בית הדין הרבני הגדול דחה ערר על גובה המזונות וסמכותו בעקבות בגץ 5988/21

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב דוד יוסף – נשיא, הרב מימון נהרי, הרב מאיר פרימן.

לעיון בהחלטה: תיק 1490441/1

דחיית ערר על גובה מזונות ילדים וקביעת סמכות ביה"ד לדון במזונות הילדים תוך התייחסות לפסיקת בג"ץ 5988/21.

פסק דין חדש של בית הדין הרבני הגדול מיום כ"ג אדר תשפ"ה (23/03/2025) מאיר סוגיה משפטית חשובה בדבר סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בעניין מזונות ילדים.

החלטת בית הדין האזורי בנתניה בעניין קביעת מזונות ילדים, כאשר ברקע עומדת פסיקה עקרונית חדשה של בג"ץ בנושא כריכת מזונות ילדים לתביעת גירושין.

רקע

הצדדים, התגרשו בבית הדין הרבני בישראל, הם הורים לשלושה ילדים הנמצאים במשמורת משותפת עם הסדרי שהות כמעט שוויוניים. בית הדין הרבני האזורי בנתניה פסק כי האב חייב במזונות הילדים בסך של 800 ש"ח לכל ילד, וכן במדור בסך של 2,300 ש"ח החל ממכירת הדירה המשותפת, בנוסף למחצית הוצאות החינוך ומחצית ההוצאות הרפואיות החריגות.

האם ערערה על החלטה זו בטענה כי לבית הדין אין סמכות לדון במזונות הילדים, וכן כי סכום המזונות שנפסק נמוך מדי ואינו משקף את הצרכים האמיתיים של הילדים ואת הפערים בין הכנסות ההורים.

הטענות המרכזיות

טענות האם:

1. חוסר סמכות – לבית הדין אין סמכות לדון במזונות הילדים, שכן הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בארה"ב, ובמקרה כזה בית הדין מוסמך לדון רק בגירושין ולא בנושאים הכרוכים לגירושין.
2. לאור פסיקת בג"ץ חדשה (5988/21), לא ניתן לכרוך את עניין מזונות הילדים לתביעת הגירושין.
3. המערערת לא קיבלה את יומה בבית הדין, לא התקיים דיון מהותי בהכנסות הצדדים ובצרכי הילדים.
4. לא מתקיימים הסדרי שהות שוויוניים בפועל.
5. האב בעל הכנסה גבוהה, בעוד האם אינה עובדת.
6. בית הדין חישב את חיוב המדור בהנחה של שכר דירה נמוך מזה שמשלמת האם בפועל.

טענות האב:

1. לבית הדין סמכות לדון בעניין, כפי שכבר הוכרע בהחלטה קודמת של בית הדין הגדול.
2. המערערת לא העלתה טענות לחוסר סמכות בהזדמנות הראשונה, ואף ביקשה בעצמה מבית הדין לפסוק מזונות ילדים בכתב ההגנה שהגישה.
3. המזונות נפסקו לפי הרף הגבוה ואין עילה לערעור.
4. המערערת מתעלמת מההכנסות הרבות שהיא מקבלת במסגרת חלוקת הרכוש.
5. מתקיימים הסדרי שהייה כמעט שוויוניים, כפי שהתרשם בית הדין האזורי.

הדיון וההכרעה

בית הדין הגדול דחה את הערעור וקבע כי לבית הדין האזורי יש סמכות לדון במזונות הילדים, וכי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי בעניין גובה המזונות. עם זאת, בית הדין אישר את הסכמת האב להעלות את סכום המזונות ב-200 ש"ח נוספים לכל ילד.

סמכות בית הדין לדון במזונות ילדים – שני מקורות סמכות:

1. סמכות מכוח הסכמה

בית הדין הגדול קבע כי בית הדין האזורי קנה סמכות לדון בעניין מזונות הילדים מכוח הסכמת הצדדים, בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, הקובע:

"בעניני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל'דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1947-1922'… יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".

בית הדין הדגיש כי המערערת לא רק שלא טענה לחוסר סמכות, אלא אף ביקשה במפורש בכתב ההגנה שהגישה לבית הדין האזורי את פסיקת בית הדין בעניין מזונות הילדים, תוך פירוט צרכי הילדים והכנסות הצדדים.

בית הדין הגדול התייחס בחומרה לעובדה שהמערערת העלתה את טענת חוסר הסמכות רק לאחר שפסק הדין לא היה לשביעות רצונה, וציין כי "מדובר בחוסר תום לב הראוי לגינוי".

