חושבים שאב הגרוש מחויב תמיד בחובה להסיע את ילדיו – מאגר פסיקות שישנו את דעתכם

הורים גרושים והסעת הילדים, מי ייקח את הילדים לבית הספר ולגן?

כלומר, במידה וההורים גרים קרוב או רחוק זה מזה, מי אחראי להביא או להחזיר את הילד להורה השני?

ומעבר לכך מי אחראי להסעת הילדים לחוגים, לבית הספר, לרופא, לחברים ועוד.

כל עוד הילד לא יכול להיעזר בתחבורה ציבורית או להגיע לבדו בהליכה ממקום למקום, ההורים הם אלו שנדרשים להסיעו ברכבם. מה קורה כאשר יש כמה ילדים שצריכים להיות במספר מקומות שונים בו זמנית? איך במקרה שכזה יתנהלו ההורים ביניהם? ככל שיגובשו מנגנונים ברורים יותר כך יהיה קל יותר להורים להתנהל ולהימנע ממחלוקות ואי הבנות.

מכאן שיש לשים דגש כבר במהלך הרכבת הסכם הגירושין, על השינויים הצפויים עם השנים ולהימנע מיצירת מנגנון אחיד שלא לוקח בחשבון את השינויים שלבטח יתרחשו. הדבר מורכב בעיקר כשהילדים בגיל הרך וכאשר להורים אין ניסיון קודם בגידול ילדים, אך דווקא במקרים אלו ישנה חשיבות קריטית ליצירת מנגנונים נכונים לגידול הילדים.

ומה עם ילדים להורים גרושים לחינוך המיוחד: בנושא זה בג”ץ עשה סדר ביהמ"ש קבע כי תלמיד בחינוך המיוחד יזכה להסעה קבועה לבית הספר גם אם הוריו מתגוררים בשתי רשויות שונות.השופטים יצחק עמית, נועם סולברג ודוד מינץ קבעו בפסק דינם בעתירה מספר 2567/20 כי משרד החינוך יממן את הסעות הילד מהבתים הנפרדים של הוריו, אף אם אלה לא מתגוררים באותה רשות.

ההסעות ילדים: מומלץ לדרוש בהסכם או פסק הדין על כך שהאם תשתתף בהסעת הילדים, מדובר בעלות משמעותית.

אין כל הצדקה לכך שהאב "יקח מבית הספר" ו- "יביא לביה"ס".

אם יש העברה במוצאי-שבת למשל, לדרוש שהאם תבוא לקחת הילדים מביתכם.

בחופשות ארוכות, כאשר יש העברה מהורה להורה [לא דרך בית ספר] על אחת כמה וכמה שעל האם להשתתף בהסעות.

איך משיגים את זה: לדרוש מהעו"ס שלא להתבלבל ולהזכיר לה כי ביהמ"ש מינה אותה לקבוע זמני שהות, ולא לקבוע מי יסיע.

יש גם תקדים נהדר שיסייע לכם, תמש 38012-12-12 בתקדים הזה העו"ס וביהמ"ש גם יחד מסבירים כי זה הדבר נכון.
כמו כן בכתב התביעה או כתב ההגנה לרשום: מבוקש כי בית המשפט יחייב את האם להשתתף בהסעת הילדים באופן שוויוני.

מקבץ של מס' פס"ד בנושא חלוקת נטל הסעות שוויונית בין ההורים: 

** לא ניתן להפריד בין עול הנסיעות לבין קביעת מקום בית הספר. ברי כי כל החלטה בעניין מיקום בית הספר צריכה לקחת בחשבון את יכולתו של ההורה המבקש ( או הקובע עובדות בשטח) כי מקום בית ספר הקטין יהיה בקרבתו, להוכיח כי ביכולתו לקחת חלק בנטל הנסיעות ללא פגיעה בזמן איכות של הקטין עם ההורה השני. 

כב' השופט, אהרון ברק קבע: "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם" (ראה: בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309, 332). 

בפסק דין אחר כתב כב' השופט חשין "הפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע. הפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני -אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס ִמרקם היחסים בן אדם לרעהו". (ראה: בבג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ"ד נ(3) 485, 502) 

אפליה ועוול לא מנציחים/מעצימים אלא משנים ומתקנים!!! המשך שהות הבן במקום הלימודים ביישובי עמק יזרעאל נותן גושפנקא לאם להמשיך ולעשות ככל העולה על רוחה, ויעביר מסר לכלל כי בשם "טובת הקטין" החוטא יוצא נשכר. 

