בית הדין הרבני הגדול: מי יסיע את הילדים, האם או האב?

מאמר זה עוסק בעקרונות ושיקולים בדבר חלוקת אחריות הסעתו של קטין להסדרי השהות ולטיפולים רפואיים שנקבעו בפסק הדין 1324488/7 של בית הדין הרבני הגדול

רקע

פסק הדין שניתן ביום 19/11/2024 בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק 1324488/7) מהווה נדבך חשוב בהבנת השיקולים והעקרונות המנחים בסוגיית חלוקת האחריות בין הורים גרושים בהקשר להסעת קטין להסדרי שהות ולטיפולים רפואיים.

ההרכב, בראשות הרב שלמה שפירא והרבנים אברהם שינדלר ומימון נהרי, מתמודד עם סוגיה אשר נוגעת לחיי המעשה של משפחות רבות בישראל שבהן מתקיימים הסדרי שהות בין קטינים להוריהם הגרושים.

פסק דין זה עוסק בערעור שהוגש על ידי אב כנגד החלטת בית הדין האזורי בנושא אופן ביצוע הסדרי השהות בינו לבין בנו, ובמוקד המחלוקת – השאלה מי יישא בנטל ההסעות להבאת הבן ממקום מגורי האם למקום מגורי האב ובחזרה.

החלטת בית הדין האזורי והרקע לערעור

ההחלטה שעליה הוגש הערעור ניתנה בבית הדין האזורי בתאריך כ"ח באדר ב' התשפ"ד (7.4.24), וקבעה באופן מפורט את אופן ביצוע הסדרי השהות בין האב לבנו. הנה עיקרי ההחלטה:

א. בימי שני האב יאסוף את הקטין וישיבו למחרת למסגרת הלימודים.

ב. בסוף שבוע בו הבן עם האם — עליה להביאו לבית האב ביום רביעי, והאב ישיבו למוחרת למסגרת.

ג. בסוף שבוע בו הבן עם האב: הסדרי השהות יתקיימו ביום חמישי כאשר האב יאסוף את הבן וישיבנו למסגרת ביום ראשון.

ד. בימי חמישי אחת לשבועיים, עת הבן עם האב, עליו לדאוג להופעת הבן אצל המטפלת התקשורתית, ככל שהטיפול ממשיך גם בזמן שהותו עם האם.

החלטה זו היא האחרונה בסדרת החלטות שניתנו במשך למעלה משנתיים בנוגע לזמני השהות ולשאלה מי יישא בעול הנסיעות והבאת הבן לקיום הסדרים אלו.

רקע עובדתי

מניתוח פסק הדין עולות העובדות הבאות:

1. מדובר בהורים לילד משותף, יליד תשרי התשפ"א (ספטמבר 2020).
2. האם מתגוררת עם הבן ב[ב'] והאב מתגורר ב[ג'], במרחק של כארבעים קילומטר.
3. הסדרי השהות של האב עם בנו נקבעו בתחילה לפעמיים בשבוע (ימי שני ורביעי) ולאחר מכן הוסף להם סוף שבוע פעם בשבועיים.
4. במהלך התקופה, חלו שינויים בימי הסדרי השהות – בתחילה נקבע שהאב ייקח את הילד ביום חמישי לסוף שבוע, ולאחר מכן על פי רצון הצדדים נקבע שהאב ייקח רק ביום שישי, עד להחלטה הנוכחית.
5. הילד זקוק לטיפולים רפואיים, בכלל זה טיפול תקשורתי בימי חמישי.

מהות הסכסוך

הסכסוך בין ההורים לא נסב על עצם קיום הסדרי השהות או על הימים שבהם יתקיימו, אלא על שלושה היבטים מעשיים:

1. מי יסיע את הבן ומתי מבית האם לבית האב ובחזרה.
2. מי יישא בנטל ההסעה לטיפולים רפואיים.
3. באיזו מידה החלוקה בין ההורים צריכה להיות שוויונית.

