אלימות במשפחה - בין בני זוג

סימטריה באלימות בין בני זוג - אלימות נשים ואלימות הדדית במשפחה
פרופ' שרה בן דויד
מאמר "קורבנות גברים במשפחה - האם יש תופעה כזו?"

מחקר הכולל רשימת מקורות מתעדכנת של מחקרים שבחנו את נושא האלימות הנשית. בסקירתה, נכללים מחקרים שמצביעים על כך שבכל האמור באלימות זוגית, נשים אלימות באותה מידה או במידה רבה אף יותר מאשר הגברים.

גם דוחות משטרת ישראל כל השנים (ראה לדוג' השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל 2020 – תמונה להלן) מצביעים על אלימות נשים כלפי בני זוגן (בהשוואה למספר התיקים שנפתחים ע"י נשים או גברים בעקבות אלמ"ב). גם אם לא סימטריה באלמ"ב, לפחות רבע או שליש ביחס למספר התיקים שנפתחים ע"י נשים.
ידועה הרתיעה של גברים ממוסדות המשטרה והרווחה (וכפי מצב הדברים כיום, ככל הנראה בצדק) ולכן סביר להניח שיש תת דיווח ביחס לנשים (שהן דווקא מועצמות ואף נדחפות להגשת תלונה).

סימטריה באלימות הזוגית - 343 מקורות מחקריים המאשרים את קיומה של סימטריה באלימות בין בני זוג - 440,850 נחקרים.

ביבליוגרפיה מבוארת זו מתארת 343 חקירות מדעיות (270 מחקרים אמפיריים ו -73 ביקורות) המדגימות כי נשים אגרסיביות פיזית כגברים (או יותר) ביחסים שלהם עם בעליהן או בני זוגן. גודל המדגם הכולל במחקרים שנסקרו עולה על 440,850 אנשים.

Dominance and symmetry in partner violence by male and female university students in 32 nations. Murray A. Straus 2006

למאמר 
דומיננטיות וסימטריה באלימות בין בני זוג, על ידי סטודנטים באוניברסיטאות ב- 32 מדינות. מורי שטראוס 2006

סה"כ מדובר על סימטריה באלימות בין בני זוג, אך כפי שניתן לראות, לפי מחקר זה, בישראל נשים אלימות יותר (פי 3) מגברים.

אלימות חמורה במשפחה - בין בני זוג

נשים מפעילות אלימות חמורה בשיעורים גבוהים יותר מזו של גברים ברוב המחקרים.

סימטריה מגדרית והדדיות בביצוע אלימות בין בני זוג ברמה הקלינית: ראיות אמפיריות והשלכות על מניעה וטיפול.

נשים תוקפות באופן חמור יותר מאשר גברים

"The median percentage of men who severely assaulted a partner was 5.1%, compared to a median of 7.1% for severe assaults by the women in these studies".

תרגום: האחוז החציוני של גברים שתקפו בן זוג קשות עמד על 5.1%, לעומת חציון של 7.1% לתקיפות קשות בידי הנשים במחקרים אלו.

מדוע העדויות המוחלטות על אלימות פיזית מצד נשים לא עולים על הדעת ולעיתים קרובות מוכחשות – מורי שטראוס 2009.

Why the Overwhelming Evidence on Partner Physical Violence by Women Has Not Been Perceived and Is Often Denied

ניתן לראות כי נשים תוקפות באופן חמור יותר מאשר גברים, ברוב מכריע של המחקרים המובאים במחקר הכולל לעיל.

דוגמה קטנה להסתרת נתונים על אלימות נשית

שינויים לפני פרסום מאמר ואחרי הפרסום. מחיקת אלימות נשים כנגד גברים – פרופ' שרה בן דוד

לפני פרסום מאמר מדעי בנושא אלימות במשפחה (בין בני זוג), בהגשת המאמר לכתב העת המדעי, ניתן לראות שישנה אלימות של האישה כלפי בן זוגה, אלימות שאינה זניחה ואף עולה על שיעור האלימות של גבר כלפי בת זוגו, ולאחר פרסום המאמר הוא פורסם ללא נתון חשוב זה, חשוב כדי להיות מחקר מדעי רלוונטי בעל יכולת השוואתית.

