בפסק דין מקיף בתיק 1018856/10, קיבל בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, את תביעתה המלאה של אישה נגד בעלה לשעבר לחיוב כתובה ובתוספת הכתובה בסך של 52,555 דולר, הדיינים פורסים מסכת עובדתית והלכתית סבוכה הנוגעת לעבירת הביגמיה, תוך חיוב האיש בהוצאות משפט לחובתו עקב אשמתו הבלעדית בפירוק הנישואין. מטילים עליו את מלוא האחריות לגירושין. בית הדין דחה את טענת האיש לקיזוז סכום הכתובה מכוח הכלל "אין כפל מבצעים", וקבע כי זכויות האישה בנכסים נובעות ממתנה ורישום ולא הסדר איזון משאבים הקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים עם פקיעת נישואיהם בלבד, בנוסף, בשל התנהלותו של האיש שהביאה להתארכות ההליכים בחוסר תום לב, חייב אותו בית הדין בהוצאות משפט לטובת האישה מדין "דינא דגרמי". כמו כן, הביע בית הדין מחאה נמרצת נגד רב שייעץ לאיש לקחת פילגש.
פסק דין מקיף בתיק 1018856/10, בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו: בראשות אב הבית הרב יצחק מרוה ולצידו הדיינים הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא.
השתלשלות ההליך המשפטי
מערכת היחסים בין הצדדים, אשר נישאו כדת משה וישראל ביום 14 בספטמבר 2003 והביאו לעולם שישה ילדים משותפים, ידעה טלטלות קשות לאורך השנים. ההליך המשפטי הגיע לפתחו של בית הדין עוד לפני כעשור, כאשר ביום 3 בפברואר 2015 הוגשה בקשה משותפת לגירושין, אך זו נמחקה כעבור ימים אחדים לבקשת הצדדים ביום 9 בפברואר 2015, לאחר שהבעל ביקש שלום בית והצדדים פנו להליך גישור והמשיכו להתגורר יחד.
ביום 16 במרץ 2022, הגיש הבעל תביעת גירושין ובה טען כי מתחילת הנישואין סובלת האישה מבעיה נפשית בכל הנוגע לחיי אישות. מנגד, ביום 8 בספטמבר 2022 הגישה האישה תביעת גירושין מטעמה, וגוללה מסכת קשה של אלימות מילולית, נפשית וכלכלית מצד הבעל, לצד טענה חמורה כי האיש הינו "רועה זונות" אשר קיים קשרים אינטימיים עם נשים שונות לאורך השנים ולאחרונה חזר לסורו עם מספר נשים זרות.
ביום 22 בדצמבר 2022, ב"כ האישה עו"ד גיל שחף סרק לתיק בית הדין בקשה בהולה לחיוב הבעל בכתובה ובפיצויי גירושין, לאחר שנחשף כי הבעל עשה דין לעצמו ונשא אישה שנייה בנישואים פרטיים בעודו נשוי לתובעת. לבקשה צורפו צילום כתובה, תמונות מהאירוע והסכם קדם נישואים שערך האיש. בו ביום פסק בית הדין כי טענת האיש כאילו האישה ויתרה על הכתובה בדיון הראשון נדחית, שכן הויתור הותנה בהגעה להסכם מקיף, ומשלא הושג הסכם זכאית האישה לעמוד על תביעתה.
שלושה ימים לאחר מכן, ביום 25 בדצמבר 2022, פתח הבעל באופן תמוה תיק בקשה להיתר נישואין לאיש נשוי, וביקש בתחנונים להתיר לו לשאת אישה שנייה בטענה שאשתו מסרבת לקבל גט והוא 'בן תורה' החפץ לחיות בקדושה. ביום 27 בדצמבר 2022 דחה בית הדין את בקשתו על הסף, בקובעו כי גם בלא להתעלם ממידע שכבר ביצע דין לעצמו, אין מקום לדון בהיתר נישואין בטרם ניתן פסק דין לחיוב בגט.
בהמשך, ביום 30 בנובמבר 2023 ניתן פסק דין לגירושין בהסכמה תוך שמירת זכויות, והצדדים התגרשו בפועל ביום ה' בטבת תשפ"ד (17.12.2023). ניסיונות פשרה חוזרים ונשנים של בית הדין, שכללו הצעות להעמיד את סכום הכתובה על 140,000 ש"ח ולאחר מכן על 60,000 ש"ח, נדחו בתוקף על ידי האישה, וביום 19 באוגוסט 2024 הוחלט על מתן פסק דין סופי בתביעה.
טענות הצדדים
במסגרת סיכומיה טענה האישה, באמצעות בא כוחה עו"ד גיל שחף, כי הבעל פעל בבריונות הלכתית וחוקית כאשר נשא אישה שנייה ללא היתר מבית הדין, ואף הפיץ שמועות כזב בבתי כנסת בחולון כאילו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א התיר לו לעשות כן. האישה צירפה מכתב מבית הדין "בית דוד" המבהיר מפי הרב זילברשטיין כי מדובר בדברי שקר וחילול השם חמור ולרב אין כל יד ורגל בדבר.
