רבים שואלים מה הסכום המינימלי לכתובה, ואף נטים לשאול מה משמעותה של הכתובה. הכתובה שיש לנו היום, היא אחת התקנות החשובות ביותר שתקנו חז"ל לטובת האשה, שעליה נאמר "אסור לו לאדם לדור עם אשתו אפילו, שעה אחת בלא כתובה". הכתובה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובהן גם התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן, בהתאם לנוהל רישום נישואין שפורסם על ידי הרבנות הראשית לישראל, הסכום המינימלי שנדרש לרשום בכתובה הינו 18,000 ש"ח (ללא קשר ל-200 זוז) .
עיקר הכתובה: סכום אשר חז"ל חייבו את הבעל להתחייב לאישה בנישואין, החיוב במקור נועד לכך שהבעל לא יגרש את האישה ללא עילה, ויש אומרים למסד את מוסד הנישואין. למעשה, עיקר הכתובה מהווה חיוב הלכתי מובהק, סכום מינימלי קבוע בהלכה (לרוב שווה ערך ל-200 זוז) מקורו בתקנת חכמים, מדובר בסכום סמלי וקבוע שאינו משתנה.
תוספת כתובה: אף שהיא חלק מהכתובה, נחשבת מבחינה הלכתית כמתנה מהבעל לאישה. בעוד עיקר הכתובה מהווה חיוב הלכתי בסיסי, תוספת הכתובה היא מעין מתנה נוספת מצד הבעל לאישה, מדובר בסכום נוסף שהחתן מחליט להוסיף מרצונו החופשי על גבי "עיקר הכתובה", התחייבות אישית וולונטרית.
בהתאם נוהל רישום נישואין של הרבנות הראשית לישראל סכום הכתובה מפורט בפרק ה', בסעיף 63 תת-סעיף ו' (עמוד 39) : סכום ״תוספת הכתובה״ המקסימאלי, לא יעלה על מיליון ש״ח, ולא יפחות משמונה עשר אלף ₪. רצוי שסכום תוספת הכתובה ייקבע בהסכמה על-ידי הצדדים כבר במשרדי הרבנות, ולא במעמד החופה.
רקע לכתובה
הכתובה היא מסמך עליו חותם הבעל בטקס החתונה, בו הוא מתחייב לדאוג לבת הזוג לאורך שנות הנישואין וכן לשלם לה סכום כסף הנקוב בכתובה במקרה של גירושין.
בכתובה מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י). ובה מפורט הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או אם ימות.
נהוג לחשוב כי משמעות הכתובה היא טקסית או סמלית בלבד, אמצעי להביע את אהבתו של הבעל לאשתו, אולם למעשה, מדובר במסמך משפטי מחייב.
משפט ודין תורה
במציאות הכתובה היא מעין שטר קנייני, כלומר חוב רגיל אשר משמעותו התחייבות חוזית של הבעל כלפיי אשתו במקרים בהם תהא הזכאית לתשלום הכתובה.
על פי פסיקת בתי המשפט הכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אך מאחר שמקור החיוב לכתוב כתובה הוא בדין הדתי, הרי שעצם החבות תידון על פי כללי המשפט העברי. למרות שהכתובה היא מסמך מחייב, קיימת פסיקת בית דין רבני כי אם כתוב בה סכום בלתי מציאותי, שהבעל ודאי לא התכוון להתחייב בו, יכול בית הדין להתערב כדי להפחית, אבל לא מומלץ לקחת את הסיכון.
בית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק 1381617/8) בפסק דין מיום 30/6/2025 פסק כי סכום הכתובה נחשב מוגזם עד כדי כך שהתחייבות הבעל מאבדת מתוקפה.
זאת ועוד, לכתובה יש משמעות בגירושין ובעת פטירת הבעל, למעשה לרשותה של האלמנה עומדת הזכות לדרוש את כתובתה לאחר פטירת בעלה מתוך הירושה ולעקוף את צוואת המת. זכות זו מעוגנת בסעיף 104 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, אשר מבטיח את המגיע לאלמנה מכתובתה.
סעיף 104 תת סעיף 3 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מגדיר כדלקמן: "החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה – חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר"
זאת אומרת: אישה יכולה לדרוש את כתובתה מתוך ירושת הנפטר בהתאם לסעיף 104 בחוק הירושה ולדרוש איזון משאבים מתוך ירושת הנפטר ולדרוש מחצית מהרכוש או יותר אם הנפטר קבע אחרת בהתאם לסעיף 5 בחוק יחסי ממון.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973:
זאת ועוד זכותה לכתובתה מעוגנת גם בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, בסעיף 5 נכתב כדלקמן: הזכות לאיזון בפקיעת הנשואין
- (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט
טקס החתימה על הכתובה
כאמור, בעבר נקבע כי על מנת שהבעל לא ימהר להתגרש מאשתו ללא שהקדיש לכך מחשבה רבה, הוא יחתום על כתובה בעת החתונה. בה ינקוב בסכום כסף אותו יהיה מחויב לשלם לאשתו בעת גירושין וסכום זה אמור לסייע לה לכלכלתה לאחר הגירושין, כמובן שהרלוונטיות פחותה בימים אלה בהם נשים וגברים עובדים לפרנסתם.