2. סמכות מכוח כריכה

למרות שבית הדין קבע כי אין צורך להכריע בשאלה זו (שכן הסמכות נובעת מהסכמת הצדדים), התייחס בית הדין גם לטענה בדבר חוסר יכולת לכרוך את מזונות הילדים לתביעת גירושין, בעקבות פסיקת בג"ץ 5988/21.

בית הדין ציין כי "מוקדם עדיין לקבוע שהחלטת הבג"ץ מחייבת מתן החלטה מיידית לביטול סמכות בית הדין מלדון בעניין מזונות הילדים", שכן הוגשה בקשה לדיון מורחב בבג"ץ, וכן החל הליך חקיקה לשינוי תוצאות פסיקת הבג"ץ.

בית הדין פנה "בקריאה נרגשת לכל המחוקקים בעם להשלים במהרה את הליך החקיקה הנדרש להסדרת סמכות בתי הדין לדון בעניין מזונות הילדים בכריכה לתביעות גירושין וכנוהל הקיים מקדמא דנא". לדברי בית הדין, "עניין מזונות הילדים כרוך בעצם טבעו בעניין הגירושין… סמכות בתי הדין נחוצה על מנת ליעל את סיום סכסוכי גירושין בצורה מהירה ובכך למנוע עגינות".

הערעור על גובה המזונות

בית הדין בחן את העילות לערעור לפי תקנה קל"ה לתקנות הדיון:

1. טעות בהלכה
2. טעות הנראית לעין בשיקול-הדעת או בקביעת העובדות
3. פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון

וקבע כי לא נמצאה טעות בהלכה בפסק הדין, שכן פסק הדין נותן מענה לחיוב ההלכתי של האב כלפי ילדיו. צרכי הילדים הוערכו לסך של כ-1,600 ש"ח לחודש לכל ילד, ובדיון בפני בית הדין הגדול הסכים האב להעלות את חיוב המזונות ל-1,000 ש"ח לחודש, מה שמעלה את הערכת צרכי הילדים לסך של 2,000 ש"ח לחודש לכל ילד.

בית הדין גם לא מצא טעות בשיקול הדעת של בית הדין האזורי, שנתן פסיקה סבירה בהתאם ליכולת האב ולצרכי הילדים. גם לא נמצאה טעות בקביעת העובדות, שכן אכן מתקיימים הסדרי שהות כמעט שוויוניים.

ההכרעה הסופית:

1. הערעור על כל חלקיו נדחה.
2. אושרה הסכמת המשיב להגדיל את חיוב המזונות לכל ילד בעוד 200 ש"ח לחודש, כך שהחיוב יעמוד על 1,000 ש"ח לחודש לכל ילד (במקום 800 ש"ח).
3. נקבע כי לבית הדין נתונה סמכות לדון במזונות הילדים מכוח הסכמת הצדדים.
4. לבית הדין הסמכות לדון בגירושי הצדדים ובכרוך להם.
5. בעניין כריכת מזונות ילדים לתביעת גירושין, הובהר כי "אין למהר בקביעת חוסר סמכות בטרם התברר המצב המשפטי הסופי ומצב החקיקה בנידון".
6. לפנים משורת הדין, לא נפסקו הוצאות משפט.

מסקנות והשלכות

פסק הדין מבהיר כי גם לאחר פסיקת בג"ץ 5988/21, שמגבילה את סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים מכוח כריכה, לבתי הדין עדיין יש סמכות לדון בנושא זה מכוח הסכמת הצדדים לפי סעיף 9 לחוק.

פסק הדין גם מדגיש את החשיבות של העלאת טענות סמכות בהזדמנות הראשונה, וקובע כי העלאת טענת חוסר סמכות רק לאחר קבלת פסק דין שאינו לרוחו של צד כלשהו מהווה חוסר תום לב.

בנוסף, בית הדין מביע את עמדתו לגבי חשיבות הסמכות לדון במזונות ילדים במסגרת תביעות גירושין, ומצביע על האפשרות כי המצב המשפטי בעניין זה טרם התגבש סופית, בהתחשב בבקשה לדיון נוסף שהוגשה ובהליכי החקיקה שהחלו.

תגובת אבות למען צדק: בגץ שלל מבתי הדין הרבניים את סמכות הכפייה להתדיין בפניו ולא את הסמכות להתדיין בהסכמה.

אבות למען צדק.