את התמונה הנ"ל ניתן למצוא בעמוד 27 במאמרה של פרופ' שרה בן דויד, "קורבנות גברים במשפחה" – כאן

גם בדו"ח הוועדה לטיפול בתופעת האלימות במשפחה משנת 2016 אין איזכור לאלימות נשים כלפי גברים (או אלימות כלפי גברים בכלל). 
אגב גם אלימות כלפי ילדים לא ממש מטופלת במסמך (בטח לא כמו אלימות כלפי נשים).

גורמים שונים - בחקיקה ובמשפט, שיוצרים א-סימטריה ואפליה בין גברים לנשים - נושא שיורחב להלן

חוק שפוטר נשים מרצח תינוקות, מקשה על איסוף נתונים סטטיסטיים ויוצר דימוי טוב יותר לנשים.
חוק שפוטר נשים מרצח תינוקות, מקשה על איסוף נתונים סטטיסטיים ויוצר דימוי טוב יותר לנשים.
נשים פטורות מרצח בני זוגן הטענה תהיה תמיד התעללות
עוד חוק שיוצר הפחתה במספר הנשים המואשמות ברצח, כאשר רוב ככל הנשים הנן מתגוננות ועוברות התעללות ועל כן אינן 'רוצחות'.
נשים אינן שוות בפני החוק בית משפט עליון-בתחום המעצרים ומאסרים 2016
שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, אשר מצהיר: "איני משוכנע שהגיעה העת לשוויון בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים"

אלימות במשפחה - כנגד ילדים

בהמשך תוצג אפליה בהפללה ובחקיקה – כזו שיוצרת פער מלאכותי בסטטיסטיקה בין גברים לנשים.
רצח ילדים ובני זוג – בהמשך.

בישראל

אלימות במשפחה - זהות המתעללים בילדים - ישראל 2004

כפי שניתן לראות, מספר האמהות הפוגעות היה גבוה ביותר מפי שניים ממספר האבות המתעללים, 38% לעומת 16%, על פי נתוני אל"י.
כפי שמצוטט ד"ר יצחק קדמן, ניתן לראות בתמונות שלהלן שאלו גם האחוזים במדינות אחרות בעולם.

ושוב, נושא האפליה בהפללה בין גברים ונשים מוזכר גם כאן.
קישור לכתבה ב'הארץ' – כאן.
כפי שיובא בהמשך, נראה כי 'המועצה לשלום הילד' שינתה מסלול ולא סיפקה נתונים אלו יותר, מלבד דוח בשנת 2020 בו מובאים נתונים על שנים 2004- 2019 ושם פתאום יש היפוך בסטטיסטיקה ואבות רוצחים יותר את ילדיהם (זה כמובן מתרחש גם עקב חקיקה שפוטרת נשים מרצח תינוקותיהן, כפי שיבואר בהמשך – וניתן לראות בחוק כאן).
גם האגודה לשלום הילד, משום מה, כבר למעלה מעשור לא מספקת נתונים אלו יותר.
בתגובה של אל"י לפנייה אליהם, הופנינו לדוברות משרד הרווחה.
למותר לציין שלמשרד הרווחה אין נתונים – ככל שידוע לנו (ולהם).

בארה"ב

קורבנות בחיתוך לפי קרבה משפחתית של התוקף - 2008

קישור – כאן.

כמובן שהנתונים הנ"ל חוזרים על עצמם והאחוזים פחות או יותר דומים במהלך כל שנות ה-2000 – ראה לדוג' כאן.

התפלגות האלימות כלפי ילדים זהה בשנים אחרות (בארה"ב)
(בישראל המצב שונה - יובא להלן)

גם בשאר השנים, כאן 2006, הפילוג הסטטיסטי זהה

קישור לאתר עם הנתונים.

קישור לדוח.