לטענת האב, החלטת בית הדין האזורי יצרה חלוקה לא שוויונית, כאשר עליו מוטל נטל הסעות רב יותר מאשר על האם, וזאת ללא הסבר הגיוני. מנגד, האם טענה כי אי-השוויון נובע ממטלות נוספות המוטלות עליה ומהמצב הכלכלי שלה, הפוגע ביכולתה להתנייד.

סוגיית הסמכות

בית הדין הרבני הגדול הדגיש כי סמכותו בסכסוך זה מוגבלת לקביעת הסדרי השהות בלבד. לפי פסק הדין, הנטל הכלכלי הנובע מהסדרים אלו נחשב לחלק מחיוב המזונות, ובנושא זה הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין מבהיר:

"פסיקת בית דיננו תהיה רק לעניין אופן הקיום הטכני של הסדרי השהות. עניין תשלום הוצאות הנסיעה שהן חלק מהוצאות הקטין לסיפוק צרכיו (הקשר עם אביו) – יכול שיידון בבית המשפט אם רצונו של אחד הצדדים להגיש עתירה להפחתת או העלאת גובה המזונות בגין ההוצאות שנגרמות לו."

העקרונות המנחים בחלוקת נטל ההסעות

בית הדין מפרט מספר עקרונות מהותיים בסוגיה זו:

1. גמישות במקום חלוקה מתמטית

בית הדין קובע: "הטלת עול על ההורים לדאוג לרווחת ילדיהם אינה מתחלקת באופן מתמטי אלא תלויה בשיקול דעת רחב ובשקלול החובות והמטלות המוטלות על הצדדים."

עיקרון זה מדגיש את החשיבות של ראייה הוליסטית של צרכי הילד ושל הנסיבות הספציפיות של המשפחה, במקום התמקדות בחלוקה אריתמטית שווה של המשימות.

2. הסדרי שהות כטובת הילד וההורה

בית הדין מזכיר כי "הסדרי שהות הם טובת הבן (וגם טובת ההורה, כמפורש בשו"ת מהרשד"ם) והם חלק מהחובות המוטלות על הורה כלפי ילדו." חובה זו כוללת הן את הנטל הפיזי המעשי והן את הנטל הכלכלי.

3. הגישה המקובלת כיום

בית הדין מציין: "מקובל כיום שהטלת עול הטיפול הפיזי, אמורה להתחלק בין ההורים בחלקים שווים," וזאת למרות שמבחינה הלכתית ייתכן שהעול מוטל יותר על האב. זוהי הכרה בתפיסה החברתית העכשווית של הורות משותפת.

4. אחריות בזמן הסדרי שהות

"כשהילד נמצא בהסדר שהות עם אחד מהוריו – הסדר זה מחייב אותו בדאגה לכל צרכיו בזמן שהילד שוהה עימו." עיקרון זה מבהיר שההורה שהילד נמצא עמו באותה עת אחראי לכל צרכיו, כולל טיפולים רפואיים במקרה הצורך.

5. ראייה כוללת של המטלות

"חובת בית הדין להסתכל באופן כולל על שלל המטלות המוטל על כל אחד מהצדדים, ואין הכרח לחלק באופן שווה את כל אחת ואחת מהמטלות."

עיקרון זה מאפשר לבית הדין לקבוע חלוקה שאינה שוויונית בחלק מהמטלות, כאשר מטלות אחרות מוטלות באופן לא שוויוני על ההורה האחר, וזאת במבט על התמונה הכוללת.

השיקולים המעשיים בחלוקת נטל ההסעות

לצד העקרונות הכלליים, בית הדין מתייחס גם לשיקולים המעשיים הרלוונטיים לסוגיית חלוקת נטל ההסעות:

1. מרחק בין מקומות המגורים

כאשר ההורים גרים בסמיכות, הטורח בהעברת הילד מהורה אחד לשני הוא מינימלי, והנוהל הפשוט הוא שההורה השוהה עם הילד מביאו למוסד הלימודי והאחר נוטלו משם. לעומת זאת, כשההורים גרים במרחק רב זה מזה והדבר דורש זמן רב והוצאה כספית, נדרשת התערבות של הרשות השיפוטית.

