חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך (במקור – Tender Years Doctrin), חזקה שירשנו מהבריטים, שם שלטה משך 100 שנים( 1870-1970), חזקה שלמעשה מבוססת על החלפת הזכות הקניינית המוחלטת של האב בילדיו (כפי שהיה למעשה במרבית העולם) קודם לכן, בעיקרון שהפך בישראל ל'עיקרון על של טובת הילד' (במקור הבריטי '– best interests of the child'). החזקה הניחה הנחה מוטעית שטובת הילד אצל אימו בגילאים הצעירים. 

המצב המשפטי בישראל: ישראל המדינה היחידה בעולם המערבי בה החזקה עדיין שרירה וקיימת ומהווה חלק מן החוק המפלה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: 

קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים, לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין,  ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. 

החזקה במדינות הנאורות: במדינות העולם, חזקת הגיל הרך בוטלה. הסיבות לכך רבות, ובין היתר ניתן למנות את:  

אמנת האו"ם לזכויות הילד 1989 ,אמנת האו"ם בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ,1966 ,סעיף 8 באמנה האירופית להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד. האמנות הבינלאומיות ברורות, לכל ילד זכות לקשר משמעותי עם שני הוריו, גבר ואישה שווים זה לזה גם במישור של דיני משפחה. 

אוסטרליה: בשנת 2006 נקבע בחוק ,חזקה של אחריות הורית משותפת. נקבע כי עקרון טובת הילד הוא השיקול העליון בהחלטות הנוגעות לגביו. 

ארצות הברית: בכל 50 המדינות בארה"ב, קיים חוק המסדיר את קביעת המשמורת על ילדים על-ידי בית-המשפט בעת גירושים או פירוד. מאז שנות ה-70  בוטלה חזקת הגיל הרך ברוב המדינות ברחבי ארה"ב, המדינה האחרונה בארה"ב שבה הייתה נהוגה חזקת הגיל הרך הייתה מערב וירג'יניה ואף שם בוטלה בשנת 1979 . 

בריטניה: אין חזקה בבריטניה, אין העדפה של אימהות על פני אבות. החוק הבריטי משנת 1989 קובע שטובת הילד הוא העיקרון המנחה את בית המשפט. 

דנמרק: בדנמרק אין חזקה המעדיפה את משמורת האם. בשנת 2007 נקבע בחוק המתעדף משמורת המשותפת כברירת מחדל. 

ניו זילנד: בחודש יולי 2005 נכנס לתוקפו חוק אשר הגדיר מחדש את נושאי האפוטרופסות והמשמורת ההורית. החוק שם דגש על זכויות הילד, מציב את טובת הילד במרכז ומתמקד באחריות ההורית כלפי הילדים במקום בזכויות ההורים על הילדים. 

ספרד: בשנת 1990 בוטלה חזקת הגיל הרך. מאז שנת 2000 יש בספרד מגמה של הענקת משמורת משותפת. 

קנדה: בחוק הקנדי אין חזקה המעדיפה את האם, והוא אף חותר למעורבות מקסימלית של שני ההורים בגידול הילד. 

סין: בחוק דיני המשפחה והמשמורת משנת 2001 נקבע שוויוניים לחלוטין. 

בלגיה: לא קיימת חזקת הגיל הרך. 

גרמניה: לא קיימת חזקת הגיל הרך. 

הולנד: לא קיימת חזקת הגיל הרך. 

צרפת: לא קיימת חזקת הגיל הרך. 

שבדיה: לא קיימת חזקת הגיל הרך. 

מקסיקו:בית המשפט העליון, ביטל את החזקה.

נימוקים לביטול החזקה: בנוסף לאמנות הבינלאומיות, מהן משתמע, כי לכל ילד זכות לקשר משמעותי עם שני הוריו, ושגבר ואישה שווים זה לזה גם במישור של דיני משפחה.החזקה בוטלה בכל מדינות המערב משתי סיבות מרכזיות: הראשונה פגיעה חוקית בעיקרון השוויון (ארה"ב אנגליה – 1970) והזכות להורות כולל באמנת זכויות הילד שישראל חתמה ואשררה( 1989-1991) שם נאסרת בס '2 לאמנה הפליית הורה על רקע מגדרי. 

פגיעה חוקתית  בעיקרון השוויון ואיסור האפלייה על רקע מגדרי, דוגמת התיקונים ה – 19 וה – 14 לחוקה האמריקאית. זאת בהתאם לפסקי הדין שניתנו בראשית שנות ה – 70 במדינות השונות בארה"ב. באשר  עד ראשית אמצע שנות ה – 80, ברוב שלא לאמר, כל מדינות ארה"ב בוטלה החזקה. 

וכך גם באנגליה שם  הובילו מחאות חלקן אלימות של ארגוני גברים, את ביטול החזקה, תוך השפעה על פסיקות בתי המשפט האנגליים. 

השניה :  'עיקרון טובת הילדים' – הוכרע באופן חד משמעי על ידי כל חוקרי הילדים המובילים בעולם להתפתחות הילד: למעשה בכל העולם המערבי, גם במדינות שלא ניתן לטעון כי הושפעו מהמשפט המקובל , השתלט ורבים יטענו כי בצדק רב, 'עיקרון טובת הילדים – best interests of the child' (להלן: "העיקרון.) " שפע מחקרים בזמן קיום החזקה הוכיחו, כי החזקה פוגעת בהתפתחות ילדים באינספור צורות: מאבדנות ועד נשירה ממסגרות חינוכיות, עבריינות וכדומה. 

בשנת 2014 כל העולם המדעי של תחום התפתחות הילד התיישר סביב מאמר הקונצנזוס של ד"ר וורשק המסכם עמדתם שלך 111 חוקרים מובילים בעולם בתחום התפתחות הילד שקובעים כי החזקה פוגעת בילדים. המאמר אומץ כמובן גם על ידי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. 

”שינה של ילדים להורים גרושים בשני הבתים של הוריהם חשובה מגיל אפס”.