קישור לדוח 2015.
גם בשנה זו נתונים זהים:

גם בשאר השנים, כאן 2019, הפילוג הסטטיסטי זהה

קישור למאמר – כאן.

Number of child abuse victims in the United States in 2019, by perpetrator relationship.

קישור לדוח 2017.
גם בשנה זו פילוח זהה:

גם בשאר השנים, כאן 2007, הפילוג הסטטיסטי זהה

קישור לדוח 2007:

 גם ב-2013:

 קישור לדוח 2013.

התפלגות האלימות כלפי ילדים בישראל משתנה עם השנים או לא נסקרת

אחד הדברים המעניינים, בהמשך להסתרה של נתונים והמנעות ממחקר בכיוונים שלא מתאימים לנרטיב, הוא שאלימות כלפי ילדים מוצנעת (אמנם ישנה עלייה קלה במודעות בשנה האחרונה 2020; אלימות גברים כלפי ילדים דווקא מפורסמת ומהודהדת). הסבר אפשרי לכך הוא שכשמסתכלים על הנתונים, קשה שלא לראות את חלקן הגדול מאוד של נשים בעוגה הסטטיסטית וזה כמובן לא מסתדר עם הנרטיב של 'אישה-מלאך'.

מתוך דוח המועצה לשלום הילד 2013 - אין חלוקה למין התוקף

הנתונים בישראל - מוטלים בספק

הנתונים הקיימים כיום בישראל אינם תואמים את הידוע בארץ עד לשנת 2005 ולא את הידוע בחו"ל בארה"ב בכל שנות המאה ה-21 עד היום כאמור לעיל.

בכתבה ב-nrg מ-2013 נאמר:
"65.0 אחוז מהילדים נפגעו פיזית על ידי גבר, 26.3 אחוז נפגעו על ידי אישה, ו-8.7 אחוז נפגעו גם על ידי גבר וגם על ידי אישה." — ככל הנראה, הוצאו מתוך הסטטיסטיקה מקרי האלימות כלפי פעוטות וכן קיימת אפליה והטייה בהגשת כתבי אישום וענישה בין אבות לאמהות – הסבר אפשרי כאן.

בכתבה ב-ynet מ-2017 לא מוזכרת בכלל חלוקה למין התוקף (אבא\אמא) – מעניין מדוע.

בכתבה (2013) ב-mako N12 גם לא מוזכרת חלוקה לפי מין התוקף, למרות שהכותרת מצהירה על "דוח מקיף" בנושא. ראו תמונה לעיל.
'המועצה לשלום הילד' לא מספקת שום נתון רלוונטי בדוח שהיא מפרסמת ב-2018.

אלימות נפשית - ניכור הורי

ניכור הורי - כאלימות במשפחה כלפי ילדים

"סינדרום שטוקהולם – מצב פסיכולוגי דומה לסינדרום הניכור ההורי של ריצרד גרדנר" (עמוד 25 למטה – להבין ולהתמודד באפקטיביות עם הורות אגרסיבית עויינת). ההסבר לכך הוא שתהליך הניכור ההורי שמלווה ברמות שונות של דיאדה (מעין סימביוזה) בין הילד להורה המנכר, נובע למעשה מתחושת שבוי או חטוף שקיימת בילד המנכר, שאין לו למעשה לאן לפנות מלבד להורה המנכר, ולכן נוצר אצלו קשר חזק להורה המנכר. (ראו שטוקהולם סינדרום – ויקיפדיה).

Understanding and effectively dealing with Hostile-Aggressive Parenting (HAP)

הניכור ההורי עוד לא הוכר בישראל כאלימות נפשית כנגד ילדים.

אי שוויון בהפללה, כתבי אישום וענישה
בין גברים לנשים

בישראל ישנם חוקים אשר מבדילים ובכך מפלים בין גברים לנשים בהקשר של סוג האישום.
דוגמה ברורה להבדל כזה הינו סעיף 303 בחוק העונשין, תשל"ז-1977:

אמנם רק נשים יולדות, אך סיבות לדיכאון (כאלו שמוכרות קלינית במחקר, כדיכאון לאחר לידה) מצויות גם אצל גברים (לדוג' הלום קרב ועוד) – אך רק דיכאון לאחר לידה נכנס לחקיקה כסיבה מקילה – ולכן נשים שנאשמות בסעיף זה לאחר רצח ילדיהן, נאשמות בהמתה בלבד ולא ברצח.

