באוגוסט 2026 פרסמה ריאם אלסלם (Reem Alsalem), הנציבה המיוחדת של האו״ם בנושא אלימות נגד נשים ונערות (UN Special Rapporteur on violence against women and girls). הודעה לעיתונות הנוגעת לישראל, ובה נטען כי המושג "ניכור הורי" (Parental Alienation) "מנוצל לרעה כדי להכפיש אמהות במקרי התעללות". הודעה זו, נחזת כפרק נוסף בנסיון מתמשך, שמטרתו לשלול את תופעת הניכור ההורי, הטענה היא כי אבות טוענים לניכור כדי להסתיר אלימות כלפי נשים וילדים. טענה הזו, מבוססת על מודל מתודולוגי של בחירה סלקטיבית (Cherry Picking), הצגת נתונים ומקרים באופן סלקטיבי ומתנגשת עם האמת המחקרית שפרסמו דר' ענבל קיבנסון בראון וכבוד השופט בדימוס פיליפ מרכוס במסגרתה לא נמצא כל אישוש או תמיכה לטענות.
ניכור הורי – הגדרות ומאפייני התופעה
המושג "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome – PAS) נטבע בשנות ה-80' של המאה הקודמת בכתיבתו של גרדנר, פסיכיאטר אמריקאי. בהגדרתו הקלאסית, ניכור הורי מתייחס למצבים שבהם ילד מתנגד לקיים קשר עם אחד מהוריו ("ההורה המנוכר") בעקבות התנהגות מסיתה של ההורה השני ("ההורה המנכר"), בדרך כלל על רקע גירושין עתירי קונפליקט מתמשך ומאבקי משמורת (Gardner,1985). גרדנר תיאר שמונה סימפטומים מרכזיים לתסמונת: מסע הכפשה כנגד ההורה המנוכר; הצדקות חלשות, זניחות ואף אבסורדיות להסברת הנתק; חוסר אמביוולנטיות של הילד ביחסו המנוכר כלפי ההורה; היעדר רגשות אשמה של הילד בעקבות האכזריות כלפי ההורה המנוכר ו/או הניצול שלו; והתפשטות העוינות למשפחה המורחבת של ההורה המנוכר
הכשל בהצהרת ריאם אלסלם Reem Alsalem
ההצהרה, שפורסמה על ידי הנציבה המיוחדת של האו״ם ריאם אלסלם (Reem Alsalem, (מדובר באותה נציבה אשר צייצה בטוויטר על כך שלא נמצא כי אונס התרחש ב-7 באוקטובר) בנושא אלימות נגד נשים ונערות, ניצולם ופגיעה מינית בהם, טוענת כי בהליכי משפחה והגנת ילדים בישראל נעשה שימוש שיטתי בטענות "ניכור הורי" כדי "להכפיש דיווחים מהימנים על אלימות במשפחה והתעללות מינית בילדים". הינה המשך ישיר של ארגונים כגון מרכז רקמן הטוענים על שימוש לרעה במונח "ניכור הורי. ההצהרה מפנה לדוח של הנציבה המיוחדת משנת 2023 (A/HRC/53/36), המכנה את "הניכור ההורי" "מושג פסאודו" (pseudo-concept) וטוען כי הוא משמש לעתים קרובות עבריינים "כדי לפרק האשמות על התעללות באמצעים משפטיים".
בחירה סלקטיבית Cherry Picking: מעבר לכשלים התפיסתיים, הצהרת הנציבה המיוחדת של האו״ם ריאם אלסלם (Reem Alsalem נשענת על טקטיקה רטורית ומודל מתודולוגי פגום של בחירה סלקטיבית ( "קטיף דובדבנים" Cherry Picking) – כשל לוגי המבוסס על הצגת נתונים ומקרים באופן סלקטיבי כדי לשרת אג'נדה מוגדרת מראש, תוך התעלמות מוחלטת מגוף הראיות המקיף המפריך אותה.
הצגת חריגים ככלל ומיקרו-מדגם מנותק הקשר: ההצהרה נשענת על הצגת 18 מקרים בלבד – מתוך שדה נרחב של אלפי תיקים בשנה שבהם עולות טענות לניכור הורי מדי שנה. גזירת מסקנות גורפות על מערכת משפטית וקלינית שלמה על בסיס מדגם אנקדוטלי זעיר כזה מהווה כשל מתודולוגי חמור. זוהי הדגמה קלאסית של הטיית אישוש (Confirmation Bias), שבה נאספות אך ורק ראיות הנוחות לנרטיב המבוקש, תוך התעלמות מהמגמה ארוכת הטווח וממאגר הנתונים המלא.