1.) ממחוזי חיפה: עמ"ש 50188-02-17 , עמ"ש 52760-03-17 מיום 08/06/18 בפני מחוזי חיפה: סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי ועפרה אטיאס: 

קבעו שהם דוחים את ערעורה של האישה כשכב' השופט טל פפרני קבע חלוקה שווה בנטל הסעות הילדים, במשמורת משותפת וזמנים שווים, כאשר האב הוא זה שעזב את בית המשפחה בגבעת עדה ועבר לגור בסמיכות למשפחתו בחיפה, מרחק 50 ק"מ וכאשר האישה עו"ד עצמאית ובעלת משרד בת"א וטענה שזה מפריע לעבודתה, השופטים כתבו כי הילדים "אינם חבילה עוברת" ונקבע כי האישה תסיע את הילדים אישית ולא באמצעות שליחתם בתחבורה ציבורית. 

תמ"ש 22544-09-13 השופט יהורם שקד:

 "במקרה שלפניי, האם העתיקה את מקום מגורי הקטין ללא הסכמת האב, ואף מבלי שהסכמתו התבקשה, וללא פנייה לבית המשפט. בכך פעלה האם בניגוד לדין. יתרה מכך, אופן פעולה זה הוא פסול ומקומם ויש בו כדי לגלות את דעתה של האם בדבר האופן בו היא רואה את מקומו של האב בחיי הקטין" 

"בשולי הדברים, אולם לא בשולי חשיבותם, מוצא אני מקום להתעכב מעט על טענות האם לפיהן, המרחק בין מקום מגוריה למקום מגורי האב, איננו מרחק רב, וכי הנטל שעל האב בהסעת הקטין הינו זניח ולא משמעותי. ב"כ האם הרבה לעסוק במרחק הגיאוגרפי שבין שתי הנקודות (בית האב מול בית האם), והביע פליאה רבה כי האב מעז לטעון כי הדבר מקשה עליו". 

"ככל שיש ממש בטענות האם, הרי ממה נפשך? אם וככל שהמרחק קצר, הנטל קל, הטרחה מועטה, והזמן זניח – תתכבד האם ותביא את הילד אל האב ויקוים בה כל הנ"ל. אם וככל שהמרחק רב, הנטל כבד, הטרחה מרובה והזמן משמעותי – הרי שדי בכל אלו להוכיח בעליל כי פעולתה לא הייתה ראויה וכי עליה, ולא עליו, לשאת בתוצאתה" 

תמ"ש 38012-12-12 השופטת מירב אליהו: 

אם חויבה להשתתף בהסעת הילדה לבית האב לצורך המפגשים עמו, למרות שהמרחק בין הבתים הנו 20 ק"מ בלבד, ולמרות שהאם לא התרחקה מהאזור בו גרו הצדדים לפני הפירוד. ביהמ"ש החליט כי יש לרתום אף את האישה לנטל הסעת הילדה מהגן לבית האב בימים בהם האב יטפל בילדה. 

"לאחר שנדרשתי לטענות התובע ותגובת הנתבעת, סבורני כי ראוי וחיוני ששני הצדדים אף יישאו יחדיו בנטל ההסעות של הקטינה ולא מצאתי כל נימוק מדוע על האב לבדו, בנסיבות המתוארות על ידי הצדדים, לשאת בנטל ההסעה של הקטינה. המדובר במרחק סביר בין ביתו של האב לביתה של האם, ויש לרתום אף את האם ליטול חלק בנטל זה, באופן זה יהא להוריד ממעמסת ההסעות הרובצת רק על האב ותוסיף לשוויון בין הצדדים בגידולה של הקטינה ודאגה לצרכיה הכוללים, כולל הסדרי הקשר עם אביה". 

עמ"ש 24547-02-14 השופט חגי ברנר: 

" שיקול מרכזי נוסף שיש לשקול הוא שהמערערת היא שבחרה לעבור ולהתגורר בחיפה ובכך שינתה את מקום מגורי הקטינה. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי " חובת תום הלב והצדק מחייבים כי האם ששינתה את מקום המגורים תשתתף בנטל ההסעות". קביעה זו מקובלת עליי כדברי כב' השופטים חגי ברנר וישעיהו שנלר, סג"נ- אב"ד. 

