מחקר: פרדוקס החולשה, נרטיב הנשים האלימות שפגעו בגברים

מחקר ( The Paradox of Powerlessness: Narratives of Violence Among Israeli Women Who Were Violent Towards Their Male Partners )שפורסם לאחרונה חושף תובנות מעמיקות אודות תופעת האלימות מצד נשים כלפי בני זוגן הגברים.

המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים ישראלי בראשות ד"ר שני פיצ'ו, המחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ד"ר חיה פאסיק, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת אריאל. מורן רון, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת אריאל וד"ר יעל וילצ'ק-אביעד, המחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת אריאל.מציג ניתוח מעמיק של ראיונות עם תשע נשים ישראליות אשר הפעילו אלימות פיזית ופסיכולוגית כלפי בני זוגן.

נושא האלימות במערכות יחסים זוגיות נתפס לרוב כתופעה מגדרית שבה הגברים הם התוקפים והנשים הן הקורבנות.

אולם, בשנים האחרונות מתרחבת ההכרה בכך שגם נשים יכולות להיות אלימות כלפי בני זוגן.

לאחרונה פורסמו נתונים עדכניים ממחקר "קווים אדומים" שפורסם ב-2023 מראים כי רבים מהגברים בישראל חוו אלימות מצד בנות זוגם, כאשר האלימות כוללת אלימות פיזית, מילולית, כלכלית ונפשית.

כאמור, במחקר "קווים אדומים" שפורסם ב-2023, ישנה עלייה משמעותית בדיווחי גברים על אלימות מצד בנות זוגם.

הנתונים מדברים בעד עצמם: 3.8% מהגברים בישראל (כ-100,000 גברים) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם ב-12 החודשים האחרונים. מתוכם, 1.9% (כ-50,000 גברים) חוו אלימות פיזית קשה. אך הפגיעה אינה מסתכמת באלימות פיזית בלבד – 9.8% מהגברים (כרבע מיליון!) דיווחו על אלימות שאינה פיזית, הכוללת התעללות נפשית, הגבלת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מעקבים והגבלת תנועה.

גם בתחום הכלכלי והמיני נחשפת תמונה קשה: 3% מהגברים (כ-80,000) נפגעו מאלימות כלכלית מצד בנות זוגם, ו-6% (קרוב ל-160,000 גברים) דיווחו על פגיעה מינית. נתונים אלו מפריכים את המיתוס לפיו גברים אינם יכולים להיות קורבנות לאלימות מינית מצד נשים.

המציאות העגומה היא שרוב הגברים הנפגעים אינם מדווחים או מבקשים עזרה. רק 20% מהגברים שדיווחו על אלימות מצד בנות זוגם פנו לגורם סיוע חיצוני כלשהו. הסטיגמה החברתית, הבושה, והחשש שלא יאמינו להם מונעים מגברים רבים לחשוף את הפגיעה ולבקש עזרה.

המחקר הנוכחי מצא כי בניגוד לתפיסה הרווחת, נשים אלימות אינן בהכרח מגיבות לאלימות קודמת מצד בני זוגן. במקרים רבים, האלימות נובעת מדפוסי התנהגות הרסניים ומניסיון להשיג שליטה במערכת היחסים. הנשים שרואיינו במחקר תיארו כיצד השתמשו באלימות פיזית כגון זריקת חפצים, דחיפות ומכות, וכן באלימות רגשית הכוללת השפלות, איומים ומניפולציות.

השפעת האלימות על הגברים הקורבנות היתה משמעותית ועמוקה. המחקר מתאר כיצד גברים רבים חוו טראומה נפשית קשה, פגיעה בדימוי העצמי ובזהות הגברית שלהם, ובושה עמוקה שמנעה מהם לפנות לעזרה. רבים מהגברים הרגישו חסרי אונים במיוחד נוכח האיומים של בנות זוגם להרחיק אותם מילדיהם או להגיש נגדם תלונות שווא במשטרה.

הממצאים מראים כי המערכת המשפטית והטיפולית אינה ערוכה מספיק להתמודד עם מקרים של אלימות נשים כלפי גברים. קיימת נטייה להמעיט בחומרת האלימות כאשר היא מופעלת על ידי נשים, ולעתים קרובות התלונות של גברים אינן נלקחות ברצינות מספקת.

המחקר מדגיש את הצורך בשינוי התפיסה החברתית ביחס לאלימות במערכות יחסים. יש להכיר בכך שאלימות היא תופעה פסולה ללא קשר למגדר המפעיל אותה, ולפתח מענים מתאימים עבור גברים הסובלים מאלימות מצד בנות זוגם.

