בית הדין הרבני הגדול בירושלים,פסק הדין ניתן על ידי הדיינים: הרב קלמן מאיר בר, הרב אברהם שינדלר, הרב יצחק אושינסקי.
החלטה תיק 1409025/2 , מיום 4 בפברואר 2025
ערר שהגיש הבעל על החלטת בית הדין האזורי בירושלים, שהמליצה על גירושי הצדדים.
פסק הדין מפרט את טענות הצדדים, את הרקע לעובדות, ואת הדיון ההלכתי והמעשי בסוגיית "מאיס עלי" והרחקות דרבינו תם.
הצדדים נישאו בשנת תשנ"ו (1996) ולהם תשעה ילדים, ארבעה מהם קטינים. האישה עזבה את הבית ימים ספורים לפני ראש השנה תשפ"ג (2022), ומאז הצדדים פרודים.
האישה הגישה תביעה לגירושין, בעוד הבעל ביקש שלום בית. במהלך הדיונים טענה האישה כי הבעל נהג באלימות פיזית, נפשית, מילולית וכלכלית, וכי היא מואסת בו. הבעל הכחיש את הטענות והאשים את האישה ואת משפחתה בהסתה נגדו, תוך שהוא טוען כי המשבר נובע מבעיות נפשיות של האישה.
הבעל טען כי הוא מעוניין בשלום בית, וכי האישה מוסתת על ידי משפחתה. הוא הציע ניסיון לשלום בית הכולל עשרה מפגשים ושישה חודשים של מגורים משותפים, ואם לא יצליח, ייאות לתת גט. הוא טען כי האישה מתמודדת עם בעיות נפשיות, וכי הפירוד מחמיר את מצבה. כמו כן, הוא הכחיש את טענות האלימות והאשים את האישה בהגזמה ובהשפעה של גורמים חיצוניים.
הבעל טען כי הוא מעוניין בשלום בית, וכי האישה מוסתת על ידי משפחתה. הוא הציע ניסיון לשלום בית הכולל עשרה מפגשים ושישה חודשים של מגורים משותפים, ואם לא יצליח, ייאות לתת גט. הוא טען כי האישה מתמודדת עם בעיות נפשיות, וכי הפירוד מחמיר את מצבה. כמו כן, הוא הכחיש את טענות האלימות והאשים את האישה בהגזמה ובהשפעה של גורמים חיצוניים.
האישה, מצדה, טענה כי הבעל מאוס עליה, וכי היא שונאת אותו שנאת מוות.
היא תיארה התעללות נפשית וכלכלית מצד הבעל, כולל שליטה כפייתית על חייה, השפלות, ואלימות מילולית. היא טענה כי הבעל כפה עליה יחסי אישות, וכי היא אינה מסוגלת לחיות עמו עוד.
בית הדין האזורי קבע כי למרות שהאישה לא הצליחה להוכיח אלימות פיזית, ניכרים דברי אמת מטענותיה, וכי היא מואסת בבעלה. בית הדין המליץ על גירושין, אך לא חייב את הבעל לתת גט. עם זאת, הוחלט על הרחקות דרבינו תם במידה והבעל יסרב לתת גט.
בית הדין האזורי קבע כי למרות שהאישה לא הצליחה להוכיח אלימות פיזית, ניכרים דברי אמת מטענותיה, וכי היא מואסת בבעלה. בית הדין המליץ על גירושין, אך לא חייב את הבעל לתת גט. עם זאת, הוחלט על הרחקות דרבינו תם במידה והבעל יסרב לתת גט.
בבית הדין הרבני הגדול: הדיינים דחו את ערר הבעל וקבעו כי אין סיכוי לשלום בית. בית הדין התרשם כי הבעל אובססיבי ומרוכז בעצמו, וכי האישה מואסת בו באופן מוחלט.
בית הדין ציין כי טענת "מאיס עלי" של האישה מבוססת, וכי אין מקום לכפות עליה שלום בית.
כמו כן, בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי להטיל הרחקות דרבינו תם על הבעל אם יסרב לתת גט.
בית הדין דן בהרחבה בסוגיית "מאיס עלי" ובשאלה האם ניתן לחייב את הבעל לתת גט במקרה זה. על פי ההלכה, טענת "מאיס עלי" אינה מספיקה כדי לחייב את הבעל לתת גט, אך בית הדין רשאי להמליץ על גירושין אם ניכר כי האישה מואסת בבעלה ואין סיכוי לשלום בית. בית הדין הסתמך על פוסקים רבים, כולל הרמב"ם, הרא"ש, והרמ"א, והסיק כי במקרה זה יש להמליץ על גירושין.
בית הדין דן בהרחבה בסוגיית "מאיס עלי" ובשאלה האם ניתן לחייב את הבעל לתת גט במקרה זה. על פי ההלכה, טענת "מאיס עלי" אינה מספיקה כדי לחייב את הבעל לתת גט, אך בית הדין רשאי להמליץ על גירושין אם ניכר כי האישה מואסת בבעלה ואין סיכוי לשלום בית.
בית הדין הסתמך על פוסקים רבים, כולל הרמב"ם, הרא"ש, והרמ"א, והסיק כי במקרה זה יש להמליץ על גירושין.
בנוגע להרחקות דרבינו תם, בית הדין קבע כי ניתן להטיל אותן גם במקרים של "מאיס עלי", במיוחד כאשר יש חשש שהאישה תיפגע אם הגט לא יינתן.
בית הדין ציין כי הרחקות אלו נועדו ללחוץ על הבעל לתת גט, וכי הן מוצדקות במקרה זה.
בית הדין דחה את הערעור וקבע כי על הבעל לתת גט לאישה. בית הדין הגדול אישר את החלטת בית הדין האזורי להטיל הרחקות דרבינו תם על הבעל אם יסרב לתת גט.
בית הדין דחה את הערעור וקבע כי על הבעל לתת גט לאישה. בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי להטיל הרחקות דרבינו תם על הבעל אם יסרב לתת גט.
פסק הדין משקף את המורכבות של סוגיות גירושין בהלכה היהודית, ובמיוחד את הקושי במצבים שבהם אחד הצדדים טוען ל"מאיס עלי". בית הדין נדרש לאזן בין הרצון לשמור על שלום בית לבין הצורך להגן על האישה.
לגלות עוד מהאתר אבות למען צדק
Subscribe to get the latest posts sent to your email.