שרת ההסברה גלית דיסטל איננה הפוליטיקאית הראשונה בליכוד שנופלת או מפילה עצמה מרצון בפח המסוכן, רעיל ומזוהם ביותר של שלטון הסתרים השמאל-בולשביקי-מרקסיסטי שמוכר היטב בזכות היסטוריה ארוכה ועקובה מדם בת 150 שנות חתרנות, התססה, תעמולה ושליטה תודעתית ע"י שטיפת מוח בלתי פוסקת מכל עבר. החל מחברת הכנסת הוותיקה, לימור ליבנת, שבעקבות גילויי נאמנותה לתנועה המגדרית הכריזה:"נשים טובות יותר מגברים בכל התחומים" (מה שחושף את העובדה שהפמיניזם המגדרי לחלוטין לא קשור ל"שוויון" אלא להיפך: עליונות ושליטה), עד ציפי שפיצר (ליבני) שכמעט כבשה את השלטון בישראל בקמפיין נוסח קלינטון "תבחרו בי כי אני אישה", ציפי חוטובלי, תלמידתה הנאמנה והמסורה של ד"ר דפנה האקר שמתנגדת בתוקף לשוויון בין אבות ואימהות במקרי גירושין, אורלי לוי שקפצה ודילגה על כל מפלגה אפשרית ימין שמאל, שמאל ימין תוך כדי שהיא מתחבקת ורוקדת בצהלה והתרגשות עם ח"כיות פמיניסטיות מהשמאל הקיצוני [מירב מיכאלי, זהבה גלאון, עאידה תומא סלימאן ועוד) כשהצליחו לבלום כל שינוי או ביטול "חזקת הגיל הרך" [שמגביל מראש את משמורת הילדים רק לנשים בלמעלה מ90% מהמקרים].
הרחיקה לכת ד"ר ענת ברקו, ח"כית נוספת מהליכוד, שעשתה מחקר אקדמי ["אישה פצצה"] בו טענה שכל מחבלת פלסטינית וכל מרצחת אכזרית [בלי יוצאת מהכלל!!!] של יהודים – רוצחת בדם קר – היא בעצם אישה מסכנה, תמימה, חסרת ישע וצדיקה טהורה וטובת לב שבסה"כ מאותת לנו שהיא במצוקה וזקוקה שנעזור לה, נחוס על חייה ונציל אותה. מי שלא מכיר ולא מודע לדוקטרינה של חוגי המגדר, חלק בלתי נפרד זו הגנה אוטומטית על כל אישה אלימה, מתעללת ורוצחת בדם קר, אפילו אם הקורבן הוא פעוט בן 4 כמו במקרה רגינה קרוצ'קוב, עליה כתבה והגנה בוועדה לקידום מעמד האישה, העיתונאית הפמיניסטית בילי מוסקונה, טוענת "ליבי עם רגינה… אסור לנו להתייחס אליה כאל רוצחת" – מה שמאוד נגע לליבה של יו"ר הוועדה ליאה שמטוב [ישראל ביתנו].
כולנו יודעים ומבינים היטב מה הסיבה האנושית לתמיכתן הבלתי מסוייגת של ח"כיות, נשות ליכוד ב"מאבק הנשים", במיוחד כשיש אלף או יותר ארגוני נשים בתקציבי עתק ללא הגבלה, שמשגרות כל יום לכנסת ישראל מאות לוביסטיות בשכר – שכל עבודתן מסתכמת באינדוקטרינציה: לשכנע גם את חברות הכנסת מהימין, כמה חשוב לעזור ולשמור על נשים שנפגעות מאלימות פיזית או פגיעה מינית, תוך כדי שהן מנפחות מספרים פי אלף יותר [טקטיקה ידועה ומוכרת במשטרי הקומוניזם כפי שהסבירה לי עו"ס שגדלה ברוסיה הסובייטית].
