בית המשפט העליון: הלכת שיתוף ספציפי מזכה במחצית מחמש דירות הרשומות על שם האישה

בית המשפט העליון מחזק את הלכת השיתוף הספציפי ודוחה ניסיון לפצל זכויות בנכסים.

השופטים בעליון: כבוד השופט דוד מינץ, כבוד השופטת יעל וילנר, כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ.

בית המשפט העליון דן בשתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד:

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, י' מושקוביץ ו-א' סתיו) בעמ"ש 15734-10-23 ובעמ"ש 45801-12-23 מיום 14.6.2024, שבגדרו נדחו בעיקרם ערעורי הצדדים.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופט ב' יזרעאלי) בתלה"מ
9319-04-21 מיום 5.9.2023. בפסק דין זה התקבלה בחלקה תביעת המבקש בבע"מ
17735-09-24 (להלן: האיש), למחצית מהזכויות בחמש דירות הרשומות על-שם
המבקשת בבע"מ 5620/24 (להלן: האישה), לפי הלכת השיתוף הספציפי.

בפסק הדין שניתן ביום 30 ביוני 2025, קבע בית המשפט העליון עמדה ברורה ומהותית בנושא חלוקת רכוש בין זוגות לשעבר.

המקרה, שהגיע במסגרת בקשות רשות ערעור מבית המשפט המחוזי לוד-מרכז, עסק בשאלה האם ניתן לפלח את הזכויות בנכס משותף – כלומר, לחלק את הבעלות בדירות מהבעלות בקרקע שעליה הן בנויות.

רקע עובדתי

האיש והאישה נישאו ב-19 באוגוסט 1996, ולאחר כ-23 שנות נישואין נפרדו ב-2019. במהלך חייהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים. מספר שבועות לפני הנישואין, קיבלה האישה במתנה מאביה שתי חלקות קרקע חקלאיות בנס ציונה, שנרשמו על שמה.

בשנת 2002, כשש שנים לאחר הנישואין, שונה הייעוד של אחת החלקות למגורים. בשלהי אותה שנה חתמה האישה על עסקת קומבינציה עם קבלן, במסגרתה מכרה לו חלק מהקרקע בתמורה לשבע דירות בבניין שייבנה עליה.

לימים מכרה האישה שתיים מהדירות, והתמורה הועברה לחשבון משותף של בני הזוג. כך נותרו חמש דירות בבעלותה, שהושכרו במהלך השנים בעוד בני הזוג התגוררו בדירה ברעננה הרשומה על שם שניהם.

שני גישות שונות לחלוקת הרכוש

לאחר הפרידה ב-2019, הגיש כל אחד מבני הזוג תביעות הדדיות לפירוק שיתוף וחלוקת רכוש. האישה עתרה לפירוק שיתוף בדירות ברעננה וביקשה שיפוי בגין פערי השתכרות. האיש, מנגד, תבע מחצית מהזכויות בחמש הדירות בנס ציונה, בטענה שהתנהלות הצדדים לאורך השנים מלמדת על כוונת שיתוף מצד האישה ביחס לדירות.

מה זה שיתוף ספציפי?

כדי להבין את מהותיות פסק הדין, חיוני להסביר את המושגים המשפטיים הרלוונטיים:

הלכת השיתוף הספציפי – זוהי הלכה שהתפתחה בפסיקה הישראלית, הקובעת שזוגות יכולים לייצר שותפות בנכס ספציפי גם כאשר הם כפופים לחוק יחסי ממון. בניגוד לחזקת השיתוף הכללית, הלכה זו חלה על נכס מסוים ונלמדת מהתנהגותם של בני הזוג לאורך השנים.

חוק יחסי ממון – חוק מ-1973 הקובע הפרדה קניינית בין בני זוג (כל אחד שומר על רכושו), אך במקרה של גירושין מופעל מנגנון "איזון משאבים" – חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, למעט "נכסים חיצוניים" כמו מתנות וירושות שהתקבלו לפני או במהלך הנישואין.

הכרעת בית המשפט ערכאה ראשונה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל את תביעת האיש בחלקה. השופט קבע שהאיש הוכיח כוונת שיתוף ביחס לדירות, ולפיכך הן שייכות לו ולאישה בחלקים שווים.

עם זאת, השופט קבע שהשיתוף לא חל על הקרקע עצמה "במצבה כפי שניתנה במתנה לאישה טרם הנישואין, וכפי שנרשמה על שמה בלבד, כקרקע חקלאית". לפיכך נקבע שעל האיש לשלם לאישה את "שווי הקרקע, כקרקע חקלאית".

השופט הדגיש שהאיש הוכיח מעורבות פעילה בפרויקט לאורך שנות הנישואין – החל מנקיטת הצעדים הנדרשים להוצאת הפרויקט לפועל וכלה בניהול השכרת הדירות. בין היתר נקבע שהאיש היה מעורב בשלב שינוי ייעוד הקרקע למגורים, פעל מול הקבלנים, קיבל את החזקה בדירות, טיפל במיסים הנוגעים לפרויקט וניהל את השכרת הדירות.

