הידעת? נערים נפגעים יותר מנערות!

הטענה כי נערים נפגעים יותר מנערות, נבחנה במחקר של פרופ' רחל לב-ויזל ופרופ' צבי איזיקוביץ' מאוניברסיטת חיפה (בהזמנת משרד החינוך ובמימון חברת טראינה), אשר בחן 12,035 תלמידים בישראל, וחשף תמונת מצב מטרידה: בנים ונערים נפגעים בשיעורים גבוהים יותר מבנות במרבית קטגוריות הפגיעה וההזנחה: הפער הבולט ביותר לרעת הבנים נרשם בתחומי הפגיעה הפיזית (20.2% מהבנים לעומת 14.2% מהבנות) וההזנחה הפיזית (20.8% מהבנים לעומת 15.5% מהבנות), אך מגמה זו ממשיכה גם בפגיעה מינית (19.5% מהבנים לעומת 17.9% מהבנות) ובמקרים של הזנחה רגשית (18.1% מהבנים לעומת 16.1% מהבנות), בעוד מבחינת פגיעה רגשית השיעורים דומים עם נטייה קלה לבנות (31.5% לעומת 30.7% בקרב בנים), נתונים אלו מנפצים מיתוסים מקובלים, ומדגישים כי בנים ונערים מהווים קבוצת סיכון מרכזית החווה פגיעות פיזיות, מיניות והזנחה בהיקפים נרחבים הדורשים מענה מערכתי מותאם.

זאת ועוד, מעל מחצית מהילדים ובני הנוער בישראל (52.9%) נחשפו לפחות לסוג אחד של פגיעה, התעללות או הזנחה. הממצא המרכזי והדרמטי ביותר במחקר מצביע על פער מגדרי מובהק: נערים ובנים בישראל נמצאים ברמת סיכון גבוהה באופן משמעותי מבנות להיפגע מרוב סוגי האלימות וההתעללות – כולל פגיעה פיזית, הזנחה פיזית, הזנחה רגשית ואף פגיעה מינית. לצד שיעורי פגיעה גבוהים אלו, בנים סובלים מסף חשיפה נמוך במיוחד, מנטייה פחותה לשתף את סביבתם או לפנות לגורמי מקצוע, ומחסמים תפיסתיים המונעים מהם להגדיר את עצמם כקורבנות. מאמר זה מנתח לעומק את ממצאי המחקר, הנתונים הסטטיסטיים, הסיבות לעיכוב הדיווח בקרב נערים והשלכות הטיפול הנדרשות.

היקף התופעה

המחקר, שהתבסס על דיווח עצמי של 12,035 תלמידים בכיתות ו', ח' ו-י' מכלל מגזרי החברה הישראלית, מציג מציאות השונה באופן חד מנתוני הסוכנויות הפורמליות (הרווחה והמשטרה). מתוך כלל המשתתפים, 52.9% דיווחו על חשיפה לפגיעה אחת או יותר במהלך חייהם.

מהנתונים עולה כי הפער הבולט ביותר לרעת הבנים נרשם בקטגוריות הפגיעה וההזנחה הפיזית:

• פגיעה פיזית: 20.2% מהבנים מדווחים על פגיעה פיזית, לעומת 14.2% מהבנות.
• הזנחה פיזית: 20.8% מהבנים סובלים מהזנחה פיזית, לעומת 15.5% מהבנות.
• פגיעה מינית: 19.5% מהבנים מדווחים על פגיעה מינית, שיעור הגבוה מזה של הבנות (17.9%).
• הזנחה רגשית: 18.1% מהבנים מדווחים על הזנחה רגשית, לעומת 16.1% מהבנות.

הנתונים הכלליים ללא התפלגות בין המינים מראים כי הפגיעה השכיחה ביותר שנמצאה היא פגיעה רגשית (31.1%), ולאחריה:

• פגיעה מינית: 18.7%
• הזנחה פיזית: 18.0%
• פגיעה פיזית: 17.0%
• הזנחה רגשית: 17.0%
• חשיפה לאלימות במשפחה: 9.8%

בנוסף, המחקר מצביע על תופעה רחבה של ריבוי פגיעות (Poly-victimization): כמעט מחצית מהנפגעים (45.1%) חוו סוג אחד של פגיעה, אולם 24.2% חוו שני סוגי פגיעות, ו-30.7% מהנפגעים חוו ריבוי פגיעות חמור של בין 3 ל-6 סוגי פגיעות שונים.

