לצורך קידום הנושא. איסוף נתונים, הערכה וניתוח הפעולות הננקטות במסגרת התכנית הלאומית אל מול היעדים.
5. התכנית תשתף משרדי ממשלה שונים וגורמים אחרים בהתאם לנדרש ולמתבקש מהתכנית ואופיה. התכנית תפעל לחיזוק הקשרים בין המערכות והמשרדים השונים (איתור, דיווח, הפניה לטיפול, וכו’) זאת בהובלת משרד הבריאות.
6. תוקם “יחידה למניעת התאבדויות” במשרד הבריאות אשר ייעודה להפעיל ולהוביל, לפתח וליישם את התוכנית הלאומית ולתכלל העבודה מול משרדי הממשלה וכל גורם מעורב.
7. התכנית תוטמע במהלך הדרגתי בתוך 3 שנים.
הממשלה תתקצב את התכנית הלאומית בשנים 2014 – 2016 בסך כולל של 55,000,000 ₪ באופן מדורג, בשנת 2014 סך 10,000,000 ₪ , בשנת 2015 – סך 18,000,000 ₪ ובשנת 2016 יעמוד התקציב על 27,000,000 ₪ לשנה זו. תקצוב התכנית לשנים שלאחר מכן ייקבע בהתאם להטמעתה בפריסה ארצית.
8. מנכ”ל משרד הבריאות, הממונה על התקציבים במשרד האוצר והחשבת הכללית במשרד האוצר או נציגיהם יקבעו כלים ונהלים תקציביים בין משרדיים על מנת לייעל את עבודת התכנית.

התכנית הלאומית למניעת אובדנות.
לאחר מס’ שנים של פיתוח ומחקר, ביצוע פיילוט ולימוד מתוכניות מניעת אובדנות בארץ ובעולם, בדצמבר 2013 עברה, פה אחד, החלטת ממשלה לפיה:
- מניעת התאבדות הוכרזה כאינטרס לאומי, שיש להתמודד עמו במהלך משותף של משרדי הממשלה והרשויות, בהובלת משרד הבריאות.
- הוחלט כי תופעל תכנית לאומית למניעת התאבדות במטרה לצמצם את מקרי ההתאבדות, ניסיונות ההתאבדות וסיוע למשפחות אשר יקיריהן התאבדו .
מטרות התוכנית הלאומית למניעת התאבדות:
- איתור יזום של אנשים מכל קבוצות הגיל המצויים בסכנת התאבדות והפנייתם לאבחון רב מערכתי לקבלת שירותים במטרה למנוע ניסיון התאבדות.
- שיפור הרצף הטיפולי בין המערכות לאחר ביצוע ניסיון התאבדות במטרה למנוע ניסיון נוסף.
- יצירת שיח נורמטיבי למניעת התאבדות ושיפור יכולות ההתמודדות של אותם אנשים עם מצוקות ומשברים.
השותפים לתוכנית הלאומית:
משרד הבריאות , משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים, המשרד לעלייה וקליטה, המשרד לשוויון חברתי ומשרד הכלכלה וכן גופים רבים נוספים: המרכז לשלטון מקומי, המשטרה, צה”ל, שב”ס, עמותות, אנשי אקדמיה ועוד.
אסטרטגיות הפעילות של התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות
מסקנות הפיילוט, תכניות מקבילות מהארץ ומהעולם וכן מחקרים בתחום, הראו כי יישומן של מספר אסטרטגיות יוביל להורדת שיעורי ההתאבדות :
- הסברה – העלאת המודעות בציבור לתופעה ולדרכים לצמצמה
- אפידמיולוגיה וטיוב נתונים – הקמת מאגר מידע אמין
- איתור יזום – פעילות יזומה להעמקת איתור מקרי אובדנות
- הכשרות – הכשרת “שומרי סף” (דמויות בעלות השפעה על האדם האובדני) וגורמים מקצועיים שונים
- טיפול ורצף טיפולי באמצעות מתאמים- פעולות להבטחת טיפול והנגשה לשונית ותרבותית
- קווים חמים – אפשרות לקבלת עזרה טלפונית ובאינטרנט
- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו
- הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים (כלי נשק, גידור מבנים, תרופות)
הטמעת פעילות התוכנית ברשויות המקומיות
היחידה למניעת אובדנות פועלת להטמעת התוכנית בכל יישובי הארץ. ההטמעה תערך בצורה הדרגתית לאורך השנים הקרובות.
בתוכנית יקחו חלק מוסדות העיר השונים וארגונים נוספים ביניהם: בתי ספר, לשכות רווחה, תעסוקה, מוקדי קליטת עלייה, ביטוח לאומי, קופ”ח, בי”ח ועוד.
כיום פעילות בתוכנית כ – 40 רשויות מקומיות, בשלבי הטמעה שונים. במהלך 2017 היחידה למניעת אובדנות צפויה להכנס לעשרות יישובים נוספים להטמעת הפעילות.
המבנה הארגוני של התוכנית הלאומית
- וועדת שרים מצומצמת, מטרתה: התווית מדיניות, אישור תכנית העבודה ותהליכי בקרה .
- וועדת היגוי בין-משרדית מורחבת בראשות משנה למנכ”ל מ. הבריאות, מטרתה: גיבוש תכניות עבודה וקביעת תהליכי עבודה של משרדי הממשלה והרשויות .
- מועצה לאומית למניעת התאבדות בראשות פרופ’ גיל זלצמן (מורכבת משותפי התוכנית, אנשי מקצוע, מחקר ואקדמיה) . מטרתה: גוף רב מקצועי מייעץ לגופי התוכנית.
- יחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות בראשות מנהלת היחידה, עו”ד שושי הרץ. מטרתה: הפעלה, הובלה, פיתוח ויישום התוכנית. תכלול העבודה מול משרדי הממשלה וכל גורם מעורב.
מידע נוסף אודות התוכנית הלאומית ונתוני יישובים ניתן למצוא באתר משרד הבריאות בקישורים:
- קובץ סיכום ומסקנות פיילוט – התוכנית הלאומית למניעת התאבדות
- קובץ “אובדנות בישראל” – מידע ונתונים סטטיסטים בנושא התאבדות וניסיונות התאבדות
לקריאה נוספת:

דוח מבקר המדינה אובדנות מספר 70ב.
מבקר המדינה פרסם ביום – 04.05.2020, את הדוח השנתי שמספרו 70ב.
בשלושת העשורים האחרונים, מספר המתאבדים עומד על כ-400 נפשות בממוצע לשנה.
פרק ד’ בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות ובו מותח המבקר ביקורת על משרד הבריאות והרווחה.
זאת ועוד מציין מעריך המבקר את העלות השנתית למשק הישראלי מאובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש”ח בשנה.
