כבסיס לדיון נפנה למאמר שנכתב לאחרונה של חנה חימי, אבי חימי, משה וייס ומיכל רביד שכותרתו ‘גברים כקורבנות של פרוצדורה פלילית‘. המאמר חושף את הגבר כקורבן לאלימות מצד נשים שמוצאות תמיכה ומשענת בפרוצדורות משפטיות – אלימות שבאה לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא. כפועל יוצא ניתן להבחין בהעדר בולט בהנחיות המשטרה כיצד ניתן לאתר תלונות שווא וכיצד יש לטפל בתלונות אלה.
מלבד המאמר הנ”ל ישנו מחקר של פורום קהלת, שנכתב בהנחייתו של יואב מזא”ה בנושא תלונות שווא (קישור למאמר ; קישור לעמוד מסכם מתוך המאמר), בו נכתב כי יתכן ואחוז תלונות השווא עומד על עשרות אחוזים בודדים ולא כפי הנטען, בלא סימוכין, שכביכול מדובר על 2 אחוזים אם בכלל.
גם במחקרו של ניצב משנה בדימוס, ד”ר פנחס יחזקאלי מדובר על כ-50 אחוז תלונות שווא, במה שמוגדר במחקרו כ’ללא טיפול’ ואילו לאחר טיפול מיוחד בתלונות שווא מתקבלים כ-2% של תלונות שווא.
קיימים נתונים שהוצאו באמצעות בקשות שונות לחופש מידע. בכולן, יש לציין, בכדי לחשב את מספר ‘תלונות השווא’, לא נכללו תלונות שנסגרו מ’חוסר ראיות’ או עילות סגירה אחרות שאינן ‘חוסר אשמה’ (הגם שאדם שהואשם בעבירה והתיק הפלילי שלו נסגר מ’חוסר עניין לציבור’ או עילה דומה קלה אחרת, חייו יכולים להשתנות ללא היכר). נציין כי הגדרתן של ‘תלונות שווא’ אינה קבועה וכי ניתן לדבר על תלונה שנסגרה מ’חוסר אשמה’ כתלונת שווא וקל וחומר שעל תלונה בגין אחד מסעיפי ‘עדות השקר’ שנסתיימה בהרשעה.
בקשת חופש מידע מס’ 393/20 שהתקבלה לבקשת עמותת מ.ל.ה מלוכדים למען הילדים. בתשובה שהתקבלה ממשטרת ישראל ניתן לראות כי אחוז תלונות השווא, כלומר מספר כתבי אישום שהוגשו באשמת מסירת ידיעה כוזבת (סעיף 243 בחוק העונשין) מתוך מספר התלונות בגין מסירת ידיעה כוזבת בממוצע בשנים האחרונות עומד על כ- 10 אחוזים. במספרים מוחלטים מדובר בכ-440 תלונות שווא בשנה.
גם בבקשת חופש מידע שהוגשה למשרד המשפטים והתשובה שהתקבלה ב- 17.02.20, ניתן לראות כי אחוז ‘תלונות השווא’ עומד על בין 13 – 15 אחוז. החישוב בוצע לפי סעיפים 4, 5 ו- 6 לתשובה של משרד המשפטים – מספר כתבי אישום או הרשעות ביחס למספר תיקי החקירה שנפתחו בפרקליטות. לפי קבצי האקסל המצורפים לתשובה בפילוח לפי שנים האחוז נע בין 10 ל- 20 אחוז. מדובר בכ-280 בין השנים 2014-2019.
בבקשת חופש מידע נוספת ממשרד המשפטים התקבלה תשובה בתאריך 16.02.20, שכוללת בתוכה עוד מספר סעיפים שקשורים במסירת מידע כוזב בחוק העונשין (עדויות סותרות סעיף 240(א); ידיעות כוזבות- סעיף 243; עדות שקר- סעיף 237(א); שיבוש מהלכי משפט- סעיף 244) ניתן לראות כי אחוז ‘תלונות השווא’ עומד על מעל 30 אחוזים (לפי סעיף 1 לתשובה). מדובר בכ-700 כתבי אישום בגין תלונות שווא בשנים 2017-2019.
בבקשת חופש מידע נוספת שהוגשה למשרד המשפטים התקבלה תשובה בתאריך 19.11.19 ובה אחוז ‘תלונות השווא’ (מספר תיקים שנסגרו בהרשעה לפי סעיף 243 לחוק העונשין ביחס למספר התיקים הכללי) עומד בממוצע על כ- 15 אחוזים. מדובר בכ-1500 הרשעות בין השנים 2014-2017.
בבקשת חופש מידע נוספת שמספרה 569/21 שהוגשה למשטרת ישראל התקבלה תשובה בתאריך 20.07.21 לפיה נראה כי אחוז התיקים שנסגרים מ’חוסר אשמה’ בממוצע לשנים 2017-2021 גבוה מ- 36 אחוזים.
בבקשת חופש מידע נוספת שהוגשה למשרד המשפטים התקבלה תשובה בתאריך 11.11.20 ובה אחוז ‘תלונות השווא’ (מספר תיקים שנסגרו מ’חוסר אשמה’ ביחס למספר התיקים הכללי כנגד שוטרים שהואשמו באלמ”ב) עומד על כ- 11 אחוזים.
גם בעבירות פגיעה מינית והטרדה מינית אחוז התיקים הנסגרים מ’חוסר אשמה’ דומה.
בבקשת חופש מידע של עמותת ‘לצדכם’ מיום ה- 27.11.2019 התקבלה תשובת משרד המשפטים ובה נכתב כי 553 תיקי עבירות מין נסגרו מ’חוסר אשמה’ בשנת 2018, שהם 16 אחוז.
בעבירות פגיעה מינית שטופלו בפרקלטות ב-2017, אחוז ‘תלונות השווא’ (סגירת התיק מ’חוסר אשמה’) עומד על 11 אחוזים, כ- 510 תיקים.
מנתוני פרקליטות שהתפרסמו ב’הארץ’ בנוגע לעבירות מין והטרדות מיניות יוצא כי בשנת 2016 תיקים שנסגרו מ’חוסר אשמה’ היו כ-13 אחוז ו- 16 אחוז בהתאמה. לעומת זאת, ב-2015 נסגרו 15 אחוז מהתיקים בעבירות אלו בעילת ‘חוסר אשמה’. בשנת 2013 נסגרו 10.3 אחוזים ב’חוסר אשמה’. בשנת 2012 נסגרו 11 אחוז ב’חוסר אשמה’.
חשוב לומר שקשה מאוד למצוא נתונים בתיקים שנסגרים מ’חוסר אשמה’ משום שהם נגרעים מהסטטיסטיקה ומרישום התיקים הפליליים במשטרה, כפי שנכתב בדוחות רבים ומגוונים בנושא (לדוגמה: “נתונים אלו אינם כוללים תיקים שנסגרו עקב חוסר אשמה. תיקים אלו הופכים במערכת המיחשוב המשטרתית לתיקים לא פליליים והם מוחרגים מהסטטיסטיקה.”).
נראה כי ניתן כבר לומר די בוודאות, לאחר ההקדמה דלעיל, כי אחוז ‘תלונות השווא’ לא נופל מ- 10 אחוזים לכל הפחות בעבירות מסוגים שונים שקשורים בהיבט המשפחתי או המיני-מגדרי. כאשר כוללים סגירת תיקים מ’חוסר עניין לציבור’ או מצד ש’נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין’ או ב’אין עבירה פלילית’ – אחוזי התלונות שמחרבות והורסות חייהם של חפים מפשע ומשפחות שלמות, מוכפל ואף משולש.