עמ"ש 28956-10-12, נקבע כי האם תשתתף בהסעות. השופטת שלי איזנברג מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ציטטה בתמ"ש 8573-11-10, טרם פורסם, את החלטת כבוד השופטת גולדקורן: 

"עת הרחיקה המבקשת את הקטינה ממקום המגורים של הצדדים, היה עליה לקחת בחשבון מחד את טובת הקטינה, המתחייבת ולו לכאורה, המשך קשר רציף עם אביה ולא רק לאחר צהריים קצר אחת לשבוע, ואת זכותו של האב להמשך קשר משמעותי עם בתו, מאידך, תוך שיהיה עליה לקחת  חלק בהסעות, שגם כך איננו מאוזן כרגע." 

גם בפסק הדין וגם בערעור עליו, בעמ"ש 28956-10-12, נקבע כי האם תשתתף בהסעות. 

בתמ"ש 02 – 20148 ובתמ"ש 02 – 20147, קבע כבוד השופט בן ציון גרינברגר אז מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים כי : 

"כמו כן, אני קובע בזה כי נטל ההסעות של הילדים לקיום הסדרי הראיה יחולק בין ההורים בצורה סבירה, בין אם בכך שההסעות תחולקנה בין שני ההורים או ששני ההורים ייפגשו באמצע הדרך או כל תכנית סבירה אחרת שעליה יחליטו פקידי הסעד." 

ממחוזי תל-אביב: ברמ"ש 61664-07-14, דן כבוד השופט שאול שוחט בבר"ע שהגישה אם על החלטת כבוד השופט יהורם שקד: אשר קבע, לאחר שאם העתיקה את מקום מגורי הבנות, כי עליה להשיבן להתגורר בעירן הקודמת ובאחריותה להביא את הילדות לבית האב ולהשיב את הבנות מבית האב, בהתאם לזמני השהייה של הילדות עם האב. עוד קבע כבוד ביהמ"ש, כי היה והאם תודיע על כוונתה להמשיך ולהתגורר בעיר Y, הרי שעד למתן החלטה אחרת, הבנות תעבורנה להתגורר בבית האב. כבוד השופט שוחט דחה את הבר"ע וקבע כי : 

החלטתו של בית משפט קמא, על כל חלקיה – נימוקיה ותוצאותיה, מקובלות עליו לחלוטין וכי הוא יוסיף עליה את הדברים הבאים ובהם בין השאר: ….. "שינוי במקום מגורים של ילדים קטינים אינו דבר של מה בכך. ילדים קטינים אינם חפץ מיטלטל אותו נושאים ממקום למקום. על דרך הכלל, יש לשמור ככל שניתן, על יציבות בחייהם…." 

ממחוזי חיפה: בתמ"ש 24021-08-10, מתוך הנבו קבע כבוד השופט סארי ג'יוסי כי: 

" מקום שהורה עבר דירה ביחד עם ילדו הקטין למקום מרוחק יותר מההורה השני, ללא הסכמת ההורה השני ושלא באישורו של בימ"ש, אך גם לא בניגוד להחלטה של בימ"ש, אין להעניש את ההורה שביצע את המעבר ויש לבחון את השאלה לגופה, היינו האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר מגוריו עם ההורה השני. הדברים אמורים במיוחד שעה שעסקינן בקטין בטווח הגילאים שנה עד ארבע או חמש. אך ראוי שבמקרים אלו, ביהמ"ש "יפצה" את ההורה השני על דרך קיום הסדרי ראיה רחבים וחלוקה מתאימה של נטל הסעת הקטין לשם קיום מפגשים אלה. 

……"מידי סוף שבוע שני, תשהה הקטינה אצל אביה ובהסעתה יישאו שני הצדדים שווה בשווה….. כמו כן הילדה תשהה אצל אביה בחופשת הקיץ למשך תקופה כוללת של 40 יום וזאת בתיאום בין שני ההורים. בחופשות ובחגים תשהה 70% מהזמן אצל אביה." 

