יוזמת קווים אדומים: אלימות בזוגיות, מדידת תופעת האלימות בזוגיות

פרסום ראשון: מחקר חדש שפורסם על ידי יוזמת קווים אדומים השותפות למניעת אלימות בזוגיות, אשר עוסק באלימות בזוגיות, מדידת תופעת האלימות בזוגיות, ונועד להערכת היקף האלימות בזוגיות מצא שהתופעה נרחבת, והופיעה ב-12 החודשים האחרונים ב-1 מכל 10 זוגות בישראל. בין היתר המחקר חושף את האמת אודות אלימות בין בני זוג, ומציג במדד אובייקטיבי את היקף אלימות הנשים כלפי בין הזוג. מציאות מצערת אשר פחות מדוברת ופחות מוצגת לציבור, תופעה כואבת ומטרידה, המחקר המלא יוזמת קווים אדומים.

רקע למחקר

קווים אדומים – השותפות למניעת אלימות בזוגיות, מורכבת משותפות ושותפים רבים, בהם משרדי ממשלה, ארגונים ציבוריים, עסקים, ארגונים חברתיים, קרנות, חוקרות/ים ופעילות/ים חברתיים אשר חברו יחד לפעול למניעת אלימות בזוגיות. ארגון שיתופים מהווה ארגון השדרה שמוביל את היוזמה.

חברי וחברות ועדת ההיגוי מהמגזר הציבורי:

ענבל חן- קארה, מנהלת התוכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה, הוועדה הבין משרדית משרד הרווחה.מלי אורגד , מנהלת שירות לטיפול והגנה במצבי טראומה ומשבר וממונה על שוויון מגדרי ומניעת הטרדה מינית בעבודה במשרד הרווחה והביטחון החברתי. סאיד תלי , מנהל תחום, טיפול באלימות במשפחה, במשרד הרווחה והביטחון החברתי. טלי רונזפלד, מנהלת תחום אלימות במשפחה בשירות לטיפול והגנה במצבי טראומה
ומשבר במשרד הרווחה. כנרת מנגן- אלמליח, מנהלת מנהלת אגף תיאום ותכלול מערכתי במשרד לביטחון
לאומי. טלי יוגב – מנהלת אגף בכיר למניעה, טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי. ד"ר זהר סהר, מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, השרות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות. אושרה פרידמן, סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשיוויון חברתי. איריס מנדה בן יעקב, מנהלת היחידה למיניות ולמניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך.

מטרות המחקר: מדידת תופעת האלימות בזוגיות אלימות מצד בן/בת זוג נוכחי/ת או בן/בת זוג לשעבר ב12- החודשים האחרונים היבטי תופעת האלימות בזוגיות שנדונים במחקר היקף תופעת האלימות: שיעור הגברים והנשים אשר סובלים מאלימות בזוגיות מסוגים שונים אלימות לא פיזית, אלימות, כלכלית, אלימות פיזית.

אלימות בזוגיות – הגדרה

אלימות בזוגיות לובשת צורות מגוונות אשר המשותף לכולן הוא התנהגות כוחנית, יחסי שליטה ויצירת תלות, הטלת מורא, השפלה – הגורמת לצמצום משמעותי של מרחב ההחלטה והפעולה של אחד/ת מבני/בנות הזוג, ומביאה לכדי פגיעות נפשיות ופיזיות. התנהגות כזו יכולה להתקיים בכל סוג של מערכת זוגית, בין בני זוג
בהווה, במהלך פרידה וגם לאחריה.

ממצאים עיקריים בנוגע לגברים נפגעי אלימות

כאמור, לראשונה בישראל נערך מחקר רחב היקף ופורץ דרך שנערך על ידי "יוזמת קווים אדומים השותפות למניעת אלימות בזוגיות" ומשרד הרווחה היה חלק מהצוות, המחקר אשר פורסם בימים אלה, חושף לראשונה את ממדיה האמיתיים של תופעה זו, ומאיר באור חדש את מצוקתם של גברים מוכים נפגעי אלימות בת הזוג.

הנתונים מדברים בעד עצמם

3.8% מהגברים בישראל (כ-100,000 גברים) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם ב-12 החודשים האחרונים.
1.9% (כ-50,000 גברים) חוו אלימות פיזית קשה.
9.8% מהגברים (כרבע מיליון!) דיווחו על אלימות שאינה פיזית, הכוללת התעללות נפשית, הגבלת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מעקבים והגבלת תנועה.
3% מהגברים (כ-80,000) נפגעו מאלימות כלכלית מצד בנות זוגם.
6% (קרוב ל-160,000 גברים) דיווחו על פגיעה מינית.

