איתמר בן גביר הצטרף לתומכות באיזוק האלקטרוני

בחודש מאי האחרון, עמד השר איתמר בן גביר וזעק מעל בימת הכנסת “תפסיקו לרקוד על הדם”.

והוסיף: “נשים שנרצחו השנה, אף אחת לא ביקשה צוו הגנה – אזיק אלקטרוני לא היה עוזר.”

וכעת מודיע השר לארגוני הגברים, אשר במפגיע הוא נמנע מלפגוש, למרות שהוא טוען שאכן פגש 🤔! אני “תומך באיזוק אלקטרוני, החוק שלי מאוזן, הגבלתי את האיזוק בהרשעה קודמת, וחייבתי לקבל תסקיר מסוכנות.“

איך לומר את זה בזהירות בלי לפגוע בכבודו של השר? אחינו איתמר או שאתה מנותק או שאינך מכיר את החוק שחברך למפלגה צביקה פוגל מקדם בועדה לבטחון לאומי.

מדובר בתיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה.

ברקע: בדצמבר 2021 עבר תיקון 18 לחוק למניעת אלימות במשפחה הקובע כי בהינתן צו הגנה, יורה בית המשפט, עם מתן הצו או במועד מאוחר יותר, על קבלת חוות דעת של עובד סוציאלי. בעקבות חוות דעתו יורה השופט על חובת טיפול לאדם שלא נחקר,לא הוגש נגדו כתב אישום ולא הורשע מעולם בעבירה כלשהי וזאת על סמך הליך אזרחי בחסות חוות דעת של עובדת סוציאלית.

כעת מבקשים להוסיף חטא על פשע, ולקדם פיקוח טכנולוגי אשר מהווה פגיעה אנושה בזכויות האדם של גברים (במרבית המקרים) בדגש על זכויותיו במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת החפות הזכות לפרטיות, הליך הוגן ועוד. וזאת על סמך חוות דעת של עובדת סוציאלית.

בן גביר טוען שהוא הוסיף מנגנון שיעזור למנוע איזוק שווא באמצעות “תסקיר מסוכנות מעובדת סוציאלית” 🤐, אותן עוסיות אשר מפלות גברים על בסיס יומי!

מחקרים וגם דוח מבקר המדינה (טיפול המדינה במשפחות בהליכי גירושין ופירוד // 1397 ופורסם ביום 6/5/2019 מדגיש את הצורך ברגישות מגדרית) מראים כי לרוב עובדות סוציאליות הנן מוטות מגדר לטובת נשים, במקרים רבים קיימת הזדהות של העובדת הסוציאלית עם נשים תוך אפליה לא מודעת של גברים. על פי ממצאים שהולכים ומצטברים בתחום (Fiebert, 2012), קיימת נטייה של שירותי הרווחה העוסקים באלימות במשפחה להתייחס לאלימות כלפי נשים ולהתעלם מהנתונים המצטברים, הן משדה המחקר (Straus, 2010, 2012) והן ממקרים קליניים, לשכיחות הגבוהה של אלימות הדדית בזוגיות ואף לאלימות של נשים כלפי גברים במשפחה (Williams et al., 2008).

בתפיסתן הבסיסית תוצר של הכשרה מוטה מגדרית, אם גבר לא מוכן לקחת אחריות על מעשה (לטענתו לא קרה) הגבר יחשב ככזה שאינו משתף פעולה, ועל כן מסוכן, אם לקח אחריות על מעשה שלא עשה יחשב למשתף פעולה חיובי עם העובדת הסוציאלית דבר שבהכרח יביא להרשעתו במעשה שלא עשה! בספר “עבודה סוציאלית בישראל” (חובב, מ’, לונטל, א’ וקטן, י’ 2012, אשר שם לו למטרה לקבץ ולכלול את מגוון הנושאים שבהם עוסקת העבודה הסוציאלית בישראל, ניתן לראות שיש פרק שלם המוקדש לעבודה סוציאלית פמיניסטית העוסק, כולו, בטיפול רגיש ומותאם לנשים, ומאידך אם מתייחסים לגברים הם קיימים כקבוצה מובחנת על רקע היותם אלימים.

