הצטרפות לעתירה: זכות הקטין לשני הוריו גוברת על עשיית דין עצמית

עמותת ה.ל.ב – העמותה לשוויון בהורות ועמותת אבות למען צדק, הגישו לבית המשפט העליון, בקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט", במסגרת בקשת רשות ערעור החושפת שבר מערכתי בסוגיית ההעתקה החד-צדדית של מקום מגורי קטינים(מעבר מגורים בגירושין: כשהאם עושה דין לעצמה) , תופעה הפוגעת אנושות, באפוטרופסות הטבעית, בטובת הילד, ובעקרון שלטון החוק, העמותות מעוניינות להציג בפני בית המשפט העליון את ההשלכות הרוחביות על אלפי משפחות בישראל, המאבק הציבורי והמשפטי סביב זכויותיהם של הורים וילדים בצל הליכי פרידה וגירושין, במסגרת תיק LaMusga, ד"ר ריצ'רד ורשק (Dr. Richard Warshak), הגיש חוות דעת כידיד בית המשפט, חוות הדעת הציגה את העמדה המחקרית לפיה, מעבר חד-צדדי ככלי לניכור, בית המשפט העליון של קליפורניה קיבל את העיקרון המנחה הזה ופסק לטובת האב. , כבוד השופט אלכס שטיין דחה את הבקשה.

הצטרפות כידיד בית המשפט

לא פעם מתעוררת במסגרת הליך מסוים סוגיה עקרונית, שהשלכותיה חורגות מן המקרה הפרטי הנדון. במקרים כאלו יכול גורם שלישי בעל מומחיות רלוונטית – כדוגמת המבקשות לתרום לגיבוש ההלכה באמצעות סיוע לבית המשפט בהצגה מלאה ובהירה של ידע מתחום מומחיות , והמשליך על הסוגיה העקרונית. לשם כך הכירו בתי המשפט בחשיבות צירופו של "ידיד בית המשפט" במקרים המתאימים.

המוסד של ידיד בית-המשפט אומץ בעיקר בפסיקה ואילו החקיקה אפשרה צירופם של ארגונים ציבוריים להליכים ספציפיים בלבד, לדוגמה: חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), חוק שוויון הזדמנויות עבודה, התשמ"ח-1988, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למוקמות בידוק ולמקומות ציבוריים, התשס"א- 2000, וסעיף 10 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.

בפסק-דין קוזלי למעשה נקבע כי בית-המשפט מוסמך להתיר ליחידים, לגופים ולמוסדות, שאינם צדדים פורמאליים להליך המשפטי, להציג בפניו את עמדתם. שיקול-הדעת בבסיס הפעלת הסמכות מטעם בית-המשפט נבחן בכל מקרה לגופו ועל יסוד שיקלול מגוון רחב של נתונים.

בפסק-הדין קבע כב' הנשיא ברק, את אמות-המידה להפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט ועמד על השיקולים השונים, אשר על בית-המשפט לשקול בטרם יורה על צירופו של צד כלשהו להליך המתנהל כ"ידיד בית-המשפט".

כדברי הנשיא ברק: "מוסד 'ידיד בית-המשפט' מוכר בשיטות משפט שונות מזה מאות בשנים…עיקרו הוא סיוע לבית המשפט בסוגיה כלשהי, -על ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון. במקור היה מוסד זה כלי להצגת עמדה נייטרלית בלבד בהליכים, תוך סיוע אובייקטיבי לבית המשפט. אך בהמשך התפתח מוסד 'ידיד בית-המשפט כצד להליך, שאינו דווקא נייטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג – מתוקף תפקידו או עיסוקו – אינטרס או מומחיות שמן הראוי שיישמעו בפני בית – המשפט בסכסוך ספציפי.

פסיקת בית המשפט העליון של קליפורניה

במסגרת תיק LaMusga, ד"ר ריצ'רד ורשק (Dr. Richard Warshak), פסיכולוג קליני וחוקר מוביל בתחום הגירושין והערכת משמורת, הגיש חוות דעת כידיד בית המשפט מטעם ההורה שהתנגד למעבר (האב). חוות הדעת הציגה את העמדה המחקרית לפיה, מעבר חד-צדדי ככלי לניכור:

מעבר גיאוגרפי של הורה משמורן עלול, במקרים מסוימים, לשמש פלטפורמה או כלי עזר להורה המעביר כדי לנתק את הקשר הקיים בין הילד להורה השני, ובכך להוביל לניכור הורי קשה.

