ביום שלישי, 9 ביוני 2026, התקיים דיון בועדת העבודה והרווחה, בראשות חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר בנושא: היעדר שירותי רווחה עבור גברים במצבי משבר, גירושין, אלימות זוגית, דיכאון ואובדנות, במהות מרכז הדיון חשף כי משרד הרווחה באמצעות העובדות הסוציאליות מפלים גברים.
בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ מיכל מרים וולדיגר: "הדיון היום יעסוק בנושא שלא רבים עוסקים בו, יש שאפילו רואים בו 'מוקצה'. אבל יש עוולות שצריך לדבר עליהן גם כשזה לא נחשב פוטוגני ופוליטקלי קורקט.
התנועות הרבות שקמו בעשורים האחרונים במטרה לקדם שוויון מגדרי הביאו להישגים ושינויים משמעותיים לטובת נשים, אך במקביל, כדרכן של מהפכות, התפתחה מציאות של הזנחה תודעתית ומוסדית כלפי מצוקות של גברים, בהן בריאות הנפש, בדידות, אובדנות, מחוסרי־בית ותאונות עבודה – תחומים שבהם גברים מצויים בשיעורי סיכון גבוהים באופן עקבי.
גם בזירה הזוגית והמשפחתית מתקיימת הטיה מגדרית מתמשכת, שלפיה גברים נתפסים בעיקר כגורם סיכון וכמושא לפיקוח, בעוד נשים נתפסות כקורבנות הזקוקות להגנה ולהעצמה. תפיסה זו משפיעה על עבודת מערכות המשפט והרווחה, ופוגעת באופן טבעי בזכויותיהם של אבות גרושים או פרודים. הצעת חוק שאני מקדמת להקמת נציבות חיצונית שתפקח על עובדים סוציאליים יכולה לפתור את זה לפחות באופן חלקי, אבל לצד זאת חשוב לקיים דיון שורשי ועמוק ולהבין מהם המענים המהירים, היעילים וההוגנים ביותר לתופעה, שלא יגרמו שוב לתנועת מטוטלת הפוכה".
למרות דבריה האמיצים של יושבת ראש הוועדה, עוד בדצמבר 2019 פורסם המאמר של פרופ' זאב וינשטוק ועמיתיו, ענת בן-פורת, דורית בר-דוד וזיו רז, בכתב העת "חברה ורווחה", אשר עסק בפער בין "נכונות" ל"מוכנות" בקרב עובדים סוציאליים בישראל. כאמור, כבר בשנת 2019! נחשף כי בעוד שיש למראית עין נכונות רבה לטפל בגברים קורבנות, המוכנות האמיתית, הכוללת את הכלים הרגשיים והמקצועיים הנדרשים – חסרה. פער זה מתבטא בכך שלמרות שעובדות סוציאליות מבטאות בעל פה רצון לעזור לגברים נפגעי אלימות, בפועל הן חסרות את ההכשרה, הכלים והפרוטוקולים הנדרשים לכך.הפער הזה נובע מהיעדר תוכניות הכשרה מיוחדות לטיפול בגברים קורבנות, מחסור בכלים טיפוליים מותאמים לגברים ומהיעדר פרוטוקולים ברורים לזיהוי וטיפול בגברים נפגעי אלימות.
