תמותה בלתי מפוענחת: האם עשרות גברים מורעלים מדי שנה

הניתוח האפידמיולוגי של נתוני משרד הבריאות, סיבות מוות מובילות בישראל ושיעור תמותה, חושף פער מוגדר ובלתי מוסבר בין תמותת גברים לתמותת נשים בישראל. לצד מחלות כרוניות קלאסיות, בולטת תופעת תמותה בלתי מוסברת: קטגוריית הסיווג, ICD-10 – Y10–Y19 Poisoning by and exposure to other and unspecified, "חשיפה לרעלים/תרופות/חומרים כימיים שכוונתם אינה ידועה" , דווחו בין 40 ל-70 מקרים בשנה, 75% הם גברים לעומת כ-25% נשים. האם נשים מרעילות גברים וגורמות לתמותה זו, הנתונים אינם מאפשרים לשלול היפותזה זו, ואף מספקים אינדיקציות נסיבתיות לתת-דיווחיות חמורה.

תמותה בלתי מפוענחת

הפרסום של משרד הבריאות, סיבות מוות מובילות בישראל ושיעור תמותה מצביע על מגמות בשיעור התמותה ובסיבות המוות המובילות בישראל לפי סיבת מוות יסודית, גיל, מין ושנה ושיעור פטירות בהשוואה לממוצע השנים לפני הקורונה. הפרסום מציג מידע על שיעורי תמותה מתוקננים לגיל ושיעורים לפי קבוצות גיל, מין, סיבת מוות, חודש, שנה וממוצע תלת-שנתי.

כמו כן, בפרסום מוצג מידע על הסיבות המרובות המופיעות בהודעת הפטירה המצביעות על הימצאות תחלואה בנוסף לסיבה היסודית, ומידע על אחוז הפטירות בבתי החולים הכלליים לפי סיבת המוות היסודית בהשוואה לאחוז מחוץ לבתי החולים הכלליים. המידע מבוסס על קבצי סיבות המוות שהוכנו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקת הלמ"ס על פי המהדורה העשירית של קידוד האבחנות הבינלאומי ICD-10 ועל אומדני האוכלוסייה של הלמ"ס.

כאשר מנתחים את הנתונים של משרד הבריאות, סיבות מוות מובילות בישראל ושיעור תמותה, מתגלים מספר ממצאים התומכים בהיתכנות קיומה של סיבת מוות לא ידועה שאינה נחקרת, ויתכן כי בחלקה נובעת ממעשה פלילי, המקוטלג תחת הסיווג "הרעלות ללא כוונה ידועה".

כאמור, רשימת 30 סיבות המוות המובילות בישראל כוללת מפורשות את קוד ICD-10 – Y10–Y19 Poisoning by and exposure to other and unspecified. קטגוריה זו מהווה עדות רשמית לכך שהמערכת הרפואית מזהה חומרים רעילים בגוף הנפטר, אך אין ביכולתה לקבוע האם מדובר בתאונה, בהתאבדות או במעשה רצח מכוון.

מספר המקרים השנתי הכולל: בישראל נרשמים מדי שנה עשרות של מקרי פטירה המקודדים ספציפית תחת Y10–Y19 (לרוב בין 40 ל-70 מקרים בשנה בסך הכל).

התפלגות לפי מין: מתוך מקרים אלו, כ-65% עד 75% הם של גברים (כ-30 עד 50 מקרים בשנה), לעומת כ-25% עד 35% של נשים (כ-10 עד 20 מקרים בשנה).

שיא תמותה בגברים צעירים: העובדה ש-23% מפטירות הגברים בגילאי 25–44 מוגדרות כבלתי מפוענחות (לעומת 10%–11% בלבד בקרב נשים) אינה ניתנת להסבר פתולוגי פשוט. גברים בגילאים אלה אינם סובלים בדרך כלל מתחלואה תהליכית סמויה בהיקפים כאלה שתביא למות פתאומי ללא כל סימן מקדים.

פער עצום בפטירות מחוץ לבתי החולים: 51% מפטירות הגברים בגילאי 25–44 מתרחשות מחוץ למסגרת אשפוזית, שבה אחוז המוות הבלתי מפוענח מגיע ל-10% מכלל המקרים. הרעלה ביתית, מטבעה, מתרחשת במרחב הפרטי ומביאה למות הקורבן לפני הגעת צוותי רפואה.

יחס המינים במקרי רצח גלויים: הנתונים הסטטיסטיים מראים כי גברים הם הקורבנות העיקריים של מקרי רצח גלויים בישראל, בעוד שרצח גברים על ידי גברים מבוצע ברוב המכריע של המקרים באמצעות כלי ירי או נשק קר במרחב הציבורי, רצח גברים במרחב הביתי מתוכנן ומבוצע לעיתים באמצעים שקטים יותר, שבהם הרעלה מהווה מתודולוגיה נבחרת.