אין ספק שאף אדם ללא שום הבדל – גבר או אישה, חילוני, דתי, שמאלי או ימני – כל אדם נורמאלי מסכים עד כמה חשוב וראוי להגן ולשמור על נשים. בנקודה הזאת, אין ומעולם לא הייתה מחלוקת. בעיית הבעיות היא שאנשים שנחשפים לתכני התעמולה של ארגוני המגדר – כולל אפילו פוליטיקאים עצמם, לא באמת מודעים ולא מכירים את כל ה"אותיות הקטנות" שבתוך דפי עבודות ה"מחקר" של חוגי המגדר. פרופסור שבח וייס ז"ל – בכיר מפלגת העבודה במשך שנים ארוכות, היה מאוד מופתע, לדוגמא, כשחברי היקר והטוב גיל רונן ז"ל ואני נפגשנו עימו במקרה בבי"ח בני ציון בחיפה: גיל, שהיה עיתונאי וותיק כל השנים, הסביר לפרופ' וייס את נתוני האמת לגבי "פערי השכר". הוא אמר לנו בפירוש:"אני מבין שיש פה הטעיה ממש רצינית!".
חלק בלתי נפרד משיטת ההטעיה זו הטרמינולוגיה המרקסיסטית: שפה שלמה של מונחים מעורפלים ואמורפיים שתעמולני השמאל הבולשביקי המציאו ופיתחו בגאונות ובמחשבה רבה ומעמיקה במשך 150 שנה והשפה הזו מצליחה בכל פעם מחדש להטעות ולהוליך שולל מיליוני אנשים. למשל המושג 'מגדר': לא מושג טבעי או משהו ש"תמיד היה" אלא המצאה פוליטית מכוונת-מטרה שהמציא ופיתח אריך פרום מאסכולת פרנקפורט הגרמנית מרקסיסטית, כשהחלו לחפש בשנות ה30, דרך להחיות ולהפיץ בכל העולם את תורתו של קארל מרקס לעודד ולהצית מאבקי כוח נצחיים ואינסופיים. אם אתם חושבים שמירב מיכאלי היא ייחודית או חד פעמית בחברה הישראלית, דעו שישנה גם בארה"ב עיתונאית ומרצה במכללות בשם קטי אראו, שאומרת בפירוש ופועלת להוציא מהשפה האנגלית את כל המילים שבהן יש את המילה 'גבר' וזה כולל אפילו דרישה לשנות את שם העיר מנהטן !!! זה אולי נראה הזוי וחולני מהצד אבל מי שמכיר היטב את התיאוריה המרקסיסטית בחוגי המגדר, מבין היטב ששפה זה כוח, שפה זה שליטה. מי ששולט במילים ומי שיכול לצנזר ולסלף אותן כאוות נפשו – הוא שמכתיב את השיח ושולט בתודעה הציבורית.
גם מושגים בנאליים למדי, כמו למשל "שוביניסט" – משהו שלא היה ולא נברא! המושג הקלאסי בכלל מתאר פטריוטיזם – גאווה לאומית נטו. אין שום קשר ל"עליונות ושליטה של הגברים בעולם". אם כבר, פרופ' כריסטינה הוף סומרס חוזרת ומתארת היטב את הפמיניזם המגדרי כפי שאנחנו רואים אותו כיום כשוביניזם נשי.
יותר מדי אנשים, כולל פוליטיקאים דתיים וימניים נוטים להתייחס למושג "פוליטיקלי קורקט" (תקינות פוליטית) כאילו היה מדובר ב"הליכות ונימוסין" ("מצטער שזה לא פוליטיקלי קורקט") אבל האמת רחוקה שנות אור מנימוסין: זה מושג שהמציאו מומחי תעמולה בולשביקית במפלגתו של לנין בשנת 1917 ומשמעותו האמיתית היא דרישה להגמוניה, נאמנות מוחלטת לקו המפלגה ומשטרת מחשבות אלימה ופשיסטית שפשוט מענישה בחומרה כל מי שחושב או מעז לסטות מתכתיב המפלגה. ההיסטוריה מספרת לנו על עשרות מיליוני אנשים שפשוט נרצחו באכזריות ע"י משטרי הקומוניזם רק על חשד לחוסר נאמנות ו"נטיות אופוזיציוניות".