כמו כן, המחקר מצביע על עובדה קריטית: החשיפה לפגיעות עולה עם הגיל. תלמידי בתי הספר התיכוניים (כיתות י') מדווחים על היקף הפגיעה הגבוה ביותר, מתוך הצטברות ניסיונות החיים והחשיפה הגוברת למרחבים חברתיים שאינם תחת פיקוח הורי ישיר.

הפער בין המינים: נערים ובנים נפגעים יותר מנערות

בניגוד לתפיסה החברתית המקובלת, המזהה נפגעים בעיקר כנערות וכנשים, ממצאי המחקר מוכיחים באופן חד-משמעי כי בנים ונערים נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר מבנות ברוב קטגוריות הפגיעה:

• פגיעה פיזית ואלימות קשה: בנים חשופים פי כמה לאלימות פיזית קשה. דיווחי הנערים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של שימוש בחפצים קטלניים מצד הפוגע (מקלות, אבנים, סכינים, נשק), ועל שיעור גבוה יותר של פציעות שדרשו פנייה לקבלת טיפול רפואי רשמי.
• פגיעות מיניות: בעוד שבנות מדווחות יותר על מעשי אונס בכפייה ועל הטרדות מיניות מילוליות, בנים מדווחים על שיעורים גבוהים יותר של פגיעה מינית על ידי קטינים בני גילם (קבוצת השווים) ועל שיעור פגיעות מיניות גבוה יותר בתוך המעגל המשפחתי. בנוסף, ניתוח הנתונים מעלה כי בנים חשופים לפגיעות מיניות הכוללות מגע פיזי בשיעורים רחבים ממה שהיה ידוע עד כה.
• הזנחה פיזית ורגשית: נערים מדווחים בשיעורים גבוהים יותר מנערות על היעדר מענה לצרכים פיזיים ורגשיים בסיסיים מצד ההורים או המבוגרים האחראים.

ההסבר לכך נעוץ הן בדינמיקה החברתית והן בתהליכי החיברות (סוציאליזציה) המגדריים. נערים מעורבים יותר במרחבים ציבוריים וחיכוכיים שבהם רמת הפיקוח נמוכה, וחשופים יותר לנורמות חברתיות המעודדות או מנרמלות כוחניות ואלימות. במקביל, סטריאוטיפים מגדריים גורמים לסביבה לפקח פחות על שלומם הפיזי והרגשי של בנים, מתוך הנחה מוטעית כי הם "חזקים" או מסוגלים להגן על עצמם.

חסמי חשיפה ודיווח בקרב נערים

אחד הממצאים המטרידים ביותר במחקר נוגע לפער העמוק בין עצם ההתרחשות של הפגיעה לבין נכונות הילדים והנערים לשתף ולדווח עליה.

כאשר הנשאלים התבקשו להשיב בשאלה ישירה (כן/לא) לסטטוס "האם נפגעת פעם?", רק 40.0% מהילדים שדיווחו בפועל בשאלוני המדד המפורטים על אירועי פגיעה קשים, השיבו בחיוב. פער זה מנגיש תופעה עמוקה של חוסר היכולת או חוסר הרצון של הילדים להגדיר את עצמם כ"קורבנות".

בקרב נערים ובנים, חסמי הדיווח חמורים עוד יותר:

• בושה (44.6%) ופחד (41.8%): הנורמות הסטריאוטיפיות המצפות מנער להיות חזק, עצמאי ושולט במצב, הופכות את הודאת הפגיעה למקור לבושה עמוקה ולחשש מאיבוד המעמד החברתי.
• פחד מהפוגע ואיומים: האיום השכיח ביותר שדווח על ידי נערים שעברו פגיעה פיזית או מינית הוא איום בפגיעה נוספת (37.6%-43.4%) וכן איום בשימוש בסוד ("שאנשים אחרים יגלו מה שקרה").
• הסתרת פגיעות מיניות: במקרים של פגיעה מינית עם מגע פיזי, כמחצית מהנפגעים ציינו את החשש המשתק שלא יאמינו להם.
• היעדר כתובת מוגדרת: מעל חמישית מהנבדקים (20%) ציינו כי לא ידעו למי לפנות.

מודל הרגרסיה הלוגיסטית שנערך במחקר מצביע על כך שבנים נמצאים בסיכון נמוך באופן מובהק לשתף הורים או חברים בפגיעה שחוו. תגובותיהם הרגשיות של נערים נגרסות פנימה, והם נוטים פחות מנערות לעשות שימוש ברשתות תמיכה בלתי-פורמליות

דפוסי הדיווח והשלכות

כאשר נפגעים מחליטים לשתף או לדווח על הפגיעה (כ-50% מכלל הנפגעים), הרוב המכריע – כ-70% – בוחרים לפנות לדמות בלתי פורמלית: הורים, בני משפחה קרובים או חברים.

