בית הדין הרבני הגדול: דחה ערעור של אישה שדרשה את מלוא כתובתה בסך 555,000

בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק 1484592/1), נדחה ערעורה של אישה שדרשה לקבל כתובה בסך של למעלה מחצי מיליון ש"ח.

פסק הדין שופך אור על התפיסה בבתי הדין אודות הגבלת סכומי כתובה מופרזים ומניעת מצב של "כפל זכויות" על חשבון רכושו של הבעל.

דיינים: הרב שלמה שפירא (אב"ד), הרב ציון לוז-אילוז, הרב מאיר פרימן.

הרקע למחלוקת: כתובה של 555,000 ש"ח

במסגרת הליכי הגירושין, תבעה האישה את מלוא סכום הכתובה שעליו חתם הבעל תחת החופה: 555,000 ש"ח.

בית הדין האזורי, בפסק דינו המקורי, החליט שלא להיעתר לבקשתה במלואה והעמיד את התשלום הסופי על 36,000 ש"ח בלבד. החלטה זו התבססה על שלוש קביעות מרכזיות:כתובה מוגזמת: הסכום שנכתב (555,000) נחשב לסמלי ומוגזם ביחס ליכולות הכלכליות של הצדדים בעת החתונה.אין כפל זכויות: האישה כבר קיבלה 72,000 ש"ח במסגרת איזון המשאבים (חלוקת הרכוש), ויש לקזז סכום זה מהכתובה.ספק בנסיבות הגירושין: בית הדין לא השתכנע כי הבעל הוא האשם הבלעדי בפירוק הבית, ולכן פסק בדרך הפשרה.

האישה, שלא השלימה עם ההפחתה, הגישה ערר לבית הדין הגדול ודרשה לקבל לפחות 360,000 ש"ח.

ההליך בבית הדין הגדול: האם להתערב בשיקול הדעת?

בפני דייני בית הדין הגדול עמדו שתי שאלות: האם הבעל אכן "אשם" בגירושין והאם הסכום שנפסק בבית הדין האזורי הגיוני.

העובדות המוסכמות:

סכום הכתובה הנקוב עמד על 555,000 ש"ח. במסגרת איזון המשאבים, הבעל העביר לאישה סך של 72,000 ש"ח. בית הדין האזורי קבע בדעת רוב כי הכתובה מוגזמת וסמלית, הפחיתהּ ל-150,000 ש"ח, ולאחר קיזוז ופשרה העמיד את החיוב על 36,000 ש"ח. האישה ערערה על גובה הפיצוי ודרשה את מלוא הכתובה או לפחות 360,000 ש"ח.

הכרעת דעת הרוב (הרב לוז-אילוז והרב פרימן):

עובדתית: לא הוכח כי הבעל הוא האחראי היחיד לגירושין. הרב פרימן ציין כי האישה הייתה זו שפתחה בהליך יישוב סכסוך בבית המשפט ולא תבעה שלום בית, מה שמעיד על רצונה בגירושין.

הלכתית: במצב שבו לא ניתן לקבוע מי "מרד" במי תחילה, יש לבצע פשרה בכתובה.

כלכלית: בית הדין הגדול אישר את העיקרון שסכום כתובה מופרז וסמלי אינו מחייב ככתבו וכלשונו, וכי יש להתחשב במצבו הכלכלי של הבעל בעת החופה.

• אי-התערבות עובדתית: ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות אלא אם נפלה טעות הנראית לעין.
• ספק בסיבת הגירושין: קיים ספק עובדתי מי הוביל לגירושין ומי מרד במי תחילה.
• פשרה בספק: כאשר יש ספק בבירור העובדות שלא ניתן להכריע בו, יש לערוך פשרה.
• כתובה מוגזמת: אושרה קביעת האזורי כי סכום הכתובה היה מוגזם וסימלי בנסיבות הכלכליות של הצדדים.
• קיזוז "כפל זכויות": המדיניות המקובלת בבתי הדין היא שאין כפל זכויות בין איזון משאבים לכתובה.

דעת המיעוט (הרב שלמה שפירא):

• מעמד הכתובה: הכתובה היא שטר חוב גמור ומוחלט שחל גם אם הבעל לא הבין את מלוא משמעותו.
• העדר עילה להפסד: מאחר שהבעל עזב את הבית ופתח את תיק הגירושין, אין עילה הלכתית להפסיד לאישה את כתובתה.
• שלילת "כפל זכויות": לדעתו אין מקור הלכתי אמיתי לקיזוז בין איזון משאבים לכתובה.
• גובה הסכום: סכום של 555,000 ש"ח אינו מוגזם כיום, שכן הוא פחות משווי חצי דירה.

החלטה סופית:

הערר נדחה בדעת רוב. חיוב הבעל נותר על סך של 36,000 ש"ח בלבד. לא ניתן צו להוצאות.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.