"תכניות הורות המציעות לאב ולילד להיות ביחד במשך פרקי זמן קצרים של שעתיים פעמיים או שלוש פעמים בשבוע (דוגמאת מרכז קשר), עלולות ליצור לחץ לא רצוי על הקשר עם הילד. הבה נחשוב על הלוגיסטיקה שכרוכה בהעמסת התינוק והחפצים הנחוצים במכונית, נסיעה למקום מגוריו של האב, פריקת כל הכבודה מן המכונית, האכלת התינוק וסיוע לו בהסתגלות אל לסביבה.

כאשר האב צריך להחזיר את הילד תוך שעתיים מזמן איסופו, הרי שנותר זמן מועט לפיתוח יחסי גומלין נינוחים (מרכז קשר פעם שניה). לינות לילה מסייעות להפחתת המתח הנלווה לחיפזון הכרוך בהחזרת הילד, ולכן הן תורמות לשיפור איכות הקשר ושביעות הרצון ממנו הן עבור ההורה והן עבור הילד."

למעשה גם ועדות שניט ושיפמן (שקדמו למאמר הקונצנזוס), מסתמכות על הפגיעה בילדים עקב החזקה ומציינות השימוש שנעשה בחזקה לצורך המזונות. עם פרסום המאמר (הקונצנזוס)  שלמעשה גם הביע ביקורת על מי שנחשבה אחרונת המצדדות בחזקה ושימשה אסמכתא לאפלייה בישראל בידי הרווחה וארגוני הנשים –  החוקרת ג'ניפר מקינטוש (אשר התנצלה וחזרה בה.) נטשו ארגוני הנשים את 'עיקרון טובת הילד לטובת 'עיקרון טובת האשה' על מנת שנשים תוכלנה להמשיך ולקבל מזונות ילדים ולהתקיים מהם למרות הפגיעה בילדים. 

 לסיכום: ברור לכל בר דעת שחזקת הגיל הרך נשללה באופן חד-משמעי וגורף על-ידי מומחים בינלאומיים, במסמך הקונצנזוס של 111 המומחים מועלית אף הסכמה כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין, מגיל ינקות

מדינות העולם הפנימו ויישמו, הלכה למעשה, את האחריות ההורית המשותפת באמצעות ביטול חזקת הגיל הרך, תוך מתן מענה ראוי לטובת הילד כערך עליון, מאידך מערכת הרווחה ומערכת המשפט בישראל, אינם שמים את טובת הילד כערך עליון. 

לאור מחקרים מדעיים מוכחים בעולם, אמנות האו"ם – חזקת הגיל הרך הינה חזקה שאין לה כל תוקף חוקי מוסרי וערכי, חזקה זו מבטלת את זכותם של אבות להורות, מונעת מהם את הזכות הטבעית והחוקתית וגורמת נזקים נפשיים לקטינים.

לסיכום: חזקת הגיל הרך – סותרת את טובת הילד ועל כן, חובה עלינו לתקן את סעיף 25 בחוק האפוטרופוס הקרוי חזקת הגיל הרך, הפוגע בנפשם והתפתחותם של הילדים.

מצב קיים : לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

התיקון המוצע: לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, יקבע בית המשפט הורות משותפת.

אבות למען צדק – מדיניות וחקיקה

מחיר ההסתה והדמוניזציה נגד הבנים שלנו.

המשטרה עצרה אמש תושבת פרדס חנה בת 36 בחשד שהציתה את בן זוגה לשעבר. בן הזוג בשנות העשרים לחייו פונה למרכז הרפואי הלל יפה בחדרה כשהוא סובל מכוויות בכל חלקי גופו. עם התקדמות החקירה נעצרה חשודה נוספת, תושבת בנימינה בת 26 בחשד לשיבוש הליכי חקירה.

מבלי להתייחס לפרטי המקרה הנמצא בחקירה, לא ניתן להתעלם מהתחושה הקשה של האירוע המחריד המתרחש בשבוע בו נשים מסיתות נגד גברים במרחב הציבורי. מעשה זה הוא תוצאה ישירה של מכונת ההסתה מבית ארגוני הנשים הרדיקאליים, העובדת במלוא כוחה במהלך השנה האחרונה ובשבוע האחרון בפרט, לייצר בישראל מלחמה בין המינים. השבוע אף גויס נשיא המדינה וראש הממשלה מבלי משים לקמפיין השנאה. קמפיין זה הוא הרוח הנושבת בימים אלה במסדרונות הכנסת, רוח של מלחמת מינים אשר תביא להרס המשפחה בישראל, מלחמת מינים שקורבנה הראשון, הידוע לעת הזו, מאושפז בבית החולים יפה בחדרה.

אין להתפלא על כך, שאף לא אחת מחברות הכנסת וראשי ארגוני הנשים, לא טרחו לגנות את המעשה המחריד.

פורסם בערוץ 7.

יונדב שטרן
מנכ"ל העמותה.

בישראל 200 אלף גברים מוכים? זה הסיפור האמיתי.

קשה להתעלם מהעובדה שמעבר להכפשת המין הגברי, נעשה שימוש ציני בנשים והצגתן כקורבן נלעג.

מחקרים רבים מוכיחים חד משמעית, כי קיימת סימטריה באלימות בין בני זוג, הוכיח זאת פרופ' מורי שטראוס, מאוניברסיטת ניו המפשיר, פרופ' שרה בן דוד זוכת פרס האגודה העולמית לויקטימולוגיה, כך גם ד"ר ועו"ד ברק אריאל, ניר רוזמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

מחקריהם ושל רבים נוספים בעולם, מראים באופן מובהק כי אלימות במשפחה בין בני זוג מאופיינת בסימטריה והדדיות, התמונה לפיה קיימות רק או בעיקר נשים מוכות וגברים מכים היא עוות של הנתונים.

מכאן, אם יש בישראל, 200 אלף נשים מוכות, כפי שנודיע לנו לשכת נשיא המדינה (במסגרת ארועי השבוע) משמעות הדבר היא כי בישראל סובלים בשקט 200 אלף גברים מוכים.

מחקרים רבים מוכיחים חד משמעית, כי קיימת סימטריה באלימות בין בני זוג, הוכיח זאת פרופ' מורי שטראוס, מאוניברסיטת ניו המפשיר, פרופ' שרה בן דוד זוכת פרס האגודה העולמית לויקטימולוגיה, כך גם ד"ר ועו"ד ברק אריאל, ניר רוזמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

מחקריהם ושל רבים נוספים בעולם, מראים באופן מובהק כי אלימות במשפחה בין בני זוג מאופיינת בסימטריה והדדיות, התמונה לפיה קיימות רק או בעיקר נשים מוכות וגברים מכים היא עוות של הנתונים.