עוד טענה האישה כי הבעל מוגדר כ"רועה זונות", כפי שעולה מהקלטות והתכתבויות אינטימיות בתדירות גבוהה עם נשים שונות, בהן שוחח על מקווה, מגבות ומפגשים בצימרים. האישה הוסיפה כי הבעל פעל כלפיה באלימות מילולית וכלכלית קשה, גזר את כרטיסי האשראי שלה, לקח את מפתחות הרכב והנעליים שלה, מנע ממנה קניות לשבת, וכפה את עצמו עליה באלימות תוך שהתעלם מהוראות רופאים והפסיק טיפול רפואי לאחר יומיים בלבד.
מנגד, הבעל, שיוצג על ידי הטוען הרבני ניסים אברג'ל, הגיש כסיכומים מסמך עב כרס בן כ-70 עמודים. במסמך זה נטען כי הנישואים השניים נערכו לאחר מועד הקרע ולכן אינם הגורם לגירושין; כי האישה הינה "מורדת מתשמיש" הסובלת מתופעה המצויה אצל נשים חרדיות המואסות בחיי אישות, ואף טענה כי היא נכה בתחום זה; כי לדעת רוב הפוסקים בני עדות המזרח לא קיבלו את חרם דרבינו גרשום ולפיכך במורדת אין צורך ברשות לישא אישה שנייה; וכי אין לראות באידאולוגיה של הבעל כ"רועה זונות" משום שלא היו עדי ביאה אלא התכתבויות בלבד. הרב ח.א. אף העיד על הבעל כי הוא 'אברך ירא שמים שכל מעשיו לא זזים מדעת תורה', וחשף כי הוא זה שייעץ לבעל לקחת אישה נוספת כפילגש. כמו כן טען הבעל כי אין לכפול פיצויים ולהעניק לאישה גם איזון משאבים וגם כתובה, וכי התלונות על אלימות הינן טענות כבושות שנולדו עקב הסכסוך.
ניתוח הלכתי מעמיק: ביגמיה
כב' הדיין הרב רפאל זאב גלב פותח את ניתוחו ההלכתי בהסתמכות על אבן העזר, שלפיו המדד לחיוב בכתובה ובתוספתה אינו נקבע לפי זהותו הפרוצדורלית של פותח התיק או עוזב הבית, אלא לפי השאלה המהותית ממי יצאו הגירושין ומיהו הגורם הישיר והשורשי לפירוק הבית. במקרה דנן נקבע באופן חד-משמעי כי הבעל הוא זה שדחף לגירושין והביא את חיי הנישואין לסיומם, לאחר שנקט במעשה קיצוני וחסר תקדים של נישואין לאישה שנייה בניגוד להלכה ובניגוד לחוק העונשין (סעיף 176), המגדיר פוליגמיה וביגמיה כעבירה פלילית שעונשה עד חמש שנות מאסר.
בית הדין מתח ביקורת חריפה ביותר על חילול השם הנורא שנגרם במעשיו של האיש, אשר נפנף ללא הרף בתוארו כ'אברך כולל' ו'בן תורה', אך פעל בדרכים עקלקלות והסתמך על היתרים מפוקפקים בעל פה. הדיין מזכיר את מדרשי חז"ל בדבר זהירות מחילול שם שמים בפרהסיה. כמו כן, בית הדין הביע תמיהה רבתי על הרב מבת ים, אשר ערך את סיכומי הבעל והודה כי יעץ לו לקחת פילגש, תוך שחורץ את דינה של האישה כמורדת בלא ששמע את שני הצדדים ובלא שישב בדין. עוד נקבע כי הבעל עזב את הבית בפועל ולא הוכיח את טענתו כי סולק על ידי האישה, מה גם שהפך ל'הוחזק כפרן' עקב שינויי גרסאותיו ושקריו החוזר ונשנים בבית הדין.
הוכחת רועה זונות , ראיות נסיבתיות
בחלקו המרכזי של פסק הדין דן כב' הדיין גלב בגדרי החיוב של בעל המוגדר כ'רועה זונות'. פסק כי בעל הרועה זונות יוציא ויתן כתובה. בפסק הדין מנותחות הגרסאות השונות – בעוד שנוסח אחד דורש עדים שראו אותו "כדרך המנאפים", בבית יוסף ובפסק הרמ"א (אבן העזר) נפסק כי די בכך שראו אותו "עם המנאפים". בית הדין סוקר שורת עדויות ופסקי דין מגדולי הדיינים זמננו, מהם עולה מפורשות כי אין צורך בעדי טומאה ממש על מעשה הביאה, אלא סגי באומדנא דמוכח וברגליים לדבר. הטעם לכך הוא שסיבת החיוב בגט ובכתובה אינה רק מעשה העבירה כשלעצמו, אלא הרס וחורבן חיי המשפחה והסלידה העמוקה שנגרמת לאישה ממאיסות התנהגותו של הבעל.
