44 שנים בתי הדין הרבני ובתי המשפט התעלמו מכוונת המחוקק בחוק מזונות

בעקבות חקיקת חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 וחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, נוצר מצב פרדוקסלי שבו מעמד האישה וזכויותיה הכלכליות הובטחו בחוק האזרחי, אולם בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים המשיכו לפסוק שאב גרוש ישא במלוא כלכלת ילדיו על פי הדין הדתי, בטענה שזהו "דין אישי הלכתי".

נוצרה הכלאה מעוולת בה חלוקת הרכוש מתבצעת לפי החוק האזרחי ואילו מזונות הילדים והמדור (שכירות מגורים לילדים) נפסקים לפי הדין הדתי תוך התעלמות מהשינוי החיובי במעמד האישה.

מצב זה משקף המשך פסיקה לפי תקנת תש"ד של הרבנות שנקבעה טרום הקמת המדינה ויוצר עוול כפול שבו הגבר הגרוש מחויב גם בחלוקת מחצית רכושו לגרושתו וגם במזונות מלאים לילדים ובנוסף במדור של 50% לילדיו על פי הדין הדתי, כך שבפועל האב משלם 150% שכירות דירה (100% עבור מגוריו שלו, ו-50% עבור הילדים).

בשנת 1981 חוקקה הכנסת חוק שנועד לתקן עוול זה ,חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשמ"א-1981 קבע בצורה חד-משמעית שחובת מזונות הילדים חלה על שני ההורים ביחס לכושרם הכלכלי. עם זאת, במשך 44 שנים מאז חקיקת החוק, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ממשיכים לפסוק מזונות באופן שמטיל את מלוא הנטל הכלכלי על האב בלבד, תוך התעלמות גמורה מכוונת המחוקק ומרוח החוק.

נוסח הצעת חוק המזונות המקורי 1981

1981 24 במרס, חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון), התשמ"א-1981.מתפרסמות בזה מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט הצעות חוק של חברי הכנסת :

חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון), התשמ"א-1981

1. אחרי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 י, יבוא:

3א. (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

דברי הסבר לחוק: על פי המצב הקיים חלה חובת דמי מזונות הקטין על האב, גם כאשר הילד בחזקת אמו, וללא התחשבות הולמת ביחס ההכנסות בין האב לאם. כך קורה שאב העובד כשכיר צריך להמציא לידה של האם חלק ניכר משכרו, גם אם האשה מרוויחה ממקורותיה שלה סכוי מים שווים ואף רבים יותר מזה של הבעל לשעבר. מצב זה מחמיר עוד יותר באותם מקרים שבהם הגבר בונה בית חדש, והכסף שהוא ממציא לידי אשתו לשעבר הריהו למעשה על חשבון אשתו ובניו החדשים. במקרים רבים, ובמיוחד בילדים שלמטה מגיל 6, הרי שהאב גם נאלץ, למורת רוחו, להשאיר את הילד בחזקת האם, וגם משום שהילד בחזקת האם לשלם לידה את דמי המזונות. החזקת הילד בידי האם הופכת במקרים רבים כאלה לאמצעי, המביא כספים ומשמש ככלי נקם כלפי הבעל לשעבר. לעתים גם אין בקרה כי כל הכספים המשולמים במזונות לקטין אמנם יוצאו על הקטין לצרכיו. מכל הסיבות הללו באה הצעת התיקון לחוק במטרה לחלק את המעמס הכספי בפועל בין שני ההוי רים ביחס הולם להכנסתם הריאלית, ובאופן שלא יפגע באורח חד צדדי בילדים מנישואים שניים. מגישי הצעת החוק: חברי הכנסת אמנון לין, עקיבא נוף ומשה עמאר

כוונת המחוקק – ברורה ומפורשת

הצעת החוק המקורית, שהוגשה בידי חברי הכנסת אמנון לין, עקיבא נוף ומשה עמאר, קבעה בפשטות ובבהירות:

"אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו"

"יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא"

אין כאן מקום לפרשנויות. המחוקק הישראלי קבע בצורה מפורשת שחובת המזונות חלה על שני ההורים, באופן יחסי ליכולת הכלכלית. לא על האב בלבד, ללא תלות אצל מי הילד, אלא על שניהם יחד.

דברי הסבר בהצעת החוק

דברי הסבר להצעת החוק מציגים בבהירות את הבעיה שהמחוקק ביקש לפתור, המחוקק זיהה שהמצב הנתון יוצר עוולות בוטות: "אב העובד כשכיר צריך להמציא לידה של האם חלק ניכר משכרו, גם אם האשה מרוויחה ממקורותיה שלה סכומים שווים ואף רבים יותר מזה של הבעל לשעבר".

יתרה מכך, המחוקק הבין שהמצב הקיים פוגע בילדים ממשפחות חדשות: "במקרים רבים, הכסף שהוא ממציא לידי אשתו לשעבר הריהו למעשה על חשבון אשתו ובניו החדשים".