מכאן, אם יש בישראל, 200 אלף נשים מוכות, כפי שנודיע לנו לשכת נשיא המדינה (במסגרת ארועי השבוע) משמעות הדבר היא כי בישראל סובלים בשקט 200 אלף גברים מוכים.

האמת, אין 200 אלף נשים מוכות ואין 200 אלף גברים מוכים! מדובר בפקטואיד אשר הצליח להגיע עד בית הנשיא, אשר מדקלם מסרים מבלי לבדוק את מקורם.

בהתאם לשנתון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש בישראל כ-44 אלף אירועי אלימות במשפחה. נכון, על פי הלמ"ס אין 200 אלף נשים מוכות.

נחזור לשנתון, נשים נפגעות מהוות כ 8000 מתוך 44,000 אירועי אלימות שדווחו לרווחה, כ-7000 ילדים נפגעים, וקטגוריית אלימות במשפחה כ- 28,667 שהיא הגדרה אילמת, כמובן לא תמצאו בשנתון את צמד המילים גבר מוכה, למרות שברור שחלק לא מבוטל מתוך 28,667 הינם גברים מוכים.

הצגת נשים כקורבן באופן שיטתי ומתמשך בכל הפרסומים כאשר ידוע שאלימות במשפחה הינה סימטרית בין בני זוג על פי כל מחקר אובייקטיבי בינלאומי ולכל הפחות כשליש מהנפגעים באלימות במשפחה הינם גברים על פי שנתון משטרת ישראל.

קשה להתעלם מהעובדה שמעבר להכפשת המין הגברי, נעשה שימוש ציני בנשים והצגתן כקורבן נלעג. חשיפה מלאה של התופעה, ניתן למצוא במאמר שפורסם בערוץ 7 של הכתבת מירב דבורקין כהנוב.

כל גבר/אב/הורה בישראל הפך בתקופה האחרונה לאדם נרדף מוקצה "מסוכן לכלל הנשים", פרסום באופן שיטתי, מתמשך, מציג את כלל הגברים בישראל כרוצחים, אלימים, אנסים.

בפרסומים השבוע ובשנה האחרונה ישנן רק נשים כקורבן וגברים אלימים זאת בניגוד למחקרים המוכיחים אחרת.

הפרסומים מייצרים אוירה ציבורית אשר פוגעת קשות בנפשם הצעירה של ילדינו הקטינים, אשר הבוגרים בניהם כבר מסרבים ליצור כל קשר עם גברים ולהקים משפחה בישראל, שכן בנות ישראל חוששות מהאלימים אנסים והרוצחים.

כל בר דעת, הנאלץ להיתקל בפרסום המשפיל הפוגעני וההרסני הזה – נפגע כמו הכותב עד עמקי נשמתו.

כך ובמרומז בבוטות, ומעבר להבניית הדמות הסטראוטיפית של האישה הנאלצת לספוג אלימות, מציירים בין באופן ישיר ובין בתת המודע את הגבר כאלים אנס ורוצח נקלה בזוי ומסוכן לנשים ולילדיו.

פורסם בערוץ 7 .

הבנים שלכם כואבים לא פחות מהבנות

דיקשה גרובר צילנה, מטפלת ומאמנת פעילה בארגון הבינלאומי למען גברים ואבות, שותפה יחד איתנו בקמפיין הבינלאומי לרגל יום הגבר הבינלאומי 2020.

בסרטון חושפת את שמרבית הציבור אינו מכיר או בוחר להתעלם.

גברים משחר ההיסטוריה ועד היום, לוקחים על עצמם את האחריות הכלכלית והגנה על המשפחה.

מרבית אירועי האובדנות מתרחשים בקרב גברים – בהודו, אחוז האובדנות בקרב גברים מגיע ל-70%.

90% מהגברים מרגישים שאין להם תמיכה וטיפוח בעת משבר.

מחלת הסרטן פוגעת גם בגברים, מתברר שלמרות העובדה שקיימים קפיינים למניעת סרטן השד, סרטן הערמונית אצל גברים קטלני לא פחות.

גברים לא נוטים לשתף בקשיים בחופשיות.

בגלל  העדר, מענים, ויכולת לשתף, לחץ הוא פקטור משמעותי אשר התוצאה שלו הינה שיותר גברים מנשים יחוו אירוע לבבי, התקף לב, ויחלו בסכרת.

היא מציע לכם ולכן, להקשיב יותר לגברים, מוזמנים לגלות חמלה לקשיים החווים גברים.

זאת העת, להשמיע את קולם של הגברים.

https://youtu.be/LqYTdZ9_tT4

משל הגבר קצוץ הכנף

משל הגבר קצוץ הכנף, לציון יום הגבר הבינלאומי 2020, מיועד לגברים שאינם מוכנים להכיר במציאות חייהם של גברים רבים בישראל .

בדיחה עתיקה מספרת:

בניסוי קצצו לזבוב כנף אחר כנף. לאחר כל הסרה דרשו ממנו לעוף והזבוב עף.
לאחר שהוסרה הכנף האחרונה ולמרות הדרישה הזבוב לא עף.

מסקנת הניסוי: הזבוב חירש!!!

בדיחה מקומית תקשורתית מספרת:

כופים על  אבות יהודיים בהליכי פרידה/גירושין לשלם מזונות מעבר ליכולת השתכרותם על בסיס מגדרי, גזעני, דתי וינקטו נגדם בעוניים, לאחר שהביאו אותם לעוני,  שפע הליכי הוצל"פ שהוגדרו כפוגעים בזכויות אדם ורק כלפייהם לרבות, עיכוב יציאה, אי חידוש רישיון נהיגה וכמובן מעצרים.   .

נוטלים מהם את זכותם הטבעית למשפט הוגן; מונעים מהם הורות על ילדייהם והופכים אותם לאבות שכולים לילדים חיים;רוצחים את האבות, בהבל פה חברתי, פמיניסטי בהפיכת האם ל – 'חד הורית'.

