2 בדצמבר 2019 , מחלף אולגה, התנועה נעצרה כאשר נהגים נדהמו לראות אדם תלוי מתנופף מהגשר וחבל לצווארו! ר.ב אב גרוש התאבד בתליה – מזעזע ועדיין דממה תקשורתית.
אובדנות הינה תופעה שאינה מבחינה בין עדות, קיימת בכל שכבות החברה, בעיקר אובדנות הינה בין גורמי המוות המוכחשים ביותר והמוסתרים גם על רקע המסורת היהודית.
בשנה מתאבדים רשמית כ-300 גברים וכ-70 נשים. ובפועל יותר מ-400! הנתונים הרשמיים מראים על הערכת חסר של 25% ושיעור האובדנות בקרב גברים גרושים הרשומים במרשם האוכלוסין כגרושים, גבוה פי-7 יותר מרווקים ונשואים. כל אחד מהם, עולם ומלואו – האם חייו של הבן, הבנים שלכם שווים פחות, אני מסרב לקבל זאת.
לכאורה, התכנית הלאומית אמורה הייתה להוות בשורה ולהתמקד באובדנות גברים ובמאפיינים היחודיים להם, מתברר שבמסגרת התכנית הוחלט לא לעסוק ביצירת מענים המותאים לאוכלוסיית היעד, למעשה לא מוזכר אפילו ברמז שהתכנית אמורה לתת מענה למניעת אובדנות בקרב – הגברים!
המדיניות המיושמת בידי משרד הבריאות למניעת אובדנות אינה רלוונטית ואינה מתאימה לגברים, משרד הבריאות מתעלם לחלוטין מעמדתם השלילית של גברים כלפי עזרה נפשית. כאשר גבר פונה הוא נתקל במחסור בשירותים ייחודיים, גם כאשר ימצא מענה כלשהו עבור גברים, רבים מהם סובלים מעיוורון מגדרי.
זאת ועוד, המבקר העריך את העלות השנתית שנגרמת למשק הישראלי עקב אובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.
כאשר מתעמקים בנתונים, ניתן לראות כי רוב המתאבדים הם גברים בדגש על גברים גרושים.מדובר בגברים שאין עבורם מענה למצוקות ושולחים יד בנפשם – חובתנו לנסות להצילם, חובת משרד הבריאות לחדול להתעלם ולהתכחש לתופעת האובדנות בקרב גברים.
מה מביא את הגברים לאובדנות: התעמרות הרשויות פוגעת בגברים בכלל וגרושים בפרט, בכל שבוע אנו נחשפים לגבר נוסף המתאבד לאחר התעמרות ממושכת של רשות כלשהי בית המשפט והרווחה.
כאשר שוללים מאדם את חירותו (מעצר שווא) לא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל עליו, כאשר פוגעים בשמו הטוב וטופלים על גבר עלילות אלימות ו/או עבירות מין, כאשר שוללים מגבר נכסים וכספים ומותירים אותו חסר יכולת לרכוש לעצמו פת לחם (לא על לשון המליצה), כאשר מרחיקים גבר מביתו שלו שרכש במיטב כספו ומשליחים אותו לרחוב ולא בגלל היותו עבריין אלא בגלל שניתן להעליל בנבל פה שהוא מסוכן, כאשר מנתקים בין אב לילדיו ולא בגלל מסוכנות (המסוכנים באמת נמצאים בכלא) אלא בגלל "טובת האישה" ובמקרה "הטוב" הוא פוגש את ילדיו כמו חיה בגן חיות, באקווריום בהשגחה, לשעה בשבוע במרכז קשר – גברים אלה מתאבדים.
תופעת האובדנות חריפה באופן משמעותי בקרב גברים, כך שמתוך כלל המתאבדים, חלקם של גברים גדול יותר מאשר חלקן של נשים, ביחס של 4:1.
הפרקטיקה והספרות המקצועית מצביעה על כך, שגברים אובדניים נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית לדוגמא, רק כ-30 אחוז מהמבוגרים עם מחשבות, תוכניות או ניסיונות אובדניים, פונים לשירותי בריאות הנפש. גברים, במיוחד גרושים או פרודים, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבצע ניסיון אובדנות קטלני.
מציאות חייהם של גברים גרושים מורכבת ורוויה בלחצים, כך שהם מועדים יותר לבצע ניסיון אובדנות מוצלח. לעיתים קרובות, הם חווים קשיים כלכליים ומשפחתיים ניכרים. למשל, חלק מהגברים הגרושים, סובלים ממניעת קשר עם ילדיהם או מניכור הורי, אשר נמצא כקשור לאובדנות בקרב גברים. יתרה מכך, לרוב, הם חסרי מקורות תמיכה ונוטים לא להיעזר בשירות הציבורי ובכלל במסגרות התמיכה המסורתיות.
בפועל – אין בישראל מרכזים טיפוליים המיועדים ומותאמים לגברים החווים משבר. משמעות הדבר היא, שגברים רבים, חסרי רשת תמיכה חברתית וטיפולית, שנחוצה על מנת להושיט יד ועזרה – מתאבדים
המדיניות המיושמת בידי משרד הבריאות אינה רלוונטית ואינה מתאימה לגברים, משרד הבריאות מתעלם לחלוטין מעמדתם השלילית של גברים כלפי עזרה נפשית, וגם כאשר גבר פונה הוא נתקל במחסור בשירותים ייחודיים עבור אוכלוסיית הגברים, אם ישנם מענים בודדים עבור גברים, רבים מהם סובלים מעיוורון מגדרי. בפועל משרד הבריאות ממשיך לייצר מענים שמתאימים לנשים.
המענה הנכון מצוי בהבנת הצורך האמיתי שיציל גברים רבים, גברים במשבר זקוקים ראשית למסגרת קהילתית תומכת, שהינה שלב חיוני בדרך להתאוששות וצמיחה. בימים אלו אנו עדים, יותר מתמיד, להחלשות הקשרים החברתיים בקהילה, לכן המסגרת הקהילתית כשלעצמה, יכולה להוות גורם חוסן משמעותי עבור הפרט. ברור שלעיתים גם במסגרת כזו, גברים יהססו תחילה להשתמש, ולכן ידרש תהליך חיזור ושכנוע, על מנת להנגיש השירות. דרך הפעולה אמורה להשען על המודל הבין-אישי להתאבדות, אשר מניח כי בבסיס האובדנות עומדת חוויית שייכות שתוסכלה וכן תחושת נטל (האדם תופש עצמו כנטל על ממשפחתו וחבריו).
חייבים להקים קהילות תומכות, אשר יתנו לגברים שנמצאים בסיכון לאובדנות, מסגרת הוליסטית תומכת. חלק אינטגרלי של הקהילה, יכלול מעקב אחרי מצבם של גברים בסיכון וחיבורם במידת הצורך לפונקציות טיפוליות ויעודיות בקהילה. פרקטיקה זו מקבלת אישוש גם מדוח של ארגון הבריאות העולמי בנושא אובדנות שכלל המלצה ברוח זו.
מאז שנת 2013, התאבדו לפחות 2700 גברים ובפועל משרד הבריאות ממשיך לייצר מענים שמתאימים לנשים ולא לגברים!
