הסטנדרט הכפול והמסוכן של העובדות הסוציאליות.
אבות יקרים, אנחנו בעמותת "אבות למען צדק" נחשפים מדי יום לעוולות של העובדות הסוציאליות ובתי המשפט לענייני משפחה. אבל לפעמים, מגיע לידינו מקרה שמוכיח בצורה כל כך בוטה ושחור-על-גבי-לבן את השנאה לאבות, שאי אפשר לשתוק יותר.
החלטנו להציג בפניכם השוואה בין שני מקרים אמיתיים שהגיעו אלינו, הממחישים כיצד מתנהגות עובדות סוציאליות (עו"סיות) כשמדובר בתלונות על בטיחות ילדים ברכב. התוצאה? מקוממת, מסוכנת, ובעיקר – דורשת מכם לשנות את כל מה שחשבתם על העובדת הסוציאלית.
מקרה א': האבא לא חגר את הילד ברכב – המערכת מזדעזעת
במסמך רשמי של הרווחה שהגיע לידינו, הורי האם (נדייק הסבתא) התלוננה שהאב הסיע את הילד ללא חגורת בטיחות, ואף צירפו תמונה! האב הראה שהתמונה צולמה בחניון התת קרקעי של הבנין והרכב חונה כולל תא המטען פתוח.
תסקיר ומה כתבה העו"סית? היא דרשה הסברים מפורטים והוכחות מהאב, הכניסה את התלונה באופן בולט לתוך התסקיר הרשמי שהוגש לבית המשפט, והתייחסה לכך בחומרה כאל מעשה חמור, המעיד על חוסר אחריותו כהורה, לדבריה מדובר במעשה חמור, וטענה שהאירוע הזה מעיד על רמת מסוגלות ההורית נמוכה! לדבריה, ברגע שהילד התיישב ברכב נדרשת חגורה בכל עת.
מקרה ב': האמא לא חגרה את הילד ברכב – המערכת מעלימה עין
במקרה השני האב התלונן מספר פעמים בפני העוסית שהאם נצפתה מסיעה את הילד הקטין בין שנתיים וחצי ללא מושב מגביה וללא חגורת בטיחות.
האב לא רק התלונן, אלא הביא ראיות, תמונות והקלטות.
איך הגיבה העו"סית? לא עניין אותה כלל. היא פשוט התעלמה. היא לא טרחה להכניס את זה לתסקיר, ואפילו לא ביררה את הנושא לעומק.
אגב, תעשו פרצוף מופתע, האמא ה'אחראית' והמופקרת היא בעצמה עו"סית.
חכו, זה לא נגמר, אתם יודעים יש דיון הוכחות בבית המשפט למשפחה. אז עורך הדין חקר את האם על דוכן העדים. האם אישרה שהיא נוסעת עם הילד ברכב ללא מושב מגביה וללא חגורת בטיחות.
תשובתה הייתה? "הוא במושב האחורי ולא מקדימה מה כבר יכול לקרות וחוץ מזה, אם האבא מתעקש אני מוכנה שיהיה מושב מגביה ושהילד יהיה חגור".
קראתם נכון. לחגור ילד בן שנתיים וחצי ברכב זו לא חובה חוקית, זו לא בטיחות בסיסית – זו "טובה" שהיא עושה לאבא, העקשן… האם המעשה חסר האחריות פגע במעט בחוות דעתה של העוסית על קשיים באחריות ובמסוגלות הורית ? כמובן שלא.
המסקנה: אין נהלים, יש אפליה
ההשוואה הזו מוכיחה דבר אחד פשוט: לשיטת העובדות הסוציאליות, חומרת המעשה לא נקבעת לפי המעשה וטובת הילד, אלא לפי מינו של ההורה שעשה אותו.
אין נהלים ברורים, אין אחידות, ויש לעו"סיות כוח בלתי מוגבל לעשות ככל העולה על רוחן. כשאבא עושה טעות – הוא סכנה לציבור. כשאמא עוברת על החוק ומסכנת את חיי הילדים – זו "זכותה" או "סגנון הורות", והעו"סית תעלים עין.
מה אתם חייבים ללמוד מזה?
אל תסמכו על המערכת: העובדות הסוציאליות אינן אובייקטיביות. נקודת המוצא שלהן, פעמים רבות, מוטה נגדכם.תעדו, תקליטו, תצלמו.
תעדו, תקליטו, תצלמו: אם האב במקרה ב' לא היה מקליט, מצלם וחוקר את האם והעו"סית בבית המשפט, לא היה לנו היום את הפרוטוקול שמוכיח את המחדל הזה. כל שיחה עם עו"סית – מוקלטת. כל התנהלות חריגה – מתועדת. אם זה לא מוקלט, זה לא קרה.
אנחנו לא שותקים – פנו אלינו!
אנחנו ב"אבות למען צדק" לא מתכוונים לעבור על זה לסדר היום. בימים אלו שוקלים הגשת עתירה לבגץ, לאחר שנמצה הליכים מול מנכ"ל משרד הרווחה והמפקחות המחוזיות, בדרישה להפסיק את ההפקרות, לקבוע נהלים ברורים לבטיחות ילדים, ולעצור את האפליה נגד גברים ואבות בלשכות הרווחה.
אתם יכולים לעזור: יש לכם הקלטות של עו"סיות שמדברות אליכם בזלזול? יש לכם פרוטוקולים או תסקירים שמוכיחים "איפה ואיפה" והתעלמות מראיות שהבאתם?
שלחו לעמותה:
אנחנו אוספים את מקרי הבוחן האלו כדי לייצר שינוי מדיניות אמיתי. המידע שלכם יכול לעזור לא רק לתיק שלכם, אלא לאלפי אבות אחרים שנמצאים באותה סירה.
שתפו את הפוסט הזה כדי שכל אבא יידע: מתעדים הכל, לא מוותרים על הילדים, ונלחמים יחד למען הצדק.
פורסם על ידי: אבות למען צדק.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.