דברי חבר הכנסת עקיבא נוף במליאת הכנסת

ט"ז באייר התשמ"א (20 במאי (1981) החוק מובא לאישור במליאת הכנסת ומאושר, להלן דברי חבר הכנסת עקיבא נוף (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט)
בענין חוק לתיקון דיני המשפחה מזונות

"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקשני להביא לפניכם את החוק המוגש בזה, לאחר שזכה בוועדה בתמיכתם של נציגי הליכוד, המערך, שינוי, תנועה לזכויות האזרח והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. הוא זכה בתמיכה המאסיבית הזאת בוועדה, מפני שהוא חוק הבא לעשות צדק, מפני שהוא חוק לטובתם של ילדים, חוק הקובע כי גם האם וגם האב אחראים לרווחתם של ילדיהם.

בפאראפראזה על האידיאה הקיבוצית אומר, כי הילד מקבל לפי צרכיו ושני הוריו נותנים לפי יכלתם. כמו שקבענו עד כה, כי חובת שני ההורים היא לדאוג לטיפולם ולחינוכם של ילדיהם, כך גם לצרכיהם הגשמיים -החובות חלים על שני בני הזוג, ובאופן פרוגרסיבי, בהתאם ליכלתם. לאמור, סעיף ראשון: "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו", וסעיף שני: "— יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

החוק בא ליצור שוויון לא רק בין המינים אלא גם בין הנשים לבין עצמן. היום קיים מצב בלתי נסבל, שבו אשה עובדת, עוזרת בית ופקידה, משתתפות במידת מה במזונות הילדים; אבל אשה עשירה, החיה מהכנסות הון – היא לא תשלם בעד ילדיה שלה אפילו פרוטה אחת. בשם איזה צדק, איזה הגיון, איזה טובת ילד, איזה שוויון זכויות בא מי שמציע כי אב שכיר יום, החי בדוחק, לעתים כאשר הוא נישא שוב וצריך לפרנס גם ילדים אחרים, ולפעמים זה גם על חשבון הילדים האחרים – הוא יממן את מלוא צרכיהם של ילדיו מנישואיו הראשונים, ואמם של הילדים, אפילו תהא עשירה כקורח, תהא פטורה מכל מימון של צרכי ילדיה שלה? כאשר זוג חי בהארמוניה, האם אין האם, שיש לה משלה, משתתפת בצרכי הילדים כעזר לבעלה, אם בעבודה ואם בהכנסה מרכוש? מדוע כאשר נפרדים בני הזוג, דווקה אז לא תהיה לה הזכות לתת ממה שיש לה להחזקת ילדיה ?

לכן, בצדק ובהגיון החליט הרוב המאסיבי של חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט לתמוך בחוק. שני חברים הגישו הסתייגות, שהיא למעשה לא הסתייגות, אלא נסיון לרוקן את החוק מתוכן. בבחינת אם היה חוק "לא תגנוב" אומרים: לא תגנוב אלא אם כן זה חפץ מיטלטל שבעליו באותו רגע לא השגיח.

לפיכך, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש כי המליאה תקבל את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט ותאמץ את החוק ללא הסתייגות.

בדבריו במליאת הכנסת, חבר הכנסת עקיבא נוף, שהציג את החוק בשם ועדת החוקה, היה ברור ומפורש בנוגע לכוונת החוק. הוא הדגיש שזהו "חוק הבא לעשות צדק" ו"חוק לטובתם של ילדים", שקובע כי "גם האם וגם האב אחראים לרווחתם של ילדיהם".

חברת הכנסת עקיבא נוף ביטא בבהירות את עקרון השוויון שעליו מבוסס החוק: "הילד מקבל לפי צרכיו ושני הוריו נותנים לפי יכלתם". הוא הדגיש שהחוק בא "ליצור שוויון לא רק בין המינים אלא גם בין הנשים לבין עצמן", ותהה בצדק: "בשם איזה צדק, איזה הגיון, איזה טובת ילד, איזה שוויון זכויות" האם תהיה פטורה מתשלום מזונות גם כשהיא עשירה יותר מהאב.

אם לדעתכם כוונת המחוקק אינה ברורה דיה, חבר הכנסת עקיבא נוף, במסגרת עתירת אבות למען צדק בבג"ץ 2511/17, הגיש תצהיר לעמותת אבות למען צדק בשנת 2017,  והבהיר שאכן המחוקק התכוון לכל הדתות כולל יהודים.