גם פייק ניוז, זה לא מושג חדש: מומחי התעמולה של לנין ובראשם אלכסנדרה קולונטאי, תפרו והמציאו סיפור דמיוני כאילו מקורו של "יום האישה הבינלאומי" הוא משהו שהחל בגלל מאבק פועלות במפעל טקסטיל בארה"ב, שנלחמו בתנאי העסקתן. בפועל – לא היה ולא נברא – כפי שכתבה בעצמה קולונטאי – "יום חג מיליטנטי" [הכרזת מלחמה] יום זה נועד להפיץ את תורת הקומוניזם דרך כל נשות העולם שהן בעצם הפרולטריון – מעמד הפועלים המנוצל והמדוכא והמקופח בידי השליטים -הגברים – בני המעמד הפריבילגי [שבהמשך גם המציאו את המושג הדמיוני "פטריארכיה" – שלטון הסתרים של הגברים בכל העולם – נושא לדיון בפני עצמו]. מקורו של יום האישה הוא במשטרו של לנין ותחילה בכלל בכותרת "יום הפועלת" כי רצו לעודד נשים "לצאת מעבדות המטבח" ולעבוד במפעלים של לנין
אלכסנדרה קולונטאי שהייתה חכמה וארסית יותר, הצליחה (עובדה שממשיכים לחגוג את "היום" שלה במאה ה21) כי ידעה, בדיוק כמו הפמיניסטיות בשמאל בישראל, לרתום את תחושת הקורבנות הנשית הקולקטיבית לצורך תעמולה וכוח פוליטי שבפועל… מתרכז ומתנקז לכיוון השמאל. ומי האויב? הגבר היהודי.
המטרה המובהקת והמרכזית ביותר של תורת המגדר המרקסיסטית היא בפירוש ובבירור להרוס ולהשמיד כליל את מבנה המשפחה הקלאסית ומסיבה זו פועלות פמיניסטיות המגדר בכל התחומים [תקשורת, אקדמיה, רווחה, משפטים, אמנות, חינוך, פוליטיקה, בריאות, לאחרונה ישנה אפילו חדירה שלהן לעולם הדת ועוד] למחוק ולהוקיע לחלוטין את דמות הגבר/אבא במשפחה. ברגע שהן מצליחות להוציא את האבא מהתמונה (והן מצליחות בענק בתקציבי עתק שחולבות ממדינת ישראל) נוצרת בפועל משפחה מוחלשת של אימא וילדים שבעצם נתונה לחסדיה ורחמיה של המדינה.
כפי שסיפרו לי מספר נשים שנקלעו לריב עם הבעל – ניגשת אליהן עובדת סוציאלית בטון מאוד מרוכך, ידידותי, אנושי בחיוך רחב וקול נעים מציעה להן בשמן הפרטי: "[אלמונית] אנחנו רוצים לעזור לך ונעזור לך תמיד, אנחנו איתך לאורך כל הדרך! בואי רק תשתפי איתנו פעולה וספרי לנו ה-כ-ל על בעלך. כל מה שהיה איתו גם לפני 20 ו30 שנה ואם אי פעם הוא התעצבן או הרים ידיים, קילל או העליב או השפיל אותך?".
מלכודת הדבש היא בהבדל בין שמיים לארץ למה שקורה לפני הגירושין ואחרי – נציגי ובמיוחד נציגות המדינה הפמיניסטיות מפתות את האישה בהבטחות מרחיקות לכת על עזרה וסיוע ותמיכה ממש בכל תחומי החיים – משכנעים את האישה שבעצם היא לא צריכה את הגבר כי המדינה תדאג לה. מה שקורה לאחר מכן, שהגבר נזרק לכלא בגלל תלונות כזב שהומצאו ע"י עורכי דין שמתמחים בלהמציא ולפברק סיפורי מעשיות – האישה מוצאת עצמה לבדה עם הילדים וזהו – כבר אין למי לפנות. אותה עובדת סוציאלית חביבה, אדיבה וחברותית שדיברה עם האישה מאוד יפה פתאום עונה לה בקרירות וחוסר סבלנות :"גברת כהן! אין לנו שום אפשרות לעזור לך". ושוב – התיאור שהעליתי בפניכם מתרחש לא באלפי אלא בעשרות ואף במאות אלפי משפחות שמתפרקות באמצעות המנגנון הזה.
שרת ההסברה הנכבדת גלית דיסטל אטבריאן – האם את באמת מעוניינת לשתף פעולה במשחק המרושע הזה של השמאל המרקסיסטי להרוס משפחות בישראל !?!!???
כתב: יעקב קנדלקר מאי 2023.
אשריכם העברתי הלאה
כמה שיותר מידע שכולם ידעו בעזרת השם נלחם נגדם