גבר נרצח הוא אשם, אישה נרצחת היא קורבן: הגיע הזמן לדבר על מוסר כפול

בכל פעם שעולה לדיון הנתון המזעזע לפיו 80% עד 90% מקורבנות הרצח בישראל הם גברים, התגובה הפמיניסטית האוטומטית מגיעה תוך שניות: "אבל גברים רוצחים אותם!".

במשפט הקצר והארסי הזה, מקופלת כל שנאת הגברים כולה: מחיקת הקורבן והחלפתו ב"אשמה קבוצתית". בואו נפרק את הלוגיקה המעוותת הזו ונבין איך הפכנו לחברה שבה דמו של גבר שווה פחות – רק בגלל המין של מי שלחץ על ההדק.

האשמת הקורבן

דמיינו שאישה שנשדדה ברחוב הייתה מקבלת תגובה בנוסח: "טוב, אבל נשים אחרות גם עושות קניות, אז מה את רוצה?". זה נשמע מטורף, נכון? אבל כשגבר נורה ברחוב, הפמיניסטיות לא רואות אדם שאיבד את חייו, אבא שילדיו לא יראו אותו יותר, או בן להורים שבורים. הן רואות "סטטיסטיקה מגדרית".

הטיעון של "גברים רוצחים גברים" הוא הצורה הקיצונית ביותר של האשמת קורבן. הן למעשה אומרות לגבר שנרצח: "אתה אשם ברצח של עצמך, כי רוצח שלך הוא גבר כמוך". לפי ההיגיון הזה, הקורבן והתוקף הם ישות אחת רק בגלל המין שלהם.

למי מותר להיות קורבן?

כאן מגיע רגע האמת של הויכוח. אם הפמיניסטיות טוענות שזהות הרוצח משליכה על "אשמת" הקורבן, בואו נחיל את אותו כלל עליהן:

אם גבר שנרצח על ידי גבר הוא "פחות קורבן" כי הרוצח הוא בן מינו – האם נשים שנרצחות על ידי גברים הן גם "אשמות"?

כמובן שלא. כשאישה נרצחת, הפמיניזם דורש (ובצדק) להסתכל על הקורבן. אבל כשמדובר בגברים, הן עוברות מיד לטקטיקה של דה-הומניזציה. הן הופכות את הקורבן לאשם בגלל "הפטריארכיה".

המטרה: מונופול על הסבל

למה זה קורה? כי נתון של 90% גברים נרצחים הורס את הנרטיב שבו האישה היא הקורבן האולטימטיבי של החברה. אם הציבור יבין שגברים הם הקבוצה המותקפת ביותר, המאוימת ביותר והנרצחת ביותר – כל תקציבי העתק של "מאבק באלימות נגד נשים" יעמדו בסימן שאלה.

לשיטתן, הן חייבות לבטל את הסבל הגברי כדי לשמור על המונופול על הקורבנות.

סיכום

גבר שנרצח הוא קורבן בדיוק כמו אישה שנרצחת.הניסיון להשתיק את זעקתם של אלפי גברים שנרצחים בטענה ש"גברים רצחו אותם" הוא לא רק כשל לוגי – הוא רשעות צרופה.

הגיע הזמן להפסיק להאשים את הקורבנות הגברים ברצח של עצמם. הגיע הזמן להכיר בכך שחיי גבר אינם הפקר, גם אם הפמיניזם מנסה לשכנע אתכם אחרת.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.