בית המשפט העליון: בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות רכוש ומזונות

מהפכה היסטורית במעמד בתי הדין הרבניים: סוף עידן הסמכות בענייני רכוש ומזונות.

בג"ץ 473/24, ביום 22/6/2025 ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון ברוב דעות כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות רכוש.

השופטים: הנשיא יצחק עמית, השופטת יעל וילנר, השופט עופר גרוסקופף.

לעיון בפסק הדין לחץ כאן.

קודם לכן, בפסק דין שניתן בפברואר 2025 בג"ץ 5988/21, קבע בית המשפט העליון כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות למזונות ילדים וכעת פסק בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 473/24, פסק דין כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות רכוש

מדובר במהפך דרמטי בעולם המשפט הישראלי, שמשמעותו לא פחות מרעידת אדמה במעמדם של בתי הדין הרבניים. לאחר עשורים של עמימות ופרשנויות מרחיבות, בית המשפט העליון כופה סדר משפטי חדש וקובע גבולות ברורים: לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון לא בחלוקת רכוש ולא במזונות ילדים.

העדר סמכות לדון ברכוש ומזונות

בפסק דין תקדימי שניתן בפברואר 2025 (בג"ץ 5988/21), קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות למזונות ילדים –  כאשר אלו נכרכו בתביעות גירושין. בהרכב שכלל את כבוד השופט נעם סולברג, כבוד השופטת יעל וילנר וכבוד השופטת רות רונן, אושרה מחדש "הלכת שרגאי" משנת 1969, הקובעת כי סמכותם של בתי הדין הרבניים מוגבלת רק לדיון בתביעות השבה בין ההורים עצמם.

וכעת, בג"ץ 473/24, פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, משלים בית המשפט העליון את המהפכה וקובע כי גם בענייני רכוש וחלוקת ממון – סמכותם של בתי הדין הרבניים הסתיימה עם מתן הגט ואישור הסכם הגירושין.

רקע לשינוי

המקרה הנוכחי נסוב סביב זוג שהגיע להסכם גירושין מפורט בשנת 2019, שאושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים וקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם כלל הסדרים מורכבים בנוגע לחלוקת רכוש, כולל העברת זכויות בנכסי נדל"ן ותשלומים כספיים. לאחר יותר משנתיים מהגירושין, הגיש הבעל סדרת תביעות לבית הדין הרבני לאכיפת ההסכם.

האישה, מצדה, טענה כי בית הדין הרבני אינו מוסמך עוד לדון בתביעות אלה. לאחר שבתי הדין הרבניים דחו טענותיה, הגישה עתירה לבג"ץ. הנשיא עמית, בחוות דעת מפורטת, ניתח את מקורות הסמכות של בית הדין הרבני והדגיש כי סמכותו מוגבלת לענייני נישואין וגירושין בלבד.

פרוצדורה משפטית שהובילה למהפכה

ההליך המשפטי היה מורכב וארך חודשים רבים. בית הדין הרבני קיבל בתחילה את התביעות לדיון, וקבע כי לו הסמכות מכוח "סמכות נמשכת" ומכוח חוק כפיית ציות. האישה הגישה בקשות לדחיית דיון ולביטול צווי הבאה, ורק בהמשך העלתה באופן מפורש את טענת הסמכות.

בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשתה לערעור, וקבע כי יש להמתין לתום הדיון לפני שיידון בסמכות. רק עם הגעת העניין לבג"ץ, נפתחה הדרך להכרעה דרמטית שתשנה את פני מערכת המשפט בישראל.

השלכות דרמטיות על מערכת הדין

פסקי הדין האחרונים יוצרים מציאות משפטית חדשה:

ראשית, סכסוכים עתידיים בין גרושים הנוגעים לאכיפת הסכמי גירושין, חלוקת רכוש, ומזונות ילדים – יעברו כולם לסמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה.

שנית, מאות תיקים התלויים ועומדים בבתי הדין הרבניים בעניינים אלה יועברו בהדרגה לבתי המשפט האזרחיים.

שלישית, הליכי גירושין עתידיים יצטרכו להתוות גבולות ברורים הסמכויות השונות.

משמעות ותקדימית

זוהי לא פחות מרעידת אדמה במעמדו של בית הדין הרבני. לאחר שנים שבהן הרחיבו בתי הדין את סמכויותיהם באמצעות פרשנות מרחיבה של "כריכה" ו"סמכות נמשכת", קוצצו כנפיהם באופן אשר יבטיח הגנה זהה של זכויות שני הצדדים.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973,  חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

אבות למען צדק.