בית הדין הרבני האזורי ירושלים, תיק: 1131995/34,דחה את תביעת האב לחייב את האם בתשלום מזונות ילדים ובשתתפות בהוצאות בנם הקטין המתגורר עמו. נקבע כי על פי הדין האישי-הלכתי החובה לזון ילדים קטנים מוטלת בעיקרה על האב, וכי חיוב האם מדין צדקה חל רק כאשר האב נעדר יכולת והאם עשירה ואמידה, הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב שמעון לביא.
מבוא ורקע דיוני
פרשה משפטית מורכבת, אשר הובאה לפתחו של בית הדין הרבני האזורי ירושלים, עוסקת בתביעתו של אב המבקש לחייב את האם בהשתתפות ובמזונות בנם הקטין, כבן 11 שנים, המתגורר עמו באופן בלעדי. המדובר בהליך דיוני ממושך וגלגולים עובדתיים קשים הנוגעים למצבו הפיזי והנפשי של הקטין. את התובע (האב) מייצג בהליך זה עורך הדין ג'רמי שטרן, ואילו את הנתבעת (האם) מייצגים עורכי הדין שמעון בר לב ואלעד זמיר.
כפי שעולה מן ההחלטות המוקדמות בתיק, כבר ביום 1 בדצמבר 2025 נדרש בית הדין לבקשת האיש למתן החלטה בהיעדר תגובה מצד האם. בהחלטה ההיא ציין בית הדין, כי הבקשה הועברה לתגובת האישה, אך זו לא התקבלה חרף חלוף המועד המקורי והארכה הנוספת שניתנה לה לפנים משורת הדין. באותה עת, בחן בית הדין באופן ראשוני את הנתונים שהיו ידועים לו וקבע כי על פניו עולה שהאישה אינה אדם אמיד. נתון זה, כך הובהר כבר אז, שולל את האפשרות לסטות מן הדין האישי המטיל חובה בלעדית על האב לזון את ילדיו. עם זאת, מאחר שלא התקבלה תגובה רשמית בכתב, הוחלט לקיים דיון פרונטלי לשמיעת טענות הצדדים בעל פה, תוך שבית הדין מזהיר את האב באופן מפורש כי ככל שלא תימצא הצדקה משפטית לבקשתו והיא תידחה לגופה, יישקל חיובו בהוצאות משפט מתאימות.
עובדות אשר הוצגו
ניתנה החלטת ביניים ביום 21 ביוני 2026 המפרטת את הטיעונים העובדתיים הקשים שהונחו בפני בית הדין. בא כוחו של האב, הציג את תמונת המצב המורכבת לפיה הקטין, כיום כבן 11, מתגורר אצל האב באופן רציף מאז מאי 2021, למעט תקופה מוגדרת שבין מאי 2024 לאוקטובר 2024 שבה שהה אצל האם. במהלך אותה תקופה קצרה אצל האם, הוצא הקטין על פי החלטת בית משפט לנוער למרכז חירום מוגן. באוגוסט 2025 שוחרר הקטין ממרכז החירום והועבר למגורים אצל האב, וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט לנוער בבית שמש.
באותה החלטה נקבע כי הקשר של האם עם הקטין יתקיים אך ורק במסגרת מפוקחת של מרכז קשר עירוני. לדברי עו"ד המייצג, בשלושת החודשים שקדמו לדיון האם אף לא הגיעה לפגוש את בנה במרכז הקשר, מה שמעיד על נתק עובדתי מתמשך. לנוכח מצב זה, שבו האב נושא באופן בלעדי בכל הוצאות הקטין – כולל הוצאות בריאות, חינוך ומדור – עתר האב לחייב את האם במזונות בסך שנקבע בעבר, לצד השתתפות שווה בהוצאות חריגות וחינוך, תוך עדכון הסכומים בהתאם לשינויי המדד.
