גברים כקורבנות של פרוצדורה פלילית – תלונת שווא.

הספרות התיאורטית והמחקרית וגם המחוקק כמעט ואינם מתייחסים להיותו של הגבר קורבן אפשרי של אלימות מצד נשים שמוצאות תמיכה ומשענת בפרוצדורות משפטיות – אלימות שבאה לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא. כפועל יוצא ניתן להבחין בהעדר בולט בהנחיות המשטרה כיצד ניתן לאתר תלונות שווא וכיצד יש לטפל בתלונות אלה, ואין ספק שתחום זה וגם המודעות לו נתונים בחלל ריק.המאמר של חנה חימי, אבי חימי, משה וייס ומיכל רביד, מציג את תופעת, שימוש לרעה בהליכים משפטיים. המאמר עוסק בהתמודדות, או שמא חסר בהתמודדות נאותה, של מערכת אכיפת החוק, על כל מרכיביה, בטיפול בסוגיית "תלונות שווא" שמקורן בתלונות נשים כלפי גברים שיש ביניהם היכרות מוקדמת, לרוב בחיק המשפחה. המוטיבציות להגשת התלונות על ידי נשים הינן שונות ומגוונות – החל מבעיות במערכות יחסים בתוך המשפחה, כגון סכסוכים בין בני זוג בתהליך גירושין יחסים מעורערים בין אב חורג לבתו, נקמנות במערכת יחסים בין גבר לחברתו, בעיות ביחסי עבודה ועוד. תוכן הדברים מדגים ומבהיר כי חובתם של כל אנשי המקצוע , החל משוטרים, עורכי דין, עובדים סוציאלים, פסיכיאטריים ועד לשופטים לגלות ערנות מרבית לכשלים ראייתיים, למחדלי חקירות , למוטיבציות רגשיות שמניעות את התהליכים וזאת על מנת לצמצם את הסיכויים לכך שגברים נשואי התלונות יהיו קורבנות של פרוצדורה פלילית.

ד"ר יואב מאז"ה – תלונות שווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה

הנתונים הישראליים מקבלים הקשר רחב יותר לאור מחקרו המקיף של ד"ר יואב מאז"ה מפורום קהלת משנת 2016, "תלונות שווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה". המחקר סוקר עשרות מחקרים בינלאומיים ומוצא כי שיעור תלונות השווא בגין אונס נע בין 15% ל-40%, ולא 2% כפי שנפוץ במיתוס שהשתרש מספרה של סוזן בראונמילר משנות ה-70. בתלונות על פגיעה בילדים במסגרת הליכי גירושין השיעורים גבוהים עוד יותר, בין 30% ל-70%. המחקר מצביע גם על מדיניות מערכתית סלחנית כלפי מגישות תלונות שווא, הנובעת מהנחיות פרקליט המדינה 2.5 שהציבו סייגים להעמדה לדין (מדיניות פתיחה בחקירה והעמדה לדין בגין חשד למסירת אמרה או עדות כוזבת או סותרת בחקירה או במשפט ובגין סירוב להעיד), מה שהוביל לירידה בשיעור האישומים על תלונות כוזבות לצד עלייה במספר התלונות עצמן. התוצאה היא היעדר הרתעה אפקטיבית.

חוסר אשמה – לא אמת סובייקטיבית

למרות זאת, שיח ציבורי ומערכתי נוטה לעתים להפריד בין "הגבר לא ביצע את המעשה" לבין "המתלוננת לא שיקרה", תוך שימוש במושג "אמת סובייקטיבית", על מנת להסביר איך "הגבר לא אנס אותה" , חף מפשע לחלוטין – ועדיין המתלוננת "לא שיקרה".כאמור, ארגונים ומומחים משפטיים בעלי אג'נדה פמיניסטית ממהרים לטעון כי סגירת תיק מחוסר אשמה אינה מעידה בהכרח שהמתלוננת שיקרה במכוון, אלא שהמערכת לא יכלה להוכיח אשמה מעל לכל ספק סביר.

טענה זו שוחקת את משמעות העילה ויוצרת עוול כפול כלפי מי שחייהם כבר נהרסו. במשפט הפלילי אין מקום ל"אמת סובייקטיבית". או שהיה אירוע עבירה, או שלא היה. כאשר המערכת בוחרת בעילת "העדר אשמה", היא קובעת קביעה נורמטיבית חדה: לא מדובר בספק ולא בחוסר ראיות שמותיר סימני שאלה, אלא בהיעדר מוחלט של אשמה. כל פרשנות אחרת המנסה להטיל דופי בחפותו של אדם לאחר שנוקה מכל חשד, ממשיכה לרדוף את הקורבן גם לאחר שהמערכת הכירה בחפותו. תיאוריה כזו אינה יכולה לשמש בסיס בהליך משפטי, אחרת אין חפים מפשע, וכל חשוד יישאר לעולם "אשם סובייקטיבית".

אלימות שבאה לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא

מציאות זו, שמקורה בעמדה ראשונית ובסיסית המניחה כי כל תלונת אישה על אלימות פיזית ו/או אלימות מינית היא תלונה מוצדקת ונכונה, מביאה מצד אחד לתוצאה של מימוש כל הפרוצדורות המשפטיות המקובלות, על ידי רשויות המדינה, גם כאשר ישנם סימני שאלה ותימוכין שמעלים ספק ומצדיקים בחינת כל התהליכים ומהצד השני לחוסר טיפול בתלונות שווא.

בהעדר מחקרים בנושא, מאמר זה מבוסס על "עבודת שטח" תוך סקירת פסיקת בתי המשפט, שיש
בה כדי להבהיר ולבסס את הנחות היסוד המוצגות במאמר זה. ואין ספק שחשיבותו הרבה של הנושא מצדיקה ומחייבת עבודת מחקר מקיפה וממצה לבירור היקף התופעה, מאפייניה, השלכותיה וגיבוש דרכי התמודדות של כל הגורמים המקצועיים הנוגעים לנושא.

הלכה למעשה, המאמר עוסק בהתמודדות, או שמא חסר בהתמודדות נאותה, של מערכת אכיפת החוק, על כל מרכיביה, בטיפול בסוגיית "תלונות שווא" שמקורן בתלונות נשים כלפי גברים שיש ביניהם היכרות מוקדמת, לרוב בחיק המשפחה.

המוטיבציות להגשת התלונות על ידי נשים הינן שונות ומגוונות – החל מבעיות במערכות יחסים:
1 בתוך המשפחה, כגון סכסוכים בין בני זוג בתהליך גירושין יחסים מעורערים בין אב חורג לבתו, 2 נקמנות במערכת יחסים בין גבר לחברתו 3, בעיות ביחסי עבודה ועוד.

תוכן הדברים מדגים ומבהיר כי חובתם של כל אנשי המקצוע , החל משוטרים, עורכי דין, עובדים סוציאלים, פסיכיאטריים ועד לשופטים לגלות ערנות מרבית לכשלים ראייתיים, למחדלי חקירות ,למוטיבציות רגשיות שמניעות את התהליכים וזאת על מנת לצמצם את הסיכויים לכך שגברים נשואי התלונות יהיו קורבנות של פרוצדורה פלילית.

המאמר גברים כקורבנות של פרוצדורה פלילית פורסם על ידי : חנה חימי, אבי חימי, משה וייס ומיכל רביד.

אבות למען צדק.