שימוש בחצי-אמת וסילוף המציאות העובדתית: המניפולציה הרטורית חזקה במיוחד משום שהיא נשענת על מקרים אמיתיים, אך מנתקת אותם מהקשרם הדיוני. עיון עומק באותם מקרים זעומים עצמם מעלה כי בתי המשפט לא פגעו באמהות בשל "השתקת טענות להתעללות", אלא לאחר שבירור עובדתי וקליני מעמיק העלה כי טענות אותן נשים לא התקבלו בחקירת המשטרה ובבתי משפט למשפחה, נחזה למניפולציה שנועדה לנתק את הילדים מההורה.
ניתוק ממצאים אלו מהקשרם המשפטי והצגת העבריינות המשפטית כ"קורבנות של המערכת" ממחישים כיצד עמדת האו"ם אינה מבוססת על סקירה מדף מחקרי אובייקטיבי, אלא על הנדסת ראיות סלקטיבית המפשטת מציאות קלינית מורכבת לכדי סיסמה אידיאולוגית.
זאת ועוד, הבעיה בטענה זו היא כפולה. ראשית, היא מניחה מראש כי תופעה שנצפית באופן נרחב בפרקטיקה הקלינית והמשפטית היא "פסאודו-מדע", ואז גוזרת מכך שכל אב המסתמך עליה הוא בהכרח "מתעלל" או שותף להתעללות.
זו אינה מסקנה מבוססת ראיות, אלא מסקנה מונעת אידיאולוגיה. שנית, מחקרים אקדמיים כבר הראו כי מידע מוטעה אודות תיאוריית הניכור ההורי מופץ באופן נרחב בספרות, ואחת הטענות השגויות הנפוצות ביותר היא ש"התיאוריה מניחה שהורה מועדף גורם לניכור רק מפני שהילד מסרב לקשר עם ההורה האחר, בלי צורך לזהות או להוכיח התנהגות מנוכרת כלשהי". הצהרתה נשענת בדיוק על טענה שהוגדרה במחקר ככישלון מהותי בתיאור התופעה.
מחקרים הסותרים את ההצהרה
במחקר Allegations of Family Violence in Court) How Parental Alienation Affects Judicial OutcomesJennifer J. Harman, PhDColorado State UniversityDemosthenes Lorandos, PhD, JD) אשר בוצע באוניברסיטת קולורדו על ידי צוות של כ- 20 חוקרים בראשות פרופסור הרמן (פסיכולוגיה) ופרופסור לורנדס (משפטים ופסיכולוגיה) אשר בחן את התופעה באמצעות כ-1,000 פסקי דין ובסיומו נתן תוקף חד משמעי לקיומה של תופעת הניכור ההורי ולנזקקותם של הילדים הנפגעים להגנה משפטית וטיפול על ידי אנשי מקצוע מומחים לתחום, בהסתמך על מחקר זה פרסמו דר' ענבל קיבנסון בראון וכבוד השופט בדימוס פיליפ מרכוס נייר עמדה, בין המסקנות:
- לא נמצא כל אישוש או תמיכה לטענות או לממצאים של מאייר משנת .2019 הממצא של מאייר, לפיו בתי המשפט אינם מתייחסים ברצינות לטענות על התעללות בילדים כאשר אבות טוענים לניכור הורי נמצאו מופרכות באופן מובהק.
- הממצאים מראים כי מרביתם של בתי המשפט שוקלים בזהירות האשמות מכל צורה שהיא בהתייחס לאלימות במשפחה, כאשר הם בוחנים את טובתו של הילד. ממצא מובהק זה מעלה בספק רב את אמינות המתודולוגיה, הניתוח והמסקנות של מחקרה של מאייר, ובעקבותיה אלה של ברנט.
- ניכור הורי, אם כן, הוא עניין משמעותי הפוגע בבריאות נפשית והוא מהווה מצב פסיכולוגי שמחייב הגנה על ילדים. המושג ניכור הורי והנזק שנגרם לילדים בעקבותיו מזוהה היטב כיום בבתי המשפט, והוא כולל מטודות התערבות ייחודיות. המחקר העדכני של הרמן ולורנדוס אינו מאפשר עוד לטשטש או להחביא את התופעה של ניכור הורי אשר מהווה התעללות לא פחות מהתעללות מינית או פיזית. המחקר מוכיח שאין בסיס להנחות המוצא של מאייר, אשר סברה כי כל טענה על ניכור הורי הנה מגדרית ומסתירה במכוון פגיעה מינית של אבות. המחקר מחזק את ההבנה כי התופעה הקשה הזו קיימת, וכי ילדים המתאפיינים בניכור הורי נזקקים להגנה מצד מערכת המשפט ואנשי המקצוע, וכי יש להעניק להם טיפול ייחודי לצורכיהם. המחקר מסייע להעמיד ילדים אלו בלב העשייה המוסרית, הציבורית והמקצועית שלנו גם במדינת ישראל.
