בית המשפט העליון: מי יגדל את יתומי טבח ה-7 באוקטובר, בית האב או בית האם?

מאת: עמותת אבות למען צדק

מבוא

אירוע הטרור של 7 באוקטובר 2023 הותיר צלקות עמוקות בחברה הישראלית. מעבר לאובדן החיים הנורא והטראומה הלאומית, נוצרו מצבים אנושיים מורכבים שדורשים התייחסות רגישה ומעמיקה. אחד המקרים המורכבים ביותר הוא של ילדים שאיבדו את שני הוריהם בטבח, ומשפחות המוצא משני הצדדים – משפחת האב ומשפחת האם – נאבקות על הזכות לגדל אותם.

מאמר זה מבקש לבחון את הסוגיה הקשה הזו מנקודת מבט משפטית והומניטרית, תוך התבססות על פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון בנושא דומה.

בית המשפט העליון ירושלים כבית משפט לערעורים אזרחיים בפני :הנשיא יצחק עמית, השופטת יעל וילנר, השופטת רות רונן.

פסק דין 61114-02-25 ניתן ביום 31/3/2025.

המקרה הכואב של ילדים יתומים

בין המקרים הקשים שנולדו בעקבות הטבח, בולט במיוחד המקרה של א' (7) וב' (4), שתי אחיות שאיבדו את שני הוריהם, שנרצחו ביום שבת ה-7 באוקטובר בקיבוץ בעוטף עזה. המשפחה הייתה בביקור אצל הורי האב כשהמחבלים פרצו לקיבוץ. הילדות ניצלו בנס כשסבתן הסתירה אותן בממ"ד, בעוד הוריהן נרצחו בבית הסמוך.

מיד לאחר התקיפה ובמשך תקופה ראשונית של כשבועיים, שהו הילדות בבית דודתן מצד האם ובעלה, המתגוררים בצפון הארץ, לאחר שפינוי חירום הוביל אותן לשם. בעקבות נסיבות הטרגדיה, נוצר מאבק משפטי מורכב בין שתי המשפחות – משפחת האב, הכוללת את אחות האב ובעלה המתגוררים בקרבת הסבתא בדרום הארץ, ומשפחת האם, הכוללת את אחות האם ובעלה בצפון.

המקרה מציג דילמה אנושית מורכבת במיוחד, שכן שתי המשפחות פועלות מתוך כוונות טובות ואהבה לילדות, וכל אחת מהן מבקשת לספק להן בית חם ואוהב. משפחת האב טוענת כי יש להעדיף את השמת הילדות בקרבת סביבתן המוכרת, בקרבת סבתם (אם האב) ובסביבה שבה גדלו עד לאסון. משפחת האם, לעומת זאת, מדגישה את הקשר המשמעותי שנוצר בין הילדות לבין בני המשפחה בצפון במהלך התקופה שלאחר האסון, וחוששת כי העברתן בשלב זה תגרום להן טראומה נוספת.

הסוגיה הגיעה לפתחם של בתי המשפט כאשר משפחת האב הגישה בקשה למנותם כאפוטרופוסים על הקטינות, בעוד משפחת האם ביקשה להותיר את המצב הקיים על כנו. גורמי רווחה, אפוטרופוס לדין שמונה לילדות, ומומחים מקצועיים התבקשו לחוות דעתם בסוגיה מורכבת זו.

המסגרת המשפטית: טובת הילד כשיקול בלעדי

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בישראל, נקבע באופן חד-משמעי כי בהיעדר הורות טבעית, טובת הקטינים היא השיקול היחיד והבלעדי שעומד לנגד עיני בית המשפט. כפי שציינה השופטת וילנר:

"בנסיבות הטראגיות שלפנינו, ובהעדר הורות טבעית, אין לנגד עינינו אלא את טובתן של הקטינות. שאלת השמתן, אפוא תיבחן אך ורק בראי טובתן הכוללת של א' ו-ב'."

המשמעות היישומית של עיקרון זה, כפי שהודגש בפסיקה, היא שלא די להראות כי משפחה מסוימת "מסוגלת" לגדל את הילדים, או כי היא "טובה דיה" עבורם. במקום זאת, על בית המשפט להשתכנע כי מדובר באפשרות המיטבית עבור הילדים, כזו שעולה בטיבה על החלופה האחרת.