עובדה זו משפיעה מאוד על הסטטיסטיקה של מקרי הרצח של ילדים.
חוקים נוספים שחוקקו לאחרונה יוצרים סטטיסטיקה שונה בין גברים לנשים. לדוג' סעיף 301 לחוק העונשין, תשל"ז-1977:

הסעיף הנ"ל משמש אך ורק נשים, מאחר ואלימות כנגד גברים אינה מוכרת (עדיין) בציבור ומוסתרת בתקשורת (וכפי שיוצג בהמשך, גם בית המשפט מתעלם מאלימות כנגד גברים).

להלן יוצגו גם מחקרים שנעשו בחו"ל (מדינות מערביות דומות לישראל), בהנחה שהרקע האנושי לרצח ילדים הינו דומה וההבדל אינו גדול בין ישראל לעולם המערבי בהקשר זה. בישראל, נעשו מחקרים בתחום עד שנת 2008 לערך, ולאחר מכן נראה כי הנתונים והמחקרים מוטים. ככל הנראה תחת השפעת החקיקה הפרו-נשית וזו שפוטרת אותן מאישום חמור או ענישה. כמובן גם בסיוע הארגונים הפמיניסטיים והאווירה הציבורית שתופסת נשים כבלתי יכולות לפגוע.

חוקרים אשר מעיזים לחקור תחת יסודות התפיסה של 'האישה המלאכית', מוקעים מהאקדמיה בדרך זו או אחרת.

בהמשך גם יוסבר על הנחיה 2.5 של הפרקליטות, שלמעשה פוטרת נשים מתלוננות שווא מענישה – עוד אבן בבניין ההטייה הסטטיסטית לרעת גברים.

הבדל (אפליה) בענישה ובהגשת כתבי אישום בין גברים לנשים במקרי רצח בן זוג
ארה"ב 1995 - נתונים ממשרד המשפטים האמריקאי

התמונה לעיל לקוחה מהמאמר הבא – עוד הרבה נתונים בהם נצפית אפליה בין גברים לנשים מובאים במאמר: 

Spouse Murder Defendants in Large Urban Counties

U.S. Department of Justice Office of Justice Programs – 1995
"In 1988 the justice system in the Nation's 75 largest counties disposed of an estimated 540 spouse murder cases. Of the 540, 318 – or 59% – were husband defendants and 222 – or 41% – were wife defendants."

בכל שלב בהליך הפלילי וסוג ענישה – ישנו הבדל בין גברים לנשים. לפי מחברי המאמר, אין הסבר להבדל בענישה, הוא אינו נובע מחומרת המקרה או מהבדלי רקע, מלבד ההבדל של מין הנידון.

קישור למאמר – כאן.

נראה שדוג' זו מסכמת יפה את הבעייתיות בתחום בישראל.
בית המשפט למשפחה: אם מגישים כתבי אישום נגד נשים עקב אלימות שלהן כלפי בן הזוג, זה מעמיק את חוסר השוויון

הגיוני שאם לא יוגשו כתבי אישום כנגד נשים – לא יהיו כתבי אישום לנשים ובכך הסטטיסטיקה של כתבי האישום בפילוח לנשים וגברים תהיה מוטה, כלומר יצא שיש גברים אלימים (עם כתבי אישום) ואין שום אישה אלימה (כי יש פיחות בכתבי אישום לאלימות נשית).
לכתבה – קישור.

וראו גם הכתבה שהובאה לעיל – קישור.

אפליה בענישה

הערכת פערים בין המינים בתיקים פליליים פדרליים - 2012

Estimating Gender Disparities in Federal Criminal Cases

קישור למאמר – כאן.

"מחקרים קודמים דיווחו על פערים משפטיים קטנים בהרבה מכיוון שהם התעלמו מתפקיד הגשת כתבי האישום, הסדרי טיעון ומציאת נסיבות מקילות לעונש."