ח"כ שמחה רוטמן: "אנחנו מקבלים המון פניות מהציבור ולפעמים מצליחים גם לעזור, אבל לא יתכן שלאנשים האלה שנתקלים בבעיה מול שירותי הרווחה אין כתובת מסודרת לפנות אליה. אני לא רואה שום שופט מערער על קביעה של הרווחה, בוודאי אם כתוב בדו"ח שישנה סכנה לקטין. אף שופט לא ייקח את האחריות על כתפיו שחלילה יקרה משהו, אבל קיימת הטיה ברורה. המציאות הזאת חייבת בקרה חיצונית וכיום שירותי הרווחה שאמורים לשמוח שתהיה עליהם בקרה מתנגדים להצעת החוק שלנו לנציבות תלונות ( הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על עובדים סוציאליים, התשפ"ו-2025 (מספר פ/6331/25) היא הצעת חוק פרטית שהונחה על שולחן הכנסת ה-25, שמטרתה להקים גוף ייעודי לטיפול בתלונות אזרחים על עובדים סוציאליים ומהווה צעד לשיפור הפיקוח והשקיפות במערכת הרווחה, ובהגדרות, סמכויות הנציבות והליך הטיפול בתלונות.) וזה בעוכרי כל הצדדים, כי אם זה לא יקרה בסופו של דבר תצטרך לקום ועדת חקירה פרלמנטרית שלא תוכל לעשות עבודה רציפה ומקצועית כמו גוף ייעודי וקבוע".
ד"ר בני ביילי, מעמותת לצדכם: "אני כבר מעל 10 שנים מקבל טלפונים מכ-3,000 גברים במצוקה בשנה. ממצאי המחקר על אלימות זוגית שנעשה בישראל 2022-2023 מצא ששיעורי האלימות בקרב גברים ונשים הם הרבה פחות דיכוטומיים ממה שנהוג לחשוב. בהיבט של פגיעה פיסית ומקרי רצח אכן יש יותר נשים שנפגעות אבל בכל הנוגע לאלימות כלכלית, משפטית ועוד- הן מתרחשות בכל החברה בשיעורים דומים. מניסיוני רוב העו"סים לא מכירים את ממצאי המחקר וזו טרגדיה. בינתיים ההסתכלות כלפי גברים כבעיה ונשים כקורבנות נותרת בעינה. עוד אמר ד"ר ביילי כי יש לבצע מיפוי תקציבים לשירותי סיוע המיועדים לגברים מול נשים וכן לפרסם נתונים מפולחי מגדר אודות מימוש היקפי השימוש בסיוע בקרב שני המגדרים. כמו כן קרא למנות ממונה לתחום הגברים במשרד הרווחה ולהקים מרכזי טיפול רב תחומיים לגברים.
ד"ר יעל אביעד : המחלקה לקרימינולוגיה באונ' אריאל, המלווה את המחקר בעמותת לצדכם: "מחקר שהסתיים לאחרונה מצא שגם גברים וגם נשים שעברו הליך גירושין מציינים שהם זקוקים נואשות לעזרה מהרשויות השונות. עם זאת, בפועל נמצא שנשים מקבלות המון עזרה ונתרמות ממנה ולעומת זאת רוב גברים לא מקבלים סיוע וגם כשהם כן פונים- הסיוע לא מכיל, לא אמפתי, לפעמים אפילו מאיים וכאילו מאשים אותם במה שהם עברו. התוצאה היא שרבים לא פונים כי הם חוששים שזה ירע את מצבם. תמונה דומה עולה בכל המחקרים שנערכו בשנים האחרונות. כל קורבן לאלימות נושא על עצמו רגשות אשמה ובושה ואצל הגברים נוסף לזה אישור ממי שאמור לטפל בהם- שבאמת הם אשמים, ואז הם נותרים עם עצמם ומגיעים לחרדה, דיכאון, ואף אובדנות והנתונים מראים שיותר גברים גרושים מגיעים לאובדנות ביחס לנשים גרושות. הם חייבים לקבל מענה. זו זכות אלמנטרית שיש לכל אזרח בישראל, גם לגברים".