תצהיר: אני הח"מ, עקיבא נוף עו"ד, מרחוב חנקין 9, – תל אביב, נושא ת.ז, 🌑🌑🌑🌑🌑🌑🌑🌑🌑 לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר אמת וכי איענש בעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהיר בזאת כדלקמן:

1. הייתי חבר כנסת בכנסות השמינית, התשיעית והעשירית.
2. בהיותי חבר כנסת יזמתי, יחד עם ח"כים נוספים מסיעות שונות, תיקון ל- יחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959'.
3. הצעת החוק לרבות דברי ההסבר לה ("הטופס הכחול") המסומנת – 1530 מיום י"ח באדר ב' התשמ"א, 24.3.1981 מצורפת בזאת ומהווה חלק בלתי ניפרד מתצהירי הנוכחי.
4. תיקון זה עבר בכנסת בקריאה טרומית ובשלוש קריאות והיה לחוק בספר החוקים, תיקון מס 2 תשמ"א 1981 שסומן כסעיף 3א. רבתי.
5. התיקון על פי האמור בו ועל פי דברי ההסבר הנילווים להצעה, כמו גם על-פי דברי המשתתפים בדיון במליאת הכנסת ובוועדת החוקה, חוק ומשפט, בה נדון, בא לשים קץ לעוול הכפול שבשיטה שקדמה לתיקון, אשר הפלתה לרעה את האב מול האם, ואת האשה המשתכרת מעבודה מול אשה הנהנית מהכנסות שלא מעבודה.

עפ"י התיקון יהיו תשלומי המזונות לילדים תשלומים פרוגרסיביים, כך שיחולו על שני בני זוג ההורים באופן יחסי להכנסות כל אחד מהם, מכל מקור שהוא.

6. על פי ידיעתי והבנתי, רוח המחוקק, ביודעו כי כמעט כל אזרחי ישראל הם נושאי דין אישי – היתה, בבירור, כי החוק יחול על כלל האזרחים ולא על הקומץ, אם קיים, שאין עליו דין אישי

כך עולה במפורש מדברי ההסבר לחוק ומפרוטוקולי כל הדיונים.

7. כל פרשנות אחרת היא ריקונו מתוכן של סעיף – 3 א., ב- חוק המתוקן, וככל שקיימת התנגשות בינו לבין סעיף אחר, מחייב, ע"פ היכרותי, להעדיף את הפרשנות הסבירה, זו השומרת על מהות התיקון, על מימוש תכליתו ועל רוח המחוקק וכוונתו, כפי שהייתי עד לקיומם בזמן אמת של הליך החקיקה.

זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי – אמת.

עקיבא נוף, חכ"ל.

התמיכה הרחבה – קונסנזוס פוליטי

החוק זכה לתמיכה רחבה ומפלגתית במליאת הכנסת. כפי שציין חבר הכנסת עקיבא נוף, הוא זכה "בתמיכתם של נציגי הליכוד, המערך, שינוי, תנועה לזכויות האזרח והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון". תמיכה מאסיבית זו מעידה על הקונסנזוס הפוליטי והחברתי שהיה לגבי הצורך בתיקון החוק.

הפער בין הכוונה למציאות

למרות הבהירות המוחלטת של כוונת המחוקק, בפועל בתי המשפט ממשיכים לפעול כאילו החוק מעולם לא נחקק. במשך 44 שנים, שופטים בבתי משפט למשפחה ובתי דין רבניים ממשיכים לפסוק מזונות כנגד האב בלבד, אפילו במקרים בהם האם מרוויחה יותר ממנו או שיש נכסים משמעותיים.

התעלמות זו מכוונת המחוקק מהווה עיוות משפטי בוטה שפוגע בעקרונות יסוד של משפט ודמוקרטיה. כאשר בתי המשפט מתעלמים מכוונה מפורשת וברורה של המחוקק, הם למעשה מבטלים את סמכות הכנסת ומשנים חוקים מכוח עצמם.

הנזק הכפול

ראשית, היא פוגעת באבות רבים שנושאים בנטל כלכלי לא פרופורציונאלי, לעיתים במצבים בהם האם מסוגלת כלכלית יותר מהם לתרום למזונות הילדים.

שנית, והחשוב יותר, היא פוגעת בטובת הילדים עצמם. כפי שהבין המחוקק בשנת 1981, כאשר שני ההורים תורמים למזונות הילדים באופן פרופורציונאלי, הילדים מקבלים יותר משאבים כלכליים ורמת חיים גבוהה יותר.

קריאה לתיקון

עמותת אבות למען צדק קוראת לכל הגורמים הרלוונטיים – שופטים, עורכי דין, ומקבלי החליטות – להכיר בכוונת המחוקק הברורה וליישם את חוק מזונות 1981 כפי שנועד להתבצע.

לא ניתן להמשיך ולהתעלם מחוק שחוקק בידי הכנסת בתמיכה רחבה ומפלגתית, לא ניתן להמשיך ולהתעלם מכוונה מפורשת וברורה של המחוקק, ולא ניתן להמשיך לפגוע בטובת הילדים בשל דעות קדומות ופרשנויות מעוותות.

הגיע הזמן ליישם את החוק כפי שנכתב, כפי שנועד, וכפי שהבינו חברי הכנסת בשנת 1981: שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, בשיעור יחסי להכנסותיהם.

רק כך ניתן לעשות צדק עם אבות, צדק עם אמהות, וחשוב מכל – צדק עם הילדים שזכאים לקבל תמיכה כלכלית משני הוריהם כפי שקבע המחוקק הישראלי לפני למעלה מארבעה עשורים.

אבות למען צדק.