פסק דין: פינוי חפצי הבעל שנותרו בדירת האישה

בית הדין הרבני האזורי באר שבע ,קיבל את בקשת האישה והורה לאיש לפנות כלי עבודה השייכים לו מדירת עמידר שבה מתגוררים האישה וארבעת הקטינים לאחר הגירושין.

נקבע כי השארת הציוד, התופס חדר שינה שלם, פוגעת בזכות המדור של הילדים וברווחתם. נקבע כי מכיוון שהאיש קיבל התראות חוזרות ונשנות מבית הדין, לפיכך, אם לא יפנה את חפציו בארכה שניתנה לו, חל הכלל "עביד איניש דינא לנפשיה" ורשאית האישה לפנותם בעצמה או באמצעות גורם מקצועי על חשבונו הבלעדי וללא אחריות לנזק.

מספר תיק: 1476472/7, בית הדין הרבני האזורי באר שבע

הדיינים: הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד, הרב אברהם חשאי, הרב ישועה רטבי.

רקע.

הצדדים התגרשו בתאריך 16/07/2025,  האישה וארבעת ילדיהם הוסיפו להתגורר לאחר הגירושין בדירת עמידר בת שני חדרי שינה. בהסכם הגירושין שאושר בין הצדדים נוספה פיסקה העוסקת בעניין כלי העבודה המצויים בבית כדלקמן: "למען הסר ספק כל כלי העבודה שנמצאים בדירה יהיו שייכים לבעל".

הצדדים הינם גרושים, הורים לארבעה ילדים קטינים. לאחר הגירושין, המשיכה האישה להתגורר בדירה לדיור ציבורי (עמידר) הכוללת שני חדרי שינה וסלון.

זכות שימוש בדירה בדיור ציבורי

לטענת האיש, הזכאות לדירת עמידר היא שלו, ולפיכך יש לו הזכות להניח את חפציו בדירה. בית הדין דוחה טענה זו. בסעיף 3א (ב)(1) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 נקבע כי:

"השר יקבע הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית שבה מתגוררים בני זוג, בעת פירוד, שיבטיחו ככל הניתן את טובת ילדי בני הזוג".

כלומר ההסדר במקרה של פירוד נועד להבטיח בראש ובראשונה את טובת ילדי בני הזוג.

בסעיף 2(א) לתקנות זכויות הדייר בדיור הציבורי (הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית בעת פירוד), תשע"ה-2014 נקבע כי :

"במקרה של פירוד, תינתן זכות השכירות בדירה הציבורית לבן הזוג שבהחזקתו נמצאים רוב הילדים על פי החלטה שיפוטית" (למעט חריגים כגון מוגבלות).

במקרה דנן, ארבעת הילדים הינם בחזקת האישה, ולפיכך עומדת לה הזכות להמשיך להתגורר בדירה זו. יודגש כי זכות זו אינה ניתנת להעברה או לוויתור כלפי בן זוג לשעבר, כפי שנקבע בסעיף 3א(ד) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי.

לאור האמור, זכות השימוש בדירת עמידר שייכת לאישה, כך שהחדר שבו מוחזקים חפצי הבעל נחשב לחלק בלתי נפרד ממדור הילדים. כך שהשימוש בחדר זה לצורכי אחסון אישיים של האיש, ובאופן שמונע את השימוש בו כמדור לילדים, מהווה פגיעה בזכות המדור של הקטינים.

דיון והכרעה.

כחלוף כשבעה שבועות לא פינה הבעל לשעבר את כלי העבודה, והאישה עתרה לבית הדין בבקשה שיפנם.
לטענת האישה, מדובר בחדר מלא כלי עבודה, שכאמור בהסכם הגירושין אינם שלה ושייכים לבעל לשעבר.

כלים אלו מסכנים את הילדים המשותפים ולכן יש לפנותם, הבעל לשעבר אמר כי אכן הכלים שלו שעברו אליו בירושה מאביו. כלי העבודה תפסו חדר מלא עוד בהיותם מתגוררים יחד, ואין סיבה לשנות מצב זה.

לדברי הבעל לשעבר הדירה היא דירת עמידר וכמו שלה יש זכויות גם לי יש זכויות ואין לי לאן לפנות אותם, שווי הציוד מאות אלפי שקלים.

הבעל לשעבר לא הכחיש כי דמי השכירות לחברת עמידר משולמים על ידי האישה, וככל הנראה טענתו היא כי הוא עתיד לפנות לחברת עמידר בבקשה לקבל את זכות המגורים. כאמור בדברי הדיין הרה"ג ישועה רטבי שליט"א, הכלל הוא שזכות המגורים ניתנת להורה שנותר להתגורר עם הילדים המשותפים, ואין ספק שזו היא המציאות בנדון דידן.

עולה אם כן שמיום הגירושין החפצים נמצאים בבית אותו שכרה האישה, דהיינו מצויים ברשות בה אין לבעל לשעבר כל זכות. עם זאת, בעת שהונחו החפצים היו הבעל והאישה השוכרים, כך שבאותה עת החפצים הונחו ברשותם – מציאות שהשתנתה עם הגירושין. כיון שכך, פשוט שעל הבעל לשעבר לפנות את חפציו. דא עקא שהוא מסרב, ויש לדון מהי הדרך לפנות את חפציו.

סוף דבר

המשיב מחויב לפנות את כל חפציו, לרבות כלי העבודה השייכים לו, מבית מגורי המבקשת בתוך שלושים יום מהיום; ככל שהמשיב לא יפנה את חפציו במועד זה, תהיה המבקשת רשאית לבצע את הפינוי בעצמה או באמצעות גורם מקצועי מטעמה, כאשר כלל העלויות וההוצאות הכרוכות בפינוי החפצים יחולו במלואן על המשיב וישולמו על ידו בתוך פרק זמן סביר לאחר קבלת חשבונית מתאימה.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.