מתעלמים לחלוטין מאלימות, שקרים וכל סוג של פגיעה של נשותיהם בהם, לרבות הקלה אם הללו (הנשים) ירצחו ילדיהם המשותפים, וזאת בחקיקה ובתקנות;אם הנשים, ירצחו את הגברים, יהפכו לגיבורות האומה וינאמו בצוותא עם ראשי מערכת המשפט…

מונעים מהאבות כל סוג של פתחון פה ברשתות התקשורת המרכזיות ואת עיקרי הזוועות מיישמים אחרי דלתות סגורות בבתי המשפט למשפחה, רחוק מאוד מעין הציבור!!!

טוענים כנגד האבות שמרוויחים יותר למרות שעובדים יותר, ולמרות שרק הם מתים בעבודה הקשה; ולמרות שקיימים חוקי עבודה להגן מגדרית רק על נשים באפלייה מכוונת לטובתן!!!
 
ולמרות שהן אינן עובדות ומשתכרות במידה שווה (עובדות ומשתכרות פחות) הן צורכות ונהנות מתמורת העבודה, פי שלוש מגברים…למרות כל הגזענות, האפלייה, העיוות, העוול והזוועות  כלפי האבות, 99% ויותר מהאבות, משלימים עם המציאות המחרידה.

קרוב ל  1% אינם עומדים בכאב בעיוות בעוול ובאפלייה ונוטלים חייהם במאות על שנה, חלקיק האחוז, כ 20 רובם ככולם ערבים ובני מיעוטים אחרים, שלא מסוגלים להפנים ולחיות עם האפלייה המחרידה, מגיבים בייאושם ותסכולם ומתוך חוסר אונים מוחלט לעיוות, לאפלייה ולפגיעה המחרידים ומתנקמים בנשים ורוצחים אותן…

מסקנה: כל הגברים היהודים אלימים!!!

ירון מידן, עורך דין.

שיחות על גבריות, תשוקה, מיניות, אבהות.

יום הגבר הבינלאומי 2020 שמח לכולם – שיחות על גבריות, תשוקה, מיניות, אבהות.

לרגל יום הגבר הבינלאומי, קול הגבר יצר פודקאסט מיוחד אשר עוסק בנושאים שאנחנו הגברים פחות נוטים לדבר עליהם:

מה היא המהות הגברית.


התחברות לגוף שלנו הבעת רגשות אינטימיות עם עצמנו.

אינטימיות עם הנשים שלנו.


האבא שאנחנו והאבא בחיים שלנו.


מונגומיה.


חברות בין גברים.


ועוד, חג שמח ומופלא לכולם.

https://pod.link/1526281985/episode/NTNmN2E3ZGQtYmIzYy00ZjZjLTg5MDQtYzE0ODE1NDJlNzBk

יום הגבר הבינלאומי 2020

לראשונה, מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים לציון יום הגבר הבינלאומי.

אמנם, לא אלה הנתונים שביקשנו, מאידך הצלחנו לקדם ענין נוסף, בשנה הבאה נלחץ יותר.

בשנה הבאה נדאג למקד את הנתונים אחרת.

מוזמנים לצפות.

https://youtu.be/gfDvvId_hNo

אלימות בין בני זוג עם ד"ר בני ביילי

כשהתחלתי את המסע אל תוך הגבריות, את הפודקאסט קול הגבר, ידעתי שזה הולך לקחת אותי למקומות כואבים שאני לא מכיר אבל חשוב שיושמעו.

בפרק הזה דיברתי עם ד"ר בני ביילי על התחומים בהם הוא עוסק למעלה מעשרים שנה – דרך טיפול ומחקר: אלימות בין בני זוג וילדים בסיכון, וחידושי קשר הורה-ילד על רקע סכסוכי גירושים קשים וניכור הורי.

סביבי הרבה זוגות שמתגרשים, ולא אחת אני שומע על התסכול של גברים אחרי הגירושים: חוויות של חילופי מילים קשות, מאבקי כוח סביב משמורת, אפליה מצד מוסדות הרווחה והמשפט, האשמות שווא, והילדים שבאמצע, כנפגעים עיקריים.

 בראיון זה עם ד"ר ביילי דיברנו על הדיבור השלילי הרווח לגבי גברים כיום בשיח הציבורי, על אלימות של נשים ביחסים זוגיים והקושי לדבר על כך, על חוסר האמפטיה למצוקות של גברים, וביניהן – מעמדם כאבות גרושים.

כחוקר בתחום הושמעו נתונים מפתיעים שלא נשמעים לרוב, וגם מחשבות על שינויים רצויים במדיניות, ועל תקוות למגמות רחבות יותר של מעורבות אבהית משמעות

הפודקאסט הזה לוקח אותי למקומות כואבים, אישיים, חשופים ומאוד חשובים בעיני.

הפרק הזה במיוחד תפס אותי בכל הגוף בגלל שהוא חשף בפני כאב של גברים שלא הייתי מודע לו.

כאב שלא נהוג לדבר עליו. מגירושים קשים עד לאלימות פיזית כלפי גברים שלא זוכה לבמה וגרוע מכך, מקבלת דילגטימציה וגיחוך מהחברה.

פודקאסט על אלימות בין בני זוג,ילדים בסיכון וגירושים קשים עם ד"ר בני ביילי

אייל דסאו צפריר, מייסד קול הגבר.

חוק אלימות כלכלית נגד גברים.

אתמול התקיים דיון מס' 2 בועדת חוקה בענין הצעת חוק אלימות כלכלית נגד גברים, במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה.

כמעט 100 משתתפים בדיון בועדה בכנסת, אירוע חסר תקדים, משרד המשפטים הציג את טיעוניו אשר לפחות בחלקם הינם שקר מוחלט ואינו מבוסס על נתונים אמפיריים אלא על תחושות, באופן זהה להצעת החוק – תחושות כמדד לעבירה פלילית.

הסיפורים "הנבובים" סוחטי הדמעות שהוצגו בוועדה מעידים יותר מכל, החוק המוצע נועד לנשים בלבד וצפוי להצטרף לארגז הכלים בסכסוכים משפחתיים להפעלת אלימות כלכלית נגד גברים.