משמעות "טובת הילד" במצבי טראומה

עקרון "טובת הילד" הוא רחב ועמום מטבעו, וקשה במיוחד ליישום במצבים של טראומה וחוסר ודאות. בית המשפט העליון הכיר בקושי זה, בציינו כי מדובר ב"הכרעה המפנה פניה אל העתיד, אל הבלתי נודע, ואשר מבקשת את בית המשפט לקבוע היכן ייטב לקטין".

במקרים של ילדים שאיבדו את הוריהם באירוע טראומטי, שאלת טובתם מורכבת במיוחד ודורשת התייחסות לשורה של גורמים:

1. היבטים התפתחותיים ארוכי טווח – היכולת של המסגרת המשפחתית להתמודד עם האתגרים ההתפתחותיים שצפויים לילד לאורך השנים
2. יכולת התמודדות עם טראומה – המיומנות והכלים של המשפחה לסייע לילד להתמודד עם האובדן והטראומה
3. רציפות וביטחון – חשיבות היציבות והרציפות בחיי הילד, במיוחד לאחר אובדן טראגי
4. קשרים משפחתיים – שמירה על קשר עם כל המשפחה המורחבת משני הצדדים
5. מערכות תמיכה קיימות – חברים, קהילה, מסגרות חינוכיות וטיפוליות

מומחיות מקצועית כמפתח להכרעה

פסיקת בית המשפט העליון הדגישה את החשיבות הקריטית של חוות דעת מקצועיות בהכרעה בשאלות של טובת הילד. כפי שנקבע בפסיקה:

"בחינה זו של טובת הקטין שומה עליה להתבצע באמצעות חוות דעת המומחים לתחום… אני מתקשה לראות כיצד יוכל בית-משפט להכריע בשאלת הטובה והאינטרס של קטין בלא שייעזר בחוות דעתם של מומחים לדבר".

בית המשפט אף קבע כי "וככלל, יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה".

המחיר של שינוי מסגרת חיים

אחת הסוגיות המרכזיות במקרים אלו היא שאלת המחיר הרגשי של העברת הילדים ממשפחה אחת לשנייה, במיוחד כאשר הם כבר התרגלו למסגרת מסוימת. בפסיקה הובהר כי יש לשקלל את ה"מחיר" של המעבר אל מול התועלת ארוכת הטווח:

"העובדה שהקטינות שוהות בביתה של משפחת האם משך זמן לא מבוטל וכי הליך העברתן צפוי כשלעצמו להערים עליהן קשיים… בחלוף הזמן אין ספק שהקשר הרגשי העמיק והפך משמעותי".

עם זאת, קבעו המומחים, אין לתת משקל מכריע לשיקול זה אם הוא מתנגש עם טובתם ארוכת הטווח של הילדים.

בין רצון להמשכיות ומשקל השיקול העתידי

במקרים של אובדן טראגי של הורים, בולטת החשיבות שבהמשכיות ובקשר עם העבר של הילדים. בפסיקה הודגשה הדילמה בין הרצון לתת משקל לחיים שנבנו לאחר האסון לבין ההסתכלות ארוכת טווח:

"אלו דברים עולים בקנה אחד עם עמדת המומחיות, אשר נתנו משקל רב יותר לשיקולים התפתחותיים ארוכי טווח על פני ההתייחסות למצבן הנוכחי של הקטינות."

אחריות משותפת ושיתוף פעולה

פסיקת בית המשפט העליון הדגישה את החשיבות הקריטית של שיתוף פעולה בין המשפחות, למען טובת הילדים:

"לטיב מערכת היחסים בין המשפחות עצמן; ולהרחקת הקטינות ממצב מעין של 'קונפליקט נאמנויות' – לכל אלו חשיבות יתרה לשיקום התשתית הרגשית של הקטינות שהעניקו להן הוריהן ושנפגעה באותו בוקר מר ונורא."

האחריות לשיתוף פעולה זה מוטלת במידה שווה על שתי המשפחות, והכל למען טובת הילדים.