המחקר ממליץ על מספר צעדים מעשיים:

1. פיתוח תוכניות טיפול ייעודיות לנשים אלימות, המתמקדות בלקיחת אחריות על ההתנהגות האלימה
2. הקמת מרכזי תמיכה וסיוע לגברים נפגעי אלימות במשפחה
3. הכשרת אנשי מקצוע בתחום אכיפת החוק והטיפול להכרה וטיפול באלימות נשים
4. פיתוח מדיניות ונהלים ברורים להתמודדות עם תלונות גברים על אלימות מצד בנות זוגם

בנוסף, המחקר מצביע על הצורך בשינוי השיח החברתי סביב אלימות במערכות יחסים. יש לאפשר לגברים לדבר בפתיחות על היותם קורבנות לאלימות מבלי לחשוש מסטיגמה חברתית או מהפחתת ערך חווייתם.

לסיכום, המחקר מהווה נקודת מפנה בהבנת תופעת האלימות במערכות יחסים זוגיות. הוא מאיר זווית שלרוב נותרת בצל ומדגיש את הצורך בגישה מאוזנת יותר להתמודדות עם אלימות במשפחה, כזו המכירה בכך שגם גברים יכולים להיות קורבנות וגם נשים יכולות להיות אלימות.

המחקר קורא לפיתוח מדיניות ושירותים המותאמים לצרכים הייחודיים של גברים נפגעי אלימות, תוך הבנה שהחסמים העומדים בפניהם לקבלת עזרה שונים מאלה של נשים נפגעות אלימות. יש צורך בהכשרת אנשי מקצוע להכרה בסימני אלימות כלפי גברים ובפיתוח כלים מתאימים לסיוע.

מעבר לכך, המחקר חושף כי אחד המכשולים המרכזיים בטיפול באלימות נשים כלפי גברים הוא התפיסה החברתית המוטעית הרואה באלימות זו תופעה שולית או פחות חמורה. הממצאים מראים כי נשים אלימות משתמשות במגוון רחב של טקטיקות אלימות, כולל:

• אלימות פיזית: הכאה, דחיפות, זריקת חפצים
• אלימות רגשית: השפלות, איומים, בידוד חברתי
• אלימות כלכלית: שליטה במשאבים, מניעת גישה לכספים משותפים
• שימוש בילדים: איומים בניתוק הקשר בין האב לילדים, הסתה
• אלימות משפטית: הגשת תלונות שווא, שימוש לרעה במערכת המשפט

המחקר הנוכחי מדגיש כי יש צורך דחוף בשינוי מערכתי בטיפול בתופעה. ההמלצות העיקריות כוללות:

1. הקמת מערך תמיכה ייעודי לגברים נפגעי אלימות הכולל:

• קו חם 24/7
• מקלטים לגברים נפגעי אלימות
• קבוצות תמיכה
• סיוע משפטי מותאם

1. שינוי בהכשרת אנשי מקצוע:

• הטמעת ידע על אלימות נשים בהכשרות שוטרים ועובדים סוציאליים
• פיתוח כלי אבחון מותאמים לזיהוי אלימות כלפי גברים
• הכשרה בטיפול בטראומה ייחודית לגברים נפגעי אלימות

1. שינוי מדיניות ברמה הלאומית:

• הכרה רשמית בתופעת אלימות נשים כבעיה חברתית
• הקצאת משאבים לטיפול בתופעה
• פיתוח תוכניות מניעה והסברה

המחקר מצביע גם על הצורך בשינוי השיח התקשורתי והציבורי בנושא. יש להימנע מהצגת אלימות במשפחה כבעיה מגדרית חד-כיוונית ולאמץ גישה מאוזנת יותר המכירה במורכבות התופעה.

לסיכום, המחקר מהווה צעד חשוב בהבנת תופעת אלימות נשים כלפי גברים ומדגיש את הצורך הדחוף בפיתוח מענים מותאמים. השינוי נדרש ברמה המערכתית, החברתית והטיפולית, תוך הכרה בכך שאלימות במשפחה היא תופעה מורכבת שאינה מוגבלת למגדר מסוים.

רק באמצעות הכרה מלאה בקיומה של התופעה והקצאת משאבים מתאימים לטיפול בה, נוכל ליצור חברה בטוחה יותר עבור כל חבריה, ללא הבדל מגדר.

The Paradox of Powerlessness: Narratives of Violence Among Israeli Women Who Were Violent Towards Their Male Partners

אבות למען צדק.