תמ"ש 20593-11-23 , בית משפט לעניני משפחה תל אביב -יפו, בפני כבוד השופט:ליאור ברינגר.
בית משפט לעניני משפחה תל אביב-יפו פסק בתיק רכוש מורכב בין בני זוג שנישאו בפברואר 2004. הזוג חי בישראל עד יוני 2008, לאחר מכן עבר לגור בקנדה שם נולדו להם שלוש בנות, כיום בנות 14, 11 וחצי ו-10 וחצי.
הקרע בין הצדדים התרחש ביוני 2023 כאשר פתחה הנתבעת הליך יישוב סכסוך.
רקע המחלוקת
התובע עתר לאזן בין הצדדים את הרכוש שנצבר מיום נישואיהם ועד למועד הקרע, אולם ביקש להחריג שני נכסים מהרכוש המשותף שלטענתו אינם שייכים לבני הזוג.
המחלוקת הראשונה
הדירה הרשומה על שם התובע בבת ים נרכשה בשנת 2006 בסכום של כ-96 אלף דולר (כ-420 אלף שקל), כשנתיים וחצי לאחר הנישואין. התובע טען כי למרות הרישום על שמו, הדירה שייכת לאמו ואינה חלק מהרכוש המשותף.
טענת התובע והעדויות שהוצגו:
התובע העיד כי אמו ובן זוגה החליטו לעלות ארצה מרוסיה, מכרו את דירותיהם שם, המירו את כספם והעבירו את הכסף לחשבון המשותף של בני הזוג בכוונה לרכוש בכספם דירה לעצמם בישראל. אם התובע העידה כי היא ובן זוגה תכננו את העלייה, מכרו דירות ברוסיה בשנים 2003-2005 והפקידו את הכסף בחשבון בני הזוג מחמת חוסר אמצעים אחרים להעברת כספים מרוסיה.
מדפי חשבון הבנק שהוצגו עלה כי בחודשים אוקטובר-נובמבר 2005 הופקדו לחשבון המשותף של בני הזוג כ-90 אלף דולר. הדירה נרכשה לאחר מכן ביום 9 באוקטובר 2006. התובע ואמו העידו כי הדירה נרשמה על שמו בכדי שהאם ובן זוגה ייחשבו כחסרי רכוש ויוכלו לקבל עזרה בדיור ממשלתית, ולשם כך נחתם הסכם שכירות למראית עין בלבד.
העדויות נתמכו על ידי בנו של בן הזוג של האם, שהעיד על הקושי להעביר כסף מרוסיה לישראל ועל השימוש בחשבון בני הזוג כפתרון יעיל. הוא צירף מסמכים המעידים על מכירת דירות ברוסיה ורכישת דולרים.
טענת הנתבעת:
הנתבעת התנגדה לטענה וטענה כי כל הרכוש שנצבר בתקופה המשותפת שייך לצדדים בחלקים שווים. אולם בעדותה התברר כי היא לא ידעה כמה כסף היה לצדדים בזמן החתונה ובזמן רכישת הדירה, לא ידעה מהיכן היה להם כסף לרכוש את הדירה ללא משכנתא, ואינה יודעת מי הפקיד את ה-90 אלף דולר לחשבון. הנתבעת הודתה שהייתה סטודנטית ולא עבדה, שהצדדים חיו ממשכורתו של התובע בלבד וגרו בחינם ביחידת דיור.
החלטת בית המשפט:
השופט ליאור ברינגר קיבל את טענת התובע לאחר שמצא את עדויותיו, עדות אמו ועדות הבן אמינות ונתמכות במסמכים בנקאיים.
בית המשפט ציין כי הנתבעת לא ידעה להסביר את מקור הכסף ואין לה גרסה סבירה, בעוד התובע תמך טענותיו בעדויות ובמסמכים. הדירה הוחרגה מהרכוש המשותף.
המחלוקת השנייה
התובע טען כי סכום של כ-63 אלף דולר הנמצא בחשבונות הרשומים על שמו ועל שם הנתבעת אינו שייך לו אלא מוחזק בנאמנות עבור דודו המתגורר ברוסיה.
טענת התובע והראיות:
התובע צירף מסמכים בנקאיים לתמיכה בטענותיו, אולם בית המשפט מצא כי לא ניתן להבין מהמסמכים שהכסף שייך לדוד או שהופקד על ידו. התובע לא הביא את הדוד לעדות בטענה שהוא נמצא ברוסיה, מרצה באוניברסיטה ועסוק מאוד. הוא צירף הסכם הלוואה בשפה הרוסית ללא תרגום לעברית, שתוכנו היה במחלוקת בין הצדדים.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט דחה את טענת התובע וקבע כי לא עמד בנטל הראייתי. השופט ציין שהתובע נמנע מלהביא עדות שיכול וצריך היה להביא, צירף מסמך בשפה זרה ללא תרגום, והמסמכים הבנקאיים לא הוכיחו את טענותיו. הכסף נקבע כשייך לשני הצדדים בהתאם ליתרות שהיו בחשבונות במועד הקרע.
ההחלטה
השופט ליאור ברינגר מינה את רו"ח נתן שטרנפלד לאזן את כל הרכוש המשותף של הצדדים שנצבר בתקופה המשותפת, למעט הדירה בבת ים. הצדדים נדרשו לפנות למומחה, לשלם את שכרו מראש בחלקים שווים ולשתף עמו פעולה.
לאור התוצאה המעורבת שבה התקבלה חלק מטענות התובע ונדחו אחרות, לא ניתן צו להוצאות משפט.
פסק הדין ניתן ביום 8 במאי 2025 בהעדר הצדדים והותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
קרדיט: אתר פסק דין.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.