מי שישים לב היטב למוקד ה"מחאה" – מלחמת החורמה ההיסטרית נגד הרפורמה המשפטית, מיד יבחין במיצג המוביל והמרכזי "סיפורה של שפחה", כביכול הפחד וההפחדה מפגיעה בזכויות נשים. צריך להיות נאיבי או מנותק לגמרי מההקשר המגדרי המובהק שנוגע ל"מהפכה המשפטית" – כדי להתעלם מהפחד האמיתי והסמוי מצד פמיניסטיות המגדר הרדיקאליות וארגוני הנשים – ארגונים ששואבים תקציבי עתק של מיליארדים כל שנה(!) והן חוששות לאבד את כוח השליטה והאחיזה שלהן במדינה.
ואגב, אל תיבהלו מהטחת האשמות כלפי כל מי שמעז לתמוך ברפורמה כאויב הקידמה, ריאקציונר, "בקלשיסט" שונא נשים, "שוביניסט" ומיזוגן שרוצה להחזיר את הגלגל לאחור – הקומוניסטים הגדירו עצמם "מתקדמים, מודרנים, נאורים ואבירי השוויון והצדק החברתי" גם לפני 150 שנה (מה שכמובן לא מנע מהם לרצוח למעלה מ100 מיליון בני אדם במצטבר). כל מי שרק חשוד בהתנגדות לקו המפלגה שלהם, הם תמיד תקפו ותוקפים בשיא האלימות אפילו על סף הסתה לרצח פשוטו כמשמעו.
דיון מעניין שהיה לי עם חבר הביא אותי למסקנה שזוהי בעצם המהות האמיתית של ההתנגדות לרפורמה המשפטית: בישראל, וזה לא סוד, יש מגיפה קשה וממאירה של תלונות כזב מצד נשים נגד גברים. לפי מיטב המומחים, אחוז תלונות השווא שמגישות נשים מגיע ל50 אחוז בנוגע לאלימות במשפחה ו40 אחוז בנוגע לעבירות מין.
אני לתומי חשבתי תחילה שהסיבה העיקרית למגיפה היא בעיקר הוראתה של מי שהייתה פרקליטת המדינה לשעבר (ושופטת העליון בהמשך) עדנה ארבל, הנחיה 2.5 שפוטרת מראש מהעמדה לדין של כל מתלוננת שמגישה עדות שקר בבית המשפט בנוגע לאלמ"ב ועבירות מין. אבל מה, מסתבר שהבעיה הרבה יותר עמוקה ושורשית כי לא רק בנוגע לנשים כזבניות ומעלילניות שנתפסות משקרות בביהמ"ש ישנה יד סלחנית ונוקטים בכפפות משי אלא בכל אישה באשר היא, כולל נשים מתעללות, אלימות, פוגעות מינית ואף רוצחות! לדוגמא, העיתונאית ספיר ניסני, שעל נטילת חיים באמצעות סיר שמן רותח, קיבלה בקושי רב 3 חודשי מאסר בפועל.
מקרה נורית שמייב אשר רכשה דלק בתחנת דלק פז בפרדס חנה ומילאה דלק בבקבוק שתייה שאיתרה ברכבה שפכה את הדלק על פלג גופו העליון והציתה אותו ועזבה את המקום כשהאש אחזה בכל חלקי גופו, יניב אימנילוב אושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה במצב אנוש נאבק על חייו. במערכה הראשונה הפרקליטות המירה את כתב האישום מנסיון רצח לכתב אישום מופחת, במערכה השניה השופט ריחם עליה בגלל היותה אמא לילדים ובמקום 20 שנות מאסר כמוגדר בחוק פסק לה 6 שנים בלבד, במערכה השלישית אם ייושם החוק שעבר בקריאה טרומית אזי – כל אישה שניסתה לרצוח תבלה 6 שנים בחלופת מאסר בבית! ואם תשוו למקרה של אביעד משה שהורשע בנסיון רצח שירה איסקוב באותה התקופה זכה ב-23 שנות מאסר, צדק בנוסח שוויון מגדרי.
אם כך, ניתן ללמוד שבאופן שיטתי בית המשפט מוביל קו אחיד וחד משמעי ע"פ דוקטרינת הפמיניזם המגדרי לפיה חובתם האבסולוטית להעניק אפריורית יחס מועדף לנשים בבתי משפט ולפטור אותן מכל דין מחמיר שהיה ניתן על אותן עבירות זהות בדיוק, לגברים – "בני המין הפריוולגי" [מיוחס, "עליון"] עפ"י הגדרות פוליטיקת הזהויות של הפרוגרסיביים והם אפילו לא מסתירים זאת, כפי שקובע מפורשות שופט בית משפט העליון, יצחק עמית:
"למעלה מן הצורך אומר כי איני משוכנע כי הגיעה העת ל'שוויון' מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים", הבהיר השופט.
"גלוי וידוע כי עבריינות נשים אינה שכיחה כעבריינות גברים, מספר האסירות והעצורות בישראל קטן עשרת מונים ממספר האסירים והעצורים, וטוב שכך. גם אם שופטי ישראל 'חוטאים' ביחס לקולא כלפי נשים, הרי שהדבר נובע, בין היתר, מההכרה במאפיינים ובצרכים הייחודיים של נשים עברייניות ואסירות. מחקרים מלמדים על הפרופיל הייחודי של נשים עברייניות, השונה מזה של הגבר העבריין, לרבות ההיסטוריה האישית הקשה שמסתתרת מאחורי אחוז ניכר מביניהן. השפיטה, הענישה, הטיפול ודרכי השיקום של נשים עברייניות הוא מושא לכתיבה עניפה בתחום הקרימינולוגיה, ולא זה המקום להרחיב".
וזהו אותו שופט עליון יצחק עמית,פרוגרסיבי-פמיניסטי-מגדרי, שמתעקש ומבטיח להמשיך להעניק לנשים יחס מועדף ומיטיב בפסיקות בית המשפט, שאותו בג"צ רוצה ומעוניין ומתכנן למנות לנשיא בית משפט העליון – הבא בתור לאחר הנשיאה אסתר חיות.
אבל… כנראה משהו מפחיד אותם מאוד ב"רפורמה", שזה אולי לא יתאפשר, שהרי אם יאבדו את רוב השליטה הטוטאלית שלהם בכל הקשור למינוי שופטים, זה עלול אולי להפריע להם לסנן "צ'רי פיקיניג" את המועמדים המתאימים והתואמים ביותר לאג'נדה הפוליטית חברתית-מגדרית מאוד ספציפית שהזכרתי לפניכם.
כתב: יעקב קנדלקר מאי 2023.