טענות ההגנה של האם
מנגד, באי כוחה של האם, העלו שורה של טענות מקדמיות ומהותיות כנגד התביעה. ראשית, נטען כי לא הוגשה בקשת מזונות מסודרת מטעם האב, וכי הוא עשה שימוש פסול בתיק המזונות הפתוח של האישה במקום לפתוח הליך עצמאי ומסודר הכולל הרצאת פרטים וצירוף תלושי שכר ודפי בנק כמקובל.
על כן, דרשו למחוק את התביעה על הסף בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". בית הדין דחה טענה פרוצדורלית זו מכל וכל, והבהיר באופן חד-משמעי כי "זה שילד צריך לאכול, כולי עלמא יודעים, גם בלי הרצאת פרטים". מעבר לכך, הובהר כי האב אכן פתח תיק ייעודי לתשלום מזונות שבו עוסק בית הדין, וממילא כל צד רשאי להגיש בקשות גם במסגרת תיקים פתוחים של הצד שכנגד
במישור המהותי, טענו באי כוחה של האם כי מצבו הכלכלי של האב עולה בהרבה על זה של האם, וכי מאחר שמדובר בקטין מעל גיל 6, החיוב יכול לנבוע אך ורק מדין צדקה, המצריך בחינה דקדקנית של מצבה הכלכלי של האם. לטענתם, האם עובדת כסייעת לרופא שיניים ומשתכרת שכר זעום של כ-4,500 עד 5,000 ש"ח בחודש בלבד, בעוד שהאב השתכר בעבר (לפני כ-12 שנים) סכומים של כ-12,000 עד 13,000 ש"ח בחודש ויש ברשותו נכסים והשקעות. לגישתם, די בפערי הכנסות הללו כדי לפטור את האב מתשלום מזונות כאשר הילד אצלו, אך אין מקום להטיל חיוב כספי אקטיבי על האם.
תשובת האב
בתגובה לטענות על חוסנו הכלכלי, הציג האב תמונה פחות מזהירה של המציאות הפיננסית. נטען כי האב סובל מחובות כבדים ומריבוי תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, חלקם כתוצאה מהתערבות קודמת של בית הדין הגדול לטובת האם. האב, שעבד בעבר כמעצב אתרי אינטרנט, חווה פגיעה קשה בפרנסתו בעקבות התפתחות הבינה המלאכותית הפוגעת אנושות בשוק מעצבי האתרים המסורתיים.
עקב כך, הוא עבר לאחרונה לעבוד כעצמאי והכנסותיו אינן קבועות אלא מבוססות על פרויקטים מזדמנים בלבד, וכן הובהר כי האב אינו מקבל קצבת נכות מחו"ל כפי שנרמז על ידי ההגנה.
עם זאת, האב הציע פתרון המבוסס על נכס נדל"ן משותף: משרד המצוי בבעלות משותפת של בני הזוג בתל אביב, אשר בית הדין כבר מינה כונסת נכסים לשם מכירתו. האב הציע כי חלקה של האם בכספי תמורת המכירה העתידית יופחת או יקוזז לטובת מזונות הקטין, בסך של 1,500 ש"ח לחודש (כולל הכל, למעט הוצאות חינוך ובריאות, ובקיזוז מענקי המוסד לביטוח לאומי) מיום הגשת התביעה ועד להגיעו של הקטין לגיל 18. לחלופין, הציע האב כי האם תעביר אליו את מלוא זכויותיה במשרד כנגד פטור מוחלט ממזונות, האם, מצידה, דחתה מתווה זה מכל וכל והביעה חוסר הסכמה מוחלט להצעות האב במסגרת התגובה תגובתה לבית הדין.
