שיעור גובה המזונות הראוי בסכסוכי משפחה

מאמרו פורץ הדרך של הדיין אוריאל אליהו, שכותרתו "שיעור גובה המחובות הראוי – פסיקת מזונות ריאליים בסכסוכי משפחה", מהווה אבן דרך משמעותית במחקר המשפטי-כלכלי בישראל. המאמר, המבוסס על מחקר שבוצע במסגרת תיק מספר 1128743/7 ביה"ד האזורי בבית הדין הרבני בנתניה ובנוסף פורסם ברבעון לכלכלה, שהינו כתב עת מדעי יוקרתי לנושאי כלכלה, וזאת לאחר ביקורת של כלכלנים ושופטים, שבדקו את מתודות ושיטות המחקר ואישרו אותו לפרסום.

המאמר מערער על יסודות התפיסה הפסיקתית המקובלת בתחום דיני המשפחה בנוגע למזונות ילדים מזה שנים רבות. הדיין אוריאל אליהו מוכיח באמצעות ניתוח כלכלי-סטטיסטי קפדני כי גובה דמי מזונות ילדים הנפסקים בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים חורג באופן משמעותי מהעלות הריאלית של גידול ילדים, וזאת בניגוד לעקרונות ההלכתיים המנחים והמציאות הכלכלית בשטח.

הבסיס ההלכתי לחיוב המזונות

בפרק הראשון של המאמר מציג הדיין אוריאל אליהו סקירה הלכתית מעמיקה, המדגישה כי הבנת שיעור מזונות ילדים הראוי חייבת להתחיל במקורות ההלכתיים המחייבים. עיון מדוקדק במקורות מגלה פער משמעותי בין ההלכה לפסיקה המקובלת. בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן ע"ג סעיף ו') נפסק במפורש: "בניו ובנותיו עד בני שש, חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם כפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד" . פסיקה זו מהווה את הבסיס ההלכתי להבחנה המהותית בין חובת המזונות לאשה לחובת מזונות ילדים: בעוד שהאשה זוכה למזונות לפי רמת החיים של בעלה ("עולה עמו ואינה יורדת עמו"), הרי שהילדים זכאים רק לצורכיהם הבסיסיים, ללא תלות בעושרו של האב.

החלקת מחוקק (סימן ע"ג ס"ק ו') מבהיר את ההבחנה: "דדוקא גבי אשתו דרשינן מקרא דעולה עמו וחייב לכבודה יותר מגופו אבל בניו אם נותן להם כדי צרכן ההכרחי יוצא בזה". הפרשנות המקובלת בפסיקה המודרנית, המרחיבה את חיוב המזונות לסכומים הגבוהים בהרבה מצרכים בסיסיים, אינה עומדת במבחן המקורות ההלכתיים. גם במקרים בהם אב הוא עשיר מופלג, אין לחייבו מעבר לצרכים ההכרחיים של ילדיו. הדיין אוריאל אליהו מצטט את שו"ת הרשב"ש (סימן תק"ב) המאשר כי "לענין פסיקת מזונות הבת כפי מה שצריכה ולא כפי עשרו".

השלכות ההבחנה ההלכתית על הפסיקה

הבחנה זו אינה רק עקרונית אלא בעלת משמעות מעשית מכרעת. הרמב"ם (הלכות אישות, פרק י"ב) והמחבר קובעים כי שיעור המזונות לילדים הוא "דבר המספיק להם בלבד", בניגוד לאשה לה פוסקים "לפי כבודה וכבוד בעלה". המשמעות המעשית היא כי בתי הדין והמשפט המחייבים אבות בסכומים גבוהים שאינם משקפים את צורכי הילד הבסיסיים – גם אם ההסתמכות היא על "ידיעה שיפוטית" – חורגים מסמכותם ההלכתית. הדיין אוריאל אליהו מאיר כי הלכה זו אינה נותרת בגדר המלצה, אלא מהווה איסור גורף: "המחייב יותר ממה שההלכה מחייבת, ולו בשקל אחד הרי זה גוזל את האב".