מעמד החתימה הוא לפני טקס הנישואין, אז יושב החתן עם הרב ושני עדים וחותם על הכתובה. עד כה נשמע נהדר, אם כן מהי הבעיה?
ובכן, הדעה הרווחת הנה כי הכתובה היא סמלית בלבד ונועדה לשקף כאמור את הרעיון הזה שתיארנו, אולם, למעשה, מדובר בהתחייבות חוזית לכל דבר והבעל יחויב בה בעת גירושין.
משמעות סכום הכתובה
ההתרגשות הגדולה של יום החתונה גורמת לבעל לנקוב בכתובה בסכום כסף גבוה, לעיתים אף אסטרונומי מאוד של אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים. הוא עושה כן על מנת להביע את אהבתו לבת הזוג וכדי להרשים אותה ואת בני המשפחה.
זאת בין היתר משום שלעיתים מקריא הרב את סכום הכתובה בטקס הנישואין. הבעייתיות היא כי הבעל אינו מודע לכך שביום מן הימים, אם הוא ובת הזוג יתגרשו, עלולה היא לתבוע ממנו לשלם את כתובתה. אז, יכול הבעל למצוא את עצמו מחויב בסכום שעבורו היה למעשה דמיוני וכי אין ביכולתו הכלכלית לשלמו.
אל תקלו בדבר, הכתובה היא בעצם שטר חוב שעליו חותם הבעל ביום החתונה בנוכחות שני עדים, אל לך לזלזל בסכום שהנך מתחייב לו במעמד הנישואין, הכתובה ניתנת לפירעון בזמן הגירושין אם הבעל דורש להתגרש ללא עילות על פי הדין העברי, או במקרה שהאישה רוצה להתגרש ויש לה את העילות המזכות בכתובה.
עילות לגירושים שגבר יכול לטעון:
לעילות גירושין לפי הדין העברי קיימת חשיבות גדולה לעניין תשלום הכתובה והאפשרות שבית הדין הרבני יחייב בגט.
- טענת מומים – במידה ומתגלה כי לאישה יש מום או מחלה שבעלה לא ידע עליה לפני הנישואין והיא מונעת ממנו חשק מיני, או גורמת לו לתעב אותה, אם הבעל יכל לדעת על המום של האישה הוא בבחינת "סבר וקיבל" – כלומר ידע מראש והסכים ועל כן לא יוכל לטעון את הטענה.
- עקרות – אם אחד מהצדדים עקר, ובמקרה של אשה נהגו להמתין 10 שנים להריונה.
- עוברת על דת יהודית – כיום עילה זו ניתן לטעון כלפי נשים דתיות בלבד והכוונה לאישה שאינה שומרת על כללי נידה וצניעות.
- עוברת על דת משה – גורמת לבעלה לעבור עבירות דת, מאכילה אותו באוכל לא כשר וכד'.
- אישה שזנתה תחת בעלה – מדובר באישה שבגדה בבעלה וקיימה יחסי מין עם גבר זר. במקרה כזה היא תהיה אסורה (לא תוכל להתחתן) על המאהב שלה ותחוייב לתת גט.
- מורדת באישות – אישה המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה למרות שהוא התרה בה, וזאת לפחות 6 חודשים.
- מעשי כיעור – אישה הנוהגת בפריצות רוקדת ומבלה עם גברים זרים.
עילות גירושין שהאישה יכולה לטעון:
- מומים – גילוי לאחר הנישואין של מום או מחלה של הבעל.
- עקרות – גבר עקר או חסר כוח גברא.
- גבר המסרב לזון את אשתו – גבר המסרב לעבוד ולא מפרנס.
- גבר המסרב לקיים יחסי מין עם אשתו.
- גבר אלים – אלימות סידרתית, בגידות סדרתיות וכד' מהוות עילת גירושין.לסיכום: אנחנו ממליצים להחליט ולקבוע את סכום הכתובה מראש ולא בערב הכלולות, על פי המקובל סכום ״תוספת הכתובה״ המקסימאלי, לא יעלה על מיליון ש״ח, ולא יפחת משמונה עשר אלף ₪.
לסיכום: אנחנו ממליצים להחליט ולקבוע את סכום הכתובה מראש ולא בערב הכלולות, על פי המקובל סכום ״תוספת הכתובה״ המקסימאלי, לא יעלה על מיליון ש״ח, ולא יפחת משמונה עשר אלף ₪.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.

לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.