גברים מתאבדים ומשרד הבריאות יוצר פתרונות לנשים!

במדינת ישראל מתאבדים בממוצע כ-500 אנשים מדי שנה, כאשר 82% מהם הם גברים. למרות המספרים המדאיגים והחלטות הממשלה להילחם בתופעה זו, המציאות מראה כשלון חרוץ בטיפול באובדנות גברים בישראל.

שתיקה רועמת – מדיניות שנכשלה

מדיניות משרד הבריאות, המונעת פרסום אירועי אובדנות מחשש ל"עידוד" התופעה, הוכיחה את עצמה כבלתי יעילה. השתיקה סביב הנושא אינה מונעת אובדנות אלא מאפשרת למשרד הבריאות להסתיר את כישלונו. העדר דיון פתוח וציבורי על התופעה מנציח את הבורות ומונע העלאת מודעות.

נתונים מדאיגים שדורשים התייחסות

הנתונים מדברים בעד עצמם: שיעור ההתאבדות בקרב גברים גרושים גבוה משמעותית בהשוואה לנשואים, וגם בקרב רווקים המספרים גבוהים פי 4.8 ו-4.5 בהשוואה לנשואים. מחקרים מראים יחס של 4:1 בין גברים לנשים מתאבדים – נתון דרמטי שמחייב התייחסות ייעודית לאוכלוסיית הגברים.

מלחמת "חרבות ברזל" הגבירה את המצוקה הנפשית והסיכון לאובדנות עלה ב-93%, כאשר נוספו קבוצות חדשות בסיכון, בהן ניצולי הטבח בנובה, מפונים, חיילים ששהו בעזה ואנשים שאיבדו את יקיריהם.

תוכנית לאומית שהתעלמה מהבעיה האמיתית

בשנת 2013, לאחר קמפיין מתמשך של ארגוני גברים והצהרת ממשלת ישראל באו"ם על בעיית האובדנות בקרב גברים, בשנת 2013 (החלטה 1091) התקבלה החלטת ממשלה 1091 – "תוכנית לאומית למניעת התאבדויות", בתקציב של 55 מיליון שקלים לחמש שנים.

אך בחינה מעמיקה של התוכנית חושפת אבסורד: למרות ש-82% מהמתאבדים הם גברים, התוכנית לא מזכירה אפילו ברמז שעליה לתת מענה ספציפי לאוכלוסיית הגברים. התוכנית לא הותאמה למאפיינים הייחודיים של גברים במצוקה, ולמעשה המשיכה להציע פתרונות המותאמים בעיקר לנשים.

כישלון שהוכר רשמית

מבקר המדינה פרסם ביום 4/5/2020 את הדוח השנתי שמספרו 70ב, פרק ד' עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות, המבקר מתח ביקורת חריפה על כישלון התוכנית הלאומית למניעת אובדנות.

המבקר העריך כי העלות השנתית למשק הישראלי עקב אובדנות נעה בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה – סכום עצום שיכול היה להיות מושקע במניעה אפקטיבית.

הפער בין המחקר למדיניות

מחקרים מצביעים על כך שגברים אובדניים נעזרים פחות בשירותי בריאות ציבוריים ובסביבתם החברתית. רק כ-30% מהמבוגרים עם מחשבות אובדניות פונים לשירותי בריאות הנפש. גברים גרושים או פרודים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לביצוע ניסיון אובדני קטלני.

למרות המחקרים המצביעים על הצורך במסגרת קהילתית תומכת לגברים במשבר, המדיניות הנוכחית מתעלמת מעמדתם השלילית של גברים כלפי עזרה נפשית. שירותי הבריאות הנפשית בישראל ממשיכים להציע מענים שאינם מותאמים מגדרית לגברים במצוקה.

הדרישה לשינוי

עדיין בשנת 2025, אין מענה אפקטיבי למניעת התאבדות בקרב גברים המותאם לצרכיהם הייחודיים. מאות גברים ימשיכו להתאבד בכל שנה אלא אם משרד הבריאות וממשלת ישראל יחליטו לייצר מענה המתאים לגברים ולא רק לנשים.

המדינה חייבת להקצות תקציבים משמעותיים לרישום ובניית מאגר מידע מדויק על התופעה, והתקשורת נדרשת להעלות את המודעות לתופעה המדאיגה, במיוחד בתקופה הקשה שבה אנו נמצאים כעת.

נדרש מענה מערכתי, פיתוח שירותים המותאמים ספציפית לגברים במצוקה, הכשרת אנשי מקצוע לזיהוי סימני מצוקה אובדנית בקרב גברים, הסרת הטאבו התקשורתי והציבורי סביב התאבדויות גברים, שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה הרלוונטיים, קופות החולים וארגוני החברה האזרחית

החברה הישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתעלם ממשבר האובדנות בקרב גברים. הגיע הזמן לשינוי מהותי במדיניות, בתקציבים ובמודעות – לפני שנאבד עוד מאות גברים מדי שנה למגפה שקטה זו.

אבות למען צדק.