הפער בין הפסיקה המקובלת למציאות הכלכלית

בפרק השני סוקר הדיין אוריאל אליהו את התפתחות הפסיקה המקובלת בישראל, ומוכיח כי הסכומים נקבעו מתוך אומדן שאינו מבוסס על נתונים אמפיריים. המסע המעוול נגד אבות גרושים החל בפסק דין תקדימי של כבוד השופטת יהודית שטופמן בר"ע 1895/02 החלטה זאת הפכה לפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי בת"א והיא קבעה כי הצרכים ההכרחיים (הבסיסיים) של קטין עומדים על סך של 1,150 ₪ לחודש (במונחי שנת 2003), סכום שאינו דורש הוכחה או פירוט ראייתי היות והוא נמצא בידיעה שיפוטית. למעשה קבעה רף של "צרכיו ההכרחיים של קטין" ללא הוצאות מדור". סכום זה, שהפך לנורמה בפסיקה, צמח עם השנים ל-1,200-1,600 ₪ לילד, ולעיתים אף מעבר לכך .

הדיין אוריאל אליהו מצביע על נקודה כואבת: בבתי המשפט לענייני משפחה הרף נע סביב 1,500 ₪ לחודש, בעוד שבבתי הדין הרבניים יש נטייה לרף נמוך יותר של 1,200-1,300 ₪. שניהם, עם זאת, רחוקים מהעלות הריאלית. במיוחד מדגיש המאמר את האבסורד שנוצר במקרים של משמורת משותפת, בהם האב נושא בעלויות ישירות במחצית הזמן, ועדיין מחויב בתשלום מלא לאם. השופט פוגלמן בבע"מ 9119/15 התייחס לקושי: "הדין הקיים, המחייב את האב בתשלום מלוא הצרכים ההכרחיים לידי האם גם במקרה של משמורת פיזית משותפת, מעורר קושי ברור" .

המתודולוגיה הכלכלית: פירוק העלות הריאלית

החידוש המרכזי במאמרו של הדיין אוריאל אליהו הוא השימוש בשיטות כלכליות-סטטיסטיות מתקדמות לחישוב עלות גידול הילדים. אליהו מציג לראשונה בישראל לוחות עלות גידול ילדים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שעובדו במיוחד לשמש כלי לערכאות השיפוט, ומעודכנים לשנת 2020. בשונה מהגישה המסורתית שהסתמכה על "ידיעה שיפוטית" או הערכות סובייקטיביות, המאמר מציע כלים מדעיים המבוססים על נתוני ענק (Big Data) המנתחים עשרות אלפי משקי בית לאורך שנים .

המתודולוגיה של פורום קהלת, אותה ממליץ הדיין אוריאל אליהו לאמץ, פותחה על ידי הכלכלן הראשי לשעבר של משרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, ואריאל קרלינסקי. היא מבוססת על ניתוח סקרי הוצאות משק הבית של הלמ"ס לשנים 2014-2017. החוקרים פיתחו שיטה אמפירית להגדרת "סל מוצרים בסיסי", המאפשרת להשוות משפחות באותה רמת חיים חומרית, עם ובלי ילדים. שיטת "הגמישויות" שפיתחו מהווה שיכלול של המודל האוסטרלי בו השתמש פרופ' ראובן גרונאו (ועדת שיפמן), ומבוססת על ניתוח מאות מוצרים ושירותים .