בוועדה, השתתפו עשרה ארגוני משפחה, למרות זאת במשך שעה וחצי, רק כולן של אלו הפועלות להעצמת הסכסוכים המשפחתיים בחברה הישראלית נשמע, רק קולן של המקדמות חקיקה אלימה נגד גברים – הבנים שלנו.

הדיון החל שוב, בהנפת דגל הנרצחות בטענה שכל יום נרצחת אישה, ככל הנראה נפגעה מאלימות כלכלית, הן שכחו לציין שמתחילת השנה נרצחו 76 גברים.

משרד המשפטים, חזר שוב על הטענה שאמנת אסטנבול קוראת לחקיקה בנושא אלימות כלכלית ואף ציין זאת בהצעת החוק – ככל הנראה השפה האנגלית זרה לדוברות משרד המשפטים, באמנה אין זכר לטענה זאת.

משרד הרווחה שלא במפתיע תמך בחוק ושוב טען שקיימים נתונים המעידים על תופעה רחבה המצדיקה חקיקה, אלא שנתונים כלשהם או מחקרים – לא הוצגו.

וגברים אופורטוניסטים, מגופים שונים, הסבירו הכיצד באמצעות הצעת החוק האלימה נגד גברים הם יעשירו את כיסם הפרטי ויגדילו את מספר המטופלים אצלם.

כאן יש לומר, אלימות כלכלית כפי המוצעת בחוק, אינה קיימת במחקר למעט בלימודי הפסאדו מגדר, אשר אינם מוכרים כלל כמחקרים אלא כתפיסת עולם ואשר נאסרו במספר מדינות באירופה.

משטרת ישראל, כאן הופתענו! לא ממש, נציגות משטרת ישראל ביקשו את רשות הדיבור על מנת לטעון "משטרת ישראל תומכת", הנציגה השניה התאמצה מאוד להרחיב בנושא וטענה "תומכת".

נציג לשכת עורכי הדין: הציג טיעונים עניינים המסבירים את מורכבות הצעת החוק, כמובן שהוא זכה להתקפה אלימה על שהעז להביע דיעה השונה מדעתן של דוברות משרד המשפטים.

כך נראה גיוס כללי של ארגוני הנשים כאשר הן מגלות התנגדות לחקיקה.

כמובן, יושב ראש הוועדה, חטף אלימות ואיומים על כך שהעז להפריע את המונולוגים של ארגוני הנשים.

הארגונים השפויים, קיבלו ארבעה חלונות זמן להשמיע את הטיעונים נגד החוק:

גלי בת חורין מפורום קפה שפירא: חשפה את פרצופן האמיתי של התומכות בחוק, נימקה והסבירה מדוע החוק מסוכן למשפחה הישראלית.

צחי נוני מאבות למען צדק: דיבר מדם ליבו, חשף את האלימות האישית אותה חווה, וקרא לשנות את המגמה בחברה הישראלית להרס המשפחה.

נעמה זרביב משוברות שיוויון: חשפה את השיח המתלהם של ארגוני הנשים בצ'ט הוועדה כנגד אבא אשר חשף סיפור אישי, הסבירה לוועדה שהדרך להתמודד עם הסוגיה אינה באמצעות חקיקה.

מייקל לוי מאבות למען צדק: שאל האם הדוברות קראו את הצעת החוק, שכן אין קשר בין הטיעונים שלהן בדיון לתוכן החוק, לדבריו הצעת החוק במתכונתה הנוכחית ללא מדדים אובייקטיביים יעצימו סכסוכים משפחתיים, תהה על הסיפור האישי של הגב' סבינה הנשמע כמו דוגמא קלאסית לבעייתיות בחוק המוצע – החלטות כלכליות כושלות בתא משפחתי יהפכו גבר לאלים כלכלית.

לסיכום: פרצופן האמיתי של מקדמות החוק נחשף מספר פעמים במהלך הדיון – אלימות כלכלית נגד גברים.

מתחילת השנה – נרצחו שבעה גברים בכל חודש.

מתחילת השנה נרצחו בישראל 92 אנשים, מתוכם 76 גברים , 16 נשים – מרבית הנרצחים בקרב הגברים והנשים הינם בחברה הערבית.

ראשי החברה הערבית בישראל כשלו בנסיון להתמודד עם תופעת האלימות ומניעת שפיכות הדמים, במיוחד כאלה המתבצעים על רקע של נקמה, סכסוכי חמולות, או מה שמכונה "כבוד המשפחה".

כבר כעת ניתן לומר כי בחברה הערבית, מרבית הנשים הנרצחות, לא נרצחו בידי בן הזוג או הבעל. מכלל הרציחות של הנשים השנה, בן הזוג אחראי ל-7 מקרי רצח מתוך 16 – מדובר ב-7% מכלל הרציחות.

ארגוני הנשים הרוקדות על דם הנשים הנרצחות, ימשיכו לטעון שבכל יום נרצחת אישה. הן ימשיכו לטעון שנדרשת תכנית למניעת אלימות במשפחה על מנת למלא את תקציב ארגוני הנשים ולא על מנת למנוע רצח של נשים.

בישראל נרצחים הרבה יותר גברים מנשים. יחס הרצח בין גברים לנשים מגיע לאחת לחמש, מתחילת השנה ממוצע שבעה גברים נרצחים בחודש, גם כאן מרבית הנרצחים והנרצחות הם על רקע פלילי ולא על רקע מגדרי.

גברים נרצחים בשל סכסוכים פלילים באותה מידה שנשים נרצחות על רקע פלילי. מפורסם מאוד, המקרה של האישה שנרצחה בלוד כאשר ישבה עם בעלה לארוחת ערב. המחסלים שנכנסו לתוך הבית ירו ללא הבחנה לעבר בני הזוג, האישה נהרגה והבעל נפצע – האם גם אישה זו נרצחה בגלל היותה אישה?

האלימות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט, נמצא במגמת עליה מתמדת, הלחץ הכלכלי בעקבות משבר הקורונה נותן את אותותיו ויוצר אלימות שאינה תלוית מגדר. מחקרים מראים כי נשים אלימות במידה שווה לגברים בתא המשפחתי ובנוגע לאלימות כלפי הילדים, נשים אלימות אף יותר.

