מקלטים לנשים או חטיפת ילדים? הגיע הזמן להוציא את האמת מאזור הדמדומים!

השימוש במקלטים לנשים נפגעות אלימות הינו אמצעי דרקוני והגיע העת להוציא את האמת מאזור הדמומים, שכן בעוד שמטרתם המוצהרת היא הצלת חיים במקרי קיצון, בחינה מעמיקה חושפת מציאות של שלילת חירות ופגיעה אנושה בזכויות יסוד חוקתיות.

המקלטים פועלים בתוך אזור דמדומים משפטי המאפשר עקיפה שיטתית של סמכות בתי המשפט באמצעות נהלים מנהליים של משרד הרווחה, דוגמת הוראת תע"ס 3.8 המאפשרת קליטה אוטומטית של קטינים עם אימם ללא צו שיפוטי וללא בדיקת מסוכנות פרטנית של האב.

מציאות זו יוצרת התנגשות חזיתית עם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המגדיר את שני ההורים כאפוטרופוסים טבעיים ושווי זכויות שחייבים לפעול בהסכמה בכל עניין הנוגע לקטין, ומעמידה את המקלטים כשותפים פעילים בעבירות של שלילת חירות וחטיפה ממשמורת לפי סעיף 373 לחוק העונשין העוסק בעבירת "חטיפה ממשמורת" או "הוצאת קטין ממשמורת", והוא מגדיר עונש של עד עשר שנות מאסר .

בפועל, התנהלות משרד הרווחה מאפשרת לאימהות לבצע פעולות חד-צדדיות, בניגוד לחוק, המשנות את הסטטוס-קוו ללא הסכמת האפוטרופוס השני, כאשר המקלט, בעצם מתן האכסניה והסתרת המידע, הופך לגורם המחזיק בקטין בניגוד לחוק.

ניגוד עניינים מוסדי

בלב פעילות המקלטים עומד ניגוד עניינים מוסדי וכלכלי חמור, המבוסס על המודל התקציבי של משרד הרווחה שבו המימון לעמותות המפעילות מותנה ישירות בתפוסת המקלט – מצב של "אין נשים, אין תקציב".

זהות האינטרסים הפסולה בין העמותה, שזקוקה ל"ראשים" כדי להבטיח את יציבותה הכלכלית, לבין האישה, שזכאית לחבילת הטבות כלכליות מרחיקות לכת ככל ששהותה מתארכת, יוצרת תמריץ מובנה לשימוש לרעה במנגנון המקלט.

חבילת הטבות לנשים: נשים זכאיות לסיוע כלכלי מיידי (סל גמיש) של עד 10,000 ש"ח, מענק הסתגלות של 11,000 ש"ח בתוספת 1,000 ש"ח לכל ילד, זכאות להבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי לאחר 30 ימי שהייה, מענקי לימודים לילדים בסך 1,021 ש"ח לכל ילד, סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון למשך עד 3 שנים, וליווי פיננסי ומשפטי חינם .

התלות הכלכלית של העובדות הסוציאליות: עמותה המפעילה את המקלטים ומעסיקה עובדות סוציאליות פוסלת את חוות דעתן כאובייקטיביות, שכן שכרן תלוי ישירות בתפוסת המקלט, מה שמעלה חשש כבד ליצירת "מצגי שווא של מסוכנות" כדי להצדיק את המשך החזקת הקטינים במתקן.

הפגיעה בזכויות האפוטרופסות מתרחבת לניהול חד-צדדי של חיי הקטין בתוך המקלט, תוך ביצוע עבירות פליליות ומינהליות בתחומי החינוך והבריאות.

עובדות המקלט משלבות קטינים במוסדות חינוך ובגנים סמוכים ללא הסכמת האב ובניגוד לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך המגדירים הצגת מצג שווא של אפוטרופוס יחיד כעבירה של רישום כוזב .

במקביל, הקטינים עוברים אבחונים, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים רפואיים ללא הסכמת האב, פעולות המהוות הפרה גסה של חוק זכויות החולה וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המחייבים הסכמה מדעת של שני ההורים לכל פעולה רפואית או חינוכית מהותית .

פרקטיקה זו אינה מיועדת להגנה בלבד, אלא משמשת ככלי אסטרטגי לניכור הורי שיטתי ולשינוי אורח חיי הילדים ללא סמכות חוקית, תוך ניצול "חסיון המקלט" כדי לחסום מהאב מידע חינוכי ובריאותי המגיע לו על פי דין .

הפסיקה הישראלית אינה ערה מספיק למקרים שבהם המקלט משמש ככלי נשק טקטי בסכסוכי גירושין, למעט חריגים בודדים.

החלטת השופטת סיגלית אופק בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תמ"ש 43236-05-18, הגדירה בהחלטתה את המעשים כ"תיק חטיפה קלאסי". השופטת סיגלית אופק קבעה כי האם השתמשה במקלט ללא תשתית ראייתית לאלימות וכדי לקבוע עובדות בשטח תוך ניתוק הילדים מאביהם, והורתה על השבת הקטינים המיידית תוך שהיא קובעת כי טענת האלימות הייתה "צידוק שנועד לסלול את הדרך להעתקת מגורי הקטינים".