• בנים צעירים (מתחת לגיל 15) שחוו פגיעה מינית חמורה וסובלים ממצוקה רגשית גבוהה ("צורך עז לדבר"), מראים סיכוי גבוה יותר לדווח לאנשי מקצוע בהשוואה לבנים מבוגרים יותר.
• בפגיעות מיניות חמורות (הכוללות מגע פיזי), הדיווח לעובדים סוציאליים ולצוותים רפואיים עולה כמעט פי 2 בהשוואה לפגיעות ללא מגע.
• הפנייה לאנשי מקצוע רשמיים (רופאים, עובדים סוציאליים, שוטרים) נמוכה באופן משמעותי. עם זאת, ממצאי המחקר מראים כי:
• בקרב אוכלוסיות מיעוט (כגון החברה הערבית), אנשי חינוך (מורים, יועצים) מהווים דמות משמעותית בהרבה לדיווח בהשוואה לחברה היהודית (49.3% לעומת 37.1%).

השלכות הגילוי והשיתוף נתפסות ברובן כחיוביות: מבוגרים ונערים שחשפו את הפגיעה דיווחו כי החשיפה עזרה להם וגרמה להם להרגיש חזקים יותר. לצד זאת, ממצא כואב מראה כי עבור כ-40% מהילדים ובני הנוער שדיווחו, הדיווח לא שינה את מצבם והכל המשיך כרגיל, נתון המצביע על אוזלת יד חלקית של מערכות הטיפול והרווחה לאחר קבלת הדיווח.

מרחב חברתי טיפולי

באיחור ניכר של כעשר שנים מתום מחקר זה, הוקם מרחב חברתי טיפולי, אשר חלקים ממנו מיועדים לטיפול פרטני קליני וחלקם לטיפול קבוצתי עם דגש חברתי בפגיעות מיניות עבור נערים בגילים 13–18. המרכז הוקם בעקבות ההבנה, שעד כה החברה הסתכלה על פגיעה מינית כטראומה שיש לטפל בה באופן קליני בלבד, אבל ללא תשומת לב לצורך במענה חברתי ( קרדיט: פוליטיקלי קוראת).

כדי לתקן את העיוורון המערכתי, בפרט ביחס לנערים נפגעים, נדרשים הצעדים הבאים:

• שינוי תפיסתי בהגדרת "ילדים בסיכון": יש לעדכן את הקריטריונים המוסדיים ולהבין כי נערים נורמטיביים בבתי ספר רגילים נמצאים ברמת סיכון גבוהה לפגיעות פיזיות ומיניות קשות.
• פיתוח תוכניות איתור ומניעה מותאמות מגדר: יצירת מרחב טיפולי יעודי לבנים ונערים, הלוקחים בחשבון את חסמי הבושה, הסטיגמה המגדרית והקושי בהמשגת הקורבנות. יש לשבור את המיתוס כי נערים אינם נפגעים מינית או פיזית.
• הכשרת צוותי חינוך ורפואה בזיהוי סימנים סמויים: מורים, יועצים ורופאים חייבים להכיר בכך שהפגנת תוקפנות, ירידה בלימודים או נסיגה חברתית אצל נערים עשויות להיות ביטוי חיצוני לפגיעה מינית, פיזית או להזנחה מתמשכת.
• נגישות ערוצי דיווח אנונימיים: פיתוח פלטפורמות דיגיטליות מוצפנות ואנונימיות המאפשרות לנערים לפנות לקבלת עזרה ראשונית ללא חשש מחשיפה חברתית או משפחתית.
• מדיניות לאומית בין-משרדית: שילוב זרועות בין משרדי החינוך, הרווחה, הבריאות והביטחון אישי ליצירת רשת ביטחון אקטיבית, תוך החמרת האכיפה והגברת הליווי הטיפולי לנפגעים לאחר החשיפה.

מקורות לפרסום

• World Health Organization, “Global and regional estimates of violence against women”, 2013
• מחקר אוניברסיטת חיפה: אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל, בין שכיחות לדיווח גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח.דו"ח מחקר למשרד החינוך. פרופ' רחל לב-ויזל; פרופ' צבי איזיקוביץ'.
• המשרד לביטחון לאומי, מדד האלימות הלאומי 2014
• World Health Organization, World report on violence and health, 2002
• Centers for Disease Control and Prevention, National Intimate Partner and Sexual Violence Survey, 2010 Report.
• איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, הנזקים הסמויים מן העין השלכות כלכליות ובריאותיות של פגיעה מינית, שנת 2017

פורסם על ידי: אבות למען צדק.