פרופ' זאב ויינשטוק – סימטריה באלימות בין בני זוג.

סימטריה באלימות בין בני זוג, בדיון הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי / ישיבת ועדה מתאריך 20/03/2017 בנושא: בחינת היעדר מענים למצוקות גברים בפריפריה. אמר פרופ' זאב ויינשטוק, "כמעט 50 שנים אנחנו יודעים שאלימות של גברים כלפי נשים היא בשיעורים דומים לאלימות שמופעלת על ידי נשים כלפי גברים ביחסים אינטימיים כמעט בכל חברה ותרבות שאנחנו מכירים, החל מחברות מסורתיות וכלה בחברות ליברליות, מתקדמות, מערביות. אותם שיעורים. זה לא אומר שזה שווה לחלוטין, ואני מדגיש את הנקודה, אני מדבר על אלימות פיזית. אני לא מדבר על צורות מתונות של אלימות מילולית, אני מדבר על אלימות פיזית. ואנחנו יודעים את זה כבר 50 שנה. החל מהמחקרים הראשונים שביצע פרופ' מורי שטראוס מניו המפשייר בשנות ה-70, אנחנו יודעים שהשיעורים הם דומים ומשמעותיים, של גברים כלפי נשים ושל נשים כלפי גברים."

רקע לדבר פרופ' זאב ויינשטוק

במסגרת דיון בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי / ישיבת ועדה מתאריך 20/03/2017 בנושא: בחינת היעדר מענים למצוקות גברים בפריפריה. אמר פרופ' זאב ויינשטוק הדברים המטלטלים

שלום לכולם. קודם כל אני רוצה להודות על ההזדמנות לדבר בפורום הזה. שמי זאב וינשטוק, אני פרופסור באוניברסיטת חיפה, בבית הספר לעבודה סוציאלית וחוקר במרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה. אני גם חוקר במרכז המחקר הגדול בעולם בתחום האלימות במשפחה בניו המפשייר. אני מקדים ואומר את כל הדברים האלה משום שאני רוצה להדגיש את העיסוק המתמשך שלי בתחום האלימות במשפחה והידע שלי מתפרש לאורך עשרות שנים. אני מכיר את רוב הדברים שנכתבו ונחקרו בתחום הזה ואני אתן כמה מילות רקע על נושא האלימות הבין זוגית בין גברים ובין נשים בשביל ליישר איזה שהוא קו.

כמעט 50 שנים אנחנו יודעים שאלימות של גברים כלפי נשים היא בשיעורים דומים לאלימות שמופעלת על ידי נשים כלפי גברים ביחסים אינטימיים כמעט בכל חברה ותרבות שאנחנו מכירים, החל מחברות מסורתיות וכלה בחברות ליברליות, מתקדמות, מערביות. אותם שיעורים. זה לא אומר שזה שווה לחלוטין, ואני מדגיש את הנקודה, אני מדבר על אלימות פיזית. אני לא מדבר על צורות מתונות של אלימות מילולית, אני מדבר על אלימות פיזית. ואנחנו יודעים את זה כבר 50 שנה. החל מהמחקרים הראשונים שביצע פרופ' מורי שטראוס מניו המפשייר בשנות ה-70, אנחנו יודעים שהשיעורים הם דומים ומשמעותיים, של גברים כלפי נשים ושל נשים כלפי גברים.

בנוסף אנחנו יודעים שהמוטיבציות לאלימות, הסיבות להתנהגות האלימה, אין הבדל בין גברים לנשים, מאותן סיבות שגברים מרביצים לנשים נשים מרביצות לגברים. כך שאין הבדל בסיבות, אין הבדל בשיעורי השימוש בהתנהגות הזאת, אבל יש הבדל בתוצאות האלימות. נשים נפצעות, נפגעות יותר מגברים ומגיעות לחדרי מיון יותר מגברים. הסיבה לזה נעוצה במבנה הפיזיולוגי, גברים עמידים יותר, הם חזקים יותר ואגרוף שלהם עשוי להניב תוצאות קשות יותר לנשים מאשר אגרוף של אישה כלפי גבר. מסכים לחלוטין ואין על זה ויכוח. העובדות האלה ידועות ומונחות על השולחן של כולנו מזה 50 שנה ועם זאת הן לא הפכו להיות דומיננטיות בהתמודדות עם הבעיה שקוראים לה אלימות בין בני זוג.

לאורך כל השנים הגדרנו את הבעיה כאלימות נגד נשים ולא הגדרנו את התופעה כאלימות בין בני זוג. בשנת 2000 אני הייתי מעורב בפרויקט של משרד הרווחה שבמסגרתו נעשה הסקר הראשון במדינת ישראל על אלימות. הסקר הזה, הוא הראשון והאחרון דרך אגב, הוגדר כאלימות נגד נשים, הוא לא הוגדר כאלימות בין בני זוג. אלימות של גברים כלפי נשים, אין בכלל ספק, אין מה להתווכח עם זה, זו טרגדיה, אבל אלימות של נשים כלפי גברים בדרך כלל מוצגת ונתפסת כקומדיה וזה לא המצב.