תוצאות המחקר: פער דרמטי

תוצאות המחקר של פורום קהלת, המוצגות במאמר, חושפות פער דרמטי בין המציאות לפסיקה. בעשירון הראשון (הכנסות משק בית עד 5,616 ₪ לילד אחד), עלות חודש מלא לילד בגיל 0-6 עומדת על 733 ₪ בלבד. מתוך סכום זה, עלות מוצרים תלויי שהות (מזון, נסיעות) היא 531 ₪, ועלות מוצרים שאינם תלויי שהות (ביגוד, הנעלה) היא 202 ₪ בלבד. לעומת זאת, המקובל בפסיקה הוא 1,200-1,600 ₪ לילד – פער של כמעט 100%. גם בהתחשב בהוצאות מדור, העלות הממוצעת לילד במשפחה בת שני ילדים היא 1,473 ₪, אך בפסיקה התוספת המוכרת למדור היא 30%-50% משכר הדירה, שהיא לרוב גבוהה משמעותית מעלות התוספת הריאלית.

נתוני הלמ"ס, לאחר ניכוי מוצרי מותרות, מצביעים על עלות חודשית של 476 ₪ במודל המסורתי (ללא בע"מ 919/15), כאשר האב נושא בעין במחצית ההוצאות. דמי המזונות המועברים לאם הם 476 ₪, ובנוסף האב נושא בעלות תוספת המדור אצל האם בסך 334 ₪, סה"כ 810 ₪ בחודש. סכום נמוך זה, לאחר הפחתת קצבת הילדים (152 ₪), יורד ל-658 ₪. גם בחישוב מורכב יותר, המתחשב בהפרשי שכר, דמי המזונות בהסדרי שהות שווים עומדים על 229 ₪ בלבד (ו-131 ₪ לאחר הפחתת הקצבה). מספרים אלו ממחישים באופן בלתי נמנע את הפער בין "צרכים בסיסיים" לבין "צרכים המקובלים בפסיקה".

השוואת שיטות מדידה נוספות

הדיין אוריאל אליהו אינו מסתפק בשיטה אחת אלא משווה את ממצאיו לשיטות מדידה נוספות, ומחזק את אמינות המסקנות. השוואה בין שיטת פורום קהלת לשיטות אחרות (רשות המיסים, בנק ישראל בשיתוף האוניברסיטה העברית, פרופסור קומונור, עמותת פעמונים) מגלה "טווח" ברור של עלויות גידול ילדים:

1. רשות המיסים רשות המיסים מפרסמת טבלאות הוצאות לפי הכנסה , טבלאות אלו, הינן כלי העבודה המקצועי של מפקחי רשות המיסים, והם הבסיס לעבודתם של המפקחים. מציגה עלות חודשית של 664 ₪ לילד, ו-717 ₪ בממוצע לשלושה ילדים, בהתחשב בהסדרי שהות נורמטיביים (43%-57%), לאחר הפחתת מוצרי מותרות.
2. בנק ישראל והאוניברסיטה העברית מציגים עלות של 505 ₪ לילד (למשפחה עם שלושה ילדים), ו-595 ₪ לילד (למשפחה עם שני ילדים).
3. שיטת פרופסור קומונור (קליפורניה) מכלילה עלות ילד בגובה 628 ₪ (במשפחה עם ילד אחד, הכנסה של 5,000 ₪).
4. עמותת פעמונים מציגה תוספת של 60 ₪ לחודש עבור חשמל, מים, גז וביוב, ו-5 ₪ עבור תקשורת – נתונים המאששים את הטענה כי הוצאות האחזקה השוטפות של הקטין נמוכות בהרבה ממה שנהוג לחשוב.
5. מחקרם של אריאל קרלינסקי-מיכאל שראל-יואב מזא"ה קביעת דמי מזונות וחלוקתם בין ההורים.
6. מחקר של פרופסור ראובן גרונאו, שהינה הבסיס למסקנות ועדת שיפמן (דו"ח ועדת שיפמן) בנושא מזונות ילדים.

השוואה זו, המצטברת לסכום ממוצע של 600-800 ₪ לילד (בהתאם לשיטה ולגיל הילד), מוכיחה כי כל השיטות המבוססות על נתונים אמפיריים מגיעות לתוצאות דומות, המנוגדות באופן מובהק לפרדיגמה הפסיקתית הקיימת.