כשלים מתודולוגיים וסטנדרט כפול
אחת האסטרטגיות המרכזיות של הצהרת ריאם אלסלם (Reem Alsalem, הנציבה המיוחדת של האו״ם היא הסתמכות על מחקרים סלקטיביים כדי להוכיח "שימוש לרעה מגדרי" במושג הניכור ההורי. כך, למשל, מצוטט מחקרה של Meier, הטוען כי אמהות הטוענות לפגיעה פיזית או מינית בילדים מאבדות משמורת בסיכון גבוה יותר, וכי הסיכון מוכפל כאשר האב טוען לניכור הורי. אלא שמסקנה זו אינה קונצנזוס אקדמי.
מחקר שפורסם ב-2023 בכתב העת Children and Youth Services Review בחן באופן שיטתי את ממצאי Harman & Lorandos (2021), שלפיהם כיצד ממצאי מחקר משמשים לקידום שינויי חקיקה. החוקרים בחרו 500 פסקי דין מקנדה שבהם אכן היה ניכור הורי, וקידדו אותם באמצעות מקודדים בלתי תלויים שלא ידעו את השערות המחקר. התוצאות לא תמכו בממצאים שנעשה בהם שימוש לקידום רפורמות חקיקה. באופן ספציפי, המחקר לא מצא כי טענותיהן של אמהות מנוכרות בדבר התעללות מצד אבות מנוכרים ידועים נדחו בתדירות גבוהה יותר מאשר טענות מקבילות של אבות מנוכרים. כלומר, לא נמצאה עדות לכך שטענות "ניכור הורי" משמשות באופן שיטתי וממוגדר כדי לסתור טענות אמהות בדבר התעללות.
במקביל, מחקרים אקדמיים אכן חושפים סטנדרט כפול בבתי המשפט לענייני משפחה, אך כיוונו של סטנדרט זה מורכב מכפי שהצהרת האו"ם מציגה. מחקר שפורסם ב-2025 בכתב העת Child & Family Social Work בחן 25 מקרים של אמהות שחוו אלימות במשפחה ולפחות איש מקצוע אחד ראה בהן "מפעילות ניכור הורי". המחקר מצא כי אותן התנהגויות נמדדו בכלים שונים לחלוטין כשמדובר באמהות לעומת אבות: האופן שבו הורים מדברים עם ילדיהם על ההורה האחר התפרש אחרת כשמדובר באם לעומת אב; ואנשי מקצוע נקטו אסטרטגיות שונות של רציונליזציה ומיזעור כלפי התנהגות "בלתי הולמת" של אמהות לעומת אבות. קיומם של סטנדרטים כפולים מלמד אפוא שהמערכת אכן מוטה, אך כיוון ההטיה צריך להיבחן בראיות קונקרטיות, ולא להיות מונח מראש כהטיה "לטובת האב".
מחיקת ניכור הורי – הכחשת הפגיעה בילדים
מעבר לשיח המשפטי והמגדרי, הפספוס החמור ביותר של הצהרת הנציבה המיוחדת של האו״ם, טמון בהתעלמות המוחלטת מקורבנותיו העיקריים של הניכור: הילדים עצמם. בספרות הפסיכולוגית והקלינית, ניכור הורי מוכר כצורת התעללות נפשית קשה בילד (Psychological Child Abuse). כאשר הורה אחד מוחק באופן שיטתי את דמותו של ההורה האחר מחיי הילד, הוא כופה על הילד פיצול רגשי הרסני, מחיקה של חצי מזהותו העצמית, ופגיעה חמורה ביכולת לפתח נקשרות בריאה.