נחזור לרגע להגדרה מה זה בכלל צו הגנה?

בקשה לצו הגנה הינו הליך אזרחי ולא הליך פלילי, פעמים רבות האדם נגדו הוצא הצו לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה ואף לא נחקר בביצוע עבירה כלשהי וגם לא יוגש נגדו כתב אישום פלילי.

הוצאת צו הגנה נועדה להבטיח את שלומו של אדם שטוען כי הינו סובל מאלימות מצד בן משפחה, בית המשפט רשאי לאסור על אדם להיכנס לדירה של המבקש או להימצא במרחק מוגדר מהדירה, בית המשפט רשאי לקבוע זאת אף אם לאותו אדם יש זכויות בעלות על אותה דירה, בית המשפט יכול לקבוע הגבלות על שימוש בנכסים. במקרים רבים לשני בני הזוג יש נכס ברשותם, ולשניהם או לאחד מהם בלבד יש זכות בעלות בנכס, בית המשפט רשאי גם לאסור על המשיב לשאת עליו נשק, אף אם הוא בעל רישיון נשק, בית המשפט גם רשאי לחייב המשיב להפקיד ערובה, סכום כספי שיבטיח כי המשיב יפעל בהתאם להוראות צו ההגנה, ולא יחרוג מההוראות והאיסורים הקבועים בצו.

זאת ועוד, הפרת הצו מהווה עבירה פלילית שעלולה לגרור הגשת כתב אישום ומעצר. הפרת צו הגנה היא הפרה חמורה של צו שיפוטי, וכמוה כעבירה על החוק אשר יכול להקים אחריות פלילית למפר ולהביא להגשת כתב אישום מכוח סעיף 287(ב) לחוק העונשין, אף אם בדיעבד יתברר שצו ההגנה ניתן שלא בצדק או כי שגה בית המשפט במתן צו ההגנה.

יש לזכור כי צו הגנה הוא אמצעי אשר פוגע בזכויותיו של האדם לחירות, בית המשפט אמור ליתן צו הגנה אף ורק אם הוא מגיע למסקנה ברורה כי קיימת אלימות, דא עקא, שצווים מעין אלו, מוצאים כדבר שבשגרה בסכסוכי משפחה בעיקר כלפי גברים נורמטיביים, על פי המ.מ.מ הוצאו כ-10,000 -12,000 צווי הגנה כ-2% בלבד נטען כי הופרו הצווים והגבר נעצר. כאמור, לא הוצגו נתוני הרשעות בהפרת צווים.

אנחנו טוענים שאין לקדם את הצעת החוק בשל פגיעה מהותית בזכויות אדם ולפעול במקביל לביטול תיקון 18, אחרת מעניין מה תהיה פסיקת בג”ץ על הפרת זכויות אדם. מתברר שגם “הסניגורה הציבורית” מתנגדת לחוק במתכונת הנוכחית ואף הגישה נייר עמדה ברוח זו – כאן בקישור.

ואם בסופו של דבר החוק יעבור לדעתנו נדרשים התיקונים הבאים בחוק.

• לבטל את סעיף הערכת מסוכנות באמצעות עובדת סוציאלית ולקבוע כי המדד היחיד ורק במקרים חריגים של ודאות קרובה לפגיעה בחיי אדם יהיה חקירת משטרה ומסוכנות תקבע בהתאם להמלצת קצין משטרה בתום חקירה.
• פיקוח אלקטרוני יתקיים רק במקרים של אדם אשר הורשע בעבר בעבירת אלימות זהה או הרשעה בהפרת צו הגנה קודם.
• קביעת פיצוי בסך 150,000₪ ללא הוכחת נזק במקרה של צו הגנה שהתברר כחסר בסיס.
• חובת תלונה במשטרה בתוך 48 שעות ממתן הצו של מבקש הצו, בהעדר תלונה ביטול הצו אוטומטית או לחילופין סגירת התיק ללא כתב אישום.
• קצין משטרה יורה על פתיחת חקירה פלילית בשל תלונת שווא ללא שיקול דעת.

אבות למען צדק.