בחינת עלויות מדור

התוספת עבור ילד אחד לצורך הגדלת המדור, הינה 573 ,₪ עבור ילד שני עוד 135 ,₪ כלומר, 708 ₪ ל2- ילדים, וכשיש 3 ילדים ומעלה אין לחייב כלל את מרכיב המדור, [ההסבר לכך הינו, כי מ3- ילדים ומעלה ישנן הטבות וסיוע של המדינה, כגון סיוע בשכ"ד בסך 1470 ₪ בהתאם לגובה הכנסת האם, כך, שאמנם האם שוכרת דירה קצת יותר גדולה, מאשר אילו התגוררה בגפה, אך כנגד זה המדינה משלמת עבור הקטינים, כך שהוצאות האם לא גדלות בגלל הקטינים, אלא, להיפך, ההוצאות קטנות בעקבות שהות הקטינים אצלה, ואדרבא, כדאי לה שתחזיק בקטינים, אפילו ללא תשלום מדור מהאב, משום, שכך תוציא בפועל על המדור גם בעבור עצמה, פחות ממה שהייתה מוציאה לבדה, דבר זה נכון גם ביחס לתשלום ארנונה, שבד"כ האם תקבל הנחה משמעותית מאד ואפילו עד 80% בזכות הקטינים.

ההשלכות המעשיות של הפסיקה המקובלת

הפרק המעשי והסיכום של המאמר בוחן את ההשלכות הנובעות מהפסיקה המקובלת, ומוצא כי מדובר במצב בלתי נסבל. הדיין אוריאל אליהו עורך "ניסוי מחשבתי" הממחיש את הפערים שנוצרים בין בית האם לבית האב בפסיקה המקובלת. בהנחה של משכורת שווה (4,800 ₪ כל הורה, שכר מינימום), במקרה של ילד אחד – האב מעביר לאם 2,350 ₪, כאשר הוא למעשה נשאר עם הכנסה שלילית של 1,500 ₪ (לאחר ניכוי הוצאות בסיסיות). במקרה של שלושה ילדים, הסכום עומד על 5,350 ₪ – וכך, האב מעביר את כל משכורתו והרבה מעבר לכך. הטבלאות במאמר ממחישות כי בהכנסה של 6,500 ₪ (שכר חציוני), כבר בקטין אחד נשאר לאב 100 ₪ בלבד לאחר תשלום המזונות (מבלי שנשאר לו לכסות את הוצאות המחיה הבסיסיות שלו) .

הדיין אוריאל אליהו מדגיש כי תוצאה זו אינה רק אי-צדק כלכלי, אלא שהיא יוצרת עיוות חברתי של ממש: ילדים שגדלים בבית האם זוכים לרמת חיים גבוהה בהרבה, בעוד שהילדים בבית האב (אם יש להם שהות משמעותית) סובלים ממחסור. במקרים קיצוניים, האב נאלץ לוותר על קורת גג, ומאבד את היכולת לפרנס את עצמו ואת ילדיו, לרבות במהלך זמני השהות עמו. אליהו מציין כי המצב אינו משפיע רק על האב, אלא גם על היחסים בין ההורים, וכתוצאה מכך – על שלומם הרגשי של הילדים.

הכלכלה ההתנהגותית: תפיסות מוטעות

הדיין אוריאל אליהו מוסיף נדבך חשוב לדיון: ההשפעה של תפיסות מוטעות על הפסיקה. השימוש במונח "צרכים הכרחיים" בפסיקה, ללא הגדרה ברורה, הוביל לפרשנות מרחיבה. הצרכים שהוגדרו כ"הכרחיים" בפסיקה (מזון, ביגוד, חינוך פורמלי, ביטוח בריאות) אינם מוגבלים למינימום הנדרש לקיום, אלא מתייחסים למוצרים ברמת צריכה גבוהה. אליהו מציין, על סמך ניתוח מפורט של סל המוצרים, כי במוצרים המוגדרים כ"תלויי שהות", ההוצאה הכוללת היא 17-19 ₪ ליום – סכום המאפשר רכישה של מוצרי מזון איכותיים, אך לא מוצרי מותרות. יישום עקרוני זה, ללא הטיות, היה מביא לפסיקה נמוכה משמעותית.

