גניבת זרע ואבהות בכפייה: הסיפור המושתק של גברים שנאנסו ונאלצו לשלם מזונות

בחברה המודרנית אנו עדים לפער מדאיג בתפיסה החברתית והמשפטית של אונס וחוסר הסכמה.

כאשר גבר מקיים יחסי מין עם אישה שאינה מסוגלת להסכים בשל השפעת אלכוהול או סמים, הדבר מוכר כאונס ללא עוררין.

אולם כאשר המצב הפוך – כלומר אישה מקיימת יחסי מין עם גבר שאינו מסוגל להסכים בשל השפעת אלכוהול או סמים, הדבר לא מוכר כאונס – התפיסה החברתית והמשפטית שונה באופן דרמטי.

הפער הזה הינו תוצר של אג'נדה ותפיסה חברתית וגם תוצר מהחקיקה עצמה. עד לחודש מרץ 2025, החוק הישראלי הבחין בין "אונס" אישה לבין "מעשה סדום" לגבר, יצירת היררכיה משפטית שהעידה על תפיסה מפלה של העבירות.

התיקון ההיסטורי במרץ 2025

החוק שעבר בקריאה השלישית והאחרונה במרץ 2025 מייצג תיקון היסטורי לחוק העונשין של ישראל.

הצעת חוק העונשין (תיקון – איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2024.

סעיף 345 בחוק העונשין משנת 1977 הגדיר אונס באופן ספציפי כמעשה המבוצע נגד נשים, תוך שימוש במינוח שהדיר קורבנות גברים ממסגרת החוק בהקשר של תביעות אונס.

התיקון החדש מחליף את השפה המגדרית בחוק, משנה ביטויים כמו "הבועל אישה" ל"החודר לגוף של אישה או גבר". בנוסף, מעדכן התיקון את הגדרת החדירה לכלול צורות שונות של מעשים מיניים ללא הסכמה, ללא קשר למגדרו של הקורבן.

השינוי הזה הוא צעד חשוב לקראת שוויון משפטי אמיתי. כעת לא קיימת עוד ההבחנה המפלה שיצרה היררכיה בין סוגי קורבנות. המעשה מוגדר ברמת חומרה זהה ללא תלות במגדר הנפגע.

הצורך בהרחבה נוספת של החקיקה

עם זאת, התיקון הזה, חשוב ככל שיהיה, עדיין לא מתמודד עם כלל המקרים של תקיפה מינית נגד גברים. מחקר של ה-CDC מבחין בין "אונס" – חדירה לקורבן, לבין "made to penetrate" – כפיית הקורבן לחדור למישהו אחר ללא הסכמתו.

המחקר מדגיש כי : "Being made to penetrate occurs when the victim was made to, or there was an attempt to make them, sexually penetrate someone without consent as a result of physical force or when the victim is unable to consent due to being too drunk, high, or drugged".

הנתונים מארצות הברית מעידים על חומרת הבעיה: כ-79% מהגברים שנאנסו לחדור דיווחו שהתוקפות היו נשים בלבד. במקרים אלו, המעשה יכול להיחשב גם כגניבת זרע.

המשמעות החמורה מעבר לאונס עצמו

אולם חומרת המקרים של "נאנס לחדור" וגניבת זרע עולה על האונס עצמו כאשר מעשה זה מביא להריון. במקרה בו אישה הרתה בעקבות גניבת זרע מגבר שנאנס על ידה, הקורבן הופך לאב בעל כורחו ונקלע למצב משפטי וכלכלי קשה ביותר.

המערכת המשפטית רואה בו אב לכל דבר ועניין, ובהתאם הוא יחוייב לשלם מזונות ילדים למשך כל ילדותו של הילד.

המצב הזה יוצר עוול משולש: ראשית, הגבר נאנס והפך לקורבן של פשע מיני חמור. שנית, הוא נדרש לשלם לתוקפת שלו דמי מזונות ומדור ועוד הוצאות רבות למשך 18 שנה לפחות, מה שהופך אותו למממן את התוצאות של הפשע שבוצע נגדו.שלישית, הבאת ילד לעולם לא רצוי ומנוכר. זהו מצב אבסורדי שבו הקורבן ממשיך להיפגע שנים רבות לאחר התקיפה המקורית.

החוק הישראלי אינו מכיר כיום באפשרות של ביטול חבות מזונות במקרים בהם ההריון נוצר כתוצאה מגניבת זרע ואונס של הגבר. הדבר מעמיד את הקורבן במצב בלתי נתפס – הוא לא יכול להתנער מהחובה הכלכלה כלפי הילד, גם אם הילד בא לעולם כתוצאה מפשע שבוצע נגדו.

ההשפעה בטווח הרחוק

עצם איחוד ההגדרה של אונס בחוק הישראלי יאפשר בעתיד הרחוק תיקון חקיקה נוסף שיגדיר "נאנס לחדור" כצורה נפרדת של תקיפה מינית. זה יכול לפתוח הדלת לדיון משפטי רחב יותר על זכויות קורבנות גברים, כולל בעניין חבות משפטית לילדים מאונס.

בטווח הרחוק, השינוי הזה צפוי לחולל מהפכה בתפיסה החברתית. כאשר החברה תכיר בכך שגברים יכולים להיות קורבנות של תקיפה מינית וגניבת זרע באותה מידה כמו נשים, וכאשר המערכת המשפטית תתמודד עם ההשלכות הכלכליות הארוכות טווח של מקרים כאלו, נוכל לדבר על צדק אמיתי.

התיקון ההיסטורי במרץ 2025 הוא צעד ראשון וחשוב בדרך ארוכה לקראת צדק ושוויון אמיתיים. הדרך עדיין ארוכה, אך היא רק התחילה. הזמן הגיע להכיר בכך שהסכמה היא עניין של כל בני האדם, וכי הגנה על הזכות לגופו, המיניות והעתיד הכלכלי שלנו חייבת להיות שווה לכולם.

אבות למען צדק.