פגיעה באיזון הקשר: החלשת הנגישות התכופה של הילד לשני ההורים מהווה פגיעה ישירה בטובתו, במיוחד כאשר הרקע למעבר מונע מעוינות או מרצון להרחיק את הילד.

בית המשפט העליון של קליפורניה קיבל את העיקרון המנחה הזה ופסק לטובת האב (ביטל את אישור המעבר שניתן לאם בערכאת הערעור). נקבעו שורה של קריטריונים שעל בתי המשפט לבחון בכל בקשת הגירה, ביניהם קריטריון מפתח שהושפע ישירות מהתחום הפסיכולוגי של ניכור הורי:

הנכונות לשמר את הקשר: על בית המשפט לבחון את מידת היכולת והנכונות של ההורה המבקש לעבור, לעודד ולתמוך בהמשך קשר רציף, בריא ותכוף בין הילד לבין ההורה שנשאר מאחור.

הסמכות להעברת משמורת: בית המשפט הבהיר כי אם המעבר הגיאוגרפי מונע מרצון לפגוע בקשר עם ההורה השני, או אם הוא יביא לנתק הרסני עבור הילד – יש לבית המשפט סמכות מלאה להעביר את המשמורת העיקרית להורה שנשאר, כדי להגן על טובת הילד.

הלכת LaMusga נחשבת עד היום לאבן דרך עולמית בדיני משפחה, והיא משמשת כלי משפטי מרכזי במאבק נגד מעברים גיאוגרפיים חד-צדדיים שמטרתם האמיתית היא ניתוק קשר וניכור הורי.

דין עצמי מול שלטון החוק: הסכנה שבטשטוש הגבולות

בבסיס ההליך עומדת מחלוקת סביב פעולה חד-צדדית של מעבר מגורים והעברת מסגרות חינוכיות של קטינים, תוך התעלמות מופגנת מצווים שיפוטיים ומהחובה החוקית להגיע להסכמה במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. המבקשות להצטרף לתיק מדגישות כי מתן לגיטימציה למעשים מעין אלה, תחת כסות של "מניעת טלטלה" או טיעוני "מעשה עשוי", יוצר תמריץ מערכתי הרסני. תמריץ זה מעודד הורים לעקוף את בתי המשפט, לקבוע עובדות, ולהסתמך על כך שחלף הזמן יכשיר את השרץ. מדובר בפגיעה קשה בזכויות הקטין, באמון הציבור במערכת המשפט ובכרסום ביסודות שלטון החוק, שכן הורה המפר צווי בית משפט מוצא עצמו לעיתים קרובות נשכר ממעשיו.

הילד כישות אוטונומי וזכות הקשר היומיומי

אחד הנדבקים המרכזיים שעמותות אלו מבקשות לחדד בפני בית המשפט העליון הוא מעמדו של הקטין. קטינים אינם רכושו של מי מהוריהם, ואינם "לוויין" התנועתי של ההורה המבקש להעתיק את מקום מגוריו. פסיקות קודמות כבר קבעו כי זכותו של קטין ליהנות מקשר יציב, יומיומי ורציף עם שני הוריו הביולוגיים היא זכות חוקתית מדרגה ראשונה, המוגנת תחת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עקירת קטין מסביבתו המוכרת, ממוסדות החינוך שלו ומקשריו החברתיים באבחה אחת, פוגעת קשות בזכויותיו כישות אנושית עצמאית ושלמה.

קריאה לשינוי מדיניות ובחינה מערכתית

הבקשה המונחת לפתחו של בית המשפט העליון אינה רק עניין פרטי בין בני זוג, אלא סוגיה ציבורית-חוקתית בעלת השלכות רוחב דרמטיות. העמותות קוראות לערכאה העליונה לצמצם בצורה משמעותית את תחולתה של דוקטרינת "המעשה העשוי" במקרים של עשיית דין עצמית, להטיל סנקציות כלכליות על הורה המפר את הסטטוס-קוו, ולאמץ באופן עקבי את דוקטרינת "ההורה הידידותי" – אותו הורה המעודד ושומר בפועל על קשר רציף ותקין בין הילד להוריו. התערבות זו חיונית כדי להבטיח כי דיני המשפחה בישראל ימשיכו להגן על טובת הילד האמיתית ועל עקרונות הצדק והשוויון ההורי.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.