במאמר נראה כי רוב הפערים המשפטיים נובעים מהחלטות בשלבים המוקדמים יותר, וכן נעשה שימוש בנתונים העשירים כדי לתיאוריות שונות שמנסות להסביר את הפערים המגדריים האלה.

נמצא שהפער המגדרי גדול פי 6 מהפער הגזעי בכתבי אישום וגזר דין, שנמצא במאמר בקישור.

המחקר של פרופ' סטאר מציג פערים מגדריים גדולים לא מוסברים בתיקים פליליים פדרליים - 2012

The solution "is not necessarily to lock up a lot more women, but perhaps to reconsider the decision-making criteria that are applied to men. About one in every fifty American men is currently behind bars, and we could think about gender disparity as perhaps being a key dimension of that problem."

תרגום: הפיתרון "הוא לא בהכרח לנעול הרבה יותר נשים, אלא אולי לבחון מחדש את הקריטריונים לקבלת ההחלטות שיחולו על גברים. בערך אחד מכל חמישים גברים אמריקאים נמצא כרגע מאחורי סורג ובריח, ויכולנו לחשוב על פער בין המינים כסיבה עקרית לבעיה זו."

כתבה על המאמר של אוניברסיטת מישיגן – בקישור.

כותרת

הסבר

רצח במשפחה - בין בני זוג

בישראל ישנם חוקים אשר מייצרים קושי גדול לאמוד את תופעת הרצח במשפחה בחלוקה למין הפוגע והקרבן. חוקים אלו מביאים לענישה מקלה לנשים ובכך לאווירה של אי-הפללה ואי-האשמה של נשים בפשיעה. גם כאשר הן מואשמות ומופללות, הענישה לה הן 'זוכות' מקלה. וכך בהיזון חוזר, במשוב חיובי, נשים מורחקות מפשיעה (לא בפועל, אלא בתודעה הציבורית) וגברים תמיד מוצאים עצמם מואשמים, לעתים בפשעים של בנות זוגן או חברותיהם.

להלן יובאו מחקרים שנעשו בחו"ל (מדינות מערביות דומות לישראל), בהנחה שהרקע האנושי לביצוע רצח הינו וההבדל אינו גדול בין ישראל לעולם המערבי בהקשר זה. בישראל, לא נעשה מחקר בתחום. ככל הנראה תחת השפעת הארגונים הפמיניסטיים והאווירה הציבורית שתופסת נשים כבלתי יכולות לפגוע.

חוקרים אשר מעיזים לחקור תחת יסודות התפיסה של 'האישה המלאכית', מוקעים מהאקדמיה בדרך זו או אחרת – מלבד כמה כיסי מחקר שכן עוסקים בתחום האלמ"ב בישראל.

אחוזי הרצח בקרב בני זוג - אין הבדל מהותי באחוזים (בניגוד למצטייר בתקשורת הישראלית) -
כתב העת האמריקאי לבריאות לאומית (1989)

נתונים שהופקו מדוחות FBI על רצח בני זוג.

מספר הנשים שנרצחות בידי בן זוגן (היהודי) בישראל הינו הנמוך בעולם המערבי.

ישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם לנשים מבחינת שיעור הרציחות של נשים בידי בני זוגן היהודים.

קישור לשנתון משטרת ישראל 2017 – כאן.

קישור למחקר האירופי –

The United Nations Office on Drugs and Crime (UNODC)
The Global Study on Homicide
Gender-related killing of women and girls
2019

השוואה בין רוצחים ורוצחות בין בני זוג

אחוזי הרצח בקרב בני זוג (בחיתוך לפי גיל הקרבן) - קיימת סימטריה בקירוב.
נראה כי דווקא גברים שחורים סובלים מרצח ע"י בנות זוגן.
כתב העת האמריקאי לבריאות לאומית (1989)

Fatal Violence among Spouses in the United States, 1976-85 – קישור

אחוזי הרצח בקרב בני זוג - קיים הבדל בין גברים לנשים, אך הוא אינו מהותי.
כתב העת האמריקאי לבריאות לאומית (1989)