המלצות מעשיות ליישום

הדיין אוריאל אליהו אינו מסתפק בביקורת, אלא מציע פתרון מעשי ובר-יישום: שימוש במחשבון דמי מזונות ילדים שפותח על ידי פורום קהלת, המבוסס על שיטת הגמישויות, ככלי מרכזי בפסיקה. המחשבון, הזמין באתר הפורום , מאפשר להזין את נתוני ההכנסות, זמני השהות, מספר הילדים וגילם, ולקבל אומדן מבוסס לעלות הריאלית. אליהו ממליץ לקבוע את דמי המזונות באמצעות המחשבון, תוך התחשבות בפרמטרים הבאים:

1. הכנסה נטו – השכר לאחר מס, ולא ההכנסה הגולמית.
2. זמני שהות – חלוקת הימים, כולל חגים וחופשות.
3. מספר וגיל הילדים – בהתאם לעלות המשתנה.
4. ניכוי קצבת הילדים – וסיוע אחר.

בנוסף, הדיין אוריאל אליהו קובע כי הכלי של פורום קהלת מובנה לפי עקרונות בע"מ 919/15, דבר המאפשר יישום פסיקתי עקבי.

מסקנות: קריאה לשינוי

סיכום המאמר מציג את עיקרי המסקנות, היסודיות והמהפכניות:

1. האב חייב לזון את ילדיו – מתקנת אושא עד גיל 6, ומדין צדקה לאחר מכן (עד גיל 15 לפי תקנת הרבנות הראשית). גם מעבר לכך, החיוב הוא "כדי צורכם" בלבד, ולא לפי עושרו.
2. "כדי צורכם" – שיעור זה צריך להיות "כעני שבישראל" (לדעת החלקת מחוקק ושו"ת לב מבין), או לכל היותר "כפי צרכיהם ההכרחיים המקובלים באדם בינוני". במילים אחרות: המקסימום הוא שכר מינימום (4,800 ₪) או שכר חציוני (6,500 ₪).
3. תוצאות המחקר – כל שיטות המדידה (למ"ס, רשות המיסים, בנק ישראל, קומונור, פעמונים) מראות כי הסכום שאנשים מוציאים בפועל על ילדיהם נמוך באופן דרמטי מהמקובל בפסיקה. מדובר בפער של כ-100%, לכל הפחות.
4. השימוש במחשבון – המחשבון של פורום קהלת מביא לפסיקה נכונה ומאוזנת, המשקפת את רמת החיים של הילדים טרם הגירושין, ולא את הערכת בית המשפט.
5. ההטיה המגדרית – הפסיקה המקובלת יוצרת אפליה מגדרית קשה, תוך פגיעה ביכולתו של האב לפרנס את עצמו ואת ילדיו. על בתי המשפט לתקן עיוות זה.

סיכום

מאמרו של הדיין אוריאל אליהו מהווה קריאת השכמה לעולם המשפט בישראל. הוא מביא לפתחם של הדיינים והשופטים כלים מבוססי-מחקר להחלטות מושכלות, תוך תזכורת כי תפקידם אינו לפרש את ההלכה או החוק באופן שיגרום עוול, אלא ליישם אותם "דין אמת לאמיתו". המאמר מדגיש כי מערכת המשפט, באמצעות אימוץ כלים כלכליים-סטטיסטיים, יכולה לבצע שינוי היסטורי ולמנוע עוני, סכסוכים ופגיעה בשלומם של ילדים.

ההמלצה המרכזית היא לאמץ את מחשבון דמי המזונות של פורום קהלת, תוך יישום עקרונות השוויון, המבוסס על מחקר מדעי, והמרת "השערות" בנתונים. רק כך תוכל הפסיקה לחזור למקורות ההלכתיים ולשרת את טובת הילדים וההורים כאחד.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.