במקום לעסוק בקמפיינים של הסתה ודמוניזציה של גבר, ראוי שיהיה קמפיין המקדש חיי אדם של גברים ונשים כאחד, ראוי שנעסוק במניעת רצח ללא הבדל מגדרי.

לאמא ולאבא שנרצח בן אן בת, כואב באותה מידה.

די להסתה ולדמוניזציה נגד גברים.

דניאל אבא – מקונדום שהושלך לפח האשה

דניאל (שם בדוי) בן 36 פנה לעמותה השבוע לאחר שטען כי הידידה שלו, עימה קיים יחסי מין לפני מעל שלוש שנים "תמיד עם אמצעי מניעה" נכנסה להריון ותובעת אותו בתביעת אבהות ומזונות.

היתכן, שהידידה השתמשה בזרעו ה'גנוב 'כדי להכנס להריון? כיום הילד מורן, בן שנתיים וחודשיים.

מתברר, שהידידה, ילדה את מורן כמעט שנה לאחר שנפרדו וכעת תבעה אותו במזונות ילדים.

בדיקת אבהות דיסקרטית שביצע דניאל, אימתה  שהוא אכן האב.

דניאל, מהנדס בהייטק בן ה -36 טוען שהידידה גנבה את הזרע על ידי שמירת קונדום לאחר קיום יחסי מין.

דניאל אומר, שלמעשה, לא האמין שאפשר לעשות את זה, אני הרוס הוא אומר, אני מרגיש שהיא אנסה אותי.

דניאל טוען שלאחר קיום יחסי מין עם הידידה הוא תמיד השליך את הקונדום לפח בחדר השינה.

דניאל מספר: 'בזמנו היה נראה לי מוזר שהיא התעקשה שאת הקונדום לא אזרוק בפח האשפה בחדר השינה, בכל פעם עשתה סצינה, טענה 'זה מגעיל אותי', לקחה את הקונדום מפח האשפה ואמרה שהולכת להשליך במטבח, זה נראה לי כמו איזה 'שריטה' שיש לה אז לא הקדשתי לזה מחשבה יתרה – היום אני מבין שהיא ידעה היטב מה היא עושה.

'לא חשבתי שמישהי יכולה להשתמש בקונדום מלא ולהשתמש על מנת להכנס להריון, כשקראתי על כך בעבר זה היה נראה לי כמו תירוצים של גברים המתחמקים מאחריות'

דניאל, פנה אלינו וכל מה שביקש היה להזהיר גברים – דניאל ממליץ לקחת את הקונדום איתכם.

יום הגבר הבינלאומי – 19 בנובמבר

יום הגבר הבינלאומי מצוין במרבית מדינות העולם בתאריך 19/11/2020, יום זה הינו הזדמנות לעצור לרגע לחשיבה משותפת, יום זה נועד לקדם מספר מטרות, אשר רוכזו לשישה נושאים מרכזיים המהווים את ליבת יום חשוב זה:

על מנת לקדם מודל גברי חיובי. לא רק כוכבי קולנוע וספורטאים, אלא גברים במקצועות יומיומיים שחיים חיי יושר וצניעות.

על מנת לחגוג את תרומתם החיובית של גברים לחברה, למשפחה, לנישואים, להורות ולסביבה.

על מנת להתמקד בבריאות הגברים ובאיכות חייהם;  חברתית, רגשית, פיזית ורוחנית.

על מנת להדגיש אפליה נגד גברים; בתחומים של רווחה, מעמד חברתי, ציפיות ומשפט.

על מנת לשפר את היחסים בין המינים ולקדם שוויון זכויות והזדמנויות.

על מנת ליצור עולם בטוח יותר, וטוב יותר;  שבו אנשים יכולים להרגיש בטוחים ולצמוח כדי למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.

על מנת שתהיינה זכויות אדם וזכויות אזרח לנשים, חובה שתהיינה מובטחות גם זכויות האדם וזכויות האזרח של גברים.

בישראל שנת 2020, הרשויות החל מנשיא המדינה, דרך כנסת ישראל וכלה בציבור, מעדיפים להמשיך באפליית גברים ומתעלמים נחרצות מציון יום זה.

אבות למען צדק.

http://www.voiceofmen360.org

לא לשחרר רוצחת – עצומה

עמותת אבות למען צדק, עסקה בשנה האחרונה מול בית הנשיא, בענין מניעת שחרורה של אריקה פרישקין יחד עם משפחת המנוח, אנחנו נתקלים בפרסומים המבזים את הקורבן (הנרצח) .

ליבו וקולו של דניאל נדם לפני 17 שנים, דמו נשפך בשנית, כאשר הוא מוכפש בכל מדיה אפשרית ומוצג כמתעלל, כאנס, כמפלצת.

לצערנו מרבית התקשורת חוטאת לאמת והולכת שבי אחר תעמולה אשר פוגעת בשמו הטוב ופוגעת במשפחה שכאבה על רצח דניאל לא פג עם השנים.

אנחנו מברכים על החלטתו האמיצה של נשיא המדינה, נמשיך לפעול למנוע את שחרור הרוצחת אשר במקום להרכין ראש ולהביע חרטה אמיתית ממשיכה להכפיש את הקורבן.

אנחנו קוראים לכם לחתום על העצומה.

https://www.drove.com/campaign/5f762ab44043da00016b031d

המגיפה השקטה – אובדנות

גברים נרצחים יותר, מתאבדים יותר, מורעלים יותרו ומתים יותר בתאונות עבודה.

יום הגבר הבינלאומי בתאריך 19/11/2020 קרב ובא,היום נעסוק באובדנות.

שטיפת המוח אותה עוברת החברה הישראלית ב20 השנים האחרונות, גרמה לכולם להאמין – שחיי גבר, הבנים שלכם/שלנו שווים פחות, ונשים הן תמיד קורבן והן תמיד חוות התעללות מתמשכת.

