גניבת זרע: מאמי אני עם גלולות אל תדאג!

לטענתו של הגבר, הנתבעת הבטיחה לו שהיא נוטלת גלולות נגד הריון אולם דבר זה התגלה כלא נכון והיא נכנסה להריון.

הוא טען כי בין השניים הייתה מערכת יחסים לא מחייבת שנמשכה כשנה והנתבעת נהגה לפתות אותו לקיים עימה יחסי מין באמצעות תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני ששלחה לו.

לטענת הגבר, הנתבעת הטעתה אותו לחשוב שהיא נוטלת גלולות נגד הריון אולם בדיעבד התגלה לו שכל רצונה היה להרות מזרעו.

האישה הסתירה מהאב ומבית המשפט את מצבה הבריאותי (כריתת חצי רחם) ורק בחקירתה הודתה כי לא
נטלה גלולות עקב תופעות הורמונליות, אך לא הציגה כל ראייה לתמוך בטענות שאיננה יכולה ליטול גלולות או
מסמך רפואי המעיד על כריתת חצי רחם, הסתרת מצבה הרפואי מהאב והפסקת נטילת הגלולות מוכיחים כי
האם תכננה להרות בשל החשש כי בעתיד לא תוכל להפוך לאם.

מעשי האם מקיימים את יסודות עוולת התרמית (סעיף 56 לפקודות הנזיקין) והפרת חובת תום הלב וחובת האמון המוגברת שיש להחיל על מערכות יחסים זוגיות.

הוא גם טען שהידיעה על אבהותו הביאה להתדרדרות במצבו הנפשי והוא נזקק לתרופות פסיכיאטריות.

הגבר דרש פיצויים בסך 250 אלף שקלים בטענה לגניבת זרע, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש.

האישה טענה, כי הגבר היה מודע לעובדה שהיא הפסיק לקחת גלולות נגד הריון בגלל תופעות לוואי ועל אף זאת בחר להמשיך ולקיים עימה יחסי מין לא מוגנים.

האישה הגישה נגדו תביעה למזונות עבור התינוק והוספת שם משפחתו של האב לשם המשפחה של התינוק.

השופט רן ארנון מבית המשפט בקרית שמונה פסק: כי הדין העברי איננו מתחשב בשאלת הפיכת האב לאב בעל כורחו בכל הקשור לחיובו של האב במזונות.

החיוב במזונות הוא חובת האב כלפי הקטין, בין שהוא מכיר בו ובין שלאו.

הדין העברי איננו מתחשב בשאלת הפיכת האב לאב בעל כורחו בכל הקשור לחיובו של האב במזונות. החיוב במזונות הוא חובת האב כלפי הקטין, בין שהוא מכיר בו ובין שלאו. (ראו למשל פסק דינו של כב’
השופט דנציגר בתיקבע”מ 8542/10פלוני נ’ פלונית)פורסם במקורות, ביום 29.12.10). על פי הדין העברי חייב האב באופן אבסולוטי ובלעדי בכיסוי מלא של מזונותיו ההכרחיים של הקטין עד הגיעו לגיל 6 שנים.

באשר לנשיאה בצרכים שהם מעבר לצרכיו ההכרחיים וכן באשר לצרכי הקטין לאחר שמלאו לו 6 שנים, החובה נלמדת מדיני הצדקה וככלל מוטלת על שני ההורים יחד ונקבעת על פי יכולותיהם הכלכליות והיחס בין הכנסות ההורים, וכן בהתחשב בזמני השהות בפועל וכלל נסיבות המקרה )ר’ בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונים),2017 פורסם במאגרים(, ופסיקה ענפה לאחריו(.

בנוגע לטענה לגניבת זרע קבע בית המשפט: “יש לומר את שבעיני הוא כמעט מובן מאליו: הביטוי “גניבת זרע” הוא במובן מסוים אוקסימורון. הרי מבחינה מעשית וביולוגית לא ניתן “לגנוב” זרע, ולבעליו של הזרע יש אוטונומיה מוחלטת ושליטה בלעדית על מניעת האפשרות שיעשה שימוש בזרעו למטרת הבאת ילד לעולם שהוא לא התכוון לה”.

“חובת הזהירות בעת קיום יחסי מין לא מוגנים חלה על שני הצדדים, הסיכון שכל אחד מהם נוטל על עצמו הוא שלו בלבד והוא לא יוכל להטיל את האחריות או האשם על הצד השני. היעלה על הדעת כי אישה תתבע את האיש בנזיקין רק משום שהרתה ממנו בעת שסמכה על “מילתו” כי הוא אינו פורה או כי יקיים יחסים באופן “מוגן” ? באותה מידה אין האיש יכול להטיל את האשם על האישה”. נכתב בפסק הדין.

בית המשפט העליון עמד על כך כבר לפני כמעט 30 שנה בקובעו כי: “אולם נקיטת אמצעי זהירות מפני כניסה להיריון אין בה ולא כלום כדי לשחרר כל צד מן האחריות
המשפטית למעשיו ולתוצאותיהם, אם יש תוצאות כאמור. גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין”
מקור: ע”א 5942/92 סעיף 9 לפסק הדין מיום 10.8.94.

בפסק דינו קיבל בית המשפט את תביעתה של האישה לדמי מזונות והוספת שם משפחתו של האב לשם של התינוק ומנגד דחה את תביעתו של האב וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.

תגובת אבות למען צדק: על הגבר הישראל היהודי לנהוג בחוכמה יתרה, התופעה של גניבת זרע מתפשת כמו אש בשדה קוצים, נשים אשר אינן מקבלות מענה בבנק הזרע בשל קרטריונים מחפשות קורבן להבאת ילד ובעיקר למימון חייהן – ראו הוזהרתם.

קרדיט: אתר פסק דין, לעיון בפסק הדין המלא באתר העמותה לחץ כאן.

אבות למען צדק.