החלטה דומה התקבלה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, כב' השופטת מירה דהן, שניתנה במסגרת תיק תלה"מ 27970-11-20, השופטת פסקה על הוצאת קטינה בת שש מהמקלט והעברתה לאביה למרות צו הרחקה נגדו, תוך קביעה כי טובת הילדה היא מחוץ למקלט ושאין לתת "פרס" לאם על שימוש אסטרטגי ופסול במוסדות הרווחה .

הטיה נגד גברים במשרד הרווחה

התשתית האנושית (עובדות סוציאליות) של משרד הרווחה והמקלטים, המפעילה מערך זה נגועה בהטיה מגדרית עמוקה ואינדוקטרינציה מובנית, הנתונים הרשמיים של משרד הרווחה והביטחון החברתי לשנת 2024 מגלים תמונה מטרידה ביותר. על פי הנתונים הרשמיים, רשומים בפנקס העובדים הסוציאליים 44,393 עובדות ועובדים סוציאליים. ניתוח הנתונים של המשרד עצמו משנת 2024 שבוצע על ידי מרכז טאוב מגלה הטיה מגדרית חסרת תקדים: 13% מהעובדים הסוציאליים במדינת ישראל הם גברים, מול 87% נשים – מדובר בהטיה מגדרית קיצונית במערכת ציבורית שאמורה לשרת את כלל האוכלוסייה באופן שוויוני. אין זה מקרה שמערכת המורכבת מ-87% נשים מתקשה להבין ולטפל בצרכיהם הייחודיים של גברים.

87% מהעובדים בשירותי הרווחה הן נשים העוברות הכשרה מספרות מקצועית המדירה גברים כאוכלוסיית יעד ומציגה אותם באופן עקבי כדמויות אלימות.מחקרים דוגמת אלו של ג'ורדן קוסברג (Jordan Kosberg) משנת 2002, מצביעים על כך שהספרות בעבודה סוציאלית מאמצת גישה נשית המתמקדת בבעיותיהן של נשים בלבד. זאת ועוד, פרופ' נחמי באום טבעה את המונח ,המגדר "הנאלם, נחמי באום, 2006" וקראה להעלאת הרגישות לשונות מגדרית בשירותי הרווחה.

בספר "עבודה סוציאלית בישראל" (חובב, מ', לונטל, א' וקטן, י' 2012, אשר שם לו למטרה לקבץ ולכלול את מגוון הנושאים שבהם עוסקת העבודה הסוציאלית בישראל, ניתן לראות שיש פרק שלם המוקדש לעבודה סוציאלית פמיניסטית העוסק, כולו, בטיפול רגיש ומותאם לנשים, ומאידך אם מתייחסים לגברים הם קיימים כקבוצה מובחנת על רקע היותם אלימים.

שרה בן דוד  ז"ל במאמר(קורבנות גברים במשפחה – האם יש תופעה כזו) הגיעה למסקנה כי המיקוד המחקרי הבלעדי בנשים כקורבנות נובע מהתפיסה החברתית של "פמיניזציה של האלימות במשפחה" ומאבק תנועות הנשים בגישה השוויונית, מה שמוביל להדרת קורבנות גברים, ילדים וקשישים מהשיח הטיפולי והתקציבי.

כפי שעולה גם מדו"ח מבקר המדינה שעסק בטיפול המדינה במשפחות בהליכי גירושין ופירוד // 1397 ופורסם ביום 6/5/2019 המעיד על "הכשרה מוטה מגדרית" במערכת הרווחה .פפפפ מחקרים בעולם אודות שירותי הרווחה, מראים חד משמעית כי קיימת הטיה ואפליה באבחון ובטיפול והתעלמות מגברים שהם קורבנות של אלימות במשפחה מצד נשותיהם, על פי ממצאים שהולכים ומצטברים בתחום (Fiebert, 2012), קיימת נטייה של שירותי הרווחה העוסקים באלימות במשפחה להתייחס לאלימות כלפי נשים ולהתעלם מהנתונים המצטברים, הן משדה המחקר (Straus, 2010, 2012) והן ממקרים קליניים, לשכיחות הגבוהה של אלימות הדדית בזוגיות ואף לאלימות של נשים כלפי גברים במשפחה.

כיצד ניתן לפעול

לנוכח העוולות המתוארות, "אבות למען צדק" קורא לנקיטת פעולות אקטיביות נגד העמותות ומנהליהן, כולל הגשת תלונות במשטרה על חטיפה ממשמורת (סעיף 373) והסתרת חטוף (סעיף 375) וכן על עבירות של רישום כוזב ושימוש לרעה בכוח המשרה .

הכלים המשפטיים כוללים קובלנות פליליות פרטיות על לשון הרע בתסקירים, תביעות נזיקין אישיות נגד עובדות סוציאליות על רשלנות והגשת תביעות ייצוגיות נגד עמותות המפרות זכויות אפוטרופסות בשיטתיות .

להבנתנו ניתן להשתמש בפסיקת בג"ץ 8647/22, שקבע כי שלילת זכות הייצוג של הורים בוועדות נעשית בחוסר סמכות, מהווה בסיס לעתירות מנהליות נגד מודל התקצוב ונוהלי הקבלה המנהליים של המקלטים, במטרה להחזירם לייעודם המקורי כגופי הצלת חיים ולא כעסקים כלכליים הפועלים בחסות המדינה לפגיעה בקשר בין אב לילדיו .

אבות למען צדק.