בהתאם להסכמות שגובשו בעיקר בזכות מעורבות שקטה מול הציונות הדתית, סוכם ונחתם בסעיף 98 להסכם הקואליציוני עם הליכוד על הסדרת סוגיית מזונות ילדים בעת פרידה וגירושין.
“הממשלה תפעל להסדרה של הסוגיות העולות לאור הדיון שהתנהל בבית המשפט העליון (בע”ם 919/15) ובהתאם לפסק הדין בו עלה “כי אין מנוס מגיבושו של הסדר חקיקתי מקיף, סדור ומפורט”.
רקע לדרישה: החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מהווה דוגמה מושלמת לענין פרשנות השופטים הסותרת את לשון החוק, תיכף נסביר את הסוגיה.
בכנסת התשיעית: החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון מס’ 2), התשמ”א-1981, נדון במספר רב של דיונים בועדת החוקה חוק ומשפט חברי הכנסת היוזמים: אמנון לין ז”ל (מפלגת לע”מ בליכוד), עקיבא נוף (הליכוד), משה עמאר ז”ל ( מפלגת העבודה). ניתן לעיין בדבר הכנסת ולראות שחברי הכנסת היו בטוחים שהם מתקנים את העדר השוויון ואפליית אבות בתשלום מזונות.
ראש הממשלה מנחם בגין ז”ל חתם ואישר את התיקון לחוק ביום 28/5/1981, מאז חלפו 41 שנים בהם בתי המשפט בחרו לפרש ולפסוק בניגוד להחלטת כנסת ישראל ,הפוך לכוונת המחוקק.
מה נאמר בתיקון לחוק בשנת 1981?
“אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.“
למעשה המחוקק קבע בשנת 1981, שהורי הקטין שניהם גם יחד ישלמו את כלכלת הילדים וללא תלות במשמורת!
מה מתרחש בבתי המשפט מאחורי הדלתיים הסגורות?
בתי משפט יצרו התניה בין גובה תשלום המזונות בהיקף הסדרי המשמורת!!! יותר ימים אצל האב פחות תשלום מזונות ולהיפך.
בעוד החוק מגדיר!!! שהחובה לכלכלת הילדים אינה תלויה בהיקף הזמן שהקטין נמצא אצל אחד מהוריו.
השופטים בעקיפין, יצרו תמריץ שלילי ומשוואה המעודדת תלונות שווא ומניעת קשר בין אב לילדיו.
החוק קובע כי : “בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין” יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
כמו כן, בתי המשפט פוסקים מזונות דרקוניים לאבות בלבד מתעלמים מחובתה של האם, מביאים אלפי אבות בשנה לפת לחם ולרדיפה בהוצאה לפועל, למרות שהמחוקק קבע אחרת!
יש הנאחזים בטענה של הדין האישי כתירוץ מדוע לחייב רק את האיש במזונות ילדיו, אלא שהחוק מגדיר “אדם חייב במזונות ילדיו” ולא גבר , והנאחזים בדין האישי אינם יכולים למצוא ובטיעון הלכתי לא יכולים לנקות את ידיהם עת נקבע כי סעיף 3א (תיקון 81) מחייב הלכה למעשה את האישה במזונות מאחר ואין לה דין אישי.
ואם עדיין לא שוכנעתם ראו קיטוע מפסק הדין של השופטת חנה בן עמי. בפסק דין ע”מ 590-04:
“המורם מכל האמור הוא כי בהעדר חובה בדין המטילה על האם לשאת במזונות ילדיה היא נכנסת לגדר החריג שבסעיף 3 (ב) לחוק המזונות, הקובע: “אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלו”. ובמשמע, חלות עליה הוראות סע’ 3 א’ לחוק המזונות (תיקון תשמ”ח) ובכללן הוראת ס”ק (ב’), לפיה: “בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא”.
ואם לא די בכך, ראו פסק דין “פורטוגז” שניתן בסמוך לפרסום התיקון ברשומות בשנת 1981.
פסק דין פורטוגז בע”א 591/81 שניתן בהרכב של שלושה שופטים בשנת 1981 לאחר התיקון לחוק: רבים נוטים לצטט את פסק דין פורטוגז, בטענה כי נקבע שהתיקון לחוק אינו תקף לאב יהודי, לפניכם האמת ותיקון עוול היסטורי.
בפסק דינם הידוע של שופטי בית המשפט העליון, ‘פורטוגז’ – שמייד לאחר התיקון, בו בדעת שניים כנגד אחד, ‘נפחו נשמה בגוף החוק’ .כבוד שופטי בית המשפט העליון: שמגר ובך כנגד שינבוים, וציינו כי יש לפעול בהתאם לס’ 3א. רבתי. וכי אך ורק משום שהתוצאה, של פרשנות על פי הדין העברי – זהה באותו מקרה – כפי הוראות ס’ 3א. הם מקבלים פרשנותו של שינבוים.
לסיכום, החוק תוקן בשנת 1981 ומאז חובתם של האב והאם זהה, והשופטים פוסקים כרצונם, הגיע העת לבצע תיקון לחוק כך שהשופטים לא יוכלו לפרש את החוק כפי האג’נדה הנהוגה.
בתמונה – התיקון הנדרש בחוק על מנת לבטל את הפרשנות המעוולת, אנחנו קוראים לחברי הכנסת של הציונות הדתית לפעול למימוש סעיף 98 בהסכם הקואליציוני.
אבות למען צדק.