למעשה, נתונים אלו מפריכים את המיתוס לפיו גברים אינם יכולים להיות קורבנות לאלימות לסוגיה מצד נשים, וכפי דבריו של פרופ' זאב ויינשטוק בוועדה בכנסת: "כמעט 50 שנים אנחנו יודעים שאלימות של גברים כלפי נשים מתרחשת בשיעורים דומים לאלימות שמופעלת ע"י נשים כלפי גברים ביחסים אינטימיים, כמעט בכל חברה ותרבות שאנחנו מכירים, החל מחברות מסורתיות וכלה בחברות ליברליות מערביות".

זאת ועוד, כפי שעולה מהמחקר, המציאות העגומה היא שרוב הגברים הנפגעים אינם מדווחים או מבקשים עזרה. רק 20% מהגברים שדיווחו על אלימות מצד בנות זוגם פנו לגורם סיוע חיצוני כלשהו. הסטיגמה החברתית, הבושה, והחשש שלא יאמינו להם מונעים מגברים רבים לחשוף את הפגיעה ולבקש עזרה.

סוף דבר

התפיסה הגברית המסורתית מהווה מכשול משמעותי בפני גברים המבקשים עזרה. הביטוי "אני גבר מוכה" נתפס כסתירה מוחלטת לאידיאל הגבריות בחברה שלנו. מגברים מצפים להיות חזקים, עמידים ובלתי פגיעים. הודאה בפגיעות או חולשה נתפסת כביטוי לכישלון גברי.

מדוע גברים שותקים: ישנם מחסומים רבים בפני גברים מוכים, החברה מתקשה לקבל את הרעיון שגבר יכול להיות קורבן לאלימות מצד אישה. תגובות של זלזול, לעג או חוסר אמון מרתיעות גברים רבים מלחשוף את מצוקתם. החשש מפגיעה בתדמית החברתית והמקצועית, ואף מאובדן משמורת על ילדים במקרה של פרידה, מעמיק את השתיקה.

בנוסף, המערכת המשפטית והטיפולית נוטה להיות מוטה לטובת נשים בנושאי אלימות במשפחה. גברים חוששים שתלונותיהם לא יילקחו ברצינות, או גרוע מכך – שהם עצמם יואשמו באלימות.

המצב מחריף כאשר מדובר בחיילי צה"ל החוזרים הביתה, במיוחד בתקופות מלחמה. חיילים אלה, שזה עתה חוו טראומות קשות בשדה הקרב, עלולים למצוא את עצמם קורבנות לאלימות בביתם – המקום שאמור להיות מבצרם הבטוח.

הפער בין הדימוי של הלוחם החזק לבין המציאות של גבר הסובל מאלימות בביתו עלול להיות הרסני מבחינה נפשית. חיילים אלה, שכבר מתמודדים עם הלם קרב ופוסט-טראומה, עלולים להתקשות עוד יותר לבקש עזרה.

יתרה מזאת, החברה הישראלית, המורגלת לראות בחיילים כמגני האומה, מתקשה לקבל את האפשרות שאותם חיילים זקוקים להגנה בעצמם. זהו פרדוקס כואב – אלה שמגנים על המדינה נותרים חסרי הגנה בביתם.

לאור המחסומים הייחודיים העומדים בפני גברים נפגעי אלימות, ישנה חשיבות קריטית בהקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים במצוקה. מרכזים אלה צריכים להציע:

סביבה בטוחה ולא שיפוטית, המאפשרת לגברים לחשוף את מצוקתם ללא חשש.
תמיכה נפשית מותאמת לצרכים הייחודיים של גברים נפגעי אלימות.
סיוע משפטי מקצועי, המכיר את המורכבויות של מערכת המשפט בהקשר של גברים מוכים.
קבוצות תמיכה המאפשרות לגברים לשתף ולהתמודד יחד עם חוויותיהם.
הדרכה וכלים להתמודדות עם מצבי אלימות ולשיקום הביטחון העצמי.

חשוב להדגיש כי אין בנתונים אלה כדי להמעיט בחומרתה של אלימות גברים כלפי נשים. אך הגיע הזמן להכיר בכך שאלימות במערכות יחסים אינה בעיה חד-כיוונית. עלינו לפתח מענים מותאמים לגברים נפגעי אלימות, להגביר את המודעות לתופעה, ולעודד גברים לדווח ולבקש עזרה.

ההכרה בקיומה של אלימות נשים כלפי גברים, ובפרט כלפי חיילים החוזרים מהמלחמה, היא צעד ראשון וחיוני בדרך לטיפול בבעיה. הקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים, פיתוח תוכניות מותאמות לחיילים, והעלאת המודעות הציבורית לנושא – כל אלה הכרחיים ליצירת חברה בריאה ובטוחה יותר לכולם.

עלינו לזכור כי מאחורי כל מספר סטטיסטי עומד גבר הסובל בשקט. הגיע הזמן לשבור את מעגל השתיקה ולהושיט יד לכל מי שזקוק לעזרה, ללא הבדל מגדר.

קרדיט: פרסום ותמונה אתר ynet.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.