יום שהיה אמור להיות השמח בחייו הפך ליום הנורא ביותר עבור משפחתו, חבריו וכל מי שהכיר אותו. מעבר לטרגדיה האישית הקשה, המקרה הזה חושף בחדות את הכשל המערכתי העמוק בטיפול במצוקתם הנפשית של גברים בישראל, ובמיוחד של אלה שנושאים על כתפיהם את נטל ההגנה על המדינה.
מאז ה-7 באוקטובר אנו עדים לעלייה מדאיגה במספר מקרי האובדנות בקרב גברים לוחמים, אנשים חזקים, ויחד עם זאת חווים אובדן ופגיעה נפשית עמוקה.
אלה הם גברים, חיילינו הגיבורים שהותירו מאחור בתים, משפחות ועבודות, ויצאו לשמור על המדינה. הם חזרו פגועים, ללא כלים להתמודד עם המציאות החדשה שלהם. החברה הישראלית, שמעצבת את הגבר הישראלי להיות חזק ובלתי מנוצח, פתאום מתעלמת ממנו כשהוא נקלע למצוקה וזקוק לעזרה.
כפי שפורסם המקום הכי חם בגיהנום: זינוק של 22 אחוז במספר המתאבדים החודשי בצה״ל. אכ״א, ״לא מדובר בגל״: שבעה חיילים התאבדו בחודש שעבר, 16 מתחילת שנת 2025, אך מבחינת צה״ל לא מדובר בגל.
חברת הכנסת קטי שטרית: "כמי שנחשפה לנתונים הקשים ולמגמות הצפויות בשדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות, אני מתריעה מכאן שאנחנו לפני צונאמי״, אמרה ח״כ קטי שטרית (הליכוד). "לא הגיוני שלא נקבל נתונים קונקרטיים מהצבא לגבי היקף הפניות מצד חיילים לוועדות האבחון לבריאות הנפש״, אמרה טובי בנינו ובנותינו נושאים עימם עול כבד גם לאחר היציאה משדה הקרב, אין לנו את הפריבילגיה או הזמן לחכות".
מה שמסתתר מתחת לפני השטח, הוא שזהו צונאמי גברי בעיקר. גברים הם אלה שמתאבדים בשיעורים גבוהים באופן משמעותי מנשים, גברים הם אלה שנושאים את הנטל הכבד של השירות הצבאי הכפוי והמילואים הארוכים, וגברים הם אלה שהחברה מצפה מהם לחזור בשלום ולתפקד כאילו דבר לא קרה.
החייל שהתאבד ביום חתונתו מדגיש באופן קיצוני עד כמה הלחץ החברתי על גברים יכול להיות הרסני. התרבות הישראלית מקדשת את הגבר הלוחם, החזק והבלתי מפוצח. היא מצפה ממנו לעמוד איתן מול כל אתגר, לשרוד כל קושי ולחזור הביתה כאילו שום דבר לא השתנה. אבל מה קורה כשהוא לא יכול? מה קורה כשהוא נשבר? החברה לא מכינה אותו למצב הזה, והמערכות התמיכה לא בנויות בצורה שמתאימה לצרכים הייחודיים של גברים.
גברים מתקשים יותר לחפש עזרה פסיכולוגית, וזה לא בגלל "גאווה גברית" כפי שלעתים מציגים את הדבר באופן מזלזל. זה בגלל שהחברה מחנכת אותם מגיל צעיר לא להראות חולשה, לא לבכות, ולפתור בעיות בכוחות עצמם. המסר שהם קולטים הוא שבקשת עזרה היא כישלון אישי, ושכישלון כזה יביא להם לדחייה חברתית. כשגבר צעיר עומד מול המראה ביום חתונתו ומחליט לשים קץ לחייו, זה אומר שהוא חש שאין לו שום תקווה, שום דרך החוצה מהמנהרה הנפשית שבה הוא נמצא.
צה"ל אמנם מציג נתונים ומתרברב על הצלחות בעבר בצמצום מקרי האובדנות, אבל המציאות בשטח שונה. היוזמות הקיימות לא מספיקות, ואולי חשוב מכך – הן לא בנויות בצורה שמתחשבת במגדר. גברים זקוקים לטיפול שונה מנשים, הם זקוקים לסביבה שבה יוכלו להביע את כאבם מבלי להרגיש שהם מאבדים את הגבריות שלהם. הם זקוקים לטיפול שמכיר בכך שהאובדנות הגברית נובעת לעתים קרובות מתחושת כישלון בתפקידי הגבר המסורתיים – להיות מגן, ספק ומוביל.
"אבות למען צדק" רואים במקרה הזה עוד הוכחה לכך שהחברה הישראלית חייבת להכיר בצרכים הייחודיים של גברים ולבנות מערכות תמיכה מותאמות.
לא מספיק לדבר על "חיילים" בלשון כוללת כשהמדובר בבעיה שפוגעת בעיקר בגברים. צריך לבנות תוכניות מניעה שמכירות בכך שגברים מביעים מצוקה נפשית בצורה שונה מנשים, שהם לעתים קרובות יותר אלימים כלפי עצמם, ושהם נוטים פחות לבקש עזרה בזמן.
הטרגדיה ברחובות היא לא רק סיפור אישי עצוב. היא סמל לכישלון מערכתי רחב יותר. כשחברה שולחת את בניה למלחמה ולא מכינה אותם לחזור הביתה פגועים, כשהיא מצפה מהם להיות גיבורים בלי לתת להם להיות בני אדם, כשהיא מתעלמת מהעובדה שגבריות לא אומרת חסינות נפשית – התוצאה היא המוות המיותר של צעירים שהיו יכולים לחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
אנחנו קוראים למערכת הבריאות הנפשית בישראל, לצה"ל ולממשלה להקים מיידית תוכניות טיפול ומניעה ייעודיות לגברים. תוכניות שמכירות בכך שגברים אינם נשים עם יותר שרירים, אלא בני אדם עם צרכים נפשיים שונים ודרכי התמודדות שונות. אנחנו קוראים להכשרת אנשי מקצוע שמבינים את הנפש הגברית ואת הדרכים הייחודיות שבהן גברים מתמודדים עם טראומה ומצוקה.
ביום שבו חייל צעיר בחר במוות על פני חיים עם אהובתו, אנחנו כחברה חייבים לבחון את עצמנו. האם אנחנו עושים מספיק כדי לשמור על בנינו? האם אנחנו נותנים להם לא רק להיות לוחמים אלא גם להיות בני אדם? האם אנחנו מכירים בכך שכוח וחולשה יכולים להתקיים יחד באותו אדם?
התשובות לשאלות האלה יקבעו אם נמשיך לקבור צעירים שהיו יכולים לחיות, או שסוף סוף נבין שגם גיבורים זקוקים לעזרה.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.