הגבר נלחם ומקבל מענק מילואים – בית המשפט מחלק אותו לגרושה

פסק הדין תלה"מ 65546-02-23, בית משפט לענייני משפחה חדרה בפני כבוד השופטת יפעת שקדי שץ.

רקע משפטי ועובדתי:

התיק עוסק בהורים פרודים לילד בן ארבע (גד – שם בדוי, יליד אפריל 2020). ביום 8.5.2024 נפסקו מזונותיו הזמניים של הילד בסך 1,500 ש"ח. באותה החלטת מזונות זמניים, דחה בית המשפט את בקשת האם לחיוב כפל מזונות בתקופת שירות המילואים של האב, בהתחשב בנסיבות החריגות והצורך בגמישות.

במהלך התקופה הנדונה, האב גויס למילואים לתקופות ממושכות. לטענת האם, בחודשים אוקטובר-דצמבר 2023 ופברואר-מרץ 2024 כמעט ולא התקיימו הסדרי שהות עם האב, והילד שהה עמה באופן מלא. במסגרת שירותו, קיבל האב מענק מילואים חד פעמי בסך 18,000 ש"ח בחודש מאי 2024.

עמדות הצדדים:

האב טען כי מאז ה-7.10.2023 זנח את עבודתו הרגילה לטובת שירות מילואים אינטנסיבי בעזה ואיו"ש, תוך שהוא ממשיך לשאת בכל הוצאותיו הקבועות, הכוללות מזונות (1,500 ש"ח), שכירות (2,800 ש"ח) ומחצית המשכנתא (3,000 ש"ח). הוא הדגיש כי למרות שירות המילואים, השתדל לשמור על זמני השהות עם בנו ככל שהתאפשר במסגרת אילוצי הצבא.

האם, המוכרת כבעלת נכות עם אובדן כושר עבודה בשיעור 100%, טענה כי נאלצה לשאת בנטל גידול הילד לבדה בתקופות אלו, דבר שלטענתה פגע ביכולתה לעבוד ויצר עבורה הוצאות נוספות. היא ציינה כי עובדת בניקיון מבנים ציבוריים ונותנת שיעורים פרטיים, וטענה כי השהות המוגברת עם הילד מנעה ממנה לעבוד בשעות אחר הצהריים והערב.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי יש לחייב את האב בתשלום של 500 ש"ח עבור כל חודש מילואים בו לא מתקיימים זמני השהות כסדרם, וכן בתשלום רטרואקטיבי של 2,500 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים.

תגובת מערכת אבות למען צדק:

סתירה לחוק שירות המילואים: חוק שירות המילואים, קובע במפורש כי מענקי המילואים נועדו לתגמל את המשרתים על הקרבתם האישית והסיכון שהם נוטלים על עצמם. המחוקק ביקש להעניק פיצוי אישי למשרת המילואים, ולא להפוך את המענק למקור הכנסה משפחתי הכפוף לחלוקה. על פניו, החלטת בית המשפט מנוגדת לתכלית החקיקתית של החוק.

הפרת עקרון השוויון במזונות: חוק המזונות 1981, ובפרט סעיף 3א, קובע עיקרון של שוויון בחובת המזונות בין ההורים. פסק הדין, המטיל חיוב נוסף על האב מתוך מענק המילואים, מפר עיקרון זה ומעניש את האב על שירותו הצבאי.

סתירה פנימית בקבלת טענות האם: קיימת סתירה מהותית בקבלת טענות האם לפגיעה ביכולת העבודה שלה, כאשר היא מוכרת כבעלת אובדן כושר עבודה בשיעור 100%. לא ניתן לוגית לפצות על אובדן יכולת עבודה כאשר מלכתחילה אין כושר עבודה על פי קביעת המוסד לביטוח לאומי.

חשש לאפליה מגדרית: החלטת בית המשפט מעלה חשש לאפליה על רקע מגדרי, כאשר ניתן משקל יתר לטענות האם, גם כשאלו סותרות את מצבה המוכר על פי דין, בעוד טענות האב זכו למשקל חסר.

סיכום: פסק הדין מעורר קשיים משפטיים וערכיים משמעותיים. הוא מנוגד לתכלית החקיקתית של מענקי המילואים, פוגע בעקרון השוויון במזונות, ומתעלם מסתירות פנימיות בטענות הצדדים.

ההחלטה מהווה תקדים העלול לפגוע במוטיבציה של הורים לשרת במילואים בעת חירום, ומנוגדת לאינטרס הציבורי הרחב.

ראוי היה שבית המשפט יכיר במטרתו הייחודית של מענק המילואים ויימנע מיצירת כפל פיצוי שאינו מוצדק בנסיבות העניין.

אבות למען צדק.