חברת הכנסת לימור סון הר מלך מובילת השדולה למניעת פגיעות מיניות, הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק העונשין (תיקון – איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2024.
בהקדמה לחוק מציינת חברת הכנסת: כיום, סעיף 345 לחוק מגדיר אונס כמעשה של חדירה לגופה של אישה. הגדרה זו מותירה מחוץ לתחולת העבירה מקרים של אונס גברים, אשר כיום מטופלים תחת עבירות אחרות כמו "מעשה סדום".הצעת החוק מתקנת עיוות זה, ומייצרת הכרה בכך שגם גברים יכולים להיות קורבנות לאונס תוך שהיא מגדירה אונס כחדירה לגופו של אדם – בין אם מדובר באישה או בגבר – ללא הסכמתו.
שינוי זה ישקף הכרה בחומרת הפגיעה המינית, ללא הבדל מגדרי, ויעביר מסר חברתי חשוב לגבי חומרתה של פגיעה מינית בכל אדם. בנוסף, התיקון יתאים את החוק הישראלי לסטנדרטים בינלאומיים עדכניים בתחום עבירות המין, ויקדם שוויון בהגנה המשפטית על קורבנות תקיפה מינית.
רקע אבות למען צדק
ויקיפדיה מגדירה אונס כ"סוג של תקיפה מינית הכוללת בדרך כלל יחסי מין או צורות אחרות של חדירה מינית המתבצעת נגד אדם ללא הסכמתו של אותו אדם".
שימו לב לשימוש במילה "אדם" שצריך לכלול באופן טבעי נשים וגברים. אך למרבה הצער, חוק העונשין נטול התחשבות בגברים כקורבנות של פשעי אונס.
החברה עיצבה תפיסה מגדרית מעוותת ביחס לפגיעות מיניות, אשר הושתתה על תפיסה חברתית מוטעית של גבריות.
במשך עשורים רבים, רווחה ההנחה כי גברים הם "חזקים" ו"בלתי שבירים", וכי אינם יכולים להיות קורבנות של תקיפה מינית.
הגדרת הגבריות הצרה התמקדה אך ורק בכוח, שליטה ואי-פגיעות, תוך השתקת נושא הפגיעות המיניות בגברים כטאבו חברתי קשה. התפיסה הרווחת הייתה שפגיעה מינית בגבר היא "בושה" המערערת על זהותו המגדרית, ובמקרים רבים אף יוחסה אך ורק להומוסקסואלים.
מנגנוני ההדחקה החברתיים יצרו מציאות של חוסר הכרה ממסדית בטראומה של גברים נפגעי תקיפה.
מערכות התמיכה החברתיות והמשפטיות התעלמו באופן שיטתי מהתופעה, תוך הפעלת לחץ חברתי על גברים "להסתדר" ללא סיוע פסיכולוגי. סטריאוטיפים מזיקים טענו כי גברים תמיד מעוניינים במין, וכי גבר לא יכול "לסרב" למגע מיני, תוך התעלמות מוחלטת מההיבטים הרגשיים והנפשיים של פגיעה מינית.
המבנים החברתיים המדירים אופיינו בחוסר מודעות לפגיעות מיניות בגברים במערכות החינוך והבריאות. מחקר וידע אקדמי על הנושא היו מוגבלים ביותר, ומנגנוני הדיווח והתמיכה הייעודיים כמעט בלתי קיימים. תפיסה זו יצרה מעגל שלם של השתקה, הכחשה ואפליה, אשר הותיר גברים נפגעי תקיפה מינית ללא כל מענה חברתי, משפטי או טיפולי.
בצד המורכבות החברתית, קיימת התנגדות משמעותית מצד ארגוני נשים לתיקון החוק. טענותיהם העיקריות נסמכות על החשש כי הרחבת ההגדרה תפגע בהגנה על נשים. הן טוענות כי שינוי החוק עלול להחליש את ההגנה המשפטית הקיימת, אשר התגבשה לאחר שנים של מאבק פמיניסטי להכרה בפגיעות מיניות נגד נשים.