חיים גמליאל: אב ל-6 ילדים פנה לילדיו מהדיון ואמר: "לעולם לא עזבתי אתכם". לאחר מכן אמר: "במשך 15 שנה גידלתי את ילדיי. במהלך השנים האלה לא היו ממצאים לכך שפגעתי באשתי או בילדיי, לא הייתה כל התערבות של רשויות הרווחה. אז הועלו טענות ומאותו רגע המערכת התייחסה להאשמות אלו כעובדה, עובדה שלא נבדקה ולא הוכחה והתוצאה הייתה קטסטרופלית. דחפו אותי רחוק ורחוק יותר מילדיי, בזמן שהתקבלו החלטות שהשפיעו על כל היבט בחייהם מבלי שאתה חלק מזה. החינוך, מבנה המשפחה, הדרך הדתית, הכל השתנה. ובכל שלב קריטי המוסדות שהיו אמורים לפעול בהגינות נכשלו בהגנה על תפקידי כהורה. נתתי הוכחות שוב ושוב, פניתי לעזרה. ניסיתי לעבוד מול רשויות הרווחה והתגובה הייתה שתיקה. התרעתי שילדיי עוברים ניכור הורי מתמשך מצד גרושתי אבל המערכת עסקה בוויכוח על הגדרות וסעיפים והקשר שלי עם ילדיי הלך והתדרדר. המסר היה ברור- לקולי היה משקל נמוך יותר כי אני אב. הוועדה והמערכת צריכות לשאול – אם זה היה הפוך זה היה אותו דבר? רבים כאן כבר יודעים את התשובה".
דניאל עמירם, עמותת הלב: "הפרדיגמה של משרד הרווחה חייבת השתנות. בהוראות תע"ס שהן התנ"ך של העו"סיות עדיין כתוב- 'הגבר הוא בד"כ האלים והאישה היא הקורבן'. ברגע שיש גבר מוכה המערכת קורסת לתוך עצמה. אין טיפול, אין מקלט, המערכת יודעת לתת רק טיפול של גבר אלים. אישה ממלאת טופס ואומרת שהיא קצת חוששת והולכת למקלט, בלי שהוכח שום דבר".
מיטל ברוך: מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה ציינה כי בימים אלה מסיים המשרד לכתוב תע"ס חדש, שיפורסם ככל הנראה עוד כחודש. בהמשך סיפרה על המענים הקיימים כיום עבור גברים במצוקה, בהם תקנים יעודים לגברים במרכזי אלימות במשפחה. ברוך ציינה כי העו"סים עוברים קורס ייעודי וייחודי שנועד לתת להם כלים לעבוד עם גברים, אך ציינה כי יש קושי לגייס עו"סים גברים בשל מחסור כללי. עוד ציינה כי כ-2,000 גברים מטופלים פרטנית ביום במרכזי אלימות במשפחה והם מהווים כ-20% מכלל המטופלים. עוד סיפרה ברוך על המענים הניתנים ב- 2 מרכזי 'אלון' שהוקמו בשנה האחרונה במטרה לסייע לגברים במשברי חיים אישיים, זוגיים, תעסוקתיים ועוד. לדבריה: "כדי לקבל טיפול במרכז אלון לא צריך להיות מוכר ברווחה. נעשה רישום ראשוני על ידי אותו מרכז ברמה הטלפונית, אפילו אנונימי, ואז הוא מגיע למטפל שיש לו קליניקה ומקבל 20 טיפולים במימון המשרד, עם השתתפות עצמית קטנה רק כדי להבטיח את ההתחייבות. בשנה הראשונה פנו כ- 900 גברים. 150 משולבים בקבוצות טיפול ו-150 מטופלים פרטנית.
למרות ועל אף דבריה של מיטל ברוך, מנהלת תחום אלימות במשפחה: משרד הרווחה נותר מעוז פמיניזם רדיקאלי, ומרכזי אלון הם לא מרכזי סיוע לגבר – הם מרכזי "חינוך מחדש". משרד הרווחה אמנם יזם את הקמתם של "מרכז אלון". על הנייר, מרכזים אלו שווקו כרשת ביטחון טיפולית, מענה ייעודי ומותאם לגברים האמור להושיט יד לגבר הנמצא בנקודת השבר התלולה ביותר של חייו.