אני אנסה היום, למרות שמדובר פה בדיון שכל כולו זכויות גברים, אני רוצה לדבר על זכויות נשים ומנקודת מבט.

מה שאני מנסה לומר זה שכשגברים נפגעים, כשגברים סובלים, אנחנו לא עושים שום טובה לנשים. זאת אומרת זה לא שהסבל של הגברים עומד מול הסבל של הנשים ואנחנו צריכים לקבל החלטה לאן אנחנו מטילים או מזיזים את הכף. כשגברים סובלים נשים סובלות, כשנשים סובלות גברים סובלים ולכן מה שאני מנסה להדגיש פה זה את הנקודה שאין פה סתירה, רוב הדיונים שמתקיימים על אלימות של גברים, אלימות של נשים, הם בעיקר מעמתים את שני המינים ומנסים להעמיק את השסע הבין מגדרי. מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו לא צריכים לעשות את זה, כי זה לא יפיק שום תועלת. אנחנו צריכים לגשר בין המגדרים ולמצוא את המכנה המשותף. להיטיב עם גברים זה לא להזיק לנשים ולהיטיב עם נשים זה לא להזיק לגברים.

יתרה מזאת, מאחר שאני פה על תקן של איש מחקר אני רוצה גם לספר לכם על מחקר שנעשה בשנת 2008 על ידי סנדרה סיט מאוניברסיטת קנזס, אחת התותחיות בתחום האלימות בין בני זוג, שבדק מה מנבא את אשפוזן של נשים כתוצאה מאלימות בין זוגית. הממצא העיקרי היה, המנבא החזק ביותר זה שהן הפעילו אלימות נגד גברים. אתה הזכרת את הווידיאו ששודר לאחרונה, הווידיאו הזה, תארו לכם שהנהג הזה היה מגיב באלימות לאלימות של האישה, מה היו התוצאות של זה. כך שלהתחשב ולקחת בחשבון את מצבם של גברים כשמופעלת כלפיהם אלימות, זה ייטיב עם נשים.

יתרה מזאת, אני רוצה לספר לכם, אנחנו לאחרונה גם סיימנו לעשות מחקר, שמיפינו את תחום ההתמודדות עם אלימות ברווחה בישראל. מצאנו באופן מובהק, לא הופתענו, שהשירות הזה מכוון כל כולו לטיפול בנשים מוכות ולטיפול בגברים אלימים. אין דבר וחצי דבר בשירותי הטיפול באלימות במשפחה שמכוון לכיוון של אלימות של נשים כלפי גברים. השיא היה שאחד הסטודנטים שלי סיפר לי לאחרונה על מקרה שהגיע לשירות שלו. מדובר בזוג שהייתה שם אלימות של האישה כלפי הגבר, השופט שהובא בפניו התיק, מנדטורית דרש מהם ללכת לטיפול, האישה אלימה, הגבר לא. הם הגיעו לרווחה ומה שקרה שם, את הגבר שלחו לקבוצה של גברים מכים ואת האישה שלחו לקבוצה של נשים מוכות, למה? כי אלה המענים שיש. המערכת מכוונת לטיפול בנשים מוכות ולכן הן נשלחות, בין אם הן אלימות או לא, לקבוצות של קורבנות, והגברים, בין אם הם קורבנות או לא, יישלחו לקבוצות של אלימים.

הסיפור הוא כזה, בכל חברה בעולם שבדקנו, לא רק אני, קולגות שלי מכל העולם, מצאנו שבאמת יש הבדלים בשיעורי האלימות בין חברות. יש חברות שיש יותר אלימות בין בני זוג ויש חברות שיש פחות אלימות בין בני זוג, אבל כשאנחנו שמים על השולחן את כל החבילה של האלימות ומורידים את כל היתר, יש לנו רק את הזוגות האלימים על השולחן, פה ההתפלגות שווה. כלומר 25% מהמקרים רק הגבר אלים, 25% מהמקרים רק האישה אלימה ו-50% מהמקרים גם הגבר אלים וגם האישה אלימה. כך שאם אתם רוצים לחלץ פה איזה סיפור גדול אז ב-75% מהמקרים האישה אלימה וב-75% מהמקרים הגבר אלים, ול-75% שבהם האישה אלימה אנחנו לא מספקים טיפול נכון לנשים, אנחנו מטפלים בהן כקורבנות, לא כבעלות פוטנציאל תוקפני, וקשה לי להבין כיצד אנחנו יכולים לתת טיפול טוב כאשר הדיאגנוזה שגויה ו-50% מהגברים לא מקבלים טיפול של קורבנות בכלל.