הכרעת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי לוד-מרכז אישר ברוב דעות את עיקר פסק הדין, אך התלבט בשאלת היישום המעשי. האם לקבוע חלוקה לא שוויונית לטובת האישה, להותיר את מלוא הזכויות בדירות בבעלות האישה ולחלק את שווי השבח במסגרת איזון לפי חוק יחסי ממון, או לחלק את הזכויות בדירות בין הצדדים באופן שוויוני ולהעניק לאישה זכות כספית בגובה שווי הקרקע.

בית המשפט המחוזי הכריע שהפתרון הראוי הוא לחלק ביניהם את זכויות הקניין בדירות בחלקים שווים, ולזקוף לזכות האישה את שווי הקרקע במועד הנישואין במסגרת איזון המשאבים.

פסק הדין של בית המשפט העליון

השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין המקיף, קבעה עמדה חד-משמעית: "הקביעות בענייננו, שבמסגרתן הוחרגה הקרקע כאמור מגדרי השיתוף בדירות, אינן עולות בקנה אחד עם מהותה של הלכת השיתוף הספציפי כפי שזו התפתחה בפסיקתו של בית משפט זה".

הנמקות המרכזיות של פסק הדין

1. אופיה ההסכמי של הלכת השיתוף הספציפי

השופטת הסבירה שהלכת השיתוף הספציפי התפתחה בעיקר על בסיס קונסטרוקציה של "הסכם מכללא" – הסכם הנלמד מהתנהגות הצדדים.

הלכה זו מכירה בכך שבמערכות יחסים זוגיות, הסכמה לשותפות בנכס מסוים עשויה שלא לקבל ביטוי מפורש וממוסמך, ולכן היא נלמדת מהתנהגותם של בני הזוג לאורך השנים.

2. הקושי ביצירת "שיתוף חלקי" משיקולי צדק

בית המשפט הדגיש שכאשר מוכחת כוונת שיתוף על בסיס התנהגות הצדדים, קשה להסיק מההתנהגות הסכמה "מתוחכמת" לחלוקה לא שוויונית או להחרגת חלקים מהנכס.

השופטת ציינה: "קשה להסיק מהתנהגות הצדדים הסכמה לחלוקת הנכס באופן 'מתוחכם' בשיעור של 72% לאחד ו-28% לאחר".

3. התנגשות עם חוק המקרקעין

פסק הדין הדגיש שהפרדת הבעלות בקרקע מהבעלות בדירות הבנויות עליה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין. סעיפים 12-13 לחוק המקרקעין קובעים שהבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי עליה, ושעסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים אלו.

4. דוגמת השתיל והעץ

השופטת השתמשה בדוגמה המחשה: "אדם מקבל שתיל במתנה ומחליט לטפחו יחד עם בן זוגו. השניים מטפחים יחד את השתיל עד שזה הופך לעץ מניב פרי… עצם העובדה שהשתיל ניתן במתנה לאחד מהם אינה מלמדת על כך שהשתיל – שהוא העץ בעברו – הוחרג מכוונת השיתוף בעץ".

משמעויות

1. חיזוק הלכת השיתוף הספציפי

פסק הדין מחזק את העיקרון שכאשר הוכחה כוונת שיתוף בנכס על בסיס התנהגות הצדדים, השיתוף חל על הנכס במלואו ולא ניתן לבצע הפרדה מלאכותית.

2. הגנה על בני זוג שהשקיעו בנכסים שאינם רשומים על שמם

פסק הדין מגן על בני זוג שהשקיעו מאמצים ומשאבים בנכסים הרשומים על שם בן הזוג השני, במקרים שבהם ניתן להוכיח כוונת שיתוף מהתנהגותם.

3. סוגיה מורכבת

פסק הדין יוצר בהירות בסוגיה משפטית ומונע יצירת תקדימים של "שיתוף חלקי" שעלולים להוביל לחוסר ודאות משפטית.

תכנון מקדים הוא המפתח

למרות שפסק הדין מגן על זכויותיהם של בני זוג במקרים של כוונת שיתוף מוכחת, המסר הברור הוא חשיבותו של תכנון משפטי מקדים.

זוגות הרוצים לקבוע הסדרים שונים לגבי נכסיהם יכולים לעשות זאת באמצעות הסכמי ממון מפורשים ומתועדים, במקום להשאיר את העניין לפרשנות בדיעבד של התנהגותם.

פסק הדין הזה מהווה אבן דרך חשובה בהתפתחות המשפט הישראלי בתחום יחסי הממון בין בני זוג, והוא צפוי להשפיע על פסיקות עתידיות ועל הייעוץ המשפטי שניתן לזוגות בכל הנוגע לניהול נכסיהם המשותפים.

המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לקבלת ייעוץ משפטי ספציפי, יש לפנות לעורך דין מוסמך.

אבות למען צדק.