המאמר יתפרסם בעלון שבת "הדור" המיועד לקהילה דתית-לאומית.
בגיליון הקודם (פרשת שמות) קראנו בכאב אמיתי את הכתבה החשובה על שורדות אלימות במשפחה. הלב התכווץ מול תיאורי הסבל של הודיה ועטרה, ובצדק; אלימות היא רעה חולה שיש לעקור מן השורש. אך דווקא מתוך זעקת הכאב הזו, בלטה שתיקה רועמת אחת. שתיקה המכסה על מחצית מהתמונה, שתיקה של גברים שחווים אלימות באותה עוצמה, אך נתקלים בקיר אטום של זלזול וחוסר אמונה. הגיע הזמן להסיט את הווילון גם מעל הצד השני של המשוואה.
הנתונים המחקריים הברורים מצביעים על תמונה מורכבת של סימטריה באלימות זוגית (ראו "יוזמת קווים אדומים'). בעוד שלנשים יש (ברוך השם) כתובת, תמיכה והכרה חברתית, הגברים נותרים שקופים. פגשנו שלושה מהם, אבות מהקהילה שלנו (עמותת 'אבות למען צדק'), שנתבקשו לחשוף את הפנים שמאחורי המסכה.
"פחדתי ממנה יותר משפחדתי לחלל שבת" – יוני (שם בדוי), אברך עדין נפש, חשב שמצא את אשת חלומותיו. "השידוך נראה מושלם", הוא משחזר. אבל מיד אחרי החתונה, החלה מלאכת הבידוד והטרור. "זה התחיל בקסדת אופנוע שנזרקה עליי, המשיך בכוסות שהתנפצו לי על הראש מול הילדים, והגיע לשיא כשהיא שברה את משקפיי ואת הפלאפון שלי וחתכה לי בסכין את האתרוג המהודר שקניתי לחג – רק כדי לראות אותי בוכה". השפל הגיע כשהכריחה אותו להפעיל מכונת כביסה בשבת: "הפחד ממנה היה כל כך תהומי, שגבר על הפחד מחילול שבת". כשהוא ניסה לפנות לרבנים, התשובה הייתה אוטומטית: "תוותר, תכיל, שלום בית".
נשק יום הדין: התלונה – דוד (שם בדוי) חושף אלימות מסוג אחר – אלימות משפטית. "במשך שנים ספגתי השפלות, עד שאזרתי אומץ וביקשתי לפתוח בהליך 'יישוב סכסוך'. שבוע לאחר מכן, עולמי חרב. היא הגישה נגדי תלונה במשטרה וטענה שאיימתי לרצוח את הילדים", הוא מספר. המערכת, שעובדת ב'אוטומט', לא עצרה לבדוק. תוך שעות דוד מצא את עצמו מורחק מביתו ומילדיו. "ברגע אחד, מאבא מסור ולוחם, הפכתי לעבריין בעיני הקהילה. המערכת הופכת שותפה לאלימות כשהיא מאמינה ללא בדיקה", משתף דוד.
הקיר האטום של הממסד – שלומי (שם בדוי) הגיע למשטרה עם ראיות ברורות לתקיפה פיזית שספג (כולל פציעה), אך במקום הגנה, הוא מצא את עצמו מובל לתא המעצר כאחרון העבריינים. "אמרו לי שאין מענים לגברים", הוא מספר בייאוש. המערכת הממסדית נעולה על קונספציה שבה הגבר הוא תמיד התוקף. כשגבר זועק לעזרה מול אלימות המופנית כלפיו, הוא נתקל בקיר אטום של זלזול והאשמה אוטומטית, מה שמותיר אבות רבים ללא שום כתובת למצוקתם.
השתיקה והחנק הכלכלי – עבור א', האלימות הייתה "שקופה". "זה התחיל ב'טיפול בשתיקה'", הוא מסביר, "שבועות שלמים של ברוגז מוחלט בתוך הבית שנועדו לשבור לי את הנפש". במקביל, היא השתלטה על חשבונות הבנק ויצרה חובות כבדים. "השיא היה השימוש בילדים. היא הייתה אומרת להם לידי: 'אבא לא אוהב אתכם, בגללו אין לנו כסף'. לראות את אמא שלהם הופכת אותם לכלי נשק נגדי, זה פצע שלא מגליד".
קשה לדחוס כאב של אלפי אבות ל-500 מילים בלבד, בזמן שסיפורי הנשים זכו כאן למרחב של פי שלושה. בעוד שהתופעה המוכרת של אלימות נגד נשים נשפכת על פני דפים רבים ונהנית מתקציבי ענק, קולם של גברים נותר מצומצם ושולי. הפער הזה אינו רק טכני; הוא משקף את האסימטריה והשתיקה החברתית שאנו נחושים לשבור.
המחקרים מראים כי במקרים של פגיעה בילדים, שיעור האלימות מצד אמהות גבוה משמעותית. אנו בעמותת "אבות למען צדק" קוראים לציבור ולמנהיגות הרוחנית: אל תסתכלו רק על חצי התמונה. אלימות היא אלימות, וכאב הוא כאב – גם כשהוא שייך לאבא.
המאמר הוגש מטעם עמותת "אבות למען צדק", המלווה גברים (אבות וילדיהם) נפגעי אלימות ותלונות שווא. נכתב ע"י יונדב שטרן, מנכ"ל העמותה.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.