התשתית הפתולוגית והיסטוריית ההרעלות

הצירוף של פער דרמטי בין נשים לגברים בתמותה בלתי מפוענחת, אחוז חסר תקדים של 23% מפטירות הגברים הצעירים המסווגות כ"סיבה לא מוגדרת", ושיעור תמותה הגבוה פי 1.8 מהממוצע האירופי, מעורר שאלה קריטית: האם חלק מטרגדיות אלו אינן אלא מקרי רצח סמויים באמצעות הרעלה המבוצעים על ידי נשים.

ספרות הקרימינולוגיה הפורנזית וההיסטוריה של הפשיעה החמורה מצביעות על כך שהרעלה הייתה מאז ומתמיד דפוס פעולה המאפיין קטגוריות ספציפיות של רצח, תוך שילוב שכיח יותר של נשים כמבצעות בהשוואה לאלימות פיזית ברוטלית (כגון ירי, דקירה או חבלה קהה). הרעלה נחשבת כלי נשק שקוף, מתוכנן ושקט, המאפשר לבצע פשע ללא הסבת חשד מיידי, תוך ניצול נגישות למזון, לתרופות או לחומרים כימיים בסביבה הביתית והזוגית.

חומרים רעילים כגון רעלים תעשייתיים, תכשירים תרופתיים (כגון אופיאואידים, סדטיביים, חוסמי בטא, או תרופות פסיכיאטריות), וחומרים בלתי אורגניים, עשויים לגרום לקורבן לכשל מערכתי, דום לב, או כשל נשימתי חד. במקרים רבים, הסימפטומים הקליניים של הרעלה חדה או כרונית מתחזים למחלות טבעיות, כגון אוטם שריר הלב, דלקת ריאות משאיפת נוזלים, אלח דם, או אי-ספיקה כבדית/כלייתית.

החסם הפורנזי בישראל

כדי להבין כיצד רצח באמצעות הרעלה עשוי לחמוק כליל ממערכות החוק והבריאות בישראל, יש לבחון את המנגנון האבחנתי הקיים. כאשר אדם נפטר מחוץ לבית החולים, הודעת הפטירה נחתמת על ידי רופא משפחה, רופא מד"א או רופא לביקור בית. אם הנפטר סבל ממחלות רקע כלשהן, או אם אין סימני אלימות פיזית חיצונית זועקים לעין (כמו פצעי ירי או דקירה), נטיית המערכת הרפואית היא לייחס את המוות לכשל לבבי או לסיבה טבעית אחרת. במקרים שבהם הרופא אינו יכול להצביע על מחלה מוגדרת, המוות מדווח תחת הקוד ICD-10 – Y10–Y19 Poisoning by and exposure to other and unspecified.

מדינת ישראל סובלת ממחסור כרוני בנתיחות שלאחר המוות מסיבות תרבותיות, דתיות, משפטיות ותקציביות. אחוז הנתיחות הפורנזיות מכלל מקרי המוות מחוץ לבתי החולים בישראל הוא מן הנמוכים בעולם המערבי, כפי שניתן לחזות בפרסום הרשמי, "נתיחות לאחר המוות – המצב המשפטי בישראל.

בהיעדר חשד פלילי מיידי המועלה על ידי המשטרה – חשד שאינו מתעורר לרוב במקרי הרעלה שקטים שבהם הגופה שלמה לחלוטין – הגופה אינה מופנית למכון לרפואה משפטית, ובדיקות טוקסיקולוגיות מקיפות (Toxicology screening) אינן מבוצעות כלל.

סוף דבר

הניתוח האפידמיולוגי של נתוני משרד הבריאות, סיבות מוות מובילות בישראל ושיעור תמותה חושף פער מוגדר ובלתי מוטל בספק בין תמותת גברים לתמותת נשים בישראל. לצד מחלות כרוניות קלאסיות, בולטת תופעת עמימות התמותה: קרוב לרבע מפטירות הגברים הצעירים בישראל, כ-30 עד 50 גברים בשנה מתים מהרעלה ממקור לא ידוע, ללא סיבה רפואית מוגדרת, ושיעור התמותה מסיבות בלתי מפוענחות גבוה בעשרות אחוזים מהממוצע האירופי.

האם נשים מרעילות גברים וגורמות לתמותה זו? הנתונים האפידמיולוגיים והפורנזיים הקיימים אינם מאפשרים לשלול היפותזה זו, ואף מספקים אינדיקציות נסיבתיות לתת-דיווחיות חמורה. היעדר בדיקות טוקסיקולוגיות רוטיניות במקרי מוות פתאומי מחוץ לבתי החולים, יחד עם אחוז נתיחות אפסי מסיבות דתיות וחברתיות, יוצרים "חוסר ודאות" נרחב במערכת המשפטית והרפואית בישראל.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.