חשש נוסף הוא שהרחבת ההגדרה תטשטש את ההיקף הייחודי והטראומטי של פגיעות מיניות בנשים.
עיקרי הנימוקים לשינוי החוק:
שוויון משפטי מחייב הגדרת אונס שתהיה ניטרלית מגדרית ותתבסס על עקרון ההסכמה. פגיעה מינית אינה תלוית מגדר והיא פוגעת באותה מידה בכל קורבן. ההכרה בטראומה של גברים הנפגעים מתקיפה מינית חושפת כי הם חווים טראומה נפשית קשה זהה לנשים, וכי הסטיגמטיזציה החברתית מונעת דיווח ותמיכה מספקת.
זכויות אדם בסיסיות מחייבות כי כל אדם יהיה זכאי להגנה משפטית שווה ללא תלות במגדר. חוק שאינו מכיר בפגיעה מינית בגברים מפר עקרונות של צדק חברתי.
סעיפים מרכזיים הדורשים תיקון בחוק העונשין הישראלי:
הגדרת האונס: נדרשת הרחבת ההגדרה מ"איבר מין זכרי בגוף נקבה" למתכונת ניטרלית מגדרית המתייחסת לחדירה ללא הסכמה בכל מגדר. כיום החוק מתייחס אך ורק לאונס של אישה, והתיקון המוצע יצור הגדרה שוויונית.
מעשה סדום: נדרש ביטול ההבחנה בין מעשה סדום לאונס, זאת תוך התייחסות שווה לכל חדירה ללא הסכמה, ללא תלות במגדר או הפגיעה.
חומרת הענישה: יש להשוות את מרב הענישה בין כל סוגי התקיפות המיניות, תוך ביטול הבדלי הענישה המבוססים על מגדר הקורבן וקביעת מתחם ענישה אחיד.
מעשים מגונים: נדרשת הרחבת ההגדרה כך שתכלול פגיעות מיניות בכל מגדר, תוך התמקדות בהיעדר הסכמה ולא בזהות המגדרית.
נתונים סטטיסטיים עולמיים מצביעים על היקף התופעה: לפי מחקר של CDC משנת 2012, כ-1.5 מיליון גברים בארה"ב חוו אונס או תקיפה מינית. סקר בבריטניה מצא כ-72,000 גברים נפגעים מתקיפה מינית מדי שנה. בארה"ב, כ-1 מכל 6 גברים חווה תקיפה מינית לעומת 1 מכל 4 נשים.
הערכות בישראל כ-10% מקרב נפגעי התקיפות המיניות הם גברים וכאמור יש לזכור שגברים לא מתלוננים על שנפגעו מפגיעה מינית, קיים חסם תרבותי משמעותי בדיווח.
עקרונות מרכזיים בתיקון:
א. ניטרליות מגדרית מוחלטת
ב. מיקוד בהיעדר הסכמה כבסיס המשפטי
ג. זכויות שוות להגנה משפטית
ד. ענישה אחידה ללא הבחנה מגדרית
השפעות צפויות כוללות הגדלת שיעור הדיווחים על תקיפות מיניות, הפחתת הסטיגמה החברתית, והגנה משפטית שווה לכל קורבן.
המלצות יישום: דיון פרלמנטרי מקיף, שיתוף ארגוני זכויות אדם, הכשרת גופי אכיפה, ומסע הסברה ציבורי.
בכלל זה: תיקון הגדרת האונס בחוק העונשין, הרחבת ההגנה המשפטית לכל קורבן, והקמת מנגנוני תמיכה ייעודיים לגברים נפגעי תקיפה מינית.
לסיכום:
שינוי חקיקתי זה אינו רק צעד לקראת שוויון משפטי, אלא הכרה חברתית מהותית בזכותו של כל אדם על גופו ועל כבודו.
תיקון חוק העונשין הוא מהלך של תיקון חברתי והכרה בזכויות אדם בסיסיות, המשקף הבנה עמוקה יותר של מורכבות הפגיעה המינית והשלכותיה על כל קורבן, ללא הבדל בין המינים.
אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.