בשעה שבשיח הציבורי נתפס "היתר מאה רבנים" כסוג של פתרון קסם המאפשר לגבר "מסורב גט" לשאת אישה שנייה ומענה לחרם דרבנו גרשום ולאיסור המשפטי, מציאות החיים מראה תמונה הפוכה לחלוטין: מדובר במסלול מורכב, המטיל על הבעל אשר כבול בנישואין עם סרבנית גט, מסכת קשה של הגבלות, עול כספי חסר תקדים והתחייבויות כלכליות מחמירות. מאמר זה סוקר את מנגנון היתר מאה רבנים למסורב גט, ומציג כיצד סייג הלכתי זה – שנולד כחריג לתקנות הרבנות הראשית בהקמת המדינה – משמש כמוצא אחרון ונוקשה במיוחד לעגינות גברית. דרך ניתוח התנאים להשגת ההיתר, כולל חובת הפקדת הגט והכתובה, דרישת ההוכחות הראייתיות לעילת גירושין וההצטלבות עם סעיף 179 לחוק העונשין קובע את החריג לאיסור ביגמיה, נחשוף כיצד ההליך אינו מתנה אלא עול ופגיעה בזכויות היסוד של גבר הכבול בנישואין.
אם אתה או מישהו שאתה מכיר מתמודדים עם סרבנות גט, פנו מיד לייעוץ. גברים מסורבי גט יכולים לקבל ייעוץ ראשוני דרך עמותת אבות למען צדק בקו החירום 055-919-0965. ניתן גם לפנות לעמותת לצדכם 052-709-0457 ולדווח על סרבניות גט אנונימית דרך אתר כל-זכות.
רקע היסטורי משפטי
כדי להבין לעומק את מנגנון היתר מאה רבנים, יש לצלול אל שורשיה של ההלכה היהודית ולעמוד על האופן שבו התפתחו סייגי האישות במהלך הדורות. לפי דין תורה המקורי, מותר היה לאיש לשאת יותר מאישה אחת. התפנית ההיסטורית התרחשה, עם מתן חרם דרבנו גרשום (רבנו גרשום מאור הגולה), אשר אסר על בני אשכנז לשאת שתי נשים, ובמקביל אסר לגרש אישה בעל כורחה.
עם זאת, פוסקי ההלכה הכירו בכך שגזירה גורפת מדי עלולה להביא לידי עווית משפטי ולעיגון נצחי של הבעל, בפרט במקרים שבהם האישה אינה מסוגלת או אינה רוצה לקבל גט (כגון מקרים של מחלת נפש קשה, היעלמות ממושכת, או סרבנות גט טהורה מתוך נקמנות). על כן נקבע החריג לחרם: אם יושג אישורם של מאה רבנים משלוש ארצות (או משלוש ערים שונות), יוסר המחסום ההלכתי והבעל יורשה להתחתן בשנית.
עם הקמת מדינת ישראל והתקנת "חרם ירושלים" (תקנות הרבנות הראשית תש"י), בשנת 1950 החליטה מועצת הרבנות הראשית לאסור נשיאת שתי נשים על כל העדות היהודיות, ובהתאמה גם בית המשפט העליון בפסק דין בשנת 1951, ע"פ 112/50 יוסיפוף נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, בנוסף קבע המחוקק בחוק העונשין , עונש של 5 שנות מאסר על עבירת ביגמיה, נשיאת אישה שנייה, למעשה נאסר לשאת אישה שניה על כלל עדות ישראל – אשכנזים וספרדים כאחד – במטרה לאחד את המנהגים וליצור נורמה משפטית אחידה. בד בבד, עוגן הצורך באישור מיוחד של הנשיא או בית הדין הרבני הגדול לצד חתימתם של מאה רבנים, כדי להבטיח שהיתר חריג זה לא ינוצל לרעה.
למעשה, האיסור ההלכתי קיבל משנה תוקף באמצעות הדין האזרחי, לא רק שקיים איסור לשאת אישה שניה, אלא אף נקבע בסעיף 181 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כי התרת נישואין בעל כורחה של האישה מהווה עבירה פלילית חמורה. יתרה מכך, מערכת המשפט האזרחית מכירה בגירושין בכפייה כעילה מוצקת לתביעה נזיקית בגין הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. פוסקים.
כמות ההיתרים – מיתוס מול מציאות
התנאים להיתר מאה רבנים
היתר מאה רבנים אינו ניתק כלאחר יד, והוא מהווה מוצא אחרון בלבד לאחר שכלו כל הקיצין ובית הדין השתכנע כי אין עוד סכוי להגיע להסכם גט מרצון. המערכת השיפוטית מציבה משוכות פרוצדורליות והותקנו קריטריונים מהותיים נוקשים לקבלת היתר זה:
- קיומה של עילת גירושין מוכחת: על הבעל להוכיח בראיות חותכות כי קיימת עילה הלכתית מובהקת לגירושין (כגון מורדת, סרבנות גט מתמשכת מתוך שרירות לב, היעלמות, או חוסר כשירות נפשית/רפואית לקבלת גט).