הספרות המקצועית מצביעה על כך, שגברים אובדניים נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית (Addis, & Mahalik, 2003). לדוגמא, רק כ-30 אחוז מהמבוגרים עם מחשבות, תוכניות או ניסיונות אובדניים, פונים לשירותי בריאות הנפש     (Hom, Stanley, & Joiner 2015). גברים, במיוחד גרושים או פרודים, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבצע ניסיון אובדנות קטלני (Kposowa, 2000; Calati, et al. 2019). מציאות חייהם של גברים גרושים מורכבת ורוויה בלחצים, כך שהם מועדים יותר לבצע ניסיון אובדנות מוצלח. לעיתים קרובות, הם חווים קשיים כלכליים ומשפחתיים ניכרים. למשל, חלק ניכר מהגברים הגרושים, סובלים מניכור הורי ו/או הדרה, אשר נמצא כקשור לאובדנות בקרב גברים (Sher, 2017). יתרה מכך, לרוב, הם חסרי מקורות תמיכה ונוטים לא להיעזר בשירות הציבורי ובכלל במסגרות התמיכה המסורתיות.

אין בארץ מרכזי סיוע המיועדים ומותאמים לגברים. משמעות הדבר היא, שגברים רבים, חסרי רשת תמיכה יתאבדו.

וגברים גרושים?  הם אלה הסובלים במיוחד מהתעללות והתעמרות בתי המשפט למשפחה, שירותי הרווחה והוצל"פ אשר מביאה רבים מהגברים לאובדנות , משבר הקורונה על פי מחקרים בינלאומיים צפוי לגרום לעליה משמעותית בהיקף המתאבדים בקירוב לעליה מ-400 מתאבדים ל-600 בשנה.

כאשר שוללים מגבר את חירותו (מעצר שווא) לא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל עליו, כאשר פוגעים בשמו הטוב וטופלים על גבר עלילות אלימות ו/או עבירות מין, כאשר שוללים מגבר נכסים וכספים ומותירים אותו חסר יכולת לרכוש לעצמו פת לחם (לא על לשון המליצה), כאשר מרחיקים גבר מביתו שלו שרכש במיטב כספו ומשליחים אותו לרחוב ולא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל שהוא מסוכן, כאשר מנתקים בין אב לילדיו ולא בגלל מסוכנות (המסוכנים באמת נמצאים בכלא) אלא בגלל "טובת האישה" ובמקרה "הטוב" הוא פוגש את ילדיו כמו בגן חיות לשעה בשבוע במרכז קשר – הגברים האלה מתאבדים.

אנחנו מלווים את חברינו לדרכם האחרונה בבתי העלמין ברחבי ישראל, עבורנו מעשיהם אלה של שופטי בית המשפחה למשפחה, עובדות הרווחה והוצל"פ שווים לרצח או לכל הפחות לגרימת מוות ברשלנות.

בשלושת העשורים האחרונים, מספר המתאבדים עומד בממוצע על כ-400 נפשות לשנה, 80% מהמתאבדים הינם גברים, וכאמור קיים תת דיווח של כ-25%.

מבקר המדינה פרסם ביום – 04.05.2020, את הדוח השנתי שמספרו 70ב, פרק ד' בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות ובו מותח המבקר ביקורת על הטיפול של משרד הבריאות והרווחה בנושא, על פי המבקר בין השנים 2013 – 2016 מספר המתאבדים בשנה בממוצע עומד על 372 נפשות, מדובר בכשלון מוחלט, המבקר העריך את העלות השנתית שנגרמת למשק הישראלי עקב אובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.

התקשורת והכנסת כמובן לא רעשה וגעשה נוכח הכשלון הקולוסאלי במניעת אובדנות – אתם יודעים 300 גברים מתאבדים בשנה לא שווים כמו 2 נשים שאולי נרצחו.

מאז החלטת הממשלה (החלטה 1091 אשר תוקצבה ב-55 מיליון שח ) בשנת 2013 , הכשלון במניעת אובדנות עלה לנו בחייהם של כ-2100 גברים, לכל אחד מהם אב ואם ולרבים מהם ילדים אשר חייהם נהרסו.

גם כאן האפליה נגד גברים באה לידי ביטוי בבחירה המודעת של משרד הבריאות והרווחה לא לעסוק באובדנות גברים, האם לדעתכם הם השקיעו ב-80% המתאבדים הגברים או ב-20% המתאבדות הנשים?  – את זה נשאיר לפרסום הבא.

ישראל 2020 – נראה לי שנכון להקים מרכזי סיוע יעודיים לגברים במצוקה.

לסיום, גברים מתאבדים יותר, פער אובדנות מגדרי: על כל 4 גברים מתאבדים מתאבדת אישה אחת.

לובה קזקביץ – מתעללת השבוע

מתעללת השבוע, תרתי משמע:

רובכם מכירים אותה ממקרה ההתעללות המזעזע בגן הילדים ברמת גן שהתפרסם השבוע, והיינו מפרטים את הזוועות כמו תמיד, אבל אנחנו בטוחים שאתם כבר נחשפתם אליהן.

זה לא המקרה הראשון של אותה מתעללת, מסתבר שפעמיים בעבר הוגשו תלונות נגד אותה גננת פעם אחת ב2004 והפעם השנייה ב2016, ועדיין משטרת ישראל והפרקליטות לא ראו לנכון לעשות עם זה דבר.

שוב פעם מתעללת סדרתית.

שוב פעם חוסר הנכונות של מדינת ישראל להכיר באלימות נשית פוגעת בחסרי ישע.

שוב פעם מלאכים תמימים משלמים את המחיר.

קשה להתעלם מהתהייה: מה הוא מחיר הדמים שאנחנו נשלם כדי שמדינת ישראל ובתי המשפט יסכימו סוף סוף להכיר באלימות הנשית?

האם לא שבענו מזוועות?

אולי די!

להורים היקרים, ליבנו בוכה אתכם, תהיו חזקים.

תלונות שווא.

אם תשאלו את הפרקליטות, הם יטענו בפניכם שאין דבר כזה תלונות שווא ו/או עלילת כזב של נשים נגד גברים, לכבוד יום הגבר הבינלאומי החל בתאריך 19/11/2020 החלטנו לעסוק במיתוס תלונות השווא.

כאשר הסטטיסטיקה שותקת יתר על המידה, זה המקום לשאול בצדק, הכיצד יתכן שקיים אפס מוחלט.