Fatal Violence among Spouses in the United States, 1976-85 – קישור

אחוזי הרצח בקרב בני זוג - בחיתוך לפי הפרש גילאים בין בני הזוג.
כתב העת האמריקאי לבריאות לאומית (1989)

Fatal Violence among Spouses in the United States, 1976-85 – קישור

רצח במשפחה - רצח ילדים

בישראל ישנם חוקים אשר מייצרים קושי לאמוד את תופעת הרצח במשפחה, בהקשר של רצח ילדים, בחלוקה למין הפוגע והקרבן. חוקים אלו מביאים לענישה מקלה לנשים ובכך לאווירה של אי-הפללה ואי-האשמה של נשים בפשיעה (כפי שהוסבר גם בקטגוריית 'רצח בן זוג' לעיל). גם כאשר הן מואשמות ומופללות, הענישה לה הן 'זוכות' מקלה. וכך בהיזון חוזר, במשוב חיובי, נשים מורחקות מפשיעה (לא בפועל, אלא בתודעה הציבורית) וגברים תמיד מוצאים עצמם מואשמים, לעתים בפשעים של בנות זוגן או חברותיהן.

להלן יובאו מחקרים שנעשו בחו"ל (מדינות מערביות דומות לישראל), בהנחה שהרקע האנושי לביצוע רצח הינו וההבדל אינו גדול בין ישראל לעולם המערבי בהקשר זה. בישראל, לא נעשה מחקר בתחום. ככל הנראה תחת השפעת הארגונים הפמיניסטיים והאווירה הציבורית שתופסת נשים כבלתי יכולות לפגוע.

חוקרים אשר מעיזים לחקור תחת יסודות התפיסה של 'האישה המלאכית', מוקעים מהאקדמיה בדרך זו או אחרת – מלבד כמה כיסי מחקר שכן עוסקים בתחום האלמ"ב בישראל.

בישראל

פיליסייד בישראל בראי הפנומלוגיה

ניצב משנה (בדימוס) אבי דוידוביץ (29.06.2018)

"המחקר הבחין בין פיליסייד בידי האבות ובידי האמהות. אמהות: רוב הפיליסיידרים הן אמהות (62%) כאשר 94% מהוולדות הומתו בידי אמהותיהם." אבות: 35%.

פיליסייד – רצח ילדים.

רצח ילדים בידי הוריהם (פיליסייד – Filicide) היא תופעה מוכרת בקרימינולוגיה. לכאורה נתפסת התופעה כטירוף הדעת של הרוצח. אבל האמת היא, שלפחות מבחינה משפטית, רוב המקרים, בארץ ובעולם, הם מקרים שלא זכו להגנת אי שפיות הדעת. – המשמעות היא שלולא החוק שפוטר אמהות מרצח, הן היו מואשמות ברצח.

"50% מהילדים שנרצחים הם מתחת לגיל שנה; וגם רוב האחרים הם בגילים צעירים יחסית (ד"ר לימור עציוני). רציחות מסוג זה מתבצעות בעיקר על ידי אימהות."
ראו כאן.

על פי נתוני משרד המשפטים האמריקני מ- 1999, אימהות רוצחות יותר בזמן הינקות של של ילדיהן, בעוד אבות רוצחים בדרך כלל ילדים מעל גיל 8 – ושוב ניכר שהסעיף שפוטר נשים מרצח תינוקות מקטין את מספר הנשים הרוצחות סטטיסטית.

בארה"ב

דו"ח של משרד הבריאות האמריקאי - 2013

Child Maltreatment 2013
U.S. Department of Health & Human Services.
Child fatalities by relationship to their perpetrators.

תרגום: התעללות בילדים 2013
משרד הבריאות והרווחה האמריקאי.
רצח ילדים לפי קרבה לפוגע.

כפי שניתן לראות באופן ברור, אמהות פוגעות בילדים, בין באלימות פיזית ובין ברציחתם וזאת בערך פי 2 מאשר אבות.

