בית הדין הרבני קבע: גבר נשוי חייב לעבר את אשתו

פסק הדין שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (תיק 1527805/2), על ידי הדיינים הרב אברהם מייזלס, הרב בנימין לסרי והרב נחמיה נשר, מציף סוגיה עקרונית ומורכבת בתוך עולם הנישואין.

במרכז התיק עומדים בני זוג שנישאו ביוני 2020, להם ילד אחד משותף יליד אוקטובר 2020. מה שהחל כתביעת גירושין וכתובה של האישה, הפך למאבק עקרוני על זכותה של אישה להרחבת המשפחה אל זכותו של הבעל שלא להביא ילד נוסף, והסתיים בחיוב הבעל בגט ובמלוא סכום הכתובה בסך 72,000 ₪.

טענות הצדדים:

האישה טענה כי לאחר שהסירה התקן תוך-רחמי במטרה להרות שוב, הבעל החל למנוע ממנה יחסי אישות. לדבריה, בהמשך הוא הסכים לקיימם אך ורק בדרך של "הוצאת זרע לבטלה" כדי למנוע הריון במכוון. היא ייחסה לו תפיסת עולם לפיה ילדים הם "מטרד ועול כספי מיותר" וטענה כי התנהגותו זו השפילה אותה וגרמה לה צער רב. בנוסף, טענה כי הבעל לא סיפק פרנסה כראוי לה ולילדם.

הבעל, מנגד, התנגד לגירושין וביקש שלום בית וייעוץ זוגי. הוא דחה את הטענות על חוסר פרנסה וטען כי הוא עובד קשה ושותף מלא בכלכלת הבית. באשר לילדים, טען כי היחסים האישיים היו תקינים וכי הוא מוכן "כעת" להביא ילד נוסף, אך עמד על כך שבעתיד הדבר ייעשה רק בהסכמה ותחת תנאים כלכליים מתאימים.

הדיון ההלכתי: האם ילד אחד מספיק?

אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות הייתה העובדה שלצדדים כבר יש ילד אחד משותף. הבעל טען כי מאחר והאישה אינה מצווה על "פרייה ורבייה", ודי בילד אחד כדי לספק לה משענת לזקנתה ("חוטרא לידא"), אין לה עילה הלכתית לתבוע גירושין על רקע זה.

בית הדין דחה טיעון זה מכל וכל. הדיינים הסתמכו על דברי הראשונים וקבעו כי אף שהאישה אינה מצווה ישירות, יש לה שייכות למצווה כמי שמסייעת לבעלה לקיים את חובתו, ואף קיימת לה מצווה דרבנן ליישב את העולם. בית הדין ציין כי רצון האישה בילדים אינו מוגבל לילד אחד, כפי שנלמד מהדוגמאות המקראיות של רחל וחנה שלא הסתפקו בבן יחיד.

הכרעת בית הדין.

בית הדין לא השתכנע מכנותו של הבעל. הדיינים קבעו כי הבעל הוא "מורד מתשמיש כדרך כל הארץ", שכן מניעת הריון במכוון בתוך היחסים נחשבת למרידה. בית הדין העדיף את גרסת האישה על פני הכחשות הבעל, בצירוף העובדה שבפועל לא נולד ילד נוסף וההתרשמות מ"התפתלויות הבעל" בדיון.

הדיינים מתחו ביקורת חריפה על תפיסת עולמו של הבעל, שהושוותה לגישת "דור המבול" וללמך המקראי – רצון באישה לצורך תענוגות אישיים תוך מניעת פריון במכוון. נקבע כי הבעל "משולל הבנה ורגש למהותם של חיי הנישואין" וכי הצעתו לשלום בית הייתה "מהשפה ולחוץ" רק כדי להימנע מתשלום הכתובה.

סיכום ופסק דין.

בית הדין קבע כי אין טעם להמשיך בנישואין בהם קיימת התנגשות כה עמוקה בתפיסות העולם, וכי המשך המצב יגרום סבל לשני הצדדים ולילד. לאור האמור, פסק בית הדין.

על הבעל ליתן גט לאשתו לאלתר.

הבעל מחויב בתשלום מלוא הכתובה בסך 72,000 ש"ח.

בית הדין חתם את פסק הדין בקביעה כי על הבעל לשחרר את האישה לדרכה, כדי שכל אחד מהם יוכל לבנות את חייו לפי השקפתו.

אבות למען צדק.