העדר נתונים בסטטיסטיקה אינה הוכחה להעדר עבירת תלונת שווא: הכיצד תהיה סטטיסטיקה כלשהי בנושא אם לא מגישים כתבי אישום והפרקליטות נאחזת בהנחיה 2.5 המורה לא להגיש כתבי אישום נגד נשים שהעלילו ו/או הגישו תלונה במשטרה ו/או עדות וחזרו בהן (מילה מכובסת לעלילה).

בשנת 2017 , סגרה הפרקליטות 3218 תיקי עבירות מין כנגד 3750 חשודים ללא הגשת כתב אישום.

אני מתייחס כאן לעבירות המין מנקודת סבלם של גברים נפגעי עלילה ולא מנקודת מבטה של מתלוננת השווא – נסו לחשוב על גבר במשפחה שלכם שהעלילו עליו אונס, מדובר בקלון שלא ירפה ממנו לכל חייו.

עיון בנתונים מראה לנו כי 13% נסגרו בעילת חוסר אשם, זאת אומרת 418 גברים שחרב עליהם עולמם אבל שוב לא נמצא 418 נשים העומדות לדין בגין תלונת שווא, הרס חייהם ונפשם ומשפחתם של גברים אלה.

 11% נסגרים בעילה של "נסיבות הענין אינן מצדיקות כתב אישום" , זאת אומרת שהגענו -24% מהתלונות שכלל לא היו צריכות להגיע למשטרה והגענו * 771 גברים* שחרב עליהם עולמם.

4% נוספים , נסגרים בעילה של "אין עבירה פלילית" , שהם 128 גברים נוספים שחרב עליהם עולמם.

נעצור כאן, לא נדבר על אותם 68% הנסגרים בעילת חוסר ראיות.

899 גברים, שהתלונה נגדם נסגרה בעילה ברורה שאין במעשיהם שמץ של עבירה פלילית – מה עם אותם גברים? מי יחזיר להם את חייהם וכבודם?

היכן כתבי האישום בגין תלונות שווא בעבירות מין ואונס, האם האג'נדה השלטת בפרקליטות הינה של אכיפה בררנית נגד נשים, החל מהתעללות בפעוטות וכלה בהתעללות בגברים בתלונות שווא על אונס.

ורגע לפני סיום, ידקלמו לכם שיש 2% תלונות שווא, אתם יודעים מה..אני מוכן להסתפק ב- 75 כתבי אישום נגד אותן 2% מתלוננות שווא! דרך אגב מדובר מיתוס פמיניסט, המקור לטענה שהיקף תלונות השווא בגין אונס הוא 2% הוא ספרה של העיתונאית סוזן בראונמילר משנת 1976.

בנוגע לאלמ"ב, נשאיר לפעם הבאה, רק אציין כי בשנה מוגשות כ-20,000 תלונות בגין אלימות של הגבר נגד האישה, 85% נסגרים ללא כתב אישום.

קישור למקור: מרכזי נפגעי תקיפה מינית

https://www.1202.org.il/images/דוחשנתי_2018מלא.pdf

מי האבא שלי?

האישה קיימה יחסים אינטימיים עם חבר לעבודה ונכנסה להריון, למרות שידעה שבעלה אינו אבי הילד, לא טרחה לספר לו על כך והוליכה אותו שולל במשך שנים.

במשך חמש שנים תמימות, גידל ב.ר את הילד כאילו היה בנו.

בצדק, הגיש ב.ר תביעת נזיקין, אשר הוגשה לבית משפט לענייני משפחה – ירושלים – בפני השופט נמרוד פלקס – סגן הנשיא.

"ש. הסתכלתי על כתב ההגנה שלך ואת מציינת שם שאכן הילד שעליו אנחנו מדברים הוא לא בנו הביולוגי של התובע.

ת. נכון.

ש. את גם מציינת שהילד נולד מתרומת זרע שאת קיבלת.

ת. נכון.

ש. האם כאשר קיבלת את אותה תרומת זרע התובע ידע שקיבלת תרומת זרע?

ת. לא, הוא לא ידע.

ש. אני מבין שכרגע הוא יודע.

ת. כן. עכשיו הוא יודע.

ש. ככל שאת יודעת ממתי הוא יודע?

ת. באותו ערב שהודעתי לו על הגירושין.

ש. מתי זה היה בערך? מתי הודעת לו על הגירושין?

ת. בסוף אפריל 2019."

בואו נעשה סדר: קיימה יחסי מין עם גבר, זה לא בדיוק נכנס להגדרה של תרומת זרע, אלא הונאה.

האישה, לא ראתה פסול במעשיה, וטענה שהיא "נאלצה" להיעזר "בתורם זרע" כדי להרות, וזאת מתוך תקווה, כי "בהולדת ילד יהיה משום אירוע מספיק לתיקון היחסים ולשלום המשפחה.

המוטיבציה של האישה הייתה רצונה להשתמש בנישואיה לאיש לשם קבלת מעמד חוקי להיות תושבת או אזרחית המדינה.

למזלו של האיש חוק אלימות כלכלית החדש לא תקף (ראו סעיף 71 בפסק הדין).

בית המשפט פסק פיצוי בסך 250,000 ₪ לטובת הגבר.

https://www.psakdin.co.il/Court/2274179#.X6Oo5OqWU0M

דניאל עמירם בשיחה אישית עם ניסנקורן

היתכן שאדם שהיה במשך שנים מנהיג זכויות הפועלים בישראל, מנהיג אנשי העמל, מקדם אג'נדה שמטרתה פירוק והרס המשפחה בישראל,  נשמע לכם לא הגיוני – נכון?

אבי ניסנקורן, התיישב בכסא שר המשפטים ומרגע זה החל במסע הרס המשפחה הישראלי.

משפחה היא התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, המשפחה היא היסוד המשמר ומבטיח את קיומה של החברה האנושית, היא גם היסוד המשמר ומבטיח את קיומה של מדינת ישראל.

המשפחה, הנה הגרעין שממנו נוצרת חברה וממנו נוצר עם ישראל, פירוק המשפחה משמעותה פירוקה של מדינת ישראל.

הסרטון הבא יסביר לכם טוב יותר מאלף מילים.

תודה ענקית, על תסריט, בימוי, הפקה ושחקן ראשי – דניאל עמירם.