אחד הדברים המעניינים, בהמשך להסתרה של נתונים והמנעות ממחקר בכיוונים שלא מתאימים לנרטיב, הוא שאלימות כלפי ילדים מוצנעת (אמנם ישנה עלייה קלה במודעות בשנה האחרונה 2020; אלימות גברים כלפי ילדים דווקא מפורסמת ומהודהדת). הסבר אפשרי לכך הוא שכשמסתכלים על הנתונים, קשה שלא לראות את חלקן הגדול מאוד של נשים בעוגה הסטטיסטית וזה כמובן לא מסתדר עם הנרטיב של ‘אישה-מלאך’.

הנתונים בישראל - מוטלים בספק
הנתונים הקיימים כיום בישראל אינם תואמים את הידוע בארץ עד לשנת 2005 ולא את הידוע בחו”ל בארה”ב בכל שנות המאה ה-21 עד היום כאמור לעיל.
בכתבה ב-nrg מ-2013 נאמר:
“65.0 אחוז מהילדים נפגעו פיזית על ידי גבר, 26.3 אחוז נפגעו על ידי אישה, ו-8.7 אחוז נפגעו גם על ידי גבר וגם על ידי אישה.” — ככל הנראה, הוצאו מתוך הסטטיסטיקה מקרי האלימות כלפי פעוטות וכן קיימת אפליה והטייה בהגשת כתבי אישום וענישה בין אבות לאמהות – הסבר אפשרי כאן.
בכתבה ב-ynet מ-2017 לא מוזכרת בכלל חלוקה למין התוקף (אבא\אמא) – מעניין מדוע.
בכתבה (2013) ב-mako N12 גם לא מוזכרת חלוקה לפי מין התוקף, למרות שהכותרת מצהירה על “דוח מקיף” בנושא. ראו תמונה לעיל.
‘המועצה לשלום הילד’ לא מספקת שום נתון רלוונטי בדוח שהיא מפרסמת ב-2018.
אלימות נפשית - ניכור הורי
ניכור הורי - כאלימות במשפחה כלפי ילדים
“סינדרום שטוקהולם – מצב פסיכולוגי דומה לסינדרום הניכור ההורי של ריצרד גרדנר” (עמוד 25 למטה – להבין ולהתמודד באפקטיביות עם הורות אגרסיבית עויינת). ההסבר לכך הוא שתהליך הניכור ההורי שמלווה ברמות שונות של דיאדה (מעין סימביוזה) בין הילד להורה המנכר, נובע למעשה מתחושת שבוי או חטוף שקיימת בילד המנכר, שאין לו למעשה לאן לפנות מלבד להורה המנכר, ולכן נוצר אצלו קשר חזק להורה המנכר. (ראו שטוקהולם סינדרום – ויקיפדיה).
Understanding and effectively dealing with Hostile-Aggressive Parenting (HAP)
הניכור ההורי עוד לא הוכר בישראל כאלימות נפשית כנגד ילדים.