במהלך הדיונים נחשפו ראיות נסיבתיות והקלטות מביכות אשר אילצו את הבעל להודות במקצת. בתחילה הכחיש הבעל כל קשר עם נשים זרות, אך לאחר שהושמעו באולם בית הדין הקלטות שבהן הוא נשמע משוחח ושר עם נשים שונות, הודה הבעל בקולו אך טען באורח אבסורדי: "זה היה רק דיבורים והתכתבויות, לא היה מעשה". בית הדין מפרט סדרת התכתבויות אינטימיות של הבעל מיוני ויולי 2022 עם אישה בשם ח', בהן תאם עמה מתוך פרוטוקול בית הדין מפגשים בצימרים בקרית ים ובקרית אתא, תוך שימוש במילות חיבה ("חיים שלי", "אוהב אותך", "שרוף עלייך") ותיאום הגעה עם מגבות. תכתובות ושיחות דומה ניהל הבעל גם עם נשים נוספות (מ', ר', וכן אישה המוגדרת 'חרדיה טובלת'). הדיין קובע כי התנהלות זו, הכוללת היגררות לחיי הפקר והוללות, מקעקעת את חיי האישות ומגדירה את האיש כרועה זונות לכל דבר ועניין.
התנהגות אובססיבית
מסכת העדויות שנפרשה בפני בית הדין חשפה תמונה של התנהלות אובססיבית ובלתי מווסתת של הבעל בכל הנוגע לחיי מין. הבעל הודה בפרוטוקול הדיון מיום 13 ביולי 2023 כי הוא משתמש באופן קבוע בכדורי 'ויאגרה', ואף הגדיל עשות כאשר פתח 'גמ"ח' לכדורי ויאגרה והנפיק מרשמים עבור אברכים אחרים בכולל שהתביישו לרכוש זאת בעצמם. בית הדין התבטא בחריפות כלפי התנהלות זו, בציינו כי תופעה זו חריגה לחלוטין וכי תחת לעסוק בלימוד מוסר ובוויסות יצריו, בחר האיש להגביר את החשק המיני ולהתייחס לאשתו כאילו הייתה שפחת מין, תוך שהוא דורש יחסים בתדירות גבוהה, מאיים בסנקציות של מניעת קניות לשבת, גזירת כרטיסי אשראי והחרמת נעליים ומפתחות.
בחוות דעת שהגיש הפסיכיאטר נמסר כי רשם לבעל טיפול תרופתי, אך הבעל נטל את התרופות יומיים בלבד והפסיק, תוך שהוא מזלזל ברופא ומכנה אותו בבית הדין "רוסי עצבני שצריך פסיכיאטר בעצמו". בית הדין קבע כי סירובו של הבעל לקבל טיפול נפשי מאושש את גרסת האישה, ודחה לחלוטין את טענת הבעל כאילו האישה הייתה 'מורדת'.
דין מרומה
במישור המשפטי-הלכתי, בוחן כב' הדיין גלב את היכולת לפסוק על פי אומדנא דמוכח ודין מרומה בזמן הזה. בית הדין מביא את מחלוקת הלכתיות, המסתייגים מפסיקה אומדנא בזמננו, הפוסקים כי כאשר הנתבע רמאי ומשנה גרסאותיו, חובה על חכמי הדור לפסוק על פי אומד הדעת ולבטל ערמתו. מאחר והבעל חזר בו מגרסאותיו והוכח כמשקר, הרי הוא בגדר 'הוחזק כפרן' ובית הדין רשאי להוציא ממנו ממון על פי האומדנא המוכיחה. בנוסף, נדונה סוגיית 'עדות בידיעה שלא בראיה', המאפשרת לחייב כאשר הנסיבות מצביעות בוודאות על המתרחש.
לבסוף, נדרש פסק הדין לטענת הבעל, כי גם ברועה זונות אין לחייב כתובה אלא לאחר התראה. כב' הדיין גלב דוחה טענה זו מכמה נימוקים: ראשית, בכתובה קיימת 'חזקת חיוב' יסודית המוטלת על הבעל, ועל כן נטל הראיה לפטור עצמו מוטל עליו; שנית, נפסק שאין צורך בהתראה ברועה זונות; ושלישית, בהסתמך על חידושו של הראשון לציון הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א , עצם ניהול הדיונים בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין והמשך מעשי הבעל לאחר מכן נחשבים כהתראה גמורה לכל דבר ועניין.
הכרעת הדין
על יסוד כל הנימוקים המפורטים, נפסק פה אחד על ידי שלושת דייני ההרכב – כב' אב"ד הרב יצחק מרוה, כב' הרב רפאל זאב גלב וכב' הרב שמעון לביא – כי תביעת האישה לכתובתה ולתוספת כתובתה בסך של 52,555 דולר מתקבלת במלואה.
בית הדין קבע כי הבעל הוא האשם הבלעדי בפירוק הנישואין עקב נישואיו השניים בניגוד לחוק, התנהגותו כרועה זונות וסירובו לטפל במחלתו. כמו כן, חויב הבעל בהוצאות משפט ריאליות לטובת האישה מכוח דין מזיק ב'דינא דגרמי', עקב גרימת הליכי סרק, הברחת נכסים, התנהלות קנטרנית והשתת הוצאות כבדות על האישה לאורך ארבע שנות התדיינות.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.