ההצעה שלי. אני הולך בצעדים קטנים, אני לא מנסה לעשות מהפכות, אני מחפש צעדים קטנים. אני הצעתי את זה בעבר, זה לא הצליח, אני מציע את זה היום, אני חושב שזה יפרוץ דרך. הצעה קטנה, לא עולה כסף, מהיום ואילך כל בן אדם שיגיע לשירותים שמטפלים באלימות בין בני זוג או במשפחה, בין אם זה משטרה, בין אם זה עובדים סוציאליים, אנחנו נאפיין אותם על פי קריטריון מאוד מאוד פשוט, רק הגבר אלים בזוגיות, רק האישה אלימה בזוגיות או שני בני הזוג אלימים בזוגיות. לא עושים את זה היום וגם מסרבים לעשות את זה.

מחקר משווה

כלל המחקרים בעולם מוכיחים כי קיימת סימטריה באלימות בין בני זוג. חוקרים רבים מוכיחים זאת חד משמעית, פרופ' מורי שטראוס, מאוניברסיטת ניו המפשיר, פרופ' שרה בן דוד זוכת פרס האגודה העולמית לויקטימולוגיה פרסמה את המאמר קורבנות גברים במשפחה – האם יש תופעה כזו, נחשפה ההטיה לפיה קיימות רק או בעיקר נשים מוכות וגברים מכים היא עוות של הנתונים.

הכשרת העובדת הסוציאלית

העובדות הסוציאליות בישראל, שמהוות את הרוב המכריע של המקצוע, לא מקבלות הכשרה מתאימה לטיפול בגברים. מחקר של ג'ורדן קוסברג (Jordan Kosberg) משנת 2002, הצביע לראשונה על כך שגברים הפכו "לקבוצה שקופה" בשירותי העבודה הסוציאלית, וכך בהתאמה אינן מסוגלות מקצועית להסכים לתופעה שמוכחשת בתהליך הכשרתה.

הפער בין נכונות למוכנות העובדת הסוציאלית

המאמר המכונן של פרופ' זאב וינשטוק ועמיתיו, שפורסם בכתב העת המקצועי "חברה ורווחה", מספק את המפתח להבנת האפליה גם בקרב אנשי מקצוע שאינם נגועים בזדון. המאמר חושף פער מהותי בין "נכונות" רעיונית-הצהרתית של עובדות סוציאליות לסייע לגברים, לבין "מוכנות" אמיתית – הכוללת כלים רגשיים, מקצועיים ותפיסתיים, מאמר זה חושף את העדר היכולת של עובדת סוציאלית לקבל תפיסה המנוגדת להכשרתה וגם את העדר הכלים המקצועיים להתמודד עם דילמה מורכבת בדמות גבר מוכה.

הטיה בתהליכי עבודה

הקושי בהכרה בתופעת הסימטריה באלימות בין בני זוג באה לידי ביטוי גם בהוראת תע"ס 3.28, המנחה את הטיפול באלימות במשפחה, נתפסת כאבן יסוד בהכחשה. היא מתווה פרוטוקולים לטיפול באלימות כנגד נשים, אך אינה מספקת מענה דומה לגברים נפגעי אלימות, שלא לומר מענה במצבים של סימטריה באלימות בין בני זוג, הנוהל מגדיר אישה מוכה וגבר אלים ואין הכרה למצב שונה.

נתונים עדכניים ממחקר "קווים אדומים" אשר משרד הרווחה היה שותף בתהליך, מראה כי רבים מהגברים בישראל חוו אלימות מצד בנות זוגם, כאשר האלימות כוללת אלימות פיזית, מילולית, כלכלית ונפשית.

הנתונים מדברים בעד עצמם: 

• 3.8% מהגברים בישראל (כ-100,000 גברים) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם ב-12 החודשים האחרונים.
• מתוכם, 1.9% (כ-50,000 גברים) חוו אלימות פיזית קשה. אך הפגיעה אינה מסתכמת באלימות פיזית בלבד.
• 9.8% מהגברים (כרבע מיליון!) דיווחו על אלימות שאינה פיזית, הכוללת התעללות נפשית, הגבלת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מעקבים והגבלת תנועה.

גם בתחום הכלכלי והמיני נחשפת תמונה קשה: 

3% מהגברים (כ-80,000) נפגעו מאלימות כלכלית מצד בנות זוגם.

6% (קרוב ל-160,000 גברים) דיווחו על פגיעה מינית. נתונים אלו מפריכים את המיתוס לפיו גברים אינם יכולים להיות קורבנות לאלימות מינית מצד נשים.

פרופ' זאב ויינשטוק מאוניברסיטת חיפה מבהיר, מוכיח ומעמיד מראה מול פני התעמולה השקרית ומבטל את הדעה הרווחת שגברים נוטים לאלימות יותר מנשים.

1. אלימות במשפחה בין בני זוג – סימטרית.
2. נשים אלימות כלפי גברים.
3. במשרד הרווחה לא מכירים גברים מוכים.
4. במשרד הרווחה יש רק נשים מוכות.

וחברי הכנסת והרווחה ממשיכים לטמון את הראש בחול.

.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.