בהתאם לפסק הדין בתיק ת"ע 56402-02-23, מיום 27/5/2026: כבוד השופט טל פפרני קיבל חלקית את תביעת הגרושה, וחייב את עיזבון המנוח לשלם לה 1,800 ש"ח צמוד למדד החל ממועד פטירתו ועד תוחלת החיים הממוצעת לנשים. נדחתה תביעתה למחצית פנסיית השארים, נדחו טענות התיישנות ושיהוי – אך נקבע כי ויתרה על הפרשי הצמדה מהעבר.
רקע לפסק הדין.
בהתאם להוראות ההסכם, התובעת זכאית למחצית זכויות הפנסיה של המנוח מחברת "החברה" . המנוח התחייב ליתן הוראה בלתי חוזרת לחברה להעביר מחצית הגמלה החודשית והזכויות הנלוות ישירות לחשבון הבנק של התובעת. בנוסף, המנוח התחייב לשלם לתובעת תשלום חודשי קבוע בהפרש משלים, עד לסך של 1,800 ש"ח צמוד למדד, זאת "עד לאריכות ימים ושנים של האשה". המנוח אף התחייב ליתן הוראה בלתי חוזרת לחברה, כי במקרה של פטירתו, "מלוא התשלומים שהאשה זכאית להם עפ"י ההסכם יועברו מתוך גמלת הבעל ישירות ע"י החברה לאשה", ואם החברה לא תעשה כן, חברת ביטוח תקיים את ההתחייבות.
עוד נקבע בהסכם כי התובעת תהיה רשאית להשתמש בדירת המגורים כל ימי חייה, ללא תשלום תמורה לבעל, וכי היא תישא בהוצאות הדירה. המנוח על הוראה בלתי חוזרת בהתאם להתחייבויותיו בהסכם, וכן, בתאריך בלתי ידוע, חתם על הצהרה, ובה התחייבות לקרן הגמלאות של החברה , לפיה, במידה וילך לעולמו, על החברה להעביר מחצית מכספי הגמלה אל התובעת, זאת עד יום מותה.
עד מועד פטירתו, המשיך המנוח לשלם לתובעת סך של 2,400 ש"ח לחודש. לאחר פטירת המנוח, הודיעו יורשיו לתובעת כי ישלמו לה סך של 1,200 ש"ח בלבד, ולאחר תקופה קצרה, הפסיקו כלל את התשלומים.
התובעת (גרושת המנוח) והמנוח חתמו על הסכם גירושין שאושר בפסק דין כבר בשנת 1996. ההסכם קבע:
- מחצית מזכויות הפנסיה של הבעל יועברו ישירות לתובעת.
- תשלום חודשי של 1,800 ש"ח צמוד למדד (בהפרש המשלים עד 2,400 ש"ח) "עד לאריכות ימים ושנים של האשה".
- המנוח התחייב בהוראה בלתי חוזרת לחברת הפנסיה ובהצהרה כי לאחר מותו יועברו התשלומים מתוך גמלתו לתובעת.
עד לפטירתו שילם המנוח 2,400 ש"ח בחודש. לאחר פטירתו הפסיקה האלמנה (הנתבעת) את התשלומים לחלוטין, לאחר תשלום קצוב של 1,200 ש"ח בלבד.
הטענות העיקריות
התובעת (הגרושה): יש לאכוף את ההסכם כלפי העיזבון, המנוח לא העביר מחצית פנסיה ולא שילם הפרשי הצמדה, הוא לא מילא התחייבות לשלם ביטוח בריאות עבורה.
הנתבעת (האלמנה והיורשת): התביעה התיישנה (23 שנה), לוקה בשיהוי קיצוני וחסרת ראיות, קצבת שארים אינה נכס עיזבון לפי סעיף 147 לחוק הירושה – היא מגיעה רק לאלמנה הנוכחית, ההתחייבות הייתה "הפרש משלים" בלבד, ולא סכום עצמאי, התובעת התעללה במנוח וסירבה לקבל גט.
הכרעות מרכזיות של בית המשפט
1. הסכם הגירושין – תשלום חודשי ולא רק הפרש
השופט טל פפרני קבע כי לשון הסעיף ברורה:
המילה "בהפרש" מלמדת שאם לא מתקבלת גמלה (למשל עקב פטירה), התשלום עומד על 1,800 ש"ח צמוד למדד במלואו. לכן, העיזבון חייב בתשלום זה החל מהפטירה.
2. אין זכאות למחצית פנסיית שאירים
ביהמ"ש הבהיר כי קצבת שארים אינה נכס עיזבון (סעיף 147 לחוק הירושה), אלא זכות סוציאלית אישית של האלמנה על פי תקנון הקרן, הגרושה אינה "שאיר" ואין לה מעמד מול קרן הפנסיה.
3. דחיית טענות התיישנות ושיהוי – אך ויתור על העבר
ביהמ"ש דחה את טענת ההתיישנות, אולם קבע כי התנהגות התובעת – שלא תבעה הפרשים במשך שנים רבות בחיי המנוח – מהווה ויתור על הסכומים שהגיעו לה עד לפטירה. לכן חויב העיזבון רק מהמועד שבו נפסקו התשלומים בפועל (לאחר הפטירה).
4. דחיית התביעה לביטוח רפואי
נקבע כי הסכם הגירושין המאוחר משנת 1996 אינו כולל התחייבות לביטוח בריאות, והתובעת לא הוכיחה אחרת.
תוצאת פסק הדין
- חיוב העיזבון: 1,800 ש"ח לחודש, צמוד למדד, החל ממועד פטירת המנוח ועד תוחלת החיים הממוצעת לנשים (בחישוב היווני או בתשלומים חודשיים).
- הסכומים ששולמו בחיי המנוח – נקבע כי התובעת ויתרה על הפרשי הצמדה ותוספות.
- הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: 25,000 ש"ח לטובת התובעת.
תובנות.
- הבחנה חוזית: גרושה אינה יורשת ואינה אלמנה, אך יכולה להיפרע מעיזבון הגרוש מכוח הסכם גירושין – לא מכוח דיני המזונות.
- קצבת שארים מוגנת: לא ניתן לעקוף את תקנון קרן הפנסיה גם בהסכם גירושין – הזכות שייכת לאלמנה בפועל.
- ויתור ושיהוי: גם ללא התיישנות, אי-תביעה ממושכת בחיי החייב עלולה להתפרש כוויתור.
קרדיט: אתר המשפט הישראלי, עו"ד חופית סיון.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.