2. המלצות שירותי הרווחה

בית הדין מציין כי "התפיסה המקובלת על כל פנים של שירותי הרווחה היא ששני הצדדים יישאו במידה שווה בעול זה." יש לקחת בחשבון המלצות אלו במסגרת השיקולים.

3. חלוקה כוללת של המטלות

בית הדין קובע שאין צורך לחלק באופן שווה כל אחת מהמטלות, אלא לראות את התמונה הכוללת של המטלות המוטלות על כל הורה.

4. התחשבות במי נושא בעיקר הטיפול

במקרה זה, בית הדין מציין: "אין ספק שעיקר העול לטיפול המעשי בילד ובצרכיו, הפיזיים והרגשיים, מוטל על האם, ויהיה זה אך הגיוני שהעול להבאת הילד והחזרתו מהסדרי השהות ייפול – גם הוא באופן לא שוויוני – על ההורה האחר, האב."

החלטת בית הדין בערעור

בית הדין הרבני הגדול החליט לדחות את ערעור האב, בקובעו:

"דבר זה הוא כידוע דבר התלוי בשיקול הדעת של בית הדין האזורי – דבר שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. אין אנחנו מוצאים טעות הנראית לעין בשיקול דעתו של בית הדין. ואדרבה לכאורה נראה ששיקול דעתו מוצדק."

בית הדין קבע כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בית הדין האזורי, הן מטעמים עקרוניים של הגבלת התערבות ערכאת הערעור והן מהטעם ששיקול הדעת נראה מוצדק בנסיבות המקרה.

עם זאת, בנסיבות העניין, כשטכנית זמני ההסעות של האב עולים על זמני ההסעות של האם, בית הדין החליט שלא לחייב את המערער בהוצאות, והורה להחזיר לו את הערובה שהפקיד.

מסקנות והשלכות לעתיד

פסק הדין מציג מספר עקרונות חשובים העשויים להנחות את הפסיקה בסוגיות דומות בעתיד:

1. ראייה הוליסטית: יש לשקול את כלל המטלות המוטלות על כל הורה ולא להתמקד בחלוקה מתמטית של כל מטלה בנפרד.
2. התחשבות בנסיבות המיוחדות: מרחק בין מקומות המגורים, יכולת כלכלית, והעול הכולל של טיפול בילד הם שיקולים רלוונטיים.
3. שוויוניות מהותית לעומת שוויוניות פורמלית: חלוקה שאינה שוויונית בחלק מהמטלות עשויה להיות מוצדקת כאשר היא מאזנת את העול הכולל על שני ההורים.
4. הבחנה בין היבטים טכניים וכלכליים: בית הדין מבחין בין קביעת אופן הקיום הטכני של הסדרי השהות (בסמכותו) לבין קביעת הנטל הכלכלי (בסמכות בית המשפט).
5. טובת הילד כשיקול מרכזי: למרות המחלוקות בין ההורים, טובת הילד נותרת השיקול המרכזי, ובית הדין קורא להורים "להתעשת ולא להמשיך להסתכסך על כל דבר פעוט, דבר שייטיב להם ובודאי ייטיב עם ילדם המשותף."

סיכום

פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1324488/7 מהווה מסמך חשוב להבנת העקרונות והשיקולים בחלוקת אחריות הסעתו של קטין להסדרי שהות ולטיפולים רפואיים.

הוא משקף תפיסה מורכבת המשלבת עקרונות הלכתיים עם תפיסות עכשוויות של הורות משותפת, ומדגיש את הצורך בראייה הוליסטית של מכלול הנסיבות והמטלות המוטלות על כל הורה.

בסופו של דבר, פסק הדין מדגיש שחלוקת הנטל אינה עניין טכני של ספירת נסיעות, אלא חלק ממכלול האחריות ההורית, שצריכה להיות מוכוונת לטובת הילד ולהתחשב במורכבות המציאות המשפחתית לאחר גירושין.

אבות למען צדק.