- פסק דין סופי לחיוב או כפיית גט: אין די בעצם הפירוד; נדרש פסק דין חלוט של בית הדין הרבני המורה לאישה לקבל את גטה.
- השלשת גט וסכום הכתובה: כדי למנוע את קיפוח זכויותיה של האישה, הבעל מחויב להפקיד (להשליש) גט כשר בידי שליח בית הדין, לצד הפקדת מלוא סכום הכתובה והזכויות הכספיות. בדרך זו, ברגע שהאישה תתרצה ותבקש לקבל את גטה, הגט יהיה זמין עבורה מידית.
- אישור רבני נרחב ואישור נשיא בית הדין הרבני הגדול: הבעל נדרש להחתים מאה רבנים כשרים, ולאחר מכן נדרש אישורו ואישושו הרשמי של נשיא בית הדין הרבני הגדול (אחד מהרבנים הראשיים לישראל). רק לאחר קבלת חתימות אלו, ההיתר נכנס לתוקפו.
האתגר האזרחי-חוקתי
במערכת המשפט הישראלית, עומד היתר מאה רבנים בצומת מורכב שבין הדין האישי-דתי לבין הדין האזרחי. לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירת הביגמיה (נשיאת שתי נשים) נושאת עמה עונש מאסר. עם זאת, המחוקק הישראלי הכיר בייחודיות של המנגנון ההלכתי וקבע בסעיף 179 לחוק העונשין פטור מאחריות פלילית למקרים שבהם ניתן היתר נישואין מאושר על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול.
היחס בין בתי המשפט האזרחיים (ובפרט בג"ץ) לבין בתי הדין הרבניים בנושא זה ידע עליות ומורדות. בתי המשפט האזרחיים בוחנים בקפידה יתרה היתרים אלו, כדי לוודא שאינם משמשים אמצעי לחץ פסול להפחתת זכויותיה הכלכליות של האישה או לעקיפת ערכאות אזרחיות. מנגד, בית הדין הרבני רואה בהיתר זה כלי חיוני להשבת הצדק על כנו במצבים שבהם האיש נהפך לבן ערובה בידי בת זוגו, המשתמשת בסרבנות הגט כטקטיקה לסחיטה כספית או רכושית.
שוויון וכבוד האדם
סוגיית היתר מאה רבנים למסורב גט מעלה שאלות יסוד על כבוד האדם, החירות האישית והאיזון הראוי במאבק בסרבנות הגט:
- מניעת עגינות גברית ושמירה על זכויות היסוד: כשם שהחברה מתגייסת (ובצדק) להילחם בתופעת מסורבות הגט, כך אין להשלים עם מצב שבו גבר נשאר כבול במשך שנים ארוכות ללא יכולת להקים משפחה חדשה ולהוליד ילדים. היתר מאה רבנים מעניק תקוה ומזור לאותם אנשים שקולם לעיתים אינו נשמע בשיח הציבורי.
- הסרת סחיטה ומניפולציות בהליכי גירושין: קיומו של מנגנון היתר מאה רבנים מאותת לצד המסרב כי הסרבנות אינה כלי נשק אולטימטיבי. הידיעה כי בית הדין עשוי להפעיל סנקציה הלכתית זו מפחיתה את התמריץ להשתמש בגט כאמצעי לסחיטה רכושית.
- איזון בין הגנה על האישה לזכויות הבעל: הפרוצדורה הקפדנית – הדורשת הפקדת גט, הפקדת כספי כתובה, בחינה ראייתית מדוקדקת ואישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול – מבטיחה שהשימוש בהיתר ייעשה במשורה, בזהירות ובשקיפות מלאה, תוך שמירה על הוגנות משפטית
סוף דבר
היתר מאה רבנים אינו פתרון יומיומי או קל להשגה, אלא מנגנון חירום הלכתי-משפטי שנועד למנוע עוול קשה ועגינות של גברים מסורבי גט. בעידן שבו הזכות לנישואין, להורות ולחיים בכבוד נתפסות כזכויות יסוד חוקתיות, השימוש המושכל והמאוזן בהיתר זה מהווה נדבך חיוני ליכולתו של הדין העברי והמשפטי להתמודד עם מצבי קיצון אנושיים. מיצוי נכון של ההליך, בליווי מקצועי ומדויק בפני בתי הדין הרבניים, מאפשר למסורבי גט לפרוץ את המבוי הסתום, להשתחרר מכבלי העבר ולזכות בהזדמנות שניה לבניית בית ונחלה בישראל.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.