הניתוח ההלכתי
מאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים, נדרש בית הדין להכריע בתביעה לגופה. הדיינים ביצעו ניתוח הלכתי רחב ומעמיק המגדיר את היסודות של חובת מזונות ילדים בדין האישי. כי חובת המזונות של ילדים קטנים מוטלת באופן בלעדי וישיר על האב, ואילו האם פטורה לחלוטין מחובה זו ואינה חייבת במזונות בניה הקטנים. בית הדין דן באריכות בשאלה האם ניתן לחייב את האם במזונות מכוח דין צדקה, בייחוד כאשר מדובר בילד מעל גיל שש. יש מקום לפקפק בחיוב צדקה של אם כלפי ילדיה, שכן היא אינה עומדת בדין ירושתם ואין עליה חיוב לזון אותם כאשר אינה בדין ירושתם. מנגד, בפסקי דין רבניים קודמים הועלתה התהייה האם ראוי שהאב ישלם תמיד את מלוא המזונות, גם במקרים שבהם האם היא עתירת נכסים ומרוויחה היטב, בעוד האב חי ממשכורת.
על מנת להכריע בשאלת החיוב מדין צדקה, פנה בית הדין לפסקי דין קודמים ומאמר בפוסקים. בהחלטת בית הדין באר שבע בתיק 147728/1 סוכמו הכללים ההלכתיים באופן הבא: במזונות קטני קטנים (עד גיל שש) החיוב מוטל על האב בלבד ולא על האם, דין המבטא עיקרון לפיו חכמים לא חייבו את האם בחיובים ממוניים או מעשיים כלפי בניה ובנותיה. כמו כן, מכוח תקנת אושא, חייב האב בלבד במזונות בניו עד גיל בר מצווה, וחיוב זה מוטל על האב גם כאשר אינו אמיד. בנוסף, תקנת הרבנות הראשית עניינה להעלות את גיל החיוב למעלה מגיל שש, ומכוח תקנה זו מחויב האב בלבד גם אם אינו אמיד.
עם זאת, כאשר מצבו הכלכלי של האב דחוק ומצבה הכלכלי של האם משופר, יש להטיל על האב חיוב מזונות מידתי ולהתחשב במצבה של האם, וזאת בהתאם להחלטת מועצת הרבנות הראשית מיום י"ח בכסלו תשע"ו (18.12.2016) להוסיף לשיקול הדעת את היכולת הכלכלית של האם.
סוף דבר
לאחר סקירת המקורות ההלכתיים הרבים והצלבתם עם עובדות המקרה, הגיע בית הדין הרבני בירושלים למסקנה כי דין תביעת האב להידחות במלואה. ראשית, נקבע כממצא עובדתי מוצק כי האם אינה עשירה; הכנסתה מעבודתה כסייעת לרופא שיניים נעה בין 4,500 ל-5,000 ש"ח בחודש בלבד, שכר שאינו מאפשר בשום אופן להגדיר אותה כ"עשירה" או כ"אמידה" לצורך החלת חיובי צדקה מעבר לצרכיה הבסיסיים ביותר.
שנית, בית הדין התייחס לפסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון בפרשת בע"מ 919/15 ובע"מ 1709/15, המאפשר חלוקת מזונות שוויונית יותר בין ההורים. הדיינים הבהירו כי גם לשיטת בית המשפט העליון, כל תיק נבחן לגופו על פי נסיבותיו הכלכליות הספציפיות, ובנסיבות שבהן הכנסות האם נמוכות כל כך, אין כל הצדקה להטיל עליה חיוב מזונות אקטיבי.
שלישית, בית הדין שלל לחלוטין את הניסיון של האב להסתמך על זכויותיה העתידיות של האם במשרד המשותף בתל אביב. הדיינים הסבירו כי זכות זו אינה הופכת אותה לעשירה בהווה משתי סיבות מרכזיות: ראשית, מדובר בכסף עתידי שאינו נזיל כעת ואינו מצוי בידה בפועל; שנית, גם לאחר מכירת הנכס, האם תזדקק לסכום זה באופן בסיסי ביותר לצורך מדורה ומחייתה האישית, ואין בו כדי להעניק לה מעמד של אם עשירה החייבת במזונות בנה.
לפיכך, נקבע בפסק הדין כי בנסיבות דנן, אין מקום לחייב את האם להשתתף עם האב בפרנסת ומזונות בנם הקטין המתגורר עם האב, ותביעת האב נדחית במלואה.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.