עוד דוג' למחקר בארה"ב שמאשש את הידיעה בדבר 'יתרון' באלימות אמהות כלפי ילדיהן.

Perpetrator Relationships of Child Fatalities, 2006.

תרגום: קשר אל התוקף במקרי מוות בילדים, 2006.

קישור לדוח.

אלימות נפשית - ניכור הורי

בישראל ישנם חוקים אשר יוצרים אפליה, חוסר איזון והטייה לרעת אבות וילדיהם, בכל הקשור למשמורת ילדים (יש לשים לב, שהביטוי 'משמורת' הוצא לאחרונה מהשימוש בבתי המשפט לפחות על פי תקנות סדר הדין, אך הוא עדיין נוכח מאוד בפסקי הדין ואף הוכנס במקומו ביטוי דומה – 'הורה מרכז').
דוגמה בולטת מאוד וארכאית לכך הוא 'חוק חזקת הגיל הרך', הלוא הוא סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. הפרשנות לסעיף זה עפ"י הערכאות השיפוטיות דהיום הינה, שקטין עד גיל 6, לכל הפחות, יהיה במשמורת אמו (או שהיא תהיה ההורה המרכז). וכך כותב המחוקק:

קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים

25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

 

עוד הטייה כנגד אבות וכלפי נשים מוצאת ביטוי בבתי המשפט למשפחה ובמערכת הרווחה, גם בכך שרוב המשרות מאויישות בהם ע"י נשים, וכן בבתי הדין שחוששים מארגוני נשים ובמשטרה שמדורי האלמ"ב (אלימות במשפחה) שבה גם מאויישים ברובם ע"י נשים וגם עוברים הכשרה ע"י נשות ויצו (פירוט על כך יבוא במקומו בהמשך). הטייה מערכתית זו יוצרת הפרה של איזון אשר מעודדת התנהגות שתלטנית של הורה אחד כלפי משנהו – ההורה נתמך המערכת (בדרך כלל האם) משתמש במערכת ובתמיכתה על מנת לשלוט בהורה השני (בדרך כלל האב). התנהגות זו כאשר נעשית גם באמצעות הילדים, יכולה להביא לניכור הורי ברמות שונות. הניכור ההורי טרם הוכר כאלימות נפשית כלפי קטין, אך ישנו לחץ ציבורי שמוביל לכך.

רוב הנתונים הסטטיסטיים שיובאו להלן הם מחו"ל, שם מתאפשר מחקר. בישראל אין מחקר מספק בתחום זה והוא נחשב חדש, זאת מפני שישנם ארגונים ואנשי מקצוע (רובם ככולם מארגוני נשים) אשר מכחישים את התופעה.

נושא זה עלה בשנים האחרונות לתודעה הציבורית, בעקבות פרסום של צופית גרנט. כתוצאה מלחץ ציבורי, נפתח פיילוט בתל אביב והשופט ארז שני מונה לתפקיד שופט מוקד, אליו מופנות בקשות סעד דחוף על ניכור הורי. לאחרונה, נראה כי הפיילוט צלח ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הנחתה לטפל בניכור הורי גם בערכאות אחרות.

WORLD HEALTH ORGANISATION RECOGNISES PARENTAL ALIENATION

ארגון הבריאות העולמי מכיר בניכור הורי (27.05.19)

27 May 2019 – "Member states agreed today to adopt the eleventh revision of the International Statistical Classification of Diseases and Related Health Problems (ICD-11), to come into effect on 1 January 2022."

המדינות החברות הסכימו היום לאמץ את המהדורה ה-11 של הסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות ובעיות בריאות נלוות (ICD-11), שייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2022.

קישור.

ICD-11: The 11th Revision of the International Classification of Diseases.

המונח ניכור הורי נכנס ל-ICD ה-11 תחת הקטגוריה "בעיה ביחסים בין שמרטף לילד" (Caregiver-Child Relationship Problem – קוד QE.52).

חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו, אבא ואמא

111 מומחים בינלאומיים מארצות שונות מסכימים כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין

על מנת להתמודד עם שאלות אלה נכתב מסמך הקונצנזוס הקובע כי כפי שאנו מעודדים שיתוף כל הורה בגידול הילד במשפחות עם שני הורים, הראיות המחקריות מראות כי שיתוף כל הורה בעתות גירושין צריך להוות את הנורמה בטיפול בילדים בכל הגילים, כולל חלוקת זמן בלילות עם כל הורה. מסמך הקונצנזוס מציין שיש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה. מסמך ההסכמה התפרסם ב-Psychology, Public Policy, and Law,  כתב עת של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה (APA) הארגון המוביל בעולם בימינו בנושאי פסיכולוגיה.

Social science and parenting plans for young children: A consensus report.

אמא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם

ציטוטים נבחרים מתוך מאמרם של פרופ' אבי שגיא שְורץ וד"ר תרצה יואלס, מאמר מתוך דו"ח ועדת שניט:

"בהקשר זה מן הראוי להתייחס למספר עבודות מרכזיות בכל הנוגע למחקר על טובת ילדים שהוריהם מתגרשים. העבודה המשמעותית ביותר היא הסקירה המטה-אנליטית אודות הסתגלות ילדים להסדרי משמורת משותפת לעומת משמורת יחידנית (זה הוא מחקר-על שמאחד בתוכו באופן סטטיסטי את כל המחקרים הזמינים בתחום ומביא להכללה מעבר למחקרים ספציפיים) (Bauserman, 2002). החוקר השווה תוצאות של 33 מחקרים שונים, שבדקו אלפי מקרים של משמורת הורית משותפת, משמורת יחידנית ומשפחות שלמות, והגיע למסקנה שלמשמורת הורית משותפת יתרונות בתחומי תפקוד רבים של הילד על פני משמורת של הורה אחד. מתברר שילדים, הנמצאים באחריות משותפת של הוריהם, דומים בתפקודם והתפתחותם לילדים הגדלים במשפחות שלמות. מחקרים נוספים בתחום אף הם מבססים ממצא זה, כי קיימת חשיבות מכרעת למעורבות שני ההורים בחייו של הילד. ממצאים אלה הולכים יד ביד עם הכיוונים שמוצעים על פי תיאוריית ההתקשרות."

"חשוב ביותר לדעת שמדעי ההתפתחות היישומיים מדגישים במפורש שטובתו של הילד היא הבטחתו של קשר נמשך ושגרתי עם כל אחד מההורים, קל וחומר כשקשר זה היה מיטיב עד יום פרוץ­ הסכסוך."

חזקת הגיל הרך
"חזקת הגיל הרך, שנותנת עדיפות מוחלטת לאם כהורה לילדים עד גיל 6, מבוססת על דוקטרינה פסיכולוגית מיושנת ולא נתמכת מחקר, כלל ועיקר, המוכרת כ"דוקטרינת הגיל הרך". מאז התמסדותה של דוקטרינה זו במאה ה – 19 אין לה שום גיבוי מחקרי לתקפותה. נהפוך הוא, הדוקטרינה נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים והיא גם אינה תואמת את ממצאי תיאוריית ההתקשרות המבוססת כולה על מאות ואולי אלפי מחקרים סדורים ושיטתיים. לפיכך אלה המאמצים את דוקטרינת חזקת הגיל הרך עושים זאת אם מתוך אי הבנת התחום, אם על בסיס דעות קדומות וסטריאוטיפים לא מבוססים, אם מתוך שיקולים פוליטיים ולבסוף משיקולים טקטיים שמונחים על ידי עורכי דין. אי לכך, מכלול שיקולים אלה תורמים לקיומה של דוקטרינה היוצרת סיכונים למכביר עבור הילד."

מסכמים פרופסור אבי שגיא שְורץ וד"ר תרצה יואלס:
”לסיום, יש להעדיף את רציפות הקשר של הילד עם שני הוריו תוך חינוך לאחריות הורית משותפת. מכאן שאין חשיבות לחזקות בכלל ולחזקת הגיל הרך בפרט."