הניסיון לנסח דה-לגיטימציה למושג הניכור ההורי ולהגדירו כ"פסאודו-מדע" שולל מילדים אלו את ההגנה הקלינית והמשפטית המגיעה להם. מחקרים ארוכי טווח עוקבים מראים כי ילדים שחוו ניכור הורי בלתי מטופל סובלים בבגרותם משיעורים גבוהים של דיכאון, חרדה, ערך עצמי נמוך, קשיים ביצירת זוגיות, וסיכון מוגבר להפרעות פוסט-טראומטיות. ביטול המושג אינו מגן על ילדים – הוא מפקיר אותם להתעללות נפשית מתמשכת בחסות המדינה, תוך עיוורון מכוון למצוקתם הרגשית
מדיניות בית המשפט העליון והרבני הגדול
באוקטובר 2020 פורסם נוהל נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות: "נוהל נשיאת בית המשפט העליון לטיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במוגנות ילדים ולהבטחת קשר בין הורים לילדיהם".
מקורות מידע בתחום ניכור הורי.
מחקר מניתוח של כמעט שני עשורים של תיקי ניכור בבתי המשפט בקנדה, מצא כי מאמצים לניכור הורי מקושרים להורה שיש לו הכי הרבה גישה לילד, לאו דווקא למין ההורה. (סקירת בית המשפט לענייני משפחה, 2010)
תיקי בית המשפט לענייני משפחה בקנדה בשנים 1989-2008: ניכור הוכח ב -106 מתוך 175 מקרים.
אמהות יצרו ניכור 68% מהזמן, אבות יצרו ניכור 31% מהזמן.
במסגרת עבודת דוקטורט,שכתב דוד ויסקופף, אוניברסיטת טורו העולמית, לתופעת הניכור ההורי (Parental Alienation) המחקר הכמותי המקיף הראשון בישראל אשר בחן את מדיניות פסיקת בתי המשפט, תוך התמקדות בזיהוי דפוסי התנהגות, אפיון מגמות גיאוגרפיות ומגדריות, ובחינת האפקטיביות של מודלים שונים לטיפול בניכור הורי, הקשר בין החלטות שיפוטיות לחומרת הפגיעה בילדים,
מחקר "הקשר שבין ניכור הורי בילדות לבין מוטיבציה להתנהגות בבגרות בתיווכו של המשתנה רגישות לדחייה" נכתב על ידי יפעת אהרון ויעל וילצ'יק-אביעד ופורסם ביוני 2025 בגיליון 58 של כתב העת "מפגש – סוציאלית לעבודה חינוכית.
מחקר "הקשר שבין ניכור הורי בילדות לבין מוטיבציה להתנהגות בבגרות בתיווכו של המשתנה רגישות לדחייה" נכתב על ידי יפעת אהרון ויעל וילצ'יק-אביעד ופורסם ביוני 2025 בגיליון 58 של כתב העת "מפגש – סוציאלית לעבודה חינוכית" – נחשפו השפעות ארוכות הטווח על חייו של הקטין המנוכר בבגרותו
פסקי דין ניכור הורי
השופט ארז שני: אישה מנכרת תשיב לאב 200 אלף ₪ מזונות, ותפצה ב-250 אלף ₪ נזיקין.
השופט ארז שני בפסק דין מיום 27/10/22 תלה"מ 65187-01-22 קובע כי שירותי הרווחה יוצרים ניכור הורי, "גיליתי תופעה חדשה – שירותי הרווחה יוצרים את המצב הזה, בשל התנהלותם".
כאמור, השופט ארז שני הנהיג כללים ברורים: העברת נטל ההוכחה להורה המנכר, קביעה כי ניכור הורי אינו נסלח כאשר נעדר הסבר הגיוני לסרבנות הילד, והכרזה כי "זכותו של הורה לפגוש ביוצא חלציו הוגדרה על-ידי ביהמ"ש העליון כזכות טבעית, בסיסית, והאם אינה יכולה לבטל זכות זאת".
הוכחה להפקרות המערכת נחשפה לאחרונה בפסק דין מטלטל (תיק 970699/30). אב שהיה נתון למסכת התעללות מצד אם מנכרת, הגיע למצב של 100% נכות נפשית.
החלטות שניתנו בבית הדין ירושלים בעניין ניכור הורי:
- תיק 1027470/24 – לא תישמע טענה שהילד לא רוצה לפגוש בהורה השני.
- תיק 1061478/3 – דחיית טענה לפגיעה מינית לאחר דיון מעמיק וירידה לפרטים.
- תיק 992673/9 – פסיקת הוצאות כנגד אם היוצרת ניכור הורי תוך עלילה כי האב פגע מינית בבת.
- תיק 896815/14 – ניכור הורי – טענה שהילד לא רוצה.
- תיק 1201062/4 – דחיית טענה לפגיעה מינית, וחידוש קשר בין אב לבת אף שלא בהתאם להמלצות עו"ס הרווחה.
