פסק דין: בית הדין הרבני הגדול, סכום כתובה מוגזם לא תקף

מאת: עמותת אבות למען צדק

בית הדין הרבני הגדול ירושלים, לפני כבוד הדיינים:
הרב מאיר פרימן, הרב ציון לוז-אילוז, הרב אחיעזר עמרני.

פסק דין שניתן ביום 30/6/2025 על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק 1381617/8) שופך אור על אחת השאלות המורכבות והכואבות ביותר במערכת המשפט הרבנית – מתי סכום הכתובה נחשב מוגזם עד כדי כך שהתחייבות הבעל מאבדת מתוקפה.

המקרה, שבו דרשה האישה את מלוא הכתובה בסך 500,000 ₪ ואילו בית הדין הגיע למסקנה שדי בתשלום של 180,000 שקל, חושף את המתח העמוק בין הצורך להגן על זכויותיהן של נשים לבין חששות לגיטימיים מפני ניצול לרעה של מוסד הכתובה.

גבר! כתובה זה שטר חוב: הכתובה והסכום הנקוב עליה אינם בעלי משמעות טקסית בלבד. הכתובה כאמור היא מסמך משפטי מחייב בו הבעל נוטל התחייבויות כלפי אשתו במעמד הנישואין – למעשה מדובר בשטר חוב שעל הגבר לשלם במידה ובני הזוג יתגרשו.

סכום מינימלי לכתובה, ומה זה כתובה? הסכום המינימלי שנדרש לרשום בכתובה הינו 18,000 ש"ח (ללא קשר ל-200 זוז) 

השאלה המרכזית שעולה מפסק הדין היא לא רק משפטית אלא גם חברתית ומוסרית: האם ניתן להשתמש במוסד הכתובה, שנועד במקורו להגן על האישה ולהבטיח את מזונותיה לאחר הגירושין, כאמצעי לחייב את הבעל בסכומי עתק שאינם קשורים למטרה המקורית של הכתובה?

פסק הדין מלמד אותנו שגם כאשר האישה זכאית לכתובתה מבחינה הלכתית – כפי שהיה במקרה זה, שבו הוכחה אלימות של הבעל – עדיין קיימת מגבלה על גובה הסכום שניתן לחייב.

בית הדין הגדול התמודד במקרה זה עם דילמה מורכבת. מחד גיסא, עמד בפניהם מקרה ברור של אלימות שהוכחה אף בהליכים פליליים, מצב שלפי ההלכה מזכה את האישה במלוא כתובתה.

מאידך גיסא, הסכום הנדרש – חצי מיליון שקל – נתפס כמוגזם ביחס למטרת הכתובה ולמצבו הכלכלי של האיש. בית הדין נקרע בין הרצון להגן על האישה לבין החשש מפני יצירת תקדים של התחייבויות בלתי סבירות שאינן קשורות למהות הכתובה.

הפסיקה בנושא הכתובה המוגזמת מגלה חוסר אחידות מטריד בבתי הדין השונים. יש פסקי דין שחייבו בעלים בסכומי עתק, ולעומתם יש פסקי דין שקבעו כי כתובות בסכומים גבוהים הן בגדר אסמכתא בלבד ואין להן תוקף.

המצב הזה יוצר אי וודאות משפטית חמורה ופוגע בעקרון השוויון בפני החוק. זוגות הנמצאים במצבים דומים עלולים לקבל פסקי דין שונים לחלוטין, תלוי באיזה בית דין יש להם את המזל או המזל הרע להגיע.

הבעיה המהותית טמונה בכך שבחברה המודרנית, הכתובה הפכה לעיתים לכלי משא ומתן כלכלי ולא למה שנועדה להיות – ביטחון כלכלי בסיסי לאישה.

כאשר חתנים נדחקים לחתום על כתובות בסכומים אסטרונומיים דקות לפני החופה, תחת לחץ משפחתי וחברתי, קשה שלא לחשוש שמדובר בהתחייבויות שנעשו לשם כבוד בלבד ולא מתוך כוונה אמיתית לעמוד בהן.

המציאות שבה חתן מתבקש להתחייב בסכום העולה על הכנסתו למספר שנים קדימה, בלי שתהיה לו אפשרות אמיתית להעריך את המשמעות הכלכלית של ההתחייבות, מעוררת שאלות מהותיות על תוקף ההתחייבות.

יש לזכור שבעידן הנוכחי קיים הליך של חלוקת רכוש בדין האזרחי "חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973" , המבטיח לאישה חלק שווה ברכוש שנצבר במהלך הנישואין.

כאשר לכך מתווסף חיוב בכתובה בסכומים גבוהים, נוצר מצב של כפל זכויות שפוגע באופן בלתי פרופורציונלי בבעל. הדבר עלול להוביל למצבים של עושר ללא סיבה מצד האישה ולחובות מרסקים מצד הבעל, מצב שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות.

פסק הדין מעלה גם שאלות חמורות על האחידות בפסיקה. כיצד ייתכן שבמקרה אחד יחויב בעל במיליון שקל ובמקרה אחר באפס שקל, כאשר העובדות דומות?

חוסר האחידות הזה פוגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט הרבנית ויוצר תחושה של שרירותיות. בית הדין הגדול אמנם מציין בפסק הדין את הצורך בתיקון המצב ובקביעת הנחיות אחידות, אך עד שהדבר יקרה, ממשיכים זוגות לשלם מחיר כבד באי הוודאות.

הפתרון לבעיה זו חייב להיות כוללני. ראשית, יש צורך דחוף בקביעת הנחיות ברורות ואחידות לכל בתי הדין בנושא הכתובה המוגזמת. שנית, יש לעודד שקיפות בכתיבת הכתובה ולוודא שכל חתן מבין את המשמעות הכלכלית של ההתחייבות שהוא נוטל על עצמו. שלישית, יש לבחון אפשרות של קביעת תקרה סטטוטורית לסכום הכתובה או קביעת נוסחה ברורה לחישובו בהתאם להכנסות הצדדים ורמת חייהם.

המקרה שבפנינו מלמד שגם כאשר הבעל אשם בהתנהגות בלתי מקובלת, עדיין יש מקום לשקול את הפרופורציה בין האשמה לבין העונש הכלכלי. הכתובה צריכה לשרת את מטרתה המקורית – הבטחת ביטחון כלכלי לאישה – ולא להפוך לכלי נקמה או לאמצעי להעשרה בלתי מוצדקת. האיזון הזה דורש חוכמה, רגישות והבנה עמוקה של המציאות הכלכלית והחברתית של זמננו.

לסיום, יש לזכור שמאחורי כל פסק דין עומדים בני אדם – גברים ונשים שחייהם נחרבו, ילדים הסובלים ממאבק הוריהם, ומשפחות המתפרקות.

המערכת המשפטית חייבת למצוא דרכים לפתור את הסכסוכים הללו באופן הוגן ומאוזן, כזה שמבטיח הגנה על הצד החלש מבלי לפגוע באופן בלתי פרופורציונלי בצד השני. רק כך נוכל לשמר את האמון במוסדות הדת והמדינה ולהבטיח שהמשפט הרבני יעמוד במבחן הצדק וההגינות.

אבות למען צדק.