גיבורים מתאבדים: הצילו עשרות חיים והמדינה הפקירה אותם

רב-סמל מתקדם איגור פיבנב (32), שחיסל בגפו 13 מחבלי חמאס בטבח ה-7 באוקטובר והציל עשרות אזרחים, שם קץ לחייו.

טרגדיה זו הגיעה רק שלושה חודשים לאחר שרפ"ק מיכאל רייצין (41), לוחם נוסף שחתר למגע מול המחבלים בטבח, התאבד בסמוך לביתו ביישוב חולית שבנגב בפברואר 2025.

רס"ן מוחמד הייב ז"ל היה קצין קרבי שירת שנים רבות כלוחם ומפקד הגששים באוגדת עזה. במהלך שירותו השתתף בקרבות קשים ביותר, נפצע מירי, איבד חברים ופקודים, וסבל מפוסט-טראומה.

ועוד רבים נוספים שנמנעים מפרסום שמם, בין 10 ל-15 חיילים ושוטרים התאבדו מתחילת המלחמה, שני מקרים אלה מצטרפים למגמה מדאיגה של לוחמים שעמדו בגבורה מול אויב אכזרי, אך נפשם לא מצאה מזור לאחר התופת שחוו. השאלה המטרידה שעולה: כיצד ייתכן שגיבורים אלה, שהגנו על המדינה בגופם, נותרו לבדם במערכה הנפשית?

הנתונים המחרידים שמשרד הבריאות מסתיר

בישראל מתאבדים כ-500 איש מדי שנה, כאשר כ-80% מהם הם גברים. עלות האובדנות למשק הישראלי מוערכת ב-2 עד 2.5 מיליארד שקלים בשנה. מלחמת "חרבות ברזל" הגבירה את הסיכון לאובדנות ב-93%, עם קבוצות חדשות בסיכון ובראשן ניצולי הטבח, מפונים, חיילים ששהו בעזה ואנשים שאיבדו את יקיריהם.

מחקרים מראים כי גברים, במיוחד אלה שחוו טראומה קיצונית, נמצאים בסיכון גבוה פי 4 לביצוע ניסיון אובדני קטלני לעומת נשים. ובכל זאת, רק כ-30% מהסובלים ממחשבות אובדניות פונים לקבלת עזרה.

כשלון מערכתי מתמשך

ב-2013 אישרה הממשלה תוכנית לאומית למניעת התאבדויות בתקציב של 55 מיליון שקל. עשר שנים וחמישה חודשים אחרי, וחמש שנים לאחר דוח מבקר המדינה שקטל את יישום התוכנית, המצב רק החמיר. המדינה ממשיכה לספק מענים המותאמים לנשים בעוד שמרבית המתאבדים הם גברים.

"פיבנב ורייצין הם רק הפנים הגלויות של משבר עמוק," אומר מומחה לבריאות הנפש שביקש להישאר בעילום שם. "לוחמים רבים סובלים בשקט, בלי מענה מתאים. המערכת לא בנויה לטפל בגברים, במיוחד בלוחמים שמתקשים לבקש עזרה בשל תרבות הגבורה והשתיקה."

המחיר של השתיקה

מדיניות משרד הבריאות המונעת פרסום אירועי אובדנות מחשש לעידוד התופעה רק מחריפה את הבעיה. השתיקה סביב המקרים של פיבנב ורייצין אינה מונעת את המקרה הבא, אלא רק מסייעת למשרד הבריאות להסתיר את כישלונו המתמשך.

הפער ברור: גברים, במיוחד לוחמים, זקוקים למסגרת קהילתית תומכת המותאמת ספציפית למאפיינים שלהם. במקום זאת, הם מקבלים פתרונות גנריים שאינם מתחשבים בקושי שלהם לבקש עזרה.

הדרישה לשינוי מיידי

"אנחנו מאבדים את הגיבורים שלנו פעמיים," אומר חבר יחידה של פיבנב. "פעם אחת בקרב ופעם שנייה במלחמה הפרטית שלהם. איך יכול להיות שאדם שהציל עשרות אנשים לא מצא מי שיציל אותו?"

המדינה חייבת לפתח מיידית מענים המותאמים לגברים בכלל וללוחמים בפרט, להכשיר אנשי מקצוע לזהות סימני מצוקה אצל גברים, ולהסיר את הטאבו סביב הנושא.

בזמן שמשרד הבריאות ממשיך להציג "הישגים" במניעת אובדנות, גיבורים כמו פיבנב ורייצין נופלים בשקט, רחוק מהמצלמות. חובתנו כחברה היא לשבור את מעגל השתיקה ולדרוש שינוי עכשיו, לפני המקרה הבא.

אבות למען צדק.