ממחוזי חיפה: בעמ"ש 24547-02-14, מתוך הנבו, קבע הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב כבוד השופט ישעיהו שנלר, כבוד השופט קובי ורדי וכבוד השופט חגי ברנר כי : 

" הסוגיה העיקרית שעמדה בפני בימ"ש קמא הייתה איזון ראוי בין השיקולים השונים שעמדו על הפרק, תוך התחשבות במגבלות הקשורות למקום עבודתם של הצדדים, יכולת השתכרותם, זמנם הפנוי ובזמן האיכות עם בתם הקטינה. אכן הצדק מחייב שהאם, ששינתה את מקום המגורים, תשתתף בנטל ההסעות. עם זאת, בשים לב לכלל נסיבות העניין, יש מקום להתערבות מסוימת בפסה"ד, כך שהמערערת תידרש לבצע את ההסעה למקום מגוריה אחת לשבוע (סך הכל פעמיים בשבועיים במקום שלוש פעמים), ואילו המשיב יבצע את ההסעה הנוספת במקומה". 

ממחוזי חיפה: -עמ"ש 29859-10-10 (לא פורסם), בית המשפט המחוזי בחיפה לגבי החלטת כבוד השופט שלי אייזנברג בנושא נטל הנסיעות מתאריך 31.1.2013 

כמו כן בפס"ד של בית הדין הרבני הגדול באותו נושא חשוב של השתתפות האם בנסיעות האב לזמני השהות עם ילדיו: 

"אין ספק שהקשר של האב עם ילדיו הוא חשוב ומשמעותי ביותר. ע"פ הבנת חז"ל, וכיהודה ועוד לקרא, הדבר גם נתמך במחקרים רבים. כאשר האם עוברת להתגורר במרחק נסיעה של 350 ק"מ (הלוך ושוב), והאב צריך לקחת את ילדיו לשבת ולהחזירם במוצאי שבת, פעמיים בכל חודש, מרחק מצטבר של כ- 1,400 ק"מ, ובנוסף פעם בשבוע 350 כפול ארבע שבתות, עוד 1,400 ק"מ – עלות נסיעה במצב כזה תהיה של בין 2,000 ש"ח ל- 2,500 ₪ לפחות לחודש. זאת בנוסף ל- 3,000 ₪ שנפסקו לבעל בבית המשפט עבור מזונות הילדים, ובנוסף להוצאות המערער על ילדיו בביקורם אצלו. סה"כ עלות של כ- 6,000 ₪ סך כל הוצאות האב עבור ילדיו. הוצאה כזו היא בלתי סבירה בעליל, לפי רמת השתכרותו ובמצב נכות של 75%. אשר על כן, אין ברירה אלא לשתף את אם הילדים, המשיבה, בהוצאות הנסיעה. זאת, כאשר אין שום איסור הלכתי בדרישה מהמשיבה שתתרום למאמץ סדרי הראיה עם האב, המערער, ושתקמץ בהוצאות אחרות בכדי לאפשר את הקשר של האב עם ילדיו". 

השתתפות בהוצאות סדרי הראיה נסיעות האב – תיק 887455-1 – ביה'ד הגדול 12. וכך גם בתלה"מ 22342-05-17 השופט אסף זגורי חייב את האישה להשתתף בנטל ההסעות. 

בעניין חלוקת הנסיעות והתרת מעבר יפים דבריה של כבוד השופטת הילה גורביץ שינפלד 29348-05-16 שבו דחתה בקשה של אם לעבור למרחק של 33 ק"מ (מטירת הכרמל לעכו) ובו היא מסכמת את העקרונות למתן מעבר קטין לעיר אחרת. 

עקרון טובת הילד ,הוא מונח עמום, שיש ליצוק אליו תוכן מעת לעת על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. בכל, מקרה, כל החלטה שתתקבל והנוגעת לשינוי מקום מגורים חייבת להבטיח את המשך הקשר בין הקטינים להורה השני. ראו: בע״מ 8132/08 פלוני נ, פלונית מיום 12.10.08. 

כאשר בית המשפט דן במחלוקת הנוגעת לשינוי מקום מגורים, נקבעו מספר מבחנים על מנת לסייע לקבוע את טובת הקטין הרלוונטי:

1 – דעת הקטין הרלוונטי.

2 – איכות הקשר בין כל אחד מן הקטינים לבין כל אחד מן ההורים.

3 – האפשרות לשמור על קשר עם ההורה שאינו משמורן.

4- ונכונות ההורה המשמורן לסייע בשמירת קשר עם ההורה שאינו משמורן. ראו רע״א 4575/00, שם בעמוד 333. במספר מקרים אף נקבע כי יש לבחון גם את הקושי שנגרם להורה המשמורן מבקש המעבר, שכן טובת הקטין לפעמים קשורה באופן הדוק למצבו הרגשי של ההורה המשמורן״.