מרכז אלון של משרד הרווחה.
אולם, בחינה מעמיקה של המציאות מעלה פער מטריד בין הרטוריקה ההומניסטית לבין הפרקטיקה הטיפולית. ניתוח תוכן מקיף של פרסומי המרכזים, לצד הצלבת עדויות ומשובים מצד גברים שפנו לקבלת סיוע, חושף כי תחת כסות של "תמיכה במשבר" פועל מנגנון שעיקרו תיוג, פיקוח חברתי וניסיון ל"חינוך מחדש", המבוסס על פריזמה אידיאולוגית צרה ותפיסה מראש של הפונה כגורם מאיים או אלים פוטנציאלית.
משרדה הרווחה יצר מצג שווא במסגרתו הקים את "מרכז אלון" – אם חשבתם שמשרד הרווחה סוף סוף התעורר והחליט לתת סיוע לגברים שנפגעים מאלימות של בת הזוג? תחשבו שוב.
הצצה לקמפיין של "מרכז אלון" חושף את המטרה האמיתית של משרד הרווחה באמצעות עובדות סוציאליות וגם עובדים סוציאליים העוברים הכשרה יעודית.
איך נראה ה"סיוע" שלהם לגברים? משרד הרווחה העלה קמפיין שבו הגבר הוא תמיד פצצה מתקתקת במשפחה עם ביטויים כמו:
- הלחץ לא ינהל אותך יותר.
- אבא, לא חייבים לאבד שליטה.
- תמונות של גברים צורחים.
לשיטת משרד הרווחה גבר המגיע ל – מרכז אלון: גם אם אשתך מפוצצת אותך במכות – אתה הבעיה
רבקה ליאון זדה: איגוד העובדים הסוציאליים: "התפקיד המאוד קשה של העובדות והעובדים הסוציאליים הוא תמיד להיות לטובת הילד בתוך הסיטואציה, וזה תמיד החלטות קשות מאוד. כל החלטה היא בהכרח לא לגמרי טובה כי אין 100% כשיש מצב של סכסוכי גירושין. תיקון שעבר לפני קרוב לשלוש שנים בחוק ועדיין לא מיושם מספיק זה שירות שמיועד באופן כמעט מלא לגברים ופשוט אין מספיק הפניות מבתי המשפט ואין מספיק עובדים סוציאליים בתקנים האלה וחבל כי זו ממש נקודת מפנה שבה כל מי שהוגשה נגדו בקשה לצו הגנה יכול לעלות על המסלול לטיפול ואנחנו יודעים שלגברים הרבה פעמים קשה מאוד להגיע מיוזמתם לטיפול".
חומרי רקע לישיבת הוועדה:
- מכתב פנייה לוועדת מטעם – עמותת לצדכם
- נייר עמדה מטעם עמותת לצדכם
- נייר עמדה מטעם עמותת הלב לשוויון בהורות
ברקע לדיון: עמותת אבות למען צדק ועמותת ה.ל.ב, העמותה לשוויון בהורות, פנו במכתב מפורט לשרים וחברי הכנסת בדרישה לתקן את הוראת תע"ס 3.28 של שירותי הרווחה אשר בהגדרה הינם מפלים גברים, תוך הכחשת סימטריה באלימות בין בני זוג.
בפניה נטען כי נדרש: תיקון הוראת תע"ס 3.28: משרד הרווחה אינו מסייע לגברים מוכים ונשים אלימות, למרות זאת, נציגי משרד הרווחה טענו שלכאורה אינם מכירים בעיה שכזאת.