לקחים עבור מקרי 7 באוקטובר

לאור הפסיקה העדכנית, ניתן לגזור מספר עקרונות מנחים למקרים הקשים של ילדים שאיבדו את הוריהם בטבח 7 באוקטובר:

1. ראייה ארוכת טווח – יש לבחון את טובת הילד בראייה ארוכת טווח, מעבר לנוחות הרגעית או לקשיי ההסתגלות המיידיים.
2. הסתמכות על מומחים – חוות דעת מקצועיות של פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומומחים להתפתחות הילד הן הכרחיות להכרעה מושכלת.
3. שיתוף פעולה בין המשפחות – קיום קשר משמעותי עם שתי המשפחות, תוך שיתוף פעולה ביניהן, הוא קריטי לשיקומם הרגשי של הילדים.
4. התייחסות לטראומה ספציפית – יש לקחת בחשבון את ההשלכות הייחודיות של אובדן הורים באירוע טרור על התפתחותם הרגשית של הילדים.
5. רגישות לצרכים המשתנים – הצרכים של הילדים ישתנו לאורך זמן, ויש לתת את הדעת על יכולת המסגרת המשפחתית להתאים את עצמה לשינויים אלה.

התפתחויות בתיק המדובר

המאבק המשפטי בעניינן של שתי האחיות הקטנות נמשך כמעט שבעה חודשים, כאשר הוא מתנהל בשלוש ערכאות ומעורר התעניינות ציבורית רבה. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחיות מטעמו – פרופ' תמר יואלס ופרופ' נעמה עצבה, מומחיות בתחום התפתחות הילד והטראומה.

לאחר בדיקה מעמיקה שכללה ראיונות עם שתי המשפחות, צפייה באינטראקציות עם הילדות, ובחינת המתודולוגיה הטיפולית שהן זקוקות לה, המליצו המומחיות לאפשר לילדות לעבור לבית משפחת האב, בקרבת סבתן. זאת, תוך הדגשת החשיבות של שמירה על קשר משמעותי עם משפחת האם.

בניגוד לעמדת המומחים, גורמי הטיפול שליוו את הקטינות במהלך שהותן בבית משפחת האם – מנחת האומנה, המטפלת הרגשית וצוות בית הספר – המליצו להותירן בבית משפחת האם. עם זאת, המומחיות ציינו כי גורמים אלה לא הכירו כלל את משפחת האב, ולכן אינם יכולים לחוות דעה מבוססת לגבי השוואה בין שתי האפשרויות.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את המלצת המומחיות, אך משפחת האם ערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הקטינות תישארנה אצל משפחת האם, תוך שהוא מדגיש את המחיר הרגשי של שינוי נוסף בחייהן בשלב זה.

משפחת האב, שנתמכה על ידי גורמי המקצוע, האפוטרופוס לדין ונציג היועץ המשפטי לממשלה, עתרה לבית המשפט העליון, אשר קיבל את עמדתם והורה על העברת הילדות למשמורת משפחת האב, בהתאם להמלצת המומחים. בית המשפט העליון הדגיש כי בשאלות מקצועיות מורכבות הנוגעות לטובת הילד, יש משקל מכריע לחוות דעת מקצועיות וכי לא היו טעמים כבדי משקל לסטות מהמלצות המומחים במקרה זה.

סיכום

מקרים של קביעת משמורת לילדים שאיבדו את הוריהם באירועי טרור מעלים דילמות מורכבות ורגישות במיוחד. הפסיקה העדכנית מדגישה כי טובת הילד היא השיקול הבלעדי, וכי יש להסתמך על חוות דעת מקצועיות בקבלת ההחלטות.

המקרה של א' ו-ב' מדגים היטב את המורכבות של הכרעות אלו. שתי המשפחות – משפחת האב ומשפחת האם – הציגו רצון כן ואמיתי לגדל את הילדות ולהעניק להן בית חם ואוהב. אולם בסופו של דבר, ההכרעה התבססה על בחינה מקצועית של טובת הילדות בראייה ארוכת טווח, מעבר לקשיים הזמניים של המעבר.

חשוב לזכור כי מעבר למאבק המשפטי, מדובר בילדים שחוו אובדן נורא, וזכותם לגדול בסביבה שתעניק להם את התמיכה והאהבה להם הם זקוקים כדי להתמודד עם האתגרים שעוד לפניהם.

בטרגדיה הלאומית שפקדה את מדינת ישראל, אנו נדרשים לגלות אחריות וחמלה כלפי הקורבנות החיים של האירועים – הילדים שנותרו יתומים. זוהי אחריות לאומית שמוטלת על כולנו.

קרדיט: אתר psakdin.

אבות למען צדק.