- תיק 995674/8 – משמורת משותפת אף בהתאם להלכה.
- תיק 1296637/9 – תיק 1312088/7 – בטענה לפגיעה מינית בילד; כשאין כל אינדיקציה לכך, נטל הוכחה הוא על הצד המאשים.
- תיק 1229721/9 – דחיית בקשה למזונות ומשמורת בנסיבות ניכור הורי חמור.
- תיק 1177971/28 – דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לפסיקת הוצאות משפט בתיק לניכור הורי.
- תיק 1192019/2 – בית הדין הרבני הגדול,דחיית ערר האם על העברת משמורת שני הילדים לאב, מיום 1.10.2024 על רקע תלונות שווא נוראית כלפי האב.
התפלגות מגדרית במערכת המשפט
התמונה שמציירת הצהרת ריאם אלסלם (Reem Alsalem) הנציבה המיוחדת של האו״ם בנושא אלימות נגד נשים ונערות היא של מערכת שנשלטת בידי גברים, ומסתירה באופן שיטתי את סבלן של נשים וילדים כדי להגן על זכויותיהם של אבות מתעללים. אלא שנתוני התפלגות מגדרית במערכת המשפט בישראל אינם מתיישבים עם הטענה הזו.
במערכת המשפט בישראל מכהנות נשים בשיעור ניכר בתפקידי שיפוט, ובבתי המשפט לענייני משפחה בפרט. בפרקליטות המדינה, שמחליטה האם להגיש כתבי אישום בעבירות חמורות, נשים מהוות כ-70% מהמשרות. במשרד הרווחה והביטחון החברתי, הכותב את התסקירים בהליכי הגנת ילדים, נשים מהוות כ-89% מהעובדות הסוציאליות. המשמעות היא שבכל צומת מרכזי שבו מתקבלות ההחלטות – מכתיבת התסקיר הסוציאלי, דרך ההחלטה על הגשת כתב אישום, ועד לפסיקת השופט – נשים הן המחזיקות ברוב המובהק.
אם אכן קיימת "קונספירציה פטריארכלית" שמסתירה שיטתית פגיעות של אבות בילדים, הרי שמבצעיה הם ברובם המכריע נשים. עובדה זו אינה מוכיחה כשלעצמה שאין הטיה במערכת, אך היא מפרקת את הנרטיב הפשטני של "מערכת גברית מדכאת". עובדות סוציאליות, פרקליטות ושופטות גם הן עלולות לטעות, להיות מושפעות מהטיה או ליפול קורבן למניפולציות. לייחס כשלים מערכתיים ל"מבנה פטריארכלי" תוך התעלמות מכך שהמערכת מופעלת בידי נשים – הוא עצלות אינטלקטואלית.
סוף דבר
הצהרת הנציבה המיוחדת של האו״ם אינה עוסקת בשיפור אופן היישום של מושג הניכור ההורי, אלא בעצם קיומו. עמדה זו מנוגדת לראיות האקדמיות, לנתוני כוח האדם בישראל ולהגיון המשפטי והקליני הבסיסי. היא משרתת נרטיב פוליטי מגדרי מסוים, ולא את טובת הילד.
הדרך האמיתית להגן על ילדים ואמהות אינה לאסור מושג, אלא להבטיח שכל מקרה ייבחן בראיות, בקפידה וללא הטיה. פירוש הדבר הכשרה טובה יותר של עובדות סוציאליות, מעריכים ושופטים, כדי להבחין בין ניכור הורי אמיתי לבין סירוב הגנתי לגיטימי, ובין האשמות מניפולטיביות לבין טענות אמת להתעללות. זה דורש משאבים, מומחיות ורצון מוסדי – ולא הצהרת או"ם שהופכת מציאות מורכבת ל"פסאודו-מדע".
כאשר ריאם אלסלם (Reem Alsalem, הנציבה המיוחדת של האו״ם בנושא אלימות נגד נשים ונערות (UN Special Rapporteur on violence against women and girls מכנה את "הניכור הורי" "פסאודו-מדע", היא אינה מגנה על ילדים – היא משתתפת במאבק אידיאולוגי שהחל זה מכבר. במאבק הזה, מחקר ועובדות נעלמות ומפנות מקום לנרטיב נוח ותעמולה, וטובתם הפרטנית של ילדים מפנה מקום לנרטיב מגדרי כולל. עבור כ-4,000 משפחות בישראל שמתמודדות מדי שנה עם טענות ניכור הורי, הפשטנות האידיאולוגית הזו אינה מביאה צדק – היא מביאה עוד סבל.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.