עמותת ה.ל.ב העמותה לשוויון בהורות ועמותת אבות למען צדק, פנו למשרד מבקר המדינה על-מנת לבדוק את נושא תת-הדיווח של גברים נפגעי אלימות במשפחה, גברים מוכים ואי הטיפול בהם על ידי מוסדות הרווחה בפרט
ובמוסדות המדינה בכלל. – במכתב התבקש מבקר המדינה לבחון:
- 1. לקיים ביקורת מעקב לתיקון הליקויים שהעלה המבקר בדוח מספר 1397 שעסק בטיפול המדינה במשפחות בהליכי גירושין ופירוד.
- 2. לקיים ביקורת מעקב לתיקון הליקויים שהעלה מבקר המדינה בדוח השנתי שמספרו 70ב, פרק ד' בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות.
- 3. לקיים בדיקה במשרד הרווחה לאופן הקצאת התקציב למניעת אלימות במשפחה, כאשר הוקצו 300 מיליון ₪ באופן לא שוויוני בין המינים ומענים קיימים לנשים אלימות וגברים מוכים.
- 4. לקיים ביקורת במשרדי הרווחה בדגש על תחום סדרי דין בדגש על אפליה בין המינים.
- 5. לקיים ביקורת במשטרת ישראל במחלקות האלמ"ב בדגש על אפליה בין המינים ולהמליץ על סיווגים של תלונות שיקלו על המעקב והניתוח של הממצאים.
ביום 28 במאי נתקיים בכנסת כנס בראשות חברת הכנסת טלי גוטליב שכותרתו: יחס המפלה לאבות בשירותי הרווחה וחשף את היקף אפליית האבות הגרושים במסגרת שירותי הרווחה.
זאת ועוד, הוכחה ברורה לאפליית האבות הגרושים נמצאת בדוח מבקר המדינה שעסק בטיפול המדינה במשפחות בהליכי גירושין ופירוד 1397 ופורסם ביום 6/5/2019. אשר קבע שאכן העובדות הסוציאליות מפלות אבות ונדרשת הכשרה "רגישת מגדר".
במסגרת סקר עמדות מקיף שיזמה עמותת "אבות למען צדק" , נתגלה היקף אפליה מזעזע וחסר תקדים של העובדות הסוציאליות במסגרת שירותי הרווחה נגד האבות הגרושים. למעשה מדובר בכשל מערכתי טוטאלי, אפליה שיטתית ומבנית, וחוסר מקצועיות אקוטי המונחה על ידי תפיסות פמיניסטיות של העובדות הסוציאליות. ממצאים אלו מציגים מציאות מטרידה הפוגעת אנושות בזכויות היסוד של האבות ובטובתם הנפשית והתפתחותית של ילדיהם.
עיקר ממצאי הסקר כאמור שאינו מותיר מקום לספק או לתירוצים, מרבית העובדות הסוציאליות מפלות אבות גרושים : 54% מהעובדות הסוציאליות טענו כי תפקיד האב מסתכם בתשלום מזונות. 80% מהעובדות הסוציאליות מתנגדות למשמורת משותפת. 50% מהעובדות הסוציאליות המליצו לשלוח את האב למרכז קשר. 100% מהעובדות הסוציאליות נתפסות כלא מקצועיות ולא אובייקטיביות אלא מקדמות אג'נדה פמיניסטית רדיקלית.
אינדיקציות נוספות למעשים אלה של העובדות הסוציאליות, ניתן למצוא בדברי כבוד השופט ארז שני בפסק דין מיום 27/10/22 תלה"מ 65187-01-22 קובע כי שירותי הרווחה יוצרים ניכור הורי.
כבוד השופטת חנה בן עמי ז"ל, מבית המשפט המחוזי ירושלים וסגנית נשיא לענייני משפחה, חשפה את האמת אודות מעשיהם של העובדות הסוציאליות, כדבריה: "עד מהרה נדהמתי לגלות כי לפקידות הסעד יש עניין בתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן"
ימים יגידו האם דבריה של יו"ר הוועדה ח"כ מיכל מרים וולדיגר יצליחו לגרום למערכת הפמיניסטית בשירותי הרווחה לשנות כיוון.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.