פסק דין: נדחתה בקשה לחייב את האב לעבור אבחון פסיכודיאגנוסטי

בית משפט לעניני משפחה צפת, בפני סגנית הנשיא אביבית נחמיאס, פסק דין תלה"מ 67735-12-24.

ניתן ביום.15.4.2026.

הצדדים ניהלו בפני השופטת אביבית נחמיאס עשרות הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017 כאשר למרבה הצער, בחלק ניכר מהשנים שחלפו, היתה תלויה ועומדת תובענה כזו או אחרת בבית המשפט.

בתמצית ייאמר כי הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 18.02.13, לאחר מספר חודשי היכרות. מנישואיהם נולדו הקטינים ל' כיום בן כ-12 וחצי שנים, וע' כיום בת כ-10 וחצי שנים.

מערכת היחסים של הצדדים התאפיינה בעליות מורדות ומחלוקות אשר החריפו לאחר לידת הקטינה. בחודש ינואר 2017 עזב האב את יחידת הדיור בבית הורי האם, בה התגוררו הצדדים, וביום 22.01.18 הצדדים התגרשו בג"פ. לאחר הפרידה, האב עבר להתגורר ב***. האם נישאה בשנית ומתגוררת עם הקטינים ביישוב ***.

במהלך השנים היו מחלוקות רבות בעניין זמני השהות והקשר בין הקטינים לאביהם, כמו גם בעניין המזונות, או ליתר דיוק, אי תשלום האב את המזונות שנפסקו, דבר שגרר, בין היתר, אף תביעה לחיוב אימו של האב במזונות נכדיה.

פס"ד מנומק בעניין הסדר ההורות וחלוקת זמני השהות ניתן ביום 20.08.19 (תלה"מ 53952-03-17, תלה"מ 17696-05-17) לאחר שנוהל הליך הוכחות, במסגרתו נדחתה תביעת האב לקביעת משמורת משותפת. במסגרת אותו פסק הדין ניתנה התייחסות לבקשותיה של האם לעריכת אבחון פסיכיאטרי לאב וניתנה הנמקה מדוע הבקשות נדחו.

בפסה"ד נקבע כי בית האם יהיה ביתם העיקרי של הקטינים, נקבעו זמני שהות והצדדים הופנו לתיאום הורי.

ביום 24.03.20 הגיש האב תביעה לשינוי זמני שהות (תלה"מ 44945-03-20), ותביעה להפחתת מזונות (תלה"מ 27487-04-20). התביעה להרחבת זמני השהות נמחקה (פרוטוקול הדיון מיום 01.07.20). ביום 08.07.20 הגיש האב תביעה נוספת לשינוי זמני שהות (תלה"מ 20671-07-20).

ביום 10.06.21 נדחו בפסק דין מנומק שתי התביעות, שהגיש האב, הן בעניין השינוי בזמני השהות והן בעניין התביעה להפחתת מזונות. הצדדים הופנו להליך טיפולי הכולל הדרכה הורית.

ביום 12.01.23 הגיש האב פעם נוספת תביעה "לשינוי התוכנית ההורית", בטענה שהקטינים עוברים התעללות בבית האם. במסגרת אותו הליך הוקפאו זמני השהות עם האב, בעיקר על רקע התנהלותו של האב, והשפעתה על מצבם של הקטינים (תלה"מ 31519-01-23).

במסגרת אותו הליך, שמע בית המשפט את הקטינים והתרשם כי הם זקוקים לאביהם ולקשר עימו ומתגעגעים אליו. בשים לב לכך שעיקר הבעיה נעוצה בקונפליקט בין ההורים ובהתנהלותו של האב דווקא, הוצע כי תחת בדיקת מסוגלות הורית, במסגרתה נבדקים אף הקטינים הצדדים ובן זוגה של האם, יקבלו ההורים הדרכה הורית, ובכפוף לכך שהאב יחל הדרכה הורית, יוחזרו זמני השהות על כנם (ר' החלטה מיום 13.9.23).

האם התנגדה להצעה להשבת זמני השהות, ודרשה לבצע בדיקה פסיכודיאגנוסטית לאב בטענה כי האב מציג מסמכים רפואיים/פסיכיאטריים סותרים בערכאות השונות (ר' בקשה מיום 19.9.23).

בהחלטה מיום 20.9.23 הובהר כי ככל ששני הצדדים יסכימו לבדיקה פסיכודיאגנוסטית (תחת בדיקת מסוגלות הורית שהינה יותר מורכבת וכוללת אף את בדיקת הקטינים) כך ייעשה. בהעדר הסכמה ימונה מומחה לבדיקת מסוגלות הורית. בהחלטה מיום 17.10.23 הופנו שני הצדדים לבדיקה פסיכודיאגנוסטית.

האם התנגדה לביצוע בדיקה פסיכודיאגנוסטית עבורה בטענה כי לא נמצא כל דופי בהורותה ויכולתה ההורית ולצד זה דרשה כי המפגשים עם האב יתקיימו בפיקוח בכפוף לתוצאות בדיקה פסיכודיאגנוסטית לאב ובדיקת יכולותיו ההוריות (ר' תגובת האם מיום 31.10.23 ומיום 14.11.23).

במסגרת הדיון מיום 10.12.23 בית המשפט הציע מתווה הדרגתי להרחבת זמני השהות בכפוף להדרכה הורית של האב.

בהמשך לאותו דיון נקבע בהחלטה מיום 04.01.24 כי אין להתלות את המפגשים בין האב לקטינים באבחון פסיכודיאגנוסטי. בין היתר נקבע כדלקמן:

בהמשך לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.23, שוכנעתי כי חרף החלטות קודמות שניתנו ואשר במסגרתן הופנו הצדדים לבדיקה פסיכודיאגנוסטית, אין מקום להתלות את המפגשים בין האב לקטינים באיבחון האמור, וזאת הן מאחר שמדובר בהחלטות ביניים, הן מאחר שהאם מסרבת סירוב מוחלט לעבור איבחון כלשהו, הן מאחר שביתם העיקרי של הקטינים הינו בית האם ואף האם אינה מתנגדת לקיום קשר עם האב ומודה בצורך זה של הקטינים, והן מאחר שבדיון התרשמתי כי דרישת האם לאיבחון האב, נועדה בעיקר לצרכים שאינם נוגעים לקשר של האב עם הקטינים אלא לצרכים אחרים (יכולתה לפעול לגביית מזונות מהאב, דבר אשר הודגש פעם אחר פעם ע"י בא כוחה, זאת בשים לב להעדר יכולת לגבות את המזונות מהמל"ל ומגבלה בדבר יכולת האב לשהות במאסר לצורכי גביה).

כפי שצויין בהחלטה שניתנה לאחר שמיעת הקטינים, הקטינים מתגעגעים לאביהם, וזקוקים לקשר עימו.

הכרעות בעניין הסדר ההורות ניתנו, האב ביקש לשנותם במסגרת הליך זה בטענה כי הקטינים עוברים התעללות בבית האם. באופן חריג טענה זו דווקא גרמה להחלטות המגבילות את הקשר בין הקטינים לאביהם. אין בליבי ספק כי האב הפנים שאם התנהלות של זו תלונות שווא תחזור על עצמה, תקרה התוצאה ההפוכה לה קיווה".

בסופו של יום, ניתנו הוראות לחידוש זמני השהות באופן הדרגתי, לפיהן האב יראה את הקטינים אחת לשבוע למשך 3 שעות, ובכפוף להמלצת העו"ס זמני השהות יורחבו לפעם בשבוע כולל לינה. עוד נפסק כי על האב להמשיך בהדרכה הורית וכי אף האם תקבל הדרכה הורית לאחר מועד לידתה הצפויה.

החלטה זו קיבלה תוקף של פס"ד ביום 11.02.24, כאשר תביעתו של האב לשינוי הסדר ההורות נדחתה. העו"ס לסדרי דין הוסמכה להכריע במחלוקות בין ההורים בנוגע לקשר בין הקטינים לאביהם, והתיק נסגר (להלן "פסק הדין").

בכך לא תם. במסגרת אותו תיק, ניתנו החלטות רבות לאחר שניתן פסק הדין. חידוש הקשר עוכב והעו"ס נדרשה להתמודד עם פניות חוזרות ונשנות לעיתים על בסיס יומיומי, כאשר האם המשיכה לדרוש בפניה כי האב יעבור איבחון (ר' דיווח העו"ס מיום 27.1.25).

בין לבין הגישו הצדדים צווי הגנה הדדיים: לטענת האב, בשל אלימות פיזית קשה של האם כלפי הקטין ל', ואילו לטענת האם בעקבות התעללות והסתה קשים מצידו של האב. בהחלטה מיום 6.8.23 הובהר כי להתרשמות גורמי הטיפול, אין ממש בטענות האב לאלימות מצד האם, ומנגד התרשמו כי התנהלות האב מעלה חשש לפגיעה בהתפתחותם התקינה של הקטינים, ונקבע כי המפגשים יתקיימו במרכז קשר (ר' החלטה מיום 6.8.23 – ה"ט 49299-07-23 וה"ט 43482-07-23).

במסגרת תלה"מ 31519-01-23, לאחר מעורבות שיפוטית ומעורבות לשכת הרווחה חודשו המפגשים בין הקטינים לאביהם.

באותו הליך, הוגש תסקיר ביום 20.5.24 במסגרתו הומלץ על הרחבת זמני השהות כולל לינה. האם התנגדה בכל תוקף בטענה כי האב מסית את הקטינים וגורם להם להתלונן נגדה בפני גורמי חינוך וטיפול וביקשה לבצע אבחון פסיכודיאגנוסטי לאב תוך מחזור טענותיה (ר' הודעת האם מיום 10.6.24). הבקשה לעריכת אבחון פסיכודיאגנוסטי נדחתה (החלטה מיום 08.07.24).

במאמר מוסגר יצויין כי בהחלטה נוספת מאותו יום 08.07.24 הביע בית המשפט מורת רוחו מהתלונות האינסופיות של האב. הובהר כי מאחר שמחד גיסא הקטינים זקוקים לקשר עם אביהם ומאידך גיסא האב עושה ככל העולה על רוחו וממשיך לערב גורמי רווחה ומשטרה, דבר הפוגע בקטינים, נקבע כי הקטינים ילונו אצל אביהם אך ורק במהלך חופשת הקיץ, אולם בסופו של יום החלטה זו לא יושמה, לאחר שהאם סיכלה אותה באמצעות הגשת בקשות שונות (ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי התייתר שכן חופשת הקיץ חלפה לה).

שוב הוגשו בקשות, ניתנו החלטות לאחר שהתברר כי לא התקיימו זמני שהות בין האב לקטינים מחודש יוני 24' (למעט פעם אחת) נקבע בהחלטה מיום 30.10.24 כי האב יראה את הקטינים בימי שישי אחת לשבועיים במשך 4-5 שעות (ללא לינה), הובהר כי "חרף טענות האם התרשמות בית המשפט מקשר אוהב בין הקטינים לאביהם והנצחת העדר המפגשים ביניהם אינה מטיבה עימם".

המסקנה הברורה העולה מהבקשות השונות שהגישה האם בתלה"מ 31519-01-23, הינה כי האם לא השלימה עם כל החלטה שאינה כוללת היענות לדרישתה החוזרת ונשנית לפיה ייערך לאב איבחון פסיכודיאגנוסטי, לצד התנגדות נחרצת לכל בדיקה שתיערך עבורה.

>>>>>לקריאת המשך פסק דין תלה"מ 67735-12-24.

קרדיט: אתר המשפט